מספר מילים אותם חיברתי לרגל סיום כהונתי במועצת העיר נתניה
לאחרונה קראתי באחת המסות של הוגה הדיעות הצרפתי מישל דה מונטן, אחד מחשובי הפילוסופים של ראשית תקופת ההשכלה, על האנקדוטה הבאה: לפני ההתנקשות ביוליוס קיסר, שמטרתה הייתה להציל את הרפובליקה הרומית מן העריצות הקיסרית, ניגש אחד מראשי המרד, ברוטוס הנודע, אל אדם בשם סטיליוס וביקש ממנו להצטרף אל חברות המתנקשים. סטיליוס ענה מצד אחד כי הוא "חושב שיש צדק בדבר", אך מצד שני לא האמין שלבני האדם יש ערך המצדיק לטרוח בשבילם.
ניסיון ההתנקשות אומנם הצליח, אך יורשי קיסר גברו בסופו של דבר על המתנגדים ואז כתב ההיסטוריון הרומי, טאקיטוס, כי "משנהרגו ברוטוס וקאסיוס לא היה עוד צבא לרפובליקה".
נזכרתי באנקדוטות ההיסטוריות הללו בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות בה החליטו מרבית התושבים בעיר נתניה להשאיר אותי ואת מפלגת הירוקים בנתניה מחוץ למועצת העיר הבאה.
אכן, בכל מערכת בחירות ישנם מפסידים ומנצחים וכל מי שעוסק בפוליטיקה צריך לדעת לקבל ולכבד כל תוצאה. לא אכחד, ואומר בפה מלא כי מאוד אהבתי את התפקיד למלא ולשרת את תושבי העיר כחבר מועצת העיר; עשיתי כמיטב יכולתי ו"נתתי את הנשמה" לתפקיד, השקעתי בו שעות על גבי שעות, הפעלתי אתר אינטרנט פעיל לקשר עם הציבור וקיבלתי דרכו מאות פניות של תושבים שרצו שאסייע להם בבעיות אל מול העירייה. סופי שבוע שלמים ביליתי לעיתים מול המחשב האישי בבית וגם לתוך הלילה, במטרה לשלוח מכתבים לגורמים הרלוונטיים ולשם ניסוח הצעות ושאילתות למועצת העיר בעניינם.
מסקנתי הבלתי נמנעת בעקבות הבחירות האחרונות שסטיליוס צדק! הסתבר לי למעשה, שלתושבי העיר נתניה אין את הערך המצדיק לטרוח עבורם, וכי אין נכון להיום בעיר נתניה חיילים או צבא לרעיונות שאני מייצג. "הצבא" ו"החיילים" האלה נשארו בבית, או פשוט הצביעו למועמדים אחרים. העיר נתניה הוכיחה לנו כי היא איננה בשלה עדיין למהפכה הירוקה, אותה רצינו להביא.
עמדתי בראש צוות נהדר של אנשים אידיאליסטים וחדורי אמונה, אשר פעלו תוך שימוש באמצעים דלים ביותר ותקציב נמוך, אבל עם הרבה רוח לחימה ואמונה חזקה ברעיון, בראשותו של מנהל המטה לירן לוטם. זכיתי לצאת ולנהל את המערכה הזאת ביחד עם אנשים איכותיים ונבונים כמו זוהר אביב, עו"ד גיא אורטל, רם סיטון, ד"ר ישראל הורנר ודוד ששון. גם כיום, אם הייתי צריך לעשות הכול מחדש, לא הייתי נוהג אחרת ולא הייתי מעלה על דעתי שלא לצאת עם אותם אנשים לאותה המערכה מחדש.
אין לי עדיין נתונים סופיים, אבל בערך כ-1600 בוחרים הגיעו לקלפי והצביעו למען המהפכה הירוקה ולכל אחד מהם מגיע חיבוק גדול. זה אומנם לא הספיק, אבל זה מוכיח לי שבכל נמצאו אותם מעטים שמאמינים בהשקפתנו. הכאב נובע מכך שאם רק מחצית מכל אותם תושבים להם סייעתי במהלך 5 השנים האחרונות היו ניגשים לקלפי ומצביעים, התוצאה הייתה שונה בהרבה.
ראש הממשלה השמיני, מנחם בגין המנוח, העיר פעם מעל בימת הכנסת, וכפי הנראה די בצדק, כי "אדם אשר מטיב עם זולתו ובמיוחד עם בני עמו, אחת נחלתו – כפיות טובה", ועד כמה שהוא צדק! אני חש שקיבלתי מכם תושבי העיר נתניה סנוקרת ישירות לפנים, שהכאב ממנה הוא לא רק במובן הפיזי.
אומר ואוסיף כי האכזבה שלי מכם, תושבי העיר נתניה, הייתה גבוהה במיוחד ככל שהדבר נוגע לקבוצות תושבים שסייעתי להם ועמדתי בראש מספר מאבקים ציבוריים שהם ניהלו, כמו למשל כנגד פרויקט "שער הים" בגד מכנס, וגילתי במהלך מערכת הבחירות את אחת מראשי המאבק פועלת למען מטה אחר, שמועמדיו דווקא תמכו בפרויקט! או כאשר אנשיי פנו למי שעמד פעמיים בראש מטה המאבק כנגד סגירת ספריית "דבי" ברח' סולומון (אותו הצלנו מסגירה), וביקשתי את תמכתו ולא קיבלתי אותה. או כאשר גיליתי שבקלפי בבית ליגת נשים, ברח' מקדונלד קיבלתי קול אחד בלבד (ואני מכיר אישית את אותו המצביע). ולהזכירכם, הייתי חבר המועצה היחיד שעמד לצדם של תושבי מקדונלד במחאתם כנגד פתיחת בית הספר לו הם התנגדו במקום. כפיות טובה אמרנו, אז עד הסוף!
למען ההגינות אני חייב לציין, כי היו כמה קבוצות תושבים להם סייעתי שכן ידעו להעריך את התגייסותי לטובתם, כמו התושבים ברח' מקס נורדאו, בשכונת "נווה עוז" ואוהדי כדורגל רבים, שההתגייסות שלהם הייתה מלאה וטוטאלית.
מבין עשרות "שיחות הניחומים" שקיבלתי, הייתה אחת מאשת תקשורת מוכשרת בעיר שאת דעתה אני מאוד מחשיב, שאמרה לי כי בכל זאת אני צריך להתנחם בכך שהצלחתי לקדם ולעשות כמה דברים יפים בקדנציה האחרונה, תוך שהיא מונה מספר הישגים שלי. תשובתי הייתה נחרצת ובכאב גדול: "בשביל מי ובשביל מה!". בשביל מי ובשביל מה הטרחתי עצמי ונלחמתי ונאבקתי למען קידום הדברים אלה, אם לא למען תושבי נתניה שלא ידעו להעריך זאת, ולא היו מוכנים להשקיע 5 דקות מזמנם ולבוא להצביע, או שפשוט הצביעו לאחרים!
לאחרונה, פשטו כל מיני תיאוריות שאילו כל אנשי "האופוזיציה" היו מאחדים כוחות, היינו מצליחים יחד להביא 5 עד 6 מנדטים ביחד. זהו בדיוק המקרה בו "השלם קטן מסכום חלקיו", והמתמטיקה הזאת מטעה! יש בה גם כדי לבלבל בין אמצעים למטרה; בעיניי, להיות חבר מועצה הוא אמצעי לקידום רעיונות והשקפת עולם, לא מטרה בפני עצמה. מספרים כי בדרך לכהונתו כנציב בספרד, עבר יוליוס קיסר ופמלייתו ליד כפר עלוב בסמוך להרי האלפים, ואמר שם לאנשיו תוך כדי הפניית מבטו אליהם כי הוא מעדיף "להיות ראשון מבין אלה ולא שני בתוך רומא".
אם להשתמש באמצעי המחשה זה, הרי שמבחינתי, ואומר זאת גם בדיעבד, שאני מעדיף לעמוד בראש רשימה של אנשים שאני מאמין בהם, המייצגים ערכים ועקרונות הקרובים ללבי, ולהיות מחוץ למועצה, מאשר לכהן במועצה בתוך מסגרת אמורפית, לא מגובשת, ביחד עם מועמדים נוספים אשר ביני לבנם רב המפריד מן המאחד.
יתרה מזאת, במהלך חודש מאי 1967, לקראת פרוץ מלחמת ששת הימים פנה מנחם בגין לראש הממשלה דאז, לוי אשכול, וביקש שיצרף את דוד בן-גוריון בחזרה אל תפקיד ראש הממשלה ושאשכול ישמש כסגנו. אשכול סירב בתוקף תוך כדי שהוא מפטיר: "אינני רוצה לעסוק בהשמצות. למרות שחינכתי שנים רבות את הנוער להערצת בן-גוריון, אני יודע כי אין ערך לסגן לבן-גוריון. שני הסוסים האלה לא ימשכו עוד עגלה אחת. עבורי אין זה בא בחשבון".
מכאן נובעת הסיבה שאם הייתי צריך לצאת למערכה הזאת מחדש, לא הייתי משנה מאומה; העדפתי ללכת בדרכי שלי, ואם הדבר אינו מתאפשר, אז עדיף לא ללכת בכלל! אינני רואה את עצמי מושך עגלה אחת גדושה ב"סופרמרקט של רעיונות והשקפות", ביחד עם מועמדים שהשקפת העולם שלהם שונה משלי, רק כדי להשיג את המטרה של להיות חבר מועצה. זו כאמור איננה מטרה עבורי, אלא תפקיד שהוא רק אמצעי לקידום השקפת העולם בה אני מאמין.
אומר בעצב רב, כי זו אכן המועצה שאתם תושבי נתניה בחרתם, ולמועצה הזאת אתם גם ראויים! אין לי אלא לכבד אתכם, אך לא אוכל להעריך אתכם, על החלטתכם זו.
לגבי המשך דרכי הציבורית, אציין כי לאור הסנוקרת הישירה לפנים אותה קיבלתי כאמור מכם, הציבור הנתנייתי בבחירות האלה, אינני רואה כל מקום שאחזור בעתיד לפעילות מוניציפאלית. זה פשוט לא שווה את זה! מה שחוויתי במערכת הבחירות הזאת הזכיר לי את מה שאמר לפני מותו המלך אלכסנדר ינאי לשלומציון המלכה, כי אל לה לחשוש לא מהפרושים ולא מהצדוקים, אלא מן הצבועים "העושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס". במערכת הבחירות הללו נתקלתי ביותר מידי "אנשי זמרי" צבועים, שהבטיחו לתמוך ולהצביע, אבל לבסוף לא עשו זאת, ומעט מידי "אנשי פנחס", להם אני חב כאמור תודה גדולה!
בימים האחרונים, בעקבות התוצאות, החלו לרוץ כל מיני שמועות בעיר שישנן כוונות כאלה ואחרות, לשלב אותי בכל מיני אפיקים אחרים, אבל ציבורית יש עם זזה בעייתיות בעיניי. כשג'ון מייג'ור הפסיד את ראשות ממשלת בריטניה לטוני בלייר, הוא אמר ובצדק כי "כשהמסך יורד, זה הזמן לרדת מן הבמה". ב-11 בנובמבר 2008, ירד המסך על הקריירה הפוליטית-מוניציפאלית שלי בעיר נתניה.
אמשיך בפעילות פוליטית במישור הארצי במפלגת הירוקים, למען קידום האג'נדה הירוקה, בה אני מאמין בכל ליבי. זו מפלגת העתיד, שעוד תשפיע רבות על הפוליטיקה בישראל.
בשולי הדברים אציין כי מבין מאות האנשים שיצרו עימי קשר בימים האחרונים נגעו ללבי במיוחד הדברים שכתב לכל חברי מטה הירוקים בנתניה באמצעות המייל, חברי ושותפי לדרך, עו"ד גיא אורטל, שכואב לי עליו כמו שכואב לי על עצמי ועל רבים אחרים שנתנו את הנשמה במערכת הבחירות הזאת שהסתיימה ללא הצלחה. בסיום דבריו לכל חברי המטה כתב גיא את הדברים הבאים: "מילה אחת אחרונה לאדיר. היום, עם סיום המסע, אני הראשון לעמוד לימינך ולהעיד על היותך הראוי ביותר לכהן כנציג ציבור בכלל וכחבר מועצה בפרט. יושרך ומידותיך ראויות להרבה הרבה מעבר לתוצאה אליה הגענו.יישר כוח!".
אכן, מחמם את הלב!
אני שולח מכאן תודה עמוקה ומירקתי ליבי לכל התומכים, לכל צוות המועמדים, ללירן, למוטי וליאור ממטה הבחירות. נפלה בידי זכות גדולה להוביל את רשימתנו וחשתי גאווה גדולה לעבוד ולהיות חלק הצוות הנפלא שלווה אותה. אומנם, לא הצלחנו במשימתנו להביא הפעם לנתניה את המהפכה הירוקה, אבל חרשנו את השדה הראשון ממנו צפוי עוד לצמוח בעתיד יער גדול!
אדיר בנימיני
Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com
www.adir-b.com
