טור אישי: סוגיות בענייני חוקה

אנקדותה בענייני חוקה/ אדיר בנימיני

הפעם אציג בפניכם אנקדוטה קטנה ומעניינת מן ההיסטוריה הפרלמנטארית שלנו; ב-9 לחודש יולי 1956 עמד מעל דוכן הכנסת מי שכיהן אז כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת השלישית, ח"כ נחום ניר-רפאלקס והציג את חוק יסוד: הכנסת ואמר בזו הלשון: "[...] ורק לאחר שש שנים מביאה ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת השלישית את אחד הפרקים של החוקה – חוק יסוד הכנסת. חברי הכנסת, לפי חשבון זה אנו יכולים לבוא לידי מסקנה, כי ישנם כל הסיכויים שבעוד חמישים וארבע שנים בערך, תהיה לנו חוקת מדינה, מפני שבחוקה יש תשעה-עשרה פרקים, ואם הדיון על פרק אחד, שטרם סיימנו אותו, נמשך שש שנים, ישנם כל הסיכויים שבעוד חמישים וארבע שנים תהיה לנו חוקה במדינה".

בנקודה העיר ח"כ ד"ר חנן רובין ממפ"ם כי "ההערכה היא אופטימית מידי". ניר-רפאלקס השיב לו בחצי חיוך כי "אולי נתווכח בעוד חמישים וארבע שנים מי היה צודק, אני או אתה[...]". לכך היה וודאי מצטרף בימינו אייקון סמיילי-קריצה.

העיתים חלפו והזמנים נשתנו והנה אנחנו עומדים על סף השנה החמישים וארבעה לפי מניין הימים הזה. שעון החול אמור לסיים את מניין הזמן בחודש יולי 2010 ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי בחזקת נס ממש, לא צפוי שתהיה לנו חוקה שלמה עד אז.

רובין וניר רפאלקס השייכים לדור האבות המייסדים כבר לא איתנו זמן רב ולא יזכו לדאבון-לבנו להתווכח על הנושא מחדש במועד הנקוב; רובין הלך לעולמו כבר בשנת 1962 ושש שנים לאחר מכן בשנת 1968 נפרדה המדינה גם מניר-רפאלקס. שניהם היו מעמודי הטווח של העשייה הפרלמנטירית בכנסות הראשות.
ממשיכי דרכם בכנסות שבאו בשנים שלאחר מכן לא הצליחו כל כך לעמוד במשימה ועד כה טרם ערכו את השולחן כולו ואפילו לא את מקצתו. המלאכה עודנה רבה.

אציין רק כי לאחרונה הופתעתי לקרוא כי ח"כ והשר לשעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין, ששמו חרות באותיות של זהב בספר "המהפכה החוקתית" של שנות ה-90, סבור שאין לראות בהכרח את אי כינון החוקה עם קום המדינה כ"החמצה היסטורית" (א' רובינשטיין "על צמיחת המשפט החוקתי" ספר שמגר כרך א'). לטענתו הלך הרוח הריכוזי בתקופת דוד בן-גוריון היה עלול להביא לכינון חוקה פחות מוצלחת מזו שהושגה בחוקי היסוד האחרונים.

בכל הכבוד וההערכה הראויים לפרופ' רובינשטיין אינני יכול לקבל את דעתו; אני עדיין סבור כי מוטב היה אילו הייתה מתקבלת חוקה (הגם שזו הייתה פחות ליברלית) ברגע ההיסטורי המכונן של מעמד קום המדינה, שכן כעת נראה שאנחנו עוד רחוקים מהשגתה, אם היא בכלל ניתנת להשגה.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי: סוף עידן לותר מתיאוס

פרידה מלותר מתיאוס: האיש שהקדים את זמנו

בלא מעט הזדמניות הבעתי את שמחתי על מינויו של אלוף העולם האגדי וכעת נותר רק להצטער על סיום דרכו במכבי נתניה. אומרים שהטיימינג הוא כמעט הכל. אין ספק שהמציאות האובייקטיבית והמנטאליות הספורטיבית שלנו הקשו מאוד על היכולת שלו להצליח.

מההתרשמות שעולה מקריאת עיתוני הספורט (במיוחד עיתונות הספורט המקומית בנתניה), עולה כי קיימת שביעות רצון מההחלטה ההדדית של מכבי נתניה ולותר מתיאוס, להתיר את החוזה לעונה הבאה. כותב שורות אלה נמנה כנראה על אותו "מיעוט" בקרב אוהדי הקבוצה, שדווקא מצר עד מאוד על כך שמתיאוס לא נשאר איתנו שנה נוספת. למרות שאין ספק שטרם זכינו עדיין ליהנות מהפירות של עבודתו המקצועית. לדעתי עצם הגעתו הוא אחד הדברים הטובים שקרו למכבי נתניה בשני העשורים האחרונים.

באמירת אגב אציין כי לא אחת אני מוצא עצמי בדעת מיעוט בעניינים שבמחלוקת, כך שאין בזה דבר כל כך חדש עבורי; שמעון פרס נהג לנחם עצמו כשאמר שהוא "נמצא במיעוט צודק" וזאת אני אומר מבלי לתת דעתי לגישתו המעניינת של הסופר האמריקני הנודע והמהולל, מארק טוויין, שכתב ב"פנקס רשומות" כי "הרוב טועה תמיד. לכן בכל פעם שאתה בצד של הרוב אז הגיע הזמן לשנות את דעתך". גישה בהחלט מעניינת לשיטתי.

יחד עם זאת, אין לכחד כי נראה על פניו שהגעתו "הקדימה את זמנה"; מתיאוס היה כמעט סוג של רכב "פרארי" יוקרתי שנגזר עליו לנסוע כל בוקר למכולת בכפר בדרכי כורכר פתלתלות. כבר כתבתי לא אחת שמצב התשתיות המשמש את המועדון הינו פרימיטיבי ברמה שמביישת אפילו קבוצות בכירות בעולם השלישי. אי אפשר להתעלם מהדיסוננס המובנה בהבאת מאמן עם רקורד מקצועי בשיעור קומה שכזה, שחקן עבר שהגיע לרמות הגבוהות ביותר בכדורגל העולמי, וזאת לתוך המגרש ה"שכונתי" ו"הקופסאתי" שלנו, שאין לנו אפילו מתקן אימונים קבוע.

מכאן הזדהותי המלאה עם התסכולים המוצדקים של מר דניאל יאמר, המשקיע את מיטב כספו, כאשר הרשות המקומית איננה מסוגלת לספק ולו את התנאים המינימאליים המצופים ממנה. עד שלא יהיה שיפור בתחום התשתיות, קרי הקמת מגרש אימונים ואצטדיון חדש (שהם תנאים בסיסיים לניהול מועדון כדורגל מקצועי) אין צידוק להמשיך במדיניות ההשקעה המסיבית הנוכחית.

חזרה למתיאוס; סוף-סוף הגיע לכאן מאמן "שהעז" לדרוש משחקני כדורגל בישראל מקצוענות לשמה, כנהוג ברמות הגבוהות באירופה, שם השחקנים מתאמנים פעמים ולפעמים שלוש פעמים ביום ולא "בוכים" או "מקטרים" על כך. עושה רושם שהשחקן הישראלי הממוצע אוהב את החיים הטובים, להתפנק, לקום מאוחר, לפתוח את שעות הבוקר המוקדמות בבתי קפה ולגרור עצמו לאימון שמתקיים פעם ביום בשעות אחה"צ (הכללות אף פעם אינן מוצדקות וכמובן שיש גם לא מעט שחקנים המנהלים אורח חיים ספורטיבי מלא). אציין רק שהדבר אגב לא בהכרח באשמת השחקנים, שכן כך הם חונכו כבר מגיל צעיר בקבוצות הילדים והנוער, שם לא מסגלים עדיין מספיק את הערכים הללו.

לא אחת שמענו מפיו של מתיאוס פליאה על כך שלשחקנים בקבוצה חסרים יסודות בסיסיים בכדורגל מקצועני. בהקשר הזה אם יורשה לי ליטול רשות ולתת עצה כלשהי למר יאמר, אזי הייתי מציע לו לשלב עוד מאמנים זרים בקבוצות הילדים והנוער שיקנו לשחקנים כבר מגיל צעיר את אותם יסודות החסרים להם בבגרותם.

אם נכונים הפרסומים שחלק מהשחקנים רוצים כי לעמדת המאמן יחזור דווקא ראובן עטר, הרי שלדעתי הדבר לא בהכרח פועל לטובתו דווקא. בנסיבות שנוצרו, אם קיים טיעון חזק מדוע שלא להחזיר את מאמן קודם לתפקידו, הרי שזו העובדה שהשחקנים רוצים אותו.

לא אחת נחשפנו כאמור לפרסומים כי השחקנים בקבוצה מתקשים "לשדר על אותו גל" בנוגע לדרישות המקצועיות הגבוהות של מתיאוס, לכן לא לחינם טענתי שקולות אלה מטעם שחקנים מסוימים לא בהכרח משרתים את עטר, אלא אף יתכן ויש בהם כדי לפגוע במוניטין המקצועי שקנה לעצמו עטר בעמל רב.

מעבר לכך ובלי כל קשר, הייתי גם מרהיב עוז ומציע למר יאמר עוד עצה אחת וזאת לאמץ את האמירה הנבונה של נשיא ארה"ב המנוח, איברהם לינקולן: "אני אומנם צועד קדימה לאט, אבל לעולם אינני חוזר אחורה".

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
http://www.adir-b.com/

http://cafe.themarker.com/view.php?u=71869

טור אישי: תוכנית הקמת המשטרה המקומית

סטנדרט משטרתי כפול/ אדיר בנימיני

לאחרונה התבשרנו כי שר האוצר הנכנס, ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, יוזם תוכנית הנהנת גם מתמיכת השר לביטחון פנים החדש, יצחק אהרונוביץ, להקמת משטרות עירוניות בישראל. לתוכנית (כמה מפתיע!) הספיקו לקום מתנגדים בתוך צמרת המשטרה.

כבר שנים רבות שראשי הרשויות בישראל מבקשים לקבל לידיהם סמכויות משמעותיות יותר לצורך אכיפת שלטון החוק ודאגה לביטחון האישי של תושבי הערים שלהם. לא אחת מביאים כדוגמא חיה את המהפכה אותה עשה ראש העיר לשעבר, רודולף ג'וליאני, בעיר ניו-יורק, אך זו כידוע אינה ברת-ביצוע מבחינת ראשי ערים בישראל, שכן בניו-יורק, בניגוד אלינו, ראש העיר מופקד שם גם על המשטרה המקומית.

מפתיעה אותי במיוחד עמדת המתנגדים בצמרת המשטרה לשדרוג הסמכויות של עובדי הרשות המקומית, שיש בה לא מעט מן הסטנדרט הכפול.

המשטרה עושה לא מעט שימוש במערך גדול של "אזרחים מתנדבים" (אנשי המשמר האזרחי), להם הוענקו סמכויות נרחבות הדומות בהיקפן כמעט לאלו של שוטרים ממש. רק לאחרונה פסק שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, כי מתנדבי המשטרה נהנים משלל רב של סמכויות שיטור גם כאשר הם פועלים לבדם ללא נוכחות של שוטר לידם (רע"פ 10313/08 ארנסט גדייב נ' מדינת ישראל שניתן ביום 23/03/2009).

משטרת ישראל עושה שימוש רחב במערך המתנדבים שלה; מערך שהוא ממש בחזקת "משטרה אזרחית", שלא לומר "פרטית" המורכבת מתושבים מן השורה. על הבעיות שהדבר מעורר מבחינת אופי המשטר הדמוקרטי המביאות לכך שאזרח גובה ראיות מפלילות כנגד אזרח אחר ללא נוכחות שוטר, הינה סוגיה נכבדה מאוד, אך גם כזו החורגת מהיריעה הפרוסה בפנינו כאן שכן קצר המצע מהמשתרע. אעיר רק כי לדעתי ההסדר הנוכחי המסדיר את מעמד מתנדבי המשטרה הוא בלתי ראוי ואני אומר זאת עם כל הכבוד והערכה הראויים לרוח ההתנדבות שהם מגלים.

הסטנדרט הכפול של אותם "גורמים בכירים" בא לידי ביטוי בכך שאין במשטרה כל מניעה מלהעניק סמכויות כמעט מלאות לאזרחים מן השורה, אך עומדת בפרץ כנגד תוכנית לשדרג את מעמדם של עובדי הרשויות המקומיות, שהם בכל זאת עובדי ציבור.

הפעם, הודות לתמיכה מסיבית של שני שרים בכירים ובעלי מעמד ניתן לקוות כי היוזמה אכן תקרום עור וגידים.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya

אתר אישי:
http://www.adir-b.com/

בלוג ב"דה-מרקר":

http://cafe.themarker.com/view.php?u=71869