ס.יזהר על דור האספרסו

דור האספרסו

"דור האספרסו" כך מצא לנכון הסופר ס.יזהר לכנות את הדור הצעיר כבר בשנות ה-60, אולם דבריו אז יכולים לשקף בנקל את הנעשה היום ביתר שאת בחזקת "אין חדש תחת השמש".

לאחרונה נתקלתי בדברים אותם נשא מעל בימת הכנסת בשנת 1960, ח"כ יזהר סמילנסקי, הלא הוא הסופר הנודע בשם העת ס.יזהר, שהלך לעולמו רק לפני קצת יותר משלוש שנים מהיום.

לא הייתי מעלה את הדברים באמצעות המקלדת אילולא מצאתי בהם משמעות אקטואלית מדהימה למה שנעשה ומתרחש בדורונו. נדמה לי שאלמלא נאמרו בשפתו העברית הקולחת והעשירה של ס.יזהר, ניתן היה בנקל לחשוב שנאמרו בהתייחס למה שמתרחש כאן ועכשיו בימנו אנו.

ח"כ סמילנסקי (כיהן ברציפות מהכנסת הראשונה עד השישית) נשא באותה שנה את הדברים בדיון על תקציב החינוך, אך בחר להתמקד בדבריו דווקא בדור הצעיר שסיים את חוק לימודיו וכוון אותם "אל ציבור אנשים ונשים אשר בגרו לכאורה מהיות עוד תלמידים, ומה שהיה בידנו לתת להם כבר נטלו". ח"כ סמילנסקי מספר בנאומו כי פיקח אחד בא ונתן כינוי הולם לכל הדור הצעיר הזה וכינה אותם בשם "דור האספרסו".

כאן בנקודה זו הוא פותח ס.יזהר בתיאור של מציאות שיכולה לשקף בנקל את שכבת הגיל המקבילה בדורונו והתנהלותה, כאילו שהדברים נאמרו ממש היום. שימו לב לדברים הבאים: "(המדובר) בדור המבקש לו חוויית-מעט ובלבד שתהא חריפה, מהירה וזולה. ומונים כאן בנשימה אחת את תאוות המהירות, את ביטוי הזלזול, ה'סתם', ה'נמאס לנו', ומספרים מעשים ברדיפה אחר עינוגים של חטף חפוז, מקדירים עפעפיים של אובדן האמונה בכל אוטופיה שהיא, ועל הריצה 'להעביר את הזמן הפנוי', להתבדר, להשתשע, ולהסתלק מנטילת אחריות, ולהשתמט מהליכה אנושית גדולה ומעפילה".

ס.יזהר תיאר כמובן את המציאות כפי שנשתקפה בימי חייו, אך בעיניי מדהים עד כמה הדברים יכולים היו להלום כמעט במדויק את המציאות של ימינו. נדמה לי גם שלא אצא ידי חובתי אם לא אציין שוב את התפלאותי מאיכות השפה העברית שהייתה שגורה בפיו.

שימו לב גם לדבריו הבאים בהמשך הנאום שיכולים אף הם לתאר בנקל את עולמנו דהיום בעידן האינטרנט הגלובלי: "[...]עולם שלא היה עוד כה אחיד וקשור כאשר הוא עתה, עולם שקורא בו דרור לכוחות מופלאים מזה, ושרעיונות נישאים מדורי דורות חוללו בו עד עפר, עולם שמרחקיו נתקצרו וגדליו נתמעטו, והזעיר-אנפין שבו גדל לפתע והיה לשליט תבל – והכל סביב במרוצה, בחינת עוד זה מדבר וזה בא. האפשר איפוא, להניח לצעיר הזה לנפשו, לפטרו ולשלחו מעלינו – ידינו ריקות ואין עוד עמנו דבר ומעשה להוסיף?".

"עולם שמרחקיו נתקצרו וגדליו נתמעטו, והזעיר-אנפין שבו גדל לפתע והיה לשליט תבל[...] והכל סביב במרוצה, בחינת עוד זה מדבר וזה בא"... איזו טרמינולוגיה נפלאה!

היש דרך טובה יותר לתאר את העולם הגלובלי בו אנו חיים היום בראשית המאה 21? לא נראה לי!

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya

http://www.adir-b.com/

דור האספרסו. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים.

http://www.articles.co.il/article.php?id=49380
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1._%D7%99%D7%96%D7%94%D7%A8

סטנדרדט כפול לפי גרסת לה-פונטיין

הימים שלפני יום הכיפורים הם כיודע מועד בו עלינו לגלות יחס סלחני, בין השאר כלפי מי שלדעתנו חטאו כלפינו, על כל הקושי הכרוך בכך לעיתים קרובות. לעיתים רבות אני נתקל באנשים שנושאים בתוכם כעסים על אירועים שאירועו שנים קודם לכן מבלי שהם מסוגלים להרפות מן האירוע ולהמשיך הלאה. העול שהם נושאים איתם הוא כבד מנשוא וגורם להם סבל רב.

מחבר המשלים הצרפתי הנודע, ז'אן דה-לה-פונטיין, מספר במשל אחד ("התרמיל") על יופיטר מלך האלים (בגירסה הרומאית - המקביל של זאוס במתולוגיה היוונית) שהכריז יום אחד כי על כל החיות להתייצב לפניו למרגלות כס מלכותו, וביקש מכל חיה לחשוף את טענותיו ומענותיו כלפי המראה של החיות האחרות. על פי המשל כל חיה מפרטת את עצומותיה כלפי חיה אחרת. מסקנת המחבר בהגיעו לנמשל הוא שככל שהדבר נוגע לנו בני האנוש, הרי ש"ניצים אנו לזולתנו, חפרפרת לעצמנו. לעצמנו נסלח על הכל ומאום לשאר מינינו" ("כל משלי לה-פונטיין" בתרגומו של ראובן וימר – הוצאת דורון ספרים תשס"ז-2007).

לה-פונטיין עומד למעשה על נטייתנו האנושית והעיקשת לעיתים שלא לסלוח לזולתנו על מעשים שנעשו בעוד שלעצמנו אנו סולחים באופן תדיר על מעשים פחות מחמירים. יום הכיפורים הוא הזדמנות מצוינת להרפות ולסלוח גם למי מבין מקורבנו ששגה ולדון אותו לכף זכות על פי אותו הסטנדרט שאנו מציבים לעצמנו. בעיקר כדי לא לשאת עימנו את עול הכעס והתסכול למשך שנה נוספת.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
http://www.adir-b.com/
"לה-פונטיין והסטנדרט הכפול בנטייה לסלוח" . [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. 25/09/2009

http://www.articles.co.il/article.php?id=49379