הרצון לרצות את כולם
עו"ד אדיר בנימיני
"אינני יכול לתת לכם את נוסחת ההצלחה, אבל אני כן יכול לתת לכם את נוסחת הכשלון: לנסות לרצות את כולם" (הרברט באיארד סוופ).
השאיפה לרצות את כולם, היא באיזשהו מקום אולי טבעית לאדם, ובוודאי לכל נבחר ציבור, אשר רוצה לגייס סביבו תמיכה רחבה, אהדה גדולה, ולגלוש על גלי האהבה של ההמון (אלא אם מראש בחר לעצמו אג'נדה קונטרוברסלית בהגדרה). אך לעיתים, לא רק בפוליטיקה, גם בחיים, אחת ההחלטות הכי קשות שיש לקבל היא החלטה "איזה גשר לחצות ואיזה גשר לשרוף".
מי שממחיש זאת יפה הוא האציל הספרדי חואן מנואל, באחד מסיפורי "הרוזן לוקנור", שם מסופרת האגדה על איכר אחד שיצא עם בנו למסע לעיר השכנה עם בהמת מסע, כאשר בכל קונסטלציה נמצאו תמיד אנשים שהיה להם מה לומר על מעשיהם. וכך מסכם זאת המספר: "האמן לי, שלא תוכל לרצות את הכול; אם טוב הדבר, יטילו בו פגם אנשי עוולה ואלה שאינם יכולים להפיק ממנו טובת הנאה כלשהי; ואם רע הדבר, הרי אלה השואפים לטוב לא יצדיקו את המעשה הרע. ולכן, אם ברצונך לעשות את המיטב והמרב למען עצמך, השתדל לעשות את המיטב שיענה באופן מירבי על צרכיך, ובלבד שלא יהיה בדבר רבב; אל תימנע מן העשיה מחשש מדברי הבריות. עובדה היא שמרבית האנשים אומרים את הדברים על פי צורכיהם ומתעלמים ממה שעולה בקנה אחד עם טובת זולתם" .
על מנת להצליח בתחום הפוליטי, צריך לעתים לקבל החלטות שאינן פופולאריות מבחינה ציבורית, שיכולות להכעיס ציבור מסוים, וגם החלטות קשות על בסיס פרסונאלי. מצבים מסוג זה מעמידים את נבחרי הציבור למבחן, לא לכולם יש את עצבי הברזל הנחוצים כדי לנהוג כך, ובכך תימדד לעיתים מידת ההתאמה שלהם לעיסוק בתחום.
