על מלשינות ופדגוגיה
באחד משיעורי הרטוריקה בבית הספר למשפטים הקרינו בפנינו את אחת הסצנות הגדולות בקריירה של השחקן אל פצ'ינו, מתוך הסרט "ניחוח אישה". בסרט מגלם פצ'ינו קצין בכיר שהתעוור במהלך שירותו הצבאי, ואת יחסיו המיוחדים עם תלמיד תיכון חסר אמצעים שלומד במוסד יוקרתי ואריסטוקראטי.
כאשר התלמיד עומד לשימוע לפני הדחה מהמוסד, מפני שסירב להלשין על חבריו שביצעו מעשי קונדס כנגד ההנהלה, מגיע גנרל פרנק סלייד, בגילומו של פצ'ינו, ונושא נאום הגנה מלהיב, מלא השראה ופאתוס, בגנות הערכים אותם מבקש בית הספר לקדם בדמות "תרבות של שטינקריות". הנאום המלהיב של הגנרל מביא בסופו של יום לביטול הליכי ההדחה נגד התלמיד.
נזכרתי בסצנה הזו, כאשר קראתי את הכתבה שפורסמה בשבוע שעבר על ידי הכתבת אופירה חסיד ב"קול השרון" (גליון 1523 מיום 27/02/2013), המתאר אירוע בעל מאפיינים דומים באחד מבתי הספר התיכוניים בנתניה. על פי הכתבה תלמיד שסירב לכאורה להלשין על חבריו, כמעט ונענש על כך על ידי הרחקתו מן הטיול השנתי.
כפי שכתב כב' השופט חיים ה' כהן בפרשת פלוני (ע"פ 496/73) עלינו לזכור כי על עם ישראל היו המוסרים והמלשינים שנואים מאז ומקדם, ולעניין הסלידה הזאת אין אנו יחידי סגולה. היא מנת חלקם של כל האומות הנאורות. רק במשטרים טוטליטריים ואפלים, שאין חלקינו בהם, הועלה ערך המלשינות לדרגה של חובה אזרחית ומשפטית עליונה.
אינני פדגוג גדול, ומעולם לא התיימרתי להיות, אך בעיניי, מוסד חינוכי אשר מעודד לכאורה תלמידים להפוך לשטינקרים, ולהלשין על חבריהם, אינו ממלא את תפקידו כהלכה, ובוודאי שאינו מכין את בוגריו לחיים האמיתיים.
----------------
ADIR A. BENYAMINI
Attorney at Law
צילום: סטודיו "ליאורית"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה