על מקורות הדמוקרטיה האמריקנית

(הטור התפרסם במקור ב"חדשות נתניה" 13/11/2020)

חוקת ארצות הברית והמבנה הפוליטי המאוד ייחודי המאפיין אותה, נולדו בעיר פילדלפיה במדינת פנסילבניה. שם, בשנת 1787, נקבע שבראש המדינה יעמוד נשיא והרשות המחוקקת תכלול שני בתי מחוקקים (סנאט ובית נבחרים). הקונגרס תוכנן כך שיאזן בין מספר המדינות לבין כמות האוכלוסייה המתגוררת בכל אחת מהן.

"האבות המייסדים" של ארה"ב יצרו מבנה מאוד מאוזן המבזר את הכוח השלטוני בצורה מקסימלית. גישתם הייתה אליטיסטית מאוד. רובם היו בעלי השכלה קלאסית רחבה ולכן, שאפו לייסד שיטת משטר דמוקרטית אליטיסטית, בה להמוני העם תהיה השפעה מוגבלת ומינימלית. הם הכירו היטב את עלילות אתונה העתיקה ותקופת הרפובליקה הרומית, ורצו לנטרל תופעות של דמגוגיה עממית שהובילה לדעתם לעתים למעורבות יתר של האזרחים במאבקים הפנימיים במדינה. מאוחר יותר כאשר החלו לנסח את "מגילת הזכויות", החלו להגיע הידיעות בקשר למהפכה שהתרחשה אז בצרפת וההמונים שעלו על הבסטיליה.

בשיטת המשטר המקורית העם הצביע באופן ישיר רק לבית הנבחרים, והכהונה של גוף זה הוגבלה לשנתיים בלבד, כדי לאפשר "לתקן טעויות" במקרה של בחירת אדם בלתי מתאים. נקבע כי חברי הסנאט יבחרו על ידי בתי הנבחרים של המדינות (שונה רק בשנת 1913 בתיקון ה-17 לחוקה). שיטת האלקטורים שרבות דובר בה במהלך מערכת הבחירות, נבעה אף היא מאותה גישה אליטיסטית בה דגלו המייסדים. במקור, ניתנה לעם הזכות לבחור רק את הנציג שלהם שיגיע לוושינגטון לאספת האלקטורים, ויצביע עבור מי שהוא חושב שצריך להיות נשיא ארה"ב. זה היה הרציונל מאחורי השיטה בה משתמשים עד היום, דבר שהשתנה מן הסתם ברבות השנים.שיטת הממשל האמריקנית הוכיחה את עצמה כיציבה מאוד, עד שהיו מי שאמרו שהשיטה הנשיאותית היא "המוצר המסוכן ביותר שאמריקה ייצאה לעולם הרחב". כל זאת מכיוון שהמדינות ברחבי העולם (בעיקר באמריקה הלטינית ובמזרח אירופה), אימצו רק חלקים ממנה, בדגש על תפקיד הנשיא, בלי לאזן ולרסן את כוחו באמצעות בית נבחרים חזק.