עיקרי האג'נדה החינוכית
(דיון מועצת העיר נתניה לקראת פתיחת שנת הלימודים - אוגוסט 2025)
עו"ד אדיר בנימיני
לקראת פתיחת שנת הלימודים ערכה מועצת העיר נתניה דיון מיוחד שהוקדש לפתיחת שנת הלימודים החדשה; זו הפעם הראשונה מזה עשור שהתקיים דיון מהותי בנוגע למערכת החינוך בעיר נתניה. להלן עיקרי המסרים מפי סגן ראש העיר נתניה, עו"ד אדיר בנימיני, כפי שהוכנו מראש. הנאום אינו כולל את קריאות ביניים, והאלתורים שהוכנסו כתוצאה מכך. הטקסט המובא כאן מתייחס רק לחלק מהדברים שבאו במענה לאותן קריאות, ולכן אינו תואם באופן מלא ומדויק את נוסח הדברים המלא שהובא במועצת העיר.
בפתח דבריי ברצוני לברך על עצם קיום הדיון; מבדיקה שערכתי עלה כי בפעם האחרונה שבה קיימה מועצת העיר נתניה ישיבה שכללה דיון מהותי על נושא החינוך, נערכה לפני כעשור. בנובמבר 2015 (ישיבה מס' 55). זאת במסגרת הדיון בדו"ח מבקר העירייה.
הייתי משוכנע שכל מה שנאמר שם על ידי עדיין רלוונטי גם לאחר עשור, אך בעקבות המצגת מטעם הממונה על מנהל החינוך, חברת המועצה, גב' ורד פטל וראש המנהל, גב' אתי דהן, הוכח לי אחרת, ועל כך אני בהחלט מברך. דווקא דבריו והערותיו של חבר המועצה, מר אלון אלרואי, החזירו אותי אחורה בזמן, לעת ההיא בה שלטה הקונספציה השגויה שנתוני ההצלחה בבגרות הם חזות הכול.
מחובתי להדגיש, שכל מה שאומר כאן, משקף את דעתי האישית בלבד. במקרה הזה אינני מדבר בשם המפלגה או הסיעה שאני מייצג, אלא מביא את השקפתי האישית.
לפני שאני פורס את עיקרי האג'נדה החינוכית שלי, בהתייחס גם לדיון שנערך לפני עשור, אני רוצה לפרגן מכל הלב לממונה על החינוך וחברת המועצה הגב' ורד פטל ולראש מנהל חינוך הגב' אתי דהן על הסקירה והמצגת שהוכנה שהוקדשה כל כולה בחלקה הראשון להקניית ערכים לתלמידי נתניה. כמו כן, ברצוני להודות להן על כך שכל פניה שאני מעביר זוכה למענה מהיר מאוד, ושתיהם קשבות לכל בקשה.
בדיון לפני עשור הצהרתי על כך שאחוזי הזכאים לבגרות הפכו לחזות הכול, למעין פרמטר בלעדי לבחינת טיבה ואיכותה של מערכת החינוך. שמחתי לראות שנושא זה כמעט ולא זכה לכל דגש בסקירה הפעם, ואילולא הערותיו של חבר המועצה, מר אלון אלרואי, לא לא היינו נדרשים אליהם. כפי שכבר ציינתי, הדגש בסקירה על הקניית הערכים לתלמידים, מגיע שאפו גדול לעושים במלאכה. גישתו של מר אלרואי, למשוך אותנו בחזרה לנושא שעמד במרכז הדיון לפני עשור, הייתה שגויה. אמרתי בדיון אז לפני עשור כי הגישה ששמה את הבגרויות כפרמטר מרכזי לקנה המידה המרכזי לבחינת הצלחה או כישלון, הופכת את מערכת החינוך למעין "מרוץ סוסים". במקום לעורר בתלמידים סקרנות ועניין בחומר הנלמד, הדגש הוא "לעבור את המבחנים", ואידך זיל גמור בדברים שאמרתי באותה ישיבה מנובמבר 2015.
מטרת העל של בית הספר להקנות ערכים לתלמידים כמו גם להכין אותם לחיים שבחוץ. דובר כאן רבות על "דור המסכים", והצורך של בית הספר להתאים את עצמו לעידן הנוכחי, המחייב התאמות למהפכה הטכנולוגית שעברנו. חברי ורעי היקר, מר עופר אורנשטיין, אמר זאת לפני למעלה מעשור בכמעט בכל חוג בית אוו ערכנו יחדיו, ולאור הדברים שכבר נאמרו בנושא הן בסקירה והן על ידי החברים, אני רואה עצמי פטור מהצורך להתעמק בנושא זה.
תחת זאת, אנקדוטה קצרה: בתחילת הקדנציה הקודמת פניתי לראש מנהל החינוך הנוכחית, בנושא שנראה אולי זניח וחסר חשיבות, אבל מלמד לטעמי הרבה על הצורך של המערכת לאתגר את עצמה ולהיגמל מהרגלים ישנים.
"למי צלצלו הפעמונים" כתבתי בכותרת הפנייה - כרפרנס לספרו הנודע של ארנסט המינגווי; ציינתי בפנייתי זו כי עם כל השינויים וההתאמות שנעשו ברבות השנים, המערכת הפדגוגית שלנו נוצרה בבסיסה בסוף המאה ה-19, ומהווה עדיין תוצר ברור של "המהפכה התעשייתית". אני מרבה לשאול אנשים שעוסקים בחינוך באילו מוסדות או ארגונים יש לנו עדיין צלצולים או צופרים?! אחסוך מכם את הצורך לנחש. התשובה הינה: בבתי-הכלא, במפעלי תעשיה גדולים ובבתי-ספר. מוסדות שפועלים כמו בעידן בו הם נוצרו. מטרת העל היא לטפח: צייתנים, ממושמעים, המסוגלים לחזור על פעולות.
הצעתי אז בפנייתי (מ-2019) להתחיל פיילוט לביטול הפעמון/צלצול בבתי הספר התיכוניים, כדי לפתח את אותה אחריות אישית אצל התלמידים. ואשאל כאן בפומבית שבבמות העיר נתניה: האם התלמיד צריך פעמון כדי להגיע לשיעור נהיגה בזמן שקבע אותו?! כדי להגיע בזמן לאימון כדורגל?! לתנועת נוער?! לשיעור פרטי?! אז לשם מה הפעמון דרוש כדי להגיע לכיתה בזמן?! זהו כלי מיושן השייך לעידן אחר. קיבלתי מענה לאחר כמה שבועות שהנושא עלה לדיון בישיבת המנהלים, ושאיש מן המנהלים אינו חפץ בשינוי כזה. זו דוגמא אחת קטנה לקושי להסתגל לשינויים ולבצע את ההתאמות הדרושות לעידן הנוכחי.
בסופו של דבר תפקידו של בית הספר הוא להכין את התלמיד לעולם שנמצא בחוץ, וכאמור דובר כאן רבות על נושא הטכנולוגיה. וכפי שכבר ציינתי אני לגמרי מסכים עם כל מה שכבר נעשה וכל מה שנאמר בנושא. תחת זאת, אני רוצה לרדת דווקא לשורש של עניין אחר. בסיסי ביותר. כוונתי לימודי כישורי שפה והתנסחות בשפה העברית.
במסגרת תפקידי אני נפגש רבות עם תלמידים ועם בני הדור הצעיר של העיר. מבלי לעשות הכללות, כי יש רבים בקרב בני הנוער שהעברית השגורה בפיהם היא מצוינת, אך לרוב אני נתקל בשגיאות בסיסיות בשפה העברית שהאוזניים צורמות. שגיאות בזכר ונקבה, עבר-הווה-עתיד. במקום לומר: "שני שקלים" נאמר: "שתי שקל" במקום "אלך" נאמר או נכתב "אני ילך".
כל זאת מביא אותי למסקנה שהזמן המוקדש ללימוד, "איך להתנסח בכתב ובעל הפה" (רטוריקה בסיסית), אינו מקבל את הביטוי הדרוש או נמצא בסדר העדיפות הנכון. אכן, מדובר בתוכנית הלימודים שמתווה משרד החינוך, אך אין הדבר אומר שהמורים שלנו בנתניה אינם יכולים (ואף מחויבים) לתת את הדעת על העניין. לעשות זאת לפני שמתחילים ללמד את לימודי תחביר, שהם יותר תרגיל בלוגיקה מאשר אמצעי המקנה כישורי שפה תקנים. לפני שמתחילים ללמד את התלמידים למצוא את "הנושא", "הנשוא", "המושא", "הלוואי" בכל משפט, צריכים קודם כל ללמד את יסודות השפה. זה כמו ללמד "חזקות" לפני שמלמדים אריתמטיקה או את "לוח הכפל". ללימודי התחביר אין חשיבות גדולה למרבית בוגרי בתי הספר (שרובם לא יעשו תואר בבלשנות), אבל היכולת להתנסח באופן תקין בכתב ובעל פה ישנה חשיבות גדולה להמשך דרכם בחיים.
לראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, זכויות רבות, אך אחת הטעויות הפטאליות שהוא עשה היה כפיית איחוד הזרמים החינוכיים, רק על הזרמים הציוניים-חילוניים, באמצעות חקיקת חוק החינוך הממלכתי בשנת 1955, כאשר הוא הוציא מן הכלל שני זרמים (הדתי-לאומי והחרדי).
כאן אני חייב להביא מעט דברי רקע להבנת הטענה אותה ברצוני להעלות; הישוב העברי בתקופת המנדט פעל לפי המודל המזרח-אירופאי. שירותים בסיסיים שהמדינה לא סיפקה באותה תקופה (במקרה הזה שלטון המנדט), קיבל התושב מהזרם הפוליטי אליו השתייך. כך הקימו המפלגות מערכות חינוך, קופות חולים, לשכות תעסוקה, הוצאות ספרים, תנועות נוער, עיתונים, אגודות ספורט ועוד. הכול מומן מכספי חברי המפלגה ומתרומות. המערכות הללו המשיכו לפעול אחרי קום המדינה, וחלקם קיימים עד היום.
בראשית ימיה של נתניה פעלו שלושה בתי ספר שהשתייכו לשלושה זרמים אידיאולוגיים: "ביאליק" (הזרם הכללי שהוקם על ידי "הציונים הכלליים"), "בארי" ("זרם העוברים") ו"תחכמוני" ("המזרחי"). בשם הממלכתיות שדוד בן גוריון דגל בה נכפה האיחוד רק על הזרמים החילוניים בחינוך. ניתן היה לקיים את ההבטחה לחרדים לשמור על חינוך עצמאי, אך ללא מימון ממשלתי (כפי שהיה טרום הקמת המדינה). לקבוע שמי שרוצה חינוך עצמאי פוליטי-אידיאולוגי יישא בעליות בעצמו, או לחלופין, להשאיר את המצב הקיים ולאפשר לזרמים החילוניים להמשיך להתקיים באופן עצמאי.
ביטול הזרמים האידיאולוגיים בחינוך נכפה כאמור רק על הזרמים החילוניים (הבורגני-ליברלי וזרם העובדים). יגאל אלון ממש התחנן לבן גוריון לא לכפות איחוד, אך ללא הועיל. אלון זיהה את המגמה כבר אז. כיצד מערכת החינוך של הזרמים האחרים מנוצלת למטרות פוליטיות.
כיום אפשר לומר ש"המוכר שאינו רישמי" זה אחד הנזקים הגדולים ביותר שנעשו למדינה הציונית. הוקמה כאן מערכת חינוך פוליטית לחלוטין, המזוהה עם מפלגות מסוימות, המחנכת את תלמידיהם ותלמידותיהן להצביע לאותן מפלגות, והכי גרוע הן מחנכות את תלמידיה שלא לשאת בנטל ולהשתמט מחובת הגיוס. הכול במימון המדינה הציונית. נוצר כאן מעין מנגנון של הרס עצמי.
הפתרון לטעמי, כיוון שמסיבות פוליטיות לא ניתן ללכת אחרונה, לאפשר לציבור החילוני להחזיר את הזרמים האידיאולוגיים, לכל הפחות בחינוך היסודי. לאפשר להורים לבחור לאיזה זרם הם מעוניינים לשלוח את ילדיהם, וכל זאת באמצעות הרשויות המקומיות שיחפצו בכך. המצב שהשתרש היום, שכל שר חינוך שנכנס למשרד, משנה את תוכנית הלימודים, ומאפשר לגורמים בעלי אג'נדה פוליטית-אידיאולוגית להיכנס לבתי הספר הממלכתיים היא בלתי נסבלת. אף זרם חינוכי אחר אינו מושפע מניסיונות כאלה וראשיהם לא היו מאפשרים לשום גורם שאינו תואם את האג'נדה האידיאולוגית שלהם להיכנס לבתי הספר.
הייתה זו כאמור טעות קשה של דוד בן גוריון שלא כפה מערכת חינוך ממלכתית על כולם, או לחלופין מניעת תקציב לכל מי שמעוניין להישאר עצמאי. התוצאה מדאיבה: המדינה ממנת שתי מערכות חינוך פוליטיות לחלוטין שתפקידן לייצר עוד ועוד מצביעים לטובת אותן מפלגות, לא להשתלב חברתית ולא לשאת בנטל השירות הצבאי.
בסיום דברי ברצוני לומר כמה מילים על החינוך הדיפרנציאלי עליו שמענו פה בסקירה של ראשי מנהל החינוך. העתיד נמצא בחינוך הדיפרנציאלי. שמחתי מאוד לגלות שדם במנהל החינוך בעיריית נתניה מודעים לכך, שלכל תלמיד יש את תחומי העניין שלו והנושאים שהכי מעניינים אותו, ושאותם צריך לטפח.
עו"ד אדיר בנימיני
ADIR A. BENYAMINI
Attorney at Law
http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/
----------------------
