אלפרד דה ויניי
"יומנו של משורר"
עו"ד אדיר בנימיני
לפני מספר חודשים סיימתי לקרוא את ספרו של אלפרד ויקטור דה ויניי "יומנו של משורר" (תירגם מצרפתית: דמיאן חזן) בהוצאת הספרים "דחק" (2024).
אלפרד דה ויניי היה משורר, סופר ומחזאי צרפתי. אמו ספגה השראה רבה מהוגה הדעות, ז'אן-ז'אק רוסו, והייתה דומיננטית מאוד בחינוך בנה. בשנת 1825 נישא ללידיה בונבורי, אישה ממוצא אנגלי. אחרי מות אמו בשנת 1838, פרש דה ויניי לאחוזה המשפחתית ליד העיר אנגולם. אלפרד דה ויניי הלך לעולמו בפריז בשנת 1863.
הספר בו עסקינן "יומנו של משורר" ראה אור לראשונה בשנת 1867, כארבע שנים לאחר מותו.
מצאתי בספר לא מעט אמירות מעניינות, המעוררות מחשבה; קביעתו הנחרצת כי "האומנות היא האמת הנבחרת", העלתה בזיכרוני אמירה מפורסמת של אומן גדול אחר, שחי כמה וכמה עשרות שנים אחריו: "כולנו יודעים שאמנות איננה אמת; אומנות היא שקר שגורם לנו להכיר את האמת, לפחות את האמת שבידינו להכיר. על האמן לדעת כיצד לשכנע את האחרים שהשקרים שלו אמת". דברים אותם אמר הצייר הנודע פבלו רואיס אי פיקאסו.
אלפרד דה ויניי מדמה בספרו את המשורר למטייל המעפיל לפסגת הר באיסלנד ומשם רואה הרחק את השמש ואת אור היום, בעוד חשכת הלילה פרושה לרגליו: "כך המשורר שמש ועולם נשגב ופורץ בקריאות של שכרון-חושים, בעוד הבריות שקועות בחשכת הלילה". אמירה המתכתבת במובן מסוים עם "משל המערה" של אפלטון.
הספר אינו עוסק רק בעולמו של המשורר, אלא גם באדם ומקומו בעולם הפוליטי: "האדם כה שברירי, עד שפלוני שמציג את עצמו באומרו 'אני כל יכול' או 'אני יודע הכל', כבר משול למנצח וכבר צלחה דרכו למחצה. מכאן הצלחתם של הרפתקנים רבים כל כך".
כך גם בציטוט הבא: "כשמאה שלמה צועדת בעקבות מחשבה אחת, היא דומה לצבא הצועד במדבר".
אמירה אקטואלית מעניינת ומעוררת מחשבה, לאור הפוליטיקה היצרית שאנו חווים במדינתנו ביחס למנהיגנו אפשר למצוא במטאפורה הבאה, בה קורא המחבר לנטרל את האמוציות, ולבחון את דרכו של המנהיג בדרך רציונלית בלבד: "אסור שתהיה לנו לא אהבה ולא שנאה כלפי המושלים בנו. איננו חבים להם שם רגש שאיננו מרגישים כלפי העגלון שלנו; הוא מובילנו כראוי או שלא כראוי, זה הכל"
עוד משפט מעניין בהקשר הזה: "הגורל נושא את האדם כמו הים, והאדם גדול כי הוא מקדים אותו או כי הוא עומד בפניו".
אסיים במספר אמירות שמאוד מצאו חן בעיניי במישור האומנותי, אשר בא לידי ביטוי בכתיבת ובקריאת ספרים:
"הרגע היפה היחיד ביצירה הוא הרגע שבו היא נכתבת".
"איני יכול לקרוא עוד אלא ספרים הדורשים ממני עבודה. כשאני קורא ספרים אחרים, מחשבותיי מחליקות כמחרשה על שיש. אני אוהב לחרוש". בנושא הזה אני מזדהה ומסכים איתו לחלוטין. אף אני סבור שאין טעם להשחית זמן יקר בקריאת ספרים שאינם מעניקים קניין אינטלקטואלי כלשהו.
אלפרד דה ויניי מביא בספרו ציטוט מעניין פרי עטו של וולטר: "כתיבה היא ציור של הקול: ככל שרב הדמיון ביניהם, הרי היא משובחת יותר".
שאפו גדול להוצאת הספרים ולמתרגם שהביאו להוצאת ספר זה לראשונה בשפה עברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה