ADIR A. BENYAMINI: ינואר 2026

יום שבת, ינואר 31

מנהיגות אזרחית (3#)

בחזרה למודל האזרחי

עו"ד אדיר בנימיני

לפני נסיעתי לאיטליה, עליה סיפרתי בפוסט הקודם, השתתפתי ב"כנס עתידים" שנערך בנווה אילן, כחלק מן ההערכות של מפלגת יש-עתיד לבחירות 2026. הרגשתי בכנס עד כמה יש-עתיד היא כמו משפחה אחת מלוכדת, הכוללת חברים המעמידים את טובת המדינה לפני טובתם האישית, שאינם מוותרים ושנלחמים וילחמו על מדינת ישראל, תוך אמונה שעוד יחזור ויהיה כאן טוב.

בין השאר, השתתפתי בפודקאסט קצר בו נתבקשתי באחת השאלות לשתף חוויה משותפת עם יו"ר המפלגה, ח"כ יאיר לפיד. בחרתי לספר בהתרגשות רבה על המפגש הראשון שלנו בבית הוריו ברחוב לסל בת"א. נפגשתי אז עם טומי לפיד לפגישה אישית, בעת כהונתו בתפקיד שר המשפטים. במהלך הפגישה יאיר לפיד התקשר וסיפר לאביו שהוא בדרך אך מתעכב בגלל פקקים. בתוך לבי קיוויתי שהפגישה תתארך כך שתהיה לי ההזדמנות לפגוש אותו לראשונה. הייתי אז עדיין סטודנט לתואר שני באוניברסיטה העברית ויאיר לפיד היה כבר אז שם גדול וידוע בארץ.

ברבות השנים שחלפו מאז אותה פגישת הכרות ראשונה נפגשנו כמה וכמה פעמים וההערכה והחיבה שלי כלפיו (כפי שהייתה לי גם כלפי אביו) רק הלכה וגברה.

כפי שכתבתי בשני פוסטים קודמים שפרסמתי בשנה שעברה "ייסוג נא זר הדפנה" ו"זר הדפנה והתהילה האזרחית" אין זה סוד שאני נמנה על מי שמקווים בכל ליבם שראש הממשלה ה-14 של מדינת ישראל, יאיר לפיד, יחזור ללשכת ראש הממשלה במהרה בימינו. מדובר באחד האנשים המוכשרים ביותר שזכיתי לפגוש. אדם מעמיק, איש ספר, איש שיחה מרתק, בעל ידע-רחב, כישרון כתיבה נדיר והבנה מעמיקה של המערכת הפוליטית המקומית והגיאו-פוליטית כאחד. אדם שמידותיו התרומיות מכשירות אותו לתפקיד ואף מעבר לכך. לפיד הוא הגשמת השאיפה שלי לקבל ראש ממשלה אזרחי, כפי שהמדינה המפוארת שלנו כבר ידעה פעמים רבות בעבר. אינטלקטואל ומעמיק, בעל חשיבה ערכית ואתית, שגם כחשוך בחוף ידע לנקוט בפעולות הדרושות שיציתו מחדש אור ותקווה.

יצאתי משם עם הרבה אור ותקווה לעתיד טוב יותר ונזכה לשוב כמדינה למודל המנהיגות האזרחית שהנהיגה את מדינת ישראל בעשוריה הראשונים.

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד וסגן ראש העיר נתניה, עו"ד אדיר בנימיני

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/ ----------------------

משחקי כדורגל באיטליה

משחקי כדורגל באיטליה

לאחרונה חזרתי מביקור במילאנו (אחת הערים האהובות עלי) בה לא ביקרתי למעלה משני עשורים. המטרה הייתה בעיקרה ציפייה במשחקים של שני מועדוני הכדורגל האהובים עלי ביחד עם מכבי נתניה: א.ס. מילאן וארסנל. בתכנון המקורי היינו אמורים לנסוע גם לטורינו לצפות במשחק של יובנטוס בליגת האלופות.

המשחק הראשון נערך בין מילאן לבין לצ'ה בה שיחקו שני שחקנים שבער הלא מאוד רחוב שיחקו באצטדיון בנתניה במדי מכבי נתניה: עמרי גאנדלמן ולאמק בנדה. היה מרגש לראותם על כר הדשא באצטדיון ג'וזפה מאצה בסן סירו במשחק שך הסריה א'.

תקוותי הייתה לצפות במילאן עושה צעד חשוב לקראת אליפות עשרים במספר, אך נתקלתי במשחק חלש מאוד, שהסתיים בניצחון דחוק של 1:0 הודות לשער ניצחון של ניקלאס פולקרוג בדקת ה-76.

לא יצאתי אופטימי לגבי הסיכויים של מילאן לזכות באליפות, למרות שהפער בפסגת הליגה עומד על שלוש נקודות בלבד מאינטר מילאנו. הפסימיות באה בעיקר בשל היכולת החלשה שהפגינה הקבוצה. לא כך נראית קבוצה המתמודדת על האליפות באיטליה.

המשחק השני בו צפינו העניק הרבה מאוד אופטימיות: אינטר מילאנו נגד ארסנל בליגת האלופות. זה המקום לספר כי נסעתי ביחד עם חברי הטוב ועמיתי ממועצת העיר נתניה, דודו סלמה, אשר שנינו חולקים אהדה משותפת למועדון הכדורגל של ארסנל.

עבורי זה היה אחד המשחקים הטובים ביותר ברמתם שבו זכיתי לצפות באצטדיון עצמו. לארסנל יש קבוצה קטלנית העונה, שחייבת לקחת אליפות באנגליה ולקרוא תיגר על גביע האלופות.

המשחק הסתיים בתוצאה 3:1 לטובת ארסנל. צמד של גבריאל ז'סוס ושער מרהיב של ויקטור ג'יוקרס הביאו לארסנל את הניצחון אינטר מילאנו. על פי הרמה אותה הפגינה אינטר מילאנו במשחק התחזקה דעתי שמילאן שלי רחוקה מאוד מהשגת אליפות העונה, אך ימים יגידו. הלוואי וטעות בידי.

ניצחונה של ארסנל על אינטר מילאנו באצטדיון הסן-סירו היה הראשון של הקבוצה בליגת האלופות על אדמת איטליה מזה 6531 ימים, בפירוש בישר טובות על כך שהמועדון בדרך למקומות טובים העונה.

סיפרתי כאן בעבר בבלוג שביקורי הקודם בלה-סקאלה במילאנו היה מסיבות רומנטיות, אבל גם בביקורי אז צפיתי במשחק ליגה איטלקית בסן-סירו, בין אינטר מילאנו לבין נאפולי. אינטר ניצחו אז 2:0. כך שזה היה ביקור חוזר שלי באצטדיון.

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

זיכרונות ממושב הפתיחה של הכנסת השתיים-עשרה

מושב פתיחת הכנסת השתיים-עשרה

עו"ד אדיר בנימיני

לאחרונה נפגשתי בעיריית נתניה עם מר משה ניסים, מי שכיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל. זו הייתה הזדמנות להודות לו על דברי השבח שהפגין כלפיי בייחס לאופן שבו אני ממלא את תפקידי כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה, ולהם ייחדתי כאן בפוסט נפרד.

משה ניסים החל את כהונתו הראשונה בגיל 24 מטעם המפלגה הליברלית הישראלית ומחזיק עד היום בתואר "חבר הכנסת הצעיר ביותר שכיהן בכנסת ישראל". הליברלים שיבצו אותו ברשימה מתוך שאיפה להיפתח לקהלים חדשים. משה ניסים היה בנו של הרב יצחק נסים, הראשון לציון והרב הראשי לישראל שלישי מאז הקמת המדינה.

בשיאו משה ניסים הגיע לעמדת סגן ראש ממשלת ישראל תחת ראש הממשלה, יצחק שמיר. כיהן בשורה של תפקידים מיניסטריאליים (שר התעשייה והמסחר ה־14, שר האוצר ה־11, שר המשפטים ה־8) וקרוב לשלושים שנה כיהן כחבר בכנסת ישראל. כיום משמש משה ניסים כיו"ר הנהלת המפלגה הליברלית וחבר נשיאות המפלגה.

במהלך שיחתנו עלה בידי לספר לו זיכרון ילדות שזכור לי ממנו היטב. היו אלה האירועים ממושב הפתיחה של הכנסת השתיים-עשר, אשר הושבעה ביום ה-21 בנובמבר 1988, בהיותי עדיין תלמיד בבית הספר היסודי. הייתי ילד שכבר אז החל להתעניין בפוליטיקה ואקטואליה. בעידן ההוא של ערוץ טלוויזיה ישראלי אחד, נהגנו לצפות בשעות אחר-הצהריים בשידורי הטלוויזיה החינוכית. לא היה קיים אז ערוץ הכנסת (99), וכך יצא כשנקטעו שידורי התכנים לילדים והחל שידור של מושב הפתחה של הכנסת ישבנו וצפינו בו.

לכנסת ה-12 נבחר לראשונה בגיל 77, ד"ר יאיר שפרינצק (ברשימת "מולדת"). הוא היה בנו של יושב ראש הכנסת הראשון יוסף שפרינצק ממפא"י. מתוקף היותו זקן חברי הכנסת ה-12, היה שפרינצק היושב-ראש הזמני של המליאה עד לבחירתו של יושב-ראש קבוע. העובדה שלד"ר יאיר שפרינצק לא היה ניסיון פרלמנטרי, הביאה לכך שלא הצליח להשתלט על ניהול הישיבה. הדבר בא לידי ביטוי בכך, שלא תמיד הצליח לזהות את חברי הכנסת אותם רצה לקרוא לסדר (למשל התבלבל בין דדי צוקר לבין יוסי שריד). מספר חברי כנסת החלו להתנהל בצורה שביישה את המעמד, ונמנעו בכוונת מכוון להקריא את נוסח הצהרת האמונים בצורה מדויקת (הוסיפו אמירות נוספות), דבר שהביא לכך שהם לא הושבעו כחברי כנסת.

נוצר סוג של מיני-כאוס כתוצאה מכך שהיושב-ראש יאיר שפירנצק לא הצליח להשתלט על האירועים. הליכוד ביקש להביא לבחירתו של דב שילנסקי לתפקיד היושב-ראש הקבוע של הכנסת, ונציגי המערך ניסו למנוע את בחירתו ולדחות את ההצבעה.

בנקודת הזמן הזו, בזמן שאותו הכאוס שלט במליאה ביקש שר האוצר, משה ניסים, את זכות הדיבור, ועלה לדוכן על מנת לעשות סדר. נאום התוכחה הזה נחרט בזיכרוני היטב, ואמרתי לו זאת במהלך שיחתנו. בעקבות דבריי, משה ניסים סיפר לנוכחים בפגישה שזה היה אירוע ונאום שרבים מזכירים לו.

יצוין מהרגע שעלה לדוכן ודיבר על הבושה הגדולה, חברי הכנסת שיפרו את התנהגותם, וניתן היה סוף כל סוף להתקדם לקראת הצבעה ליו"ר כנסת קבוע.

המערך העמיד לבסוף העמידו מועמד מטעמו; היה זה שלמה הלל שכיהן בצורה מוצלחת מאוד כיו"ר הכנסת ה-11, שהפסיד בהצבעה למועמד הליכוד, דב שילנסקי. בעקבות האירועים תוקן החוק ונקבע כי מי שיכהן בתפקיד יו"ר הכנסת במושב בפתיחה יהיה זקן חברי הכנסת, ובתנאי שיש לו ניסיון פרלמנטרי קודם.

עבורי היה זה רגע מרתק להעלות זיכרון מילדותי ולשמוע מפיו של מי שהיה שם את גרסתו לאירועים.

בתמונה: עו"ד אדיר בנימיני והשר לשעבר משה ניסים

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

אירוח משלחת מדורטמונד גרמניה העיר תאומה של נתניה

רחוב בנתניה ע"ש המשוררת מאשה קאלקו

בטקס מרגש הוענק לראש המשלחת מהעיר התאומה של נתניה - דורטמונד שבגרמניה, על ידי סגן ראש העיר נתניה, עו"ד אדיר בנימיני, העתק של שלט הרחוב על שמה של המשוררת היהודייה דוברת הגרמנית, מאשה קאלקו (Mascha Kaléko). חברי המשלחת מגרמניה התרשמו והתרגשו אף הם מן המחווה של העיר נתניה לקרוא על שמה רחוב. העיר הראשונה בישראל שקבלה החלטה זו.

הטקס נערך בסיום מפגש מרתק ומעניין שהתקיים בהשתתפות, נציגי מנהל ההנדסה בעיריית נתניה, המהנדס הראשי של תאגיד "מי נתניה", האגודה לעידוד התיירות, עמותת היכל התרבות (הקונסרבטוריון העירוני, מקהלת ניצן וראשי מרכז כלי-ההקשה "הטרמולו"), שהציגו את עבודתם של זרועות הביצוע של עיריית נתניה לנציגי המשלחת מעיריית דורטמונד, עיר תאומה של נתניה. מטרת המפגש לקדם שיתופי פעולה ותוכניות עבודה למען התיירות והתרבות לשנת 2026 ו- 2027.

בראש הנציגות העירונית עמד כאמור סגן ראש העיר, עו"ד אדיר בנימיני, שהרצה בפני הנוכחים על תפקידיו בעיריית נתניה: יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, הוועדה לשימור אתרים, וועדת שמות רחובות ואתרים והממונה על ההתייעלות האנרגטית.

הענק שלט הרחוב ע"ש מאשה קאלקו לראש המשלחת מדורטמונד

צילום: רן אליהו - עיריית נתניה.

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

יום שישי, ינואר 30

"If this is success, it is very well disguised"

"אם זו נחשבת הצלחה, אז היא חבויה היטב"

עו"ד אדיר בנימיני

סר וינסטון צ'רצ'יל הוא ככל הנראה הראשון שנדרש לביטוי בדבר "הברכה במסווה" בהקשר פוליטי (Blessing in Disguise), כאשר התייחס לתוצאות בחירות בהן מצא את עצמו בצד המפסיד. ביולי 1945, מיד לאחר הניצחון במלחמת העולה השנייה, נערכו בחירות כלליות בבריטניה. בניגוד לציפיות, ואולי אף בניגוד לכל היגיון, צ'רצ'יל הפסיד בבחירות הללו. אשתו קלמנטיין שניסתה למצוא נחמה כלשהי בתוצאות הבחירות אמרה לבעלה ש"אולי זו ברכה במסווה". צ'רצ'יל ענה לה: "At the moment, it seems quite effectively disguised" (בתרגום חופשי: "ברגע זה, נראה שהיא מוסווית ביעילות רבה"). הביטוי במקור שייך ככל הנראה לג'יימס הרווי (James Hervey), אך במקרה שלו נאמר בהקשר תיאולוגי ולא פוליטי.

הבחירות המיוחדות בעיר נתניה שנערכו בעיר נתניה הביאו לתוצאה מוחצת לטובת המועמד אבי סלמה שיכנס לתפקידו באופן רשמי כראש העיר התשיעי של נתניה בעשרה בפברואר 2026.

להלן התוצאות הסופיות: המועמד יוסי ביטון קיבל 1,372 קולות שהם 1.96% מכלל הקולות הכשרים. המועמדת טלי מולנר קיבלה 19,073 קולות שהם 27.3% מכלל הקולות הכשרים. המועמד עמוס מכלוף קיבל 1,857 קולות שהם 2.66% מכלל הקולות הכשרים. המועמד המנצח, אבי סלמה קיבל 47,561 קולות שהם 68.08% מכלל הקולות הכשרים. במהלך יום הבחירות הצביעו 69,914 מצביעים שהם כ-32.07% מכלל בעלי זכות הבחירה.

ניצחון חד וברור, אך נראה כי המועמדת שנחלה תבוסה מוחצת מנסה לייפות את המציאות ונראה כי היא מתקשה להשלים את ההפסד המובהק והברור. קצת מזכיר את נבחרת ישראל בכדורגל שיכולה להפסיד משחק כדורגל בתוצאה 7:3 ולומר בתגובה לתוצאת המשחק: "הפסדנו בכבוד". אין שום כבוד בתוצאה מאין זו. זהו כישלון בכל קנה מידה. על כך נאמר יפה: "אם זו נחשבת הצלחה, היא חבויה היטב". מולנר מנהלת מאז היוודע דבר ההפסד קמפיין בכייני ("אכלו לי, שתו לי"). מצד אחד בכייני באופן הצגת התירוצים שהביאו כביכול להפסדה, תוך ניסיון, מצד שני, להציג את התבוסה שנחלה כהצלחה. כל מועמד שהיה מתמודד באופן בלעדי על המשבצת הליברלית בעיר נתניה, ואף אם היה שמו משה זוכמיר לצורך העניין, היה מביא את תוצאה דומה, ואולי אף טובה יותר. כל זאת שכן ההצבעה לטובתו היא בעבור הרעיון שהוא מייצג. מועמד טוב ומוצלח יותר מטלי מולנר היה משיג עוד מצביעים ליברלים (שלא הגיעו להצביע או שהצביעו למועמדים אחרים) וגם קולות מן המחנה המסורתי והדתי-לאומי, אילו היה מנהל קמפיין טוב ומקצועי יותר. בניגוד לקמפיין החובבני ודל התקציב שטלי מולנר ניהלה. הייתה זו כרוניקה של תבוסה ידועה מראש.

האדם המזוהה ביותר עם המשפט אותו הבאתי בכותרת המאמר היה הסנאטור האמריקני, רוברט קנדי (לימים מועמד לנשיאות), שאמר את המשפט הזה בשנת 1967, בתקופת מלחמת וייטנאם. כאשר הממשל האמריקאי (תחת הנשיא לינדון ג'ונסון) ניסה להציג את המצב בשטח כהצלחה אסטרטגית. רוברט קנדי, שהיה אז סנאטור ומבקר חריף של ניהול המלחמה, אמר בתגובה לדיווחים האופטימיים: "If this is success, it is very well disguised.". בובי קנדי שהיה מעריץ גדול של וינסטון צ'רצ'יל, ככל הנראה אמר את המשפט הזה בהשראת גרסתו המקורית בדבר ה"ברכה במסווה".

בתמונה: סר וינסטון צ'רצ'יל (מתוך: אתר ויקיפדיה)

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

יום שני, ינואר 26

גבריאל פרייל / "איגרת קטנה מניו-יורק"

"איגרת קטנה מניו-יורק"

מבחר שירים מאת המשורר גבריאל פרייל

עו"ד אדיר בנימיני

לאחרונה קראתי את ספר השירה "איגרת קטנה מניו-יורק" מאת המשורר היהודי-בלטי, גבריאל פרייל, בהוצאה: הקיבוץ המאוחד (2022).

גבריאל פרייל היה משורר עברי שחי בארצות הברית. פרסם גם ספר שירה יחיד ביידיש ועסק גם בתרגום יצירות לאנגלית. חתן פרס ביאליק לספרות יפה לשנת 1992. פרייל נולד בדורפאט שבאסטוניה וגדל בקרוקי שבליטא, שם למד בגימנסיה עברית. בהיותו בן עשר נפטר אביו וכעבור שנתיים היגר עם אמו לארצות הברית, שם התגורר סבו במדינת ניו יורק.

היו שם בספר כמה שורות מתוך השירים שצדו את עיניי באופן מיוחד, כמו מילות האהבה הבאות: "נאותים ניבים פרטתי; אך האותיות המהוות את שמך אוהב מכול. אין כמותן לנוי, אין כמותן מחכימות".

התחברתי מאוד למשפטים המתארים הולדתו של שיר, והמטפורה שהוא יוצא אקלים משל עצמו בכל מזג אוויר: "השיר בא עם כל מזג-אויר,- ואחר יוצר אקלים משלו[...] לאחר שהושר השיר[...] הוא נושם כנוף עצמאי, כנקודה מוחשת-מושכת על מפה גיאוגרפית. רק מחולל השיר פצוע אהבה נשאר מבחוץ: אי שימו נסוג ממנו". מתכתב יפה עם עיקרון שספר שיצא לאור "אין לו אדון", כלומר המחבר מאבד שליטה על האופן שבו דבריו יפורשו עם פרסומו.

בחודש נובמבר שנה שעברה פרסמתי את הפוסט: "האש בוערת באדם רק פעם אחת באמת", שם התייחסתי לכך ש"הניצוץ" היצירתי פורץ אצל האדם בגיל צעיר ולאחר שהגיע לפיק הוא רק הולך ודועך.

אם הבנתי את כוונתו של המשורר כאן (גבריאל פרייל) הרי שהוא נדרש לנושא בשניים משיריו: "אצלנו מועטים משוררים עמוקי זיקנה. כמו חייהם זריקת נעורים חכימה ואין מקבילות לגילים, השוואה".

בשיר אחר כתב בין היתר כך: "לאחר שנים כתבו מבקרים ראשונים וטובי טעם שאין כמותם על השוני המרענן שבשירי הצעירים[...] הם גם נחשו שבמשורר המתחיל מפציע משהו זר-מעניין".

בשיר אחר הוא מתאר את ספרייתו ואת הספרים המונחים ליד מיטתו; הדברים הזכירו לי את עצמי ואת מגוון הספרים המשקפים עמדות שונות, לפעמים באורח קיצוני, הממלאים את ספרייתי הפרטית. כשלעצמי גם אני מאמין בחשיפה וקריאה של מחברים אשר השקפותיהם שונות משלי.

וכך תיאר את "הדמוקרטיה" הזו גבריאל פרייל: "פזורה הספרות השומרת או שאינה שומרת על ערכים נעלים כל כך אך היא כן מגינה על איזה שמץ ויותר של שפיות ועל הדמוקרטיה השלטת[...] שוויון מוחלט בין התואם והמנוגד בין החלק והמתנגח".