דחיקתו של פייגלין - דמוקרטיה בנוסח הליכוד

דמוקרטיה בנוסח הליכוד

ההחלטה שהתקבלה במוסדות הליכוד שמטרתה הייתה לדחוק את משה פייגלין מן המקום ה-20 לסוף העשירייה השלישית, הינה מקוממת מעין כמוה!

אחד מכללי היסוד של שיטת הבחירה הדמוקרטית היא ש"אין משנים את כללי המשחק, באמצע המשחק". טיעון זה היה אחד מנימוקי שופטי בית המשפט העליון (לוי, חיות ודנציגר) בבג"צ 7182/08 (7181/08) בו הייתי אחד העותרים לפסול את החלטת שר הפנים מאיר שטרית לשנות את מספר המושבים במועצות הערים השונות בכל הארץ.

http://www.courts.co.il/SR/elyon/08071810-w08.htm

שם היה מדובר בחלטה ששנתה את כללי המשחק כשלושה חודשים לפני הבחירות וכאן בליכוד אנחנו מדברים על שינוי הכללים אחרי שהמשחק כבר הסתיים.

באופן אישי אינני חסיד גדול של שיטת הבחירות הפנים מפלגתית באופן כללי, בין אם המדובר בבחירה בפריימריס ובין אם מדובר בבחירה במסגרת גוף נבחר פנימי כזה או אחר. שיטות אלה דרדרו את רמת נבחרי הציבור בפוליטיקה הישראלית באופן כללי, אבל זה עניין למאמר בפני עצמו.

במקרה שלנו הרי ברור שאם לא היה המדובר ברצון לדחוק את פייגלין והיה מדובר במועמד אחר, ספק אם החלטה מעין זו הייתה מתקבלת. המטרה הייתה חיסולו הממוקד של פייגלין ופשוט נמצאה לכך העילה המתאימה.

"מסכה זו לבשת: יש לשחק בה"

(Hanc personam induisti: agenda est),

היא אחת האמירות היותר ידועות של המדינאי וההוגה הרומי לוקיוס אנאוס סנקה

(Seneca).

משמעות האמירה שמקורה מן התיאטרון היווני העתיק (שם נהגו שחקני המחזה לכסות את פניהם במסכות שייצגו את הדמות שגילמו) הינה שאדם הדוגל בעקרונות מסוימים, חייב לנהוג על פיהם בכל הנסיבות, בדומה לאותו שחקן על הבמה שמשחק את התפקיד בהתאם לזהות המסכה שהוא לובש.

בהקשר שלנו נאמר כי ברגע שבליכוד כיסו את פניהם ב"מסכה דמוקרטית", והנהיגו שיטת בחירה של המגלמת "דמוקרטיה פנימית", עודדו התפקדות פתוחה של חברי מפלגה, עליהם לקבל את התוצאה כפי שהיא. אלה הם כללי המשחק שהם עצמם יצרו!

להערכתי, במידה ופייגלין היה מעמיד את הנושא להכרעתו של בית המשפט הרי שזה היה פוסק לטובתו. חבל שלא עשה זאת!

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

"באורח הנכון והבלתי נכון, הנדירה בכל מידותיו של האדם היא העקביות"

(ג'רמיה בנתאם)

"עטורי זרי דפנה"

קראתי השבוע ב"שישים-פלוס", עיתון גמלאי נתניה (גיליון 62) בעריכת אורי אגוזי, אותו נהגו לחלק לי על בסיס קבוע מתוקף תפקידי, מספר מילים מטעמו של פרופ' אברהם טל, העושה הבחנה בין השם ליאורה (שהוא שם עברי מודרני) לבין השם לאורה (Laura) עתיק היומין.

פרופ' טל מסביר כי לאורה הוא שם של צמח הדפנה בעברית, שמקורו בשם הלטיני של אותו הצמח Laurus. הרומאים נהגו להכתיר בזרי דפנה את מי שרצו להעניק לו כבוד ותהילה וכינו כל אדם שזכה לכך בשם התואר Laureatus, שפירושו: "עטור דפנה".

ממשיך ומסביר פרופ' טל כי הביטוי הנפוץ: "שוכב על זרי הפנה", מקורו משם והוא למעשה ביטוי הבא לתאר אדם אשר נהנה מתהילת העבר שלו, שכבר חלפה מן העולם ואינו תורם עוד כלום.

מדוע אני מציין כל זאת? הדבר נובע מכך, שבמהלך הקריירה הציבורית שלי בעיר נתניה נהגתי לא אחת ליתן דעתי על נושא כזה או אחר תוך התייחסות ומתן דוגמאות מן ההיסטוריה הקלאסית, וזאת למרות מספר מקרים בהם נאמר לי על ידי גורמים כאלה ואחרים, שחלק לא קטן מהנוכחים באולם המועצה "אינם מבינים על מה אתה סח, על אף שלא נעים להם להודות בכך", ולמרות זאת התמדתי בכך.

ראו למשל דוגמא מובהקת:

http://www.kan-naim.co.il/artical.asp?id=7645

כל זאת אני אומר על רקע העובדה שבדף האחרון של אותו הגיליון ממש, מופיע נוסח ההכרזה הרשמי של עיריית נתניה כעיר ואם בישראל מיום ה- 03/12/1948. נתניה הייתה העיר הראשונה שהוכרזה על ידי ממשלת ישראל העצמאית.

כותב שם עובד בן-עמ"י, ראש העיר הראשון, כהאי לישנא: "[...] וברכותי שלי לאלפי בני נתניה המשרתים בצבא הגנה לישראל המפואר, ומאחל לראותם במהרה בתוכנו עטורי זרי דפנה של נצחון ושלום".

ותהייתי הינה האם בעידן בו הקטליזאטור הוא תוכניות טלוויזיה כמו "האח הגדול" והספרות הקלאסית אינה באופנה, היה ראש עירייה כלשהו עושה שימוש בטרמינולוגיה מעין זו? ספק גדול בעיניי.

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
http://www.adir-b.com/