הועדה המקומית בנתניה ועקרון חוקיות המנהל

הועדה המקומית בנתניה ועקרון חוקיות המנהל

מה עלול לקרות במצבים בהם יזם מביא תוכנית לאישור הועדה המקומית ולאור התנגדות התושבים מצביעים רוב חברי הועדה נגדה. על פניו, במצב כזה על היזם להגיש תוכנית חדשה שכן תוכניתו נדחתה על ידי הועדה והחלטה זו מעוגנת בעקרון סופיות הדיון (המותנה והמסוייג) שחל על כל החלטה מנהלית ואשר שמטרתו להגן על ציפיות הצדדים שהסתמכו על ההחלטה המקורית.

זהו שלא! בועדה המקומית בנתניה מצאו "שביל עוקף" שבעיניי ספק אם יכול לדור בכפיפה אחת עם לשון החוק, אך למרות שתי פניות שלי בעניין ליועמ"ש משרד הפנים וליועמ"ש לממשלה (כמי שכיהן דאז כחבר בועדה), טרם זכיתי לכל תשובה עניינית כלשהי לעניין חוקיותה של התנהלות זו.

להלן סיפור המעשה...

המיתולוגיה היוונית מלמדת אותנו כי כאשר הגיע הרקולס לאי קדיס (היום מיצרי גיברלטר), הוא הציב במקום עמודים וכתב עליהם כאזהרה לימאים את המשפט הבא: Non Plus Ultra (בגרסה הלטינית – המקור היה ביוונית); כוונתו הייתה שזהו הגבול של העולם ועל כן אסור להפליג מעבר לעמודים אלה. חכמי המשפט הרומי עשו שימוש נרחב באמירה זו לתיאור מצבים בהם רצו להציב גבול ברור, אותו אסור לעבור בשום אופן.

בישיבת הועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה, שהתקיימה ביום ה- 11/07/2007, חצתו לעניות דעתי קברניטי הועדה (בגיבוי היועצים המשפטיים שלה), את הגבול אותו אסור בשום אופן לעבור – עקרון חוקיות המנהל.

רקע עובדתי קצר:

ביום ה-11/07/2007 התקיימה ישיבה מס' 17 של הועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה.

על סדר היום בישיבה עמדו למעשה שני נושאים "לדיון חוזר"; נושאים אשר נדונו כבר בעבר על ידי הועדה המקומית והתקבלו החלטות תקפות בגינן.

התוכניות המדוברות הינן: נת/ת/348/ 3- 83- 80 - בקשה לאיחוד חלקות (להלן: הבקשה הראשונה) ובקשה מס' 20070026 תיק בניין: 8749 (להלן: הבקשה השנייה).

התוכנית הראשונה נדונה בועדת המשנה מס' 34 (מיום 28/03/2007) והוחלט להעבירה לדיון במליאת הועדה המקומית (לבקשת שני חברי ועדה וביניהם יו"ר ועדת המשנה); דיון כזה אכן התקיים בישיבה מס' 16 (מיום ה-30/05/2007) והוחלט לסרב לבקשה.

הפתעה גדולה אחזה בחלק מחברי הועדה כאשר התגלה כי בקשה זו הופיעה בשנית בסדר היום של ישיבה מס' 17, וזאת למרות שהנושא הוכרע כבר בישיבה הקודמת! בסדר-היום שהופץ מבעוד מועד, צורף מכתב החתום על ידי חבר הועדה, מר קובי לוי, בהאי לישנא: "הננו מבקשים להעביר לדיון נוסף את הבקשה לאיחוד חלקות מס' נת/ת/348/ 3- 83- 80". יצוין כי הניסוח בלשון רבים הינו במקור.

התוכנית השנייה עברה תהליך דומה: כלומר הבקשה נדונה בועדת המשנה מס' 34 (מיום 28/03/2007) ולאור בקשת שני חברי ועדה הוחלט להעבירה לדיון במליאת הועדה המקומית; דיון כזה אכן התקיים בישיבה מס' 16 (מיום ה-30/05/2007) והוחלט לסרב לבקשה.

במקרה דנא נסמכה ההחלטה להביא את הבקשה לדיון חוזר על מכתבו של חבר הועדה, מר הרצל קרן (אשר היה אחד המתנגדים לבקשה בדיון הקודם בוועדה המקומית - א.ב), שכתב בין היתר כי "[...]אין לי התנגדות כי יתקיים דיון חוזר בתיק הבניין שבנדון, זאת ובמידה והוראות החוק מאפשרים דיון חוזר, כמבוקש" (יש לשים לב כי לא הייתה כאן בקשה אקטיבית, אלא "אי התנגדות" – א.ב).

אי חוקיות הליך "הדיון החוזר":
הועדה המקומית כרשות מנהלית רשאית לפעול אך ורק על פי הסמכויות שהעניק לה הדין, ובמסגרתן. עקרון זה ידוע כעקרון "חוקיות המינהל" או בלשון אחרת "עקרון החוקיות". ההליך המיוחד אותו יצרה יש מאין תחת הכותרת "דיון חוזר", הינו מנוגד לפי דעתי להוראות החוק בעניין זה.

עקרון חוקיות המנהל מחייב כאמור כל רשות מנהלית. הוא עוגן והוגדר על ידי בית המשפט העליון, עוד בראשית שנות קיום המדינה בשורה של פסקי דין בהתבסס על המודל של המשפט המקובל האנגלי; אחד מפסקי הדין הנודעים בתחום זה הינו בג"צ 36/51 נחום חת נ' מועצת עיריית חיפה, שם כותב כב' השופט ויתקון את הדברים הבאים: " עירייה [המוגדרת כתאגיד (סעיף 7 לפקודה)], הינה גוף משפטי שנוצר על ידי החוק ושאין לו קיום אלא על פי החוק. היקף סמכויותיו מוגדר לפי החוק, וכל דבר החורג מד' אמותיו של החוק בטל ומבוטל הוא (Ultra Vires)... איגוד שנוצר על ידי החוק, סמכויותיו מוגבלות ומוגדרות על ידי החוק היוצר אותו, ואין היקפן אלא כפי שנקבע בו במפורש; או כפי הדרוש לביצוע המטרות, שלשמן נוסד האיגוד, או כלפי מה שמסתבר כדבר הקשור לאותם העניינים, או מה שנובע מהעניינים, עליהם סמך המחוקק את ידיו. כל מה שלא מותר בפירוש או מכללא, הרי זה אסור".

נראה היה לי אפוא לאור זאת כי החלטת הועדה המקומית לקיים "הליך חוזר" בשתי הבקשות לעיל הייתה נעדרת סמכות חוקית והפרה את עיקרון ה-Ultra Vires.

אי סופיות ההחלטה המנהלית:

בטרם נקבע מסמרות, לא אצא לידי חובתי אם לא אציין כי אומנם אמת ונכון הדבר, כי על החלטה מנהלית לא חל עקרון הסופיות (כשם שהוא חל על החלטה שיפוטית): "ההחלטה המנהלית אינה כפופה לא לעקרון גמר המלאכה ואף לא לעקרון של מעשה בית דין, בדרך כלל היא אינה אמורה להיות סופית. שיקולים שונים עשויים לדרוש, לא פעם בנסיבות לא צפויות, שינוי או ביטול החלטה" (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב' עמ' 982). עם זאת מוסיף ומציין כב' השופט זמיר בספרו דנא, כי שינוי או ביטול החלטה מנהלית אינו עניין שבשגרה, ונדרשים טעמים כבדי משקל לעשות כן כאשר אינטרס ציבורי חשוב מצדיק זאת, כאשר נשתנו נסיבות, או כאשר מתחייב עיון חוזר בהחלטה קודמת שנתנה מטעם חשוב (שם, עמ' 1001 – הדגש אינו במקור א.ב). הטעם שעומד ביסוד העניין הינה כמובן החשיבות העצומה בהתחשבות "בהיבט הפגיעה האפשרית בזכויות מוקנות או בציפיות סבירות של צדדים שאפשר שהסתמכו על ההחלטה המקורית, ועל השינוי להיות מונחה משיקולים עניינים ולעמוד באמות מידה של תקינות, תום-לב ושוויון" (ע"א 5035/98 משה"ב חברה לשיכון בניין ופיתוח ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח').

במקרה שלפנינו ראוי להדגיש, כי לפחות לגבי התוכנית הראשונה, נוצרה פגיעה קשה בציפיות של למעלה מ-30 גורמים אשר הגישו התנגדות לאותה בקשה ועמדתם התקבלה. גם מעיון במכתביהם של חברי הועדה לוי וקרן לא ניתן היה למצוא בהם כל "טעמים כבדי משקל" ו/או טענה לקיומו של "אינטרס ציבורי חשוב" ו/או "נסיבות המחייבות עיון חוזר".

היעדרו של עוגן חוקי:

אולם גם אם לרגע נניח שאנו מקבלים את עמדת היועצים המשפטיים של הועדה, כי אכן קיימים כאן נסיבות חריגות, הרי שגם במקרה כזה הפעולה אינה תקינה, שכן אין כל סעיף בחוק המאפשר הליך שכזה. כותב שורות אלה הטביל עצמו עמוקות ועיין, עיין היטב, בכל 280 סעיפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, ולא מצא כל סעיף המלמד על קיומה של פרוצדורה המאפשרת לחבר ועדה מקומית לתכנון ובניה, לבקש "דיון חוזר" בתוכנית שכבר נדונה בוועדה. משמעות הדבר הלכה למעשה היא שאין סמכות חוקית לפעולה זו (non sui iuris).

ראוי לציין כי הייתה קיימת אופציה אחרת לפעול בעניין: חבר ועדה מקומית לתכנון ולבניה, אשר מעוניין להסיג על החלטה של הועדה המקומית, יכול לשים נפשו בכפו, לרתום לצדו חבר ועדה נוסף ויפנה אחר כבוד אל ועדת הערר המחוזית. נראה לי כי קברניטי הועדה ביקשו "לקצר תהליכים" באמצעים לא ראויים ולא מקובלים, שכן אופציה זו, שהיא בחזקת "דרך המלך" הייתה ידועה להם היטב.

לאור ההתנהלות המתוארת לעיל, נשלח מטעמי מכתב ליועמ"ש משרד הפנים, בדרישה להנחות את יו"ר הועדה המקומית בנתניה ואת יועציה המשפטיים, כי לעתיד לבוא על הועדה לפעול אך ורק על פי סמכויותיה לפי חוק, מבלי "להמציא נהלים" חדשים יש מאין ולעקם עלינו את הכתובים.

בשולי חיבור זה אני יכול רק לשער שאילו הייתה מתקבלת תשובה כלשהי וגורם מוסמך היה נותן הכשר ולגיטימציה לאותו "שביל עוקף" ובכך הייתה מוענקת סמכות לחבר ועדה מקומית לדרוש דיון חוזר, בוודאי היו לכך השלכות מרחיבות לכת, אשר היו משפיעות על כל ועדות התכנון והבניה ברחבי הארץ.

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

http://adirb10.wix.com/adirbenyaminilaw

----------------------

אם אתה רוצה שמשהו ייעשה כמו שצריך, אז עשה אותו בעצמך - נפוליאון הראשון בנופרטה

לווי משפטי בעריכת חוזה רכישת דירה

רכישת דירה היא בדרך כלל העסקה החשובה ביותר בחייו של אדם, אך למרות המשמעות כבדת המשקל של העסקה, לא מעט אנשים בישראל נמנעים מלהסתייע בשירותיו של עורך-דין מטעמם בבואם לחתום על חוזה הרכש לקניית דירת המגורים שלהם.

ככלל, על מנת להימנע ממצב בו עורך דין יקלע למצב של ניגוד עניינים, חל עליו איסור לייצג שני צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים; לכלל זה יש מספר קטן של חריגים. אחד החריגים הוא עריכת הסכם (חוזה) בין שני צדדים לצורך ביצוע עסקה. בית המשפט העליון העיר פעם כי הטלת איסור על עורך דין לנסח הסכם משותף עבור שני צדדים, היא גזרה שהציבור אינו מסוגל לעמוד בה ולכן מצא לנכון המחוקק להתירה על פי חוק. יצוין עם זאת, כי בניסוח הסכם שכזה חב עורך הדין חובת נאמנות כפולה לכל הצדדים להסכם.

שונה המצב בו המדובר בעסקה לרכישת דירה מקבלן; במקרה כזה חל איסור על עורך דין אחד לייצג הן את הקבלן המוכר והן את מי שרוכש את הדירה. למעשה בעסקה כזאת חובת הנאמנות של עורך הדין היא לקבלן, ועל פי כללי האתיקה חלה עליו החובה לציין בחוזה הרכישה כי הוא אינו מייצג את רוכש הדירה בעסקת המכירה, אלא את הקבלן בלבד!

במצב דברים כזה, בו רוכש הדירה אינו נעזר בעורך דין מטעמו, רשאי עורך-הדין המייצג את הקבלן לטפל עבור הרוכש אך ורק בהסדרת הליך הרישום של העסקה בלשכת רישום המקרקעין (הטאבו), ועל כך הוא בדרך כלל גובה את שכר טרחה נפרד מן הרוכש.

לאור כל זאת, הרי שמי שבוחר ללכת בגפו לעסקה של רכישת דירה חדשה ללא ליווי של יועץ משפטי מטעמו (אשר שידאג להגן על האינטרסים שלו בביצוע העסקה), לוקח על עצמו סיכון לא מבוטל בנוגע להסדרה וביצוע של אחת העסקות המשמעותיות בחייו.

לצערנו היו מקרים לא מעטים בהם אזרחים תמימים (חלקם בראשית דרכם בחיים) אשר איבדו את ממונם בעסקאות רכש כושלות.

עו"ד אדיר בנימיני
Adir A. Benyamini
Attorney at Law

* למען הסר ספק יובהר כי אין באמור משום מתן עצה או חוות דעת משפטית ויש להיוועץ פרטנית עם עו"ד בטרם יעשה שימוש במידע לעיל.


----------------------
אם אתה רוצה שמשהו ייעשה כמו שצריך, אז עשה אותו בעצמך - נפוליאון הראשון בנופרטה

מושכלות יסוד בדמוקרטיה

האייטם שהתפרסם אתמול (16/12/2009) בעמ' 20 של העיתון המקומי "קול-השרון", , גרם לי להביט במעט ערגה מדאיבה לעבר מושכלות היסוד של כל משטר דמוקרטי, ובמיוחד לכיוון זו המדברת על צורך לשמור על זכויות המיעוט ולמנוע את דורסנות הרוב, וכמובן לעבר זו שמטרתה להבטיח את חופש הדת, המצפון והפולחן לכל אדם באשר הוא.

רבים סבורים בטעות כי בדמוקרטיה הרוב הטכני שמושג במסגרת הבחירות לפרלמנט/מועצת העיר הוא חזות הכל ולא כך הדבר; אלכסיס דה-טקוויל בספרו המופלא "על הדמוקרטיה באמריקה" מציג מספר מקרים מוחשיים שהתרחשו במציאות ואשר ממחישים עד כמה יכולה לעיתים "דעת הרוב" להיות הרסנית, ואף קטלנית ממש כמו עריצות של שליט יחיד.

מה שמייחד את הדמוקרטיה להבדיל משיטות משטר אחרות, בא לידי ביטוי בצורה תמציתית וקולעת בדבריו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק כי "דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב אלא גם שלטונם של ערכי יסוד, ובמרכזם זכויות יסוד" [אהרן ברק "ערכיה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית" (הרצאה בקונגרס ה-12 למדעי היהדות מיום 01/08/1997)].

כדאי שהגורמים הפוליטיים הרלוונטיים בעיריית נתניה ידעו להפנים מסרים אלה ולחדול מהתנהגותם הדורסנית כנגד המיעוט, גם אם בענייהם הוא "מיעוט מבוטל", ורק שיעלו על דעתם מה הייתה תגובתם באם באחת מארצות הגולה הייתה מועצת עיר פלונית מסרבת לאשר הקמת בית כנסת בגלל שהיודים באותה העיר הם "מיעוט מבוטל". אני משוכנע שאז אותם גורמים בדיוק היו מזדעקים בקול גדול וטוענים: "אנטישמיות!"

על כך אמרו חז"ל בחכמה ובתבונה רבה: "קשוט עצמך תחילה, ורק אחר-כך קשוט אחרים". 
(מסכת בבא מציעא דף ק"ז).  


עו"ד אדיר בנימיני
ADIR A. BENYAMINI
Attorney at Law
www.adir-b.com
http://cafe.themarker.com/view.php?u=71866
http://www.articles.co.il/author/22748

----------------------
אם אתה רוצה שמשהו ייעשה כמו שצריך, אז עשה אותו בעצמך - נפוליאון הראשון בנופרטה

על האופרה פאוסט של גונו

פאוסט של גונו

האופרה "פאוסט" של שארל גונו היא מסוג היצירות שזכו להצלחת ענק והפכו ללהיט היסטרי בתקופתם, אך בחלוף העיתים ובשינויי הזמנים ירדה מגדולתה. בפברואר האחרון, הייתה לחובבי האופרה בישראל הזדמנות מצוינת לבחון את מעלותיה של אופרה זו אשר במרכזה עומדת דמותו של ד"ר פאוסט המוכר את נשמתו לשטן תמורת השבת נעוריו.

ההיסטוריה האנושית רוויה באומנים בכלל וביצירות אומנותיות ספציפיות בפרט שהיו פופולאריים מאוד בזמנם, אבל עם חלוף הזמן והדורות סר חינם מעיניי הבריות ומעמדם שקע, לעיתים אף לתהומות הנשייה.

לאחרונה במהלך קריאה בספר "שלושה בסירה אחת" של ג'רום ק. ג'רום (1859-1927), נתקלתי ביצרה שכזו, שאומנם לא שקעה לגמרי לתהומות הנשייה אך מעמדה ירד באופן משמעותי. מחבר הספר, ג'רום (נכתב 1889) מזכיר בפרק התשיעי של הספר את "שירת החיילים" מתוך האופרה "פאוסט" של המלחין הצרפתי שארל גונו (1818- 1893). אופרה זו זכתה להצלחה אדירה (הוצגה לראשונה במארס 1859), והביאה לגונו את תהילת העולם לה מייחל כל מלחין שיצירתו הופכת להיות מגה-להיט שובר קופות מיד עם צאתה. מסיבה כלשהי, עקב שינוי ברחשי הקהל איבדה אופרה זו את הפופולאריות שלה איפשהו בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת.

כחובב אופרה מושבע, שמעולם לא נתן דעתו בעבר לאופרה זו, חשיפתי זו דווקא הביאה להתעניינות באופרה זו, ובמיוחד סביב הסוגיה האם ייתכן שבני הדורות הקודמים טעו כל כך בגדול, או שכושר השיפוט הלקוי (אומנותית) הוא דווקא של בני דורנו?! זה דבר שבחנתי במהלך התקופה האחרונה. בטיימינג יוצא מגדר הרגיל העלתה האופרה הישראלית  את פאוסט כבר בחודש פברואר האחרון... ומסקנתי הייתה שמדובר באופרה נפלאה ומרשימה .

כאן אולי הזמן להביא בקצרה כמה מילים עם "אגדת ד"ר פאוסט", שהיא הבסיס לעלילת האופרה. המדובר באגדה שצמחה סביבו דמותו של אדם בשם יוהאנס פאוסט שחי בגרמניה בשלהי המאה ה-15 ובראשית המאה ה-16.

היצירה המשמעותית הראשונה שנכתבה סביב דמותו הייתה של המחזאי האנגלי, כריסטופר מארלו (לו מייחסים רבים את כתיבת המחזות של שייקספיר), שפרסם את המחזה "דוקטור פאוסט" (כנראה בשנת 1593), תוך שהוא מתבסס על ספר עממי שנכתב על הנושא. אולם היצירה המפורסמת ביותר שנכתבה על הנושא היא כמובן ללא ספק של המחזאי ואיש הרוח הגרמני, יוהאן וולפגנג פון גתה (1749-1832), שמחזהו "פאוסט" הוא מיצירות הספרות החשובות ביותר שנכתבו בשפה הגרמנית. האופרה של גונו, מבוססת על המחזה של גתה אך למעשה רק על החלק הראשון של העלילה, הנפתחת בהרהוריו של פאוסט הקשיש השוקל את המשך דרכו בחיים ומשתכנע לבסוף למכור את נשמתו לשטן תמורת השבת נעוריו.

זה המקום לציין גם כי אגדת פאוסט עמדה גם במרכז עלילת הסרט ההוליוודי המצליח "רב מכר לרצח" (באנגלית: A Murder of Crows – יצא לאקרנים שנת 1999) של הבמאי ראודי הרינגטון ובכיכובו של קובה גודינג ג'ונגיור ("ג'רי מגוויר"). בעלילת הסרט נערכת המשלה בין מכירת נשמתו של פאוסט לשטן, לבין החלטתו של עורך-דין להביא לזיכויים של נאשמים שביצעו רצח.

בתמונה המלחין הצרפתי שארל גונו

אדיר בנימיני

ADIR BENYAMINI

www.adir-b.com

http://cafe.themarker.com/view.php?u=71866

http://www.articles.co.il/author/22748

----------------------

מוטב דבר קטן ונאמן מדבר גדול וכוזב - ליאונרדו דה-וינצי

מאני מכבדותא - בגדים מביאים כבוד

מאני מכבדותא

בחודש אוקטובר 2007 התארחה בנתניה משלחת מכובדת מהעיר התאומה דורטמונט מגרמניה. המשלחת כללה את ראש העירייה ומספר לא מבוטל של חברי מועצת העיר של דורטמונט. כיאה לנבחרי ציבור נכבדים מגרמניה הופיעו האורחים לאירוע בהיכל התרבות במיטב מחלפותיהם. זאת לעומת שני חברי מועצה מ"הפרובינציה שלנו" שכנראה לא קלטו את גודל המעמד והופיעו למפגש עם הקולגות מגרמניה בג'ינס משופשף וחולצה פתוחה. כאשר מרים פיירברג-אכר הציגה לעמיתה הגרמני את שני החברים הסוררים, קלטתי מבט של מבוכה בפניו של האורח הגרמני. אין לי ספק שפיירברג עצמה, שנוהגת באירועים מסוג זה לתת את המקום הראוי לחברי המועצה, חשה וודאי באי נוחות מסוימת ששנים מתוך חמשת חברים המועצה שהתייצבו למפגש נראה כך.

נזכרתי השבוע באירוע הזה כאשר קראתי על המפגש של נציגי העירייה עם הצוות הבכיר שהגיע ממשרד המשפטים האמריקני לבחון את הפרויקט "עיר ללא אלימות". בתמונה שהעירייה עצמה פרסמה ניתן לזהות על אתר ובלי כל קושי את הנוכחים, וזאת רק על פי מלבושם! נציגי עיריית נתניה "הפרובינציאלית" שלנו הופיעו כדרכנו עם חולצות פתוחות ההולמת את מחוזות הלבנט בהם אנו חיים, בעוד נציגי משרד המשפטים האמריקניים התייצבו בחליפות מחויטות כיאה למעמדם ותפקידם.

ראו:

http://www.netanya.muni.il/?CategoryID=1250&ArticleID=3283&Page=1

"אדם צריך לתפור לו מלבושים כערכו" כתב הסופר י.ח ברנר, שכן כדברי חכמנו זצ"ל "מאני מכבדותא" ("בגדים מביאים כבוד"). נראה כי עניין זה נשכח איפשהו אצלנו.

נכון שלפיירברג אין אומנם שליטה על חברי המועצה שהינם אוטונומיים בפעולתם, אך כן ניתן לצפות ממנה שהנושא קרוב ללבה כי תציב סטנדרטים אחרים לעובדי העירייה הבכירים, לפחות במעמדים בהם מגיעים אורחים נכבדים מחו"ל. דליה איציק עשתה את זה בכנסת, מכאן שאין סיבה שבעיריית נתניה זה יהיה שונה.

  חברי המשלחת מעיריית דורטמונט - אוקטובר 2007 - במרכז ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג וראש עיריית דורטמונד

אדיר בנימיני
ADIR BENYAMINI
www.adir-b.com
http://cafe.themarker.com/view.php?u=71866
http://www.articles.co.il/author/22748
----------------------
מוטב דבר קטן ונאמן מדבר גדול וכוזב - ליאונרדו דה-וינצי

סילביו ברלוסקוני וברק אובמה

מה רוצים מסילביו ברלוסקוני?!

לאחרונה הצליח ראש ממשלת איטליה לעורר עליו מורת רוח רבה, מן המערב ועד המזרח גם יחד, וזאת בעקבות דברי הביקורת שלו על נשיא ארצות הברית, ברק אובמה.

המחזאי ארתור מילר אמר פעם כמדומני כי "איש אינו מעוניין באמת אם היא איננה נוחה לו". האמת הסובייקטיבית של ברלוסקוני כנראה אינה נוחה ללא מעט אנשים, אבל נדמה כי הם שכחו את זכותו האלמנטארית והחופשית להביע אותה כהווייתה.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya

http://www.adir-b.com/

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1249332

ס.יזהר על דור האספרסו

דור האספרסו

"דור האספרסו" כך מצא לנכון הסופר ס.יזהר לכנות את הדור הצעיר כבר בשנות ה-60, אולם דבריו אז יכולים לשקף בנקל את הנעשה היום ביתר שאת בחזקת "אין חדש תחת השמש".

לאחרונה נתקלתי בדברים אותם נשא מעל בימת הכנסת בשנת 1960, ח"כ יזהר סמילנסקי, הלא הוא הסופר הנודע בשם העת ס.יזהר, שהלך לעולמו רק לפני קצת יותר משלוש שנים מהיום.

לא הייתי מעלה את הדברים באמצעות המקלדת אילולא מצאתי בהם משמעות אקטואלית מדהימה למה שנעשה ומתרחש בדורונו. נדמה לי שאלמלא נאמרו בשפתו העברית הקולחת והעשירה של ס.יזהר, ניתן היה בנקל לחשוב שנאמרו בהתייחס למה שמתרחש כאן ועכשיו בימנו אנו.

ח"כ סמילנסקי (כיהן ברציפות מהכנסת הראשונה עד השישית) נשא באותה שנה את הדברים בדיון על תקציב החינוך, אך בחר להתמקד בדבריו דווקא בדור הצעיר שסיים את חוק לימודיו וכוון אותם "אל ציבור אנשים ונשים אשר בגרו לכאורה מהיות עוד תלמידים, ומה שהיה בידנו לתת להם כבר נטלו". ח"כ סמילנסקי מספר בנאומו כי פיקח אחד בא ונתן כינוי הולם לכל הדור הצעיר הזה וכינה אותם בשם "דור האספרסו".

כאן בנקודה זו הוא פותח ס.יזהר בתיאור של מציאות שיכולה לשקף בנקל את שכבת הגיל המקבילה בדורונו והתנהלותה, כאילו שהדברים נאמרו ממש היום. שימו לב לדברים הבאים: "(המדובר) בדור המבקש לו חוויית-מעט ובלבד שתהא חריפה, מהירה וזולה. ומונים כאן בנשימה אחת את תאוות המהירות, את ביטוי הזלזול, ה'סתם', ה'נמאס לנו', ומספרים מעשים ברדיפה אחר עינוגים של חטף חפוז, מקדירים עפעפיים של אובדן האמונה בכל אוטופיה שהיא, ועל הריצה 'להעביר את הזמן הפנוי', להתבדר, להשתשע, ולהסתלק מנטילת אחריות, ולהשתמט מהליכה אנושית גדולה ומעפילה".

ס.יזהר תיאר כמובן את המציאות כפי שנשתקפה בימי חייו, אך בעיניי מדהים עד כמה הדברים יכולים היו להלום כמעט במדויק את המציאות של ימינו. נדמה לי גם שלא אצא ידי חובתי אם לא אציין שוב את התפלאותי מאיכות השפה העברית שהייתה שגורה בפיו.

שימו לב גם לדבריו הבאים בהמשך הנאום שיכולים אף הם לתאר בנקל את עולמנו דהיום בעידן האינטרנט הגלובלי: "[...]עולם שלא היה עוד כה אחיד וקשור כאשר הוא עתה, עולם שקורא בו דרור לכוחות מופלאים מזה, ושרעיונות נישאים מדורי דורות חוללו בו עד עפר, עולם שמרחקיו נתקצרו וגדליו נתמעטו, והזעיר-אנפין שבו גדל לפתע והיה לשליט תבל – והכל סביב במרוצה, בחינת עוד זה מדבר וזה בא. האפשר איפוא, להניח לצעיר הזה לנפשו, לפטרו ולשלחו מעלינו – ידינו ריקות ואין עוד עמנו דבר ומעשה להוסיף?".

"עולם שמרחקיו נתקצרו וגדליו נתמעטו, והזעיר-אנפין שבו גדל לפתע והיה לשליט תבל[...] והכל סביב במרוצה, בחינת עוד זה מדבר וזה בא"... איזו טרמינולוגיה נפלאה!

היש דרך טובה יותר לתאר את העולם הגלובלי בו אנו חיים היום בראשית המאה 21? לא נראה לי!

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya

http://www.adir-b.com/

דור האספרסו. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים.

http://www.articles.co.il/article.php?id=49380
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1._%D7%99%D7%96%D7%94%D7%A8

סטנדרדט כפול לפי גרסת לה-פונטיין

הימים שלפני יום הכיפורים הם כיודע מועד בו עלינו לגלות יחס סלחני, בין השאר כלפי מי שלדעתנו חטאו כלפינו, על כל הקושי הכרוך בכך לעיתים קרובות. לעיתים רבות אני נתקל באנשים שנושאים בתוכם כעסים על אירועים שאירועו שנים קודם לכן מבלי שהם מסוגלים להרפות מן האירוע ולהמשיך הלאה. העול שהם נושאים איתם הוא כבד מנשוא וגורם להם סבל רב.

מחבר המשלים הצרפתי הנודע, ז'אן דה-לה-פונטיין, מספר במשל אחד ("התרמיל") על יופיטר מלך האלים (בגירסה הרומאית - המקביל של זאוס במתולוגיה היוונית) שהכריז יום אחד כי על כל החיות להתייצב לפניו למרגלות כס מלכותו, וביקש מכל חיה לחשוף את טענותיו ומענותיו כלפי המראה של החיות האחרות. על פי המשל כל חיה מפרטת את עצומותיה כלפי חיה אחרת. מסקנת המחבר בהגיעו לנמשל הוא שככל שהדבר נוגע לנו בני האנוש, הרי ש"ניצים אנו לזולתנו, חפרפרת לעצמנו. לעצמנו נסלח על הכל ומאום לשאר מינינו" ("כל משלי לה-פונטיין" בתרגומו של ראובן וימר – הוצאת דורון ספרים תשס"ז-2007).

לה-פונטיין עומד למעשה על נטייתנו האנושית והעיקשת לעיתים שלא לסלוח לזולתנו על מעשים שנעשו בעוד שלעצמנו אנו סולחים באופן תדיר על מעשים פחות מחמירים. יום הכיפורים הוא הזדמנות מצוינת להרפות ולסלוח גם למי מבין מקורבנו ששגה ולדון אותו לכף זכות על פי אותו הסטנדרט שאנו מציבים לעצמנו. בעיקר כדי לא לשאת עימנו את עול הכעס והתסכול למשך שנה נוספת.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
http://www.adir-b.com/
"לה-פונטיין והסטנדרט הכפול בנטייה לסלוח" . [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. 25/09/2009

http://www.articles.co.il/article.php?id=49379

טור אישי: החלטת כב' השופט טננבוים לשחרר טרקטורון שהוחרם שלא כדין

על טרקטורון ושלטון החוק

החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים להשיב לבעליו טרקטורון חקלאי שהוחרם על ידי המשטרה בחוסר סמכות, היא עדות נוספת לכך שרשויות מנהליות רבות (ובכלל זה המשטרה), טרם הפנימו כי עליהם לפעול אך ורק על בסיס הסמכות המוקנית להם על פי חוק.

בסוף השבוע שעבר החליט בית המשפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט ד"ר אברהם טננבוים) להשיב טרקטורון לבעליו לאחר שהוחרם על ידי משטרת התנועה. מדובר היה בטרקטורון המשמש ככלי עבודה לצרכים חקלאיים. מי שנתפס נוהג בו היה בנו של בעלי הטרקטורון, אשר לטענתו היה בדרכו לתחנת הדלק הסמוכה ונעצר על ידי המשטרה בשל העובדה שהטרקטורון היה ללא לוחית זיהוי, ללא ביטוח וללא מסגרת בטיחות.

בנימוקיו קבע בית המשפט כי יש לבטל את החלטת המשטרה להחרים טרקטורון מבעליו לתקופה בלתי מוגבלת, היות ובהחלטה זו חרגה המשטרה מסמכותה כרשות מנהלית. השופט אף הורה לחייב את המשטרה בתשלום הוצאות בסך 2000 ₪ לנהג.

יצוין כי המדובר במעין הליך ביניים, אשר אין בו כדי להשליך או להשפיע על התיק העיקרי שעוד צפוי להתנהל כנגד הנהג. שם תיבחן אשמתו במהלך בירור כתב האישום שהוגש נגדו בגין העבירות שלכאורה ביצע על פי טענות המשטרה.

אפתח את דברי ההתייחסות שלי להחלטה בגילוי נאות, במסגרתו לא אכחד ואף אודה כי אני נמנה עם חסידיו של כב' השופט ד"ר אברהם טננבוים, אשר אף זכיתי לקבל תורה מפיו במסגרת לימודי המשפטים; המדובר בשופט מוכשר, חריף מאוד, ישר וחריג בנוף ש"לא דופק חשבון לאף אחד" בשפת הסלנג. שופט אשר לא היסס אף פעם לתת החלטות בלתי שגרתיות. הוא לא ימנע מלהשית הוצאות על התביעה המשטרתית (כפי שעשה במקרה הזה), ובאותה מידה לעשות זאת על ההגנה, באותם המקרים בהם לדעתו ישנן הצדקות לכך.מקריאת פסקי הדין של ד"ר טננבוים ניתן לגלות שהוא שם דגשים חזקים מאוד על כל מה שקשור לשמירה על זכויות האזרח; באחת הפסיקות שלו כתב כי תפקידו של בית המשפט הוא להגן על זכויות האזרח, גם אם המדובר בנהגים שביצעו עבירות תעבורה אשר הסימפטיה של הציבור כלפיהם היא לא גבוה. בסייפא של דבריו באים לידי ביטוי בטוקבקים המכוערים שקראתי באינטרנט בתגובות לכתבה על החלטתו זו להשיב את הטרקטורון לבעליו. מצער שאותם מגיבים כנראה לא מבינים שבית המשפט נלחם כאן את ה"מלחמה שלהם", למנוע את הפעם הבאה שבה המשטרה תנהג בחוסר סמכות, כאשר ייחסו להם ביצוע של עבירה כלשהי, ולהבטיח שינהגו בהם על פי חוק וכמובן שלא יוחרם להם חפץ כלשהו בבעולתם אלא על פי דין.

במאמר מוסגר אציין כי כב' נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, כתב פעם בצדק כי "שלטון החוק מתחיל בביתו של כל אחד מאתנו" ועל כן "כוחנו לדרוש מזולתנו לקיים את החוק בנוי על קיומו של החוק על ידנו". כלומר, רשויות האכיפה אשר דורשות מהאזרחים לקיים את החוק צריכים לפיכך להקפיד עליו בעצמם, לפני שהם מבקשים לאכוף אותו על אחרים. לעיתים נדמה כי רשויות השלטון בישראל לא הפנימו באופן מלא כי הן כפיפותן להוראות החוק ומחויבותן לפעול על פיו. אגב, עקרון קרדינאלי וחשוב זה מופיע כבר באחד מפסקי הדין הראשונים של בית המשפט העליון, ממש עם קום המדינה, בעניינו של אל-כרבוטלי (בג"צ 7/48), שם נקבע כי "השלטונות כפופים לחוק כמו כל האזרחים במדינה. ושלטון החוק הוא אחד היסודות האיתנים של המדינה" [כב' השופט (לימים נשיא) יצחק אולשן]. אכן, כל המוסיף גורע. אם לחזור לרגע לעניינו שלנו, אציין כי לדידי פסקי הדין של ד"ר טננבוים (שהינו בעל השכלה פורמאלית גבוהה בתחום הקרימינולוגיה), הם מלאכת-מחשבת ותענוג אינטלקטואלי הוא להתעמק בהם; הוא מיישם בעיניי כאמור באופן מלא את העיקרון שאין השופט כפוף לשום גורם, מלבד כפיפותו להוראות הדין. כך גם צריך להיות!

בהקשר לכך אציין כי יש לזכור תמיד שההליך הפלילי שימש לאורך כל ההיסטוריה ככלי לפגיעה בזכויות (כך נעשה במשטרים אפלים עד ימינו אנו) .עמידה על כללי הפרוצדורה הפלילית והסמכות הם הדרך להבטיח זכויותינו כאזרחים בכל מדינה בעלת משטר מתוקן.

אדיר בנימיני
Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya 2003-2008
http://www.adir-b.com/

http://www.articles.co.il/article.php?id=43386http://www.articles.co.il/article.php?id=43386

טור אישי: פולישוק

לאחרונה התפרסמו שתי ידיעות בתקשורת הארצית הכוללות דברי ביקורת כלפי הסדרה הקומית המצוינת "פולישוק" המשודרת בערוץ השני. במרכזה של הסדרה עומדת דמותו של השר רובי פולישוק, תפקיד אותו מגלם בהצלחה די יתרה ששון גבאי. כמי שהיה בעבר ופעל כחלק אינטגראלי מהעולם הפוליטי הזה, אני מוצא באופן אישי הרבה מאוד עניין בסדרה הזאת, המתארת בצורה הומוריסטית אומנם, אך די מהימנה ואותנטית, את המתרחש מאחורי הקלעים במסדרונות הכנסת, בלשכות השרים ובמשרדי הממשלה. על כך מגיעות מילים חמות ליוצר הסדרה המיומן, שמואל הספרי. שמחתי גם לגלות כי לא מעט אנשים שאינם חלק ומעולם לא היו מעורבים בנבכי ההתנהלות היומיומית בזירה הפוליטית, מוצאים עניין רב בסדרה הזאת ובהזדמנויות לא אחדות ביומיום, נתקלתי באנשים המשוחחים בינהם על הסדרה.

מלבד יחסי-ציבור המצוינים לה זכתה הסדרה הודות ל"רעש התקשורתי" ואשר הוסיפו לה וודאי נקודות רייטינג רבות, לא נראה לי ש"הפסטיבל" הוסיף דבר או חצי דבר למקטרגים עצמם, רק להיפך! טרוניות מסוג זה רק נותנות ביטוי תקשורתי נוסף ומחדדות את מושא הביקורת גם לתועדתם של אלה שלא היה לה מושג קלוש מי הוא רובי פולישוק. אין לי למשל מושג מאיזו עיר, או מאיזה מחוז בחירה הגיע השר שהפך לראש הממשלה, ג'ימס האקר, או מנכ"ל משרדו, סר האמפרי האלפבי, מהסדרה המיתולוגית של הבי.בי.סי: "כן, אדוני השר"! ואני גם לא סבור כי קברניטי עיר או מחוז כלשהו באנגליה היו מעלים על דעתם לצאת כנגד הסדרה מכיוון שדמות כזו או אחרת מיוחסת לה.

ואגב, אין זו הפעם הראשונה שסדרה בכיכובו של השחקן, ששון גבאי, מעוררת סערה ציבורית זוטא; באמצע שנות ה-90 עלתה לאקרנים הסדרה "סיטון", המתאר את סיפורו של עורך-דין ירושלמי מהזן הישן, אותו גילם גבאי וענה לשם הבדיוני גבריאל-רומנו סיטון. כטיזר, במטרה ליצור עניין בתוכנית, יצאו בערוץ 1 ששידר את הסדרה בקמפיין פרסום בו נכתב באותיות קידוש לבנה: 'עו"ד סיטון מברך את פרקליטי או.ג'יי סימפסון'. סימסון זוכה כזכור באותה העת בארה"ב מאשמת רציחתה של גרושתו. עו"ד ירושלמי "אמיתי" בשם, חגי סיטון, לא אהב את הפרסום וניסה להוציא צו מניעה כנגד שידור הסדרה ואף פעל למצות את הדין עם רשות השידור באמצעות תביעת לשון הרע.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
http://www.adir-b.com/

http://www.netanyanow.co.il/?l=he&a=8777

טור אישי: מועמדים המכרזים על מועמדותם לראשות העיר מוקדם מידי

הכרזה התמודדות מוקדמת

"אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום" נאמר בתבונה ובחכמה רבה בספר משלי (כ"ז, א'); לאור "מבול" ההצהרות על התמודדות אפשרית לראשות העיר נתניה אשר היו מנת חלקנו לאחרונה, נדמה לי כי עצה נבונה זו די נשכחה מלבם של אותם מקדימים להצהיר.

בכל הנוגע למרבית מוחלטת של תושבי העיר (מלבד מספר מצומצם ביותר של תושבים העוקבים באופן אינטנסיבי אחר האקטואליה התמקומית), ההצהרות והשיח הפוליטי שמתקיים עכשיו ישכחו מהתודעה עד למערכת הבחירות הבאה. מכאן נראות לי ההכרזות הללו מוקדמות ונמהרות מידי, במיוחד כאשר לא ממש ברור מי יהיו המועמדים האחרים וכאשר עוד ודאי צפויות ההתפתחויות נוספות ואולי מפתיעות במישור הפוליטי המקומי והארצי.

בכל מערכת בחירות קיימת תופעה המכונה: "מומנטום"; על מנת שמועמד מסוים יצבור תאוצה - הטיימינג הוא למעשה הכל! מועמד שמקדים לעלות על הרכבת או מפספס את הגל הקובע ונכנס למירוץ מאוחר מידי, עלול להפסיד את מערכת הבחירות רק בשל העתוי בו הכריז על המועמדות. דוגמא טובה למי שהמתין יותר מידי והתרסק בשל כך הוא רודולף ג'וליאני, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, שנחשב בעבר למועמד מוביל לנשיאות ארה"ב ואשר החליט להכנס לפריימריס של המפלגה הרפובליקנית בשלב מאוחר מידי ובשלב הזה מועמדותו כבר לא הצליחה להתרומם.

דוגמא הפוכה של מועמד שעלה כמו מטאור, אך נשחק ברגע הקובע הוא המקרה של מושל וורמונט לשעבר, ד"ר הווארד דין, שהפך תוך שנה ממועמד אלמוני נטול תמיכה, למועמד מוביל בפריימריס של המפלגה בדמוקרטית לנשיאות ארה"ב בשנת 2004. דין שנהנה מפופולאריות בעיקר בשל התנגדותו למלחמה בעיראק, התרומם הודות לקמפיין חדשני שהתבסס על שימוש מסיבי באינטרנט. הקמפיין הביא ליצירת בסיס תמיכה עממית רחבה במועמדותו, אולם בדיעבד היא באה מוקדם מידי וההתרסקות הייתה מהירה וכואבת.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי: הבחירות לפרלמנט האירופאי

אידיאולוגיה אירופאית/ אדיר בנימיני

הפרלמנט האירופי הוא ניצחון האידיאולוגיה על פני הלאומיות, וזה קורה באירופה אשר רק במאה שעברה נקרעה לגזרים על רקע עליית הלאומיות שגבתה מחיר יקר בדמים (תרתי משמע).

השבוע נערכו הבחירות לפרלמנט האירופי וקרוב למחצית מתושבי אירופה מ-27 מדינות שונות מימשו את זכותם להצביע. בין השאר, הודות לאחוז ההצבעה הנמוך ניצח הפעם הימין האירופאי ניצח את הבחירות.

התופעה המעניינת ביותר בעיניי - בכל הנוגע לדינמיקה המאוד מעניינת של הפרלמנט האירופאי - נוגעת לניצחון הברור של האידיאולוגיה על הלאום. לרבים אולי זה יראה דבר טבעי שפוליטיקאים ממפלגות שונות וממדינות שונות ישתפו פעולה על רקע השקפת העולם שלהם ויעדיפו אותה על הזהות הלאומית שלהם, אבל העובדות ההיסטוריות מצביעות על כך שרק בראשית המאה הקודמת, התזה הזאת התרסקה לרסיסים.

קרל מרקס (1818-1883) מייסד האסכולה המרקסיסטית (ביחד עם פרידריך אנגלס) שהבליטה והעצימה את הניגוד שקיים כביכול בין מעמד הפרולטריון (המיוצג היסטורית על ידי השמאל האירופאי) לבין המעמד הבורגני (המיוצג היסטורית על ידי המרכז הליברלי והימין), מעט הקדים את תחזיתו בעניין זה. לפי השקפתו של מרקס וממשיכי דרכו, לפועל הצרפתי היה למשל יותר במשותף עם עמיתו הפועל הגרמני או האיטלקי, מאשר עם הבוס הבורגני שלו על אף השתייכותם לאותו הלאום. זהו הרציונאל שעומד מאחורי הסיסמה "פועלי כל העולם התאחדו". גישה זו מקדשת את התפיסה כי לפועלים, לתעשיינים, לשוחרי איכות הסביבה, להליברלים ולשמרנים ממדינות שונות, יש יותר במשותף מאשר עם יריביהם הפוליטיים מבית.

תזה זו התנפצה לכל עבר עם פריצת מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914; חסידים רבים של תורת מרקס וראשי איגודי הפועלים השונים היו משוכנעים בלב שלם (ועד הרגע האחרון) כי אין סיכוי שתפרוץ מלחמה, כל זאת שכן אין כל היגיון בכך שבני מעמד הפרולטריון ממדינות אירופה השונות ילחמו אחד כנגד השני. מציאות זו כאמור התבדתה מהר מאוד, שכן הסתבר כי כוחה של הלאומיות היה חזק יותר והיה בה בכדי לגבור על המאפיינים המשותפים. ידוע למשל שאם ההחלטה לצאת למלחמה נעצרו במהלך אותו הלילה ראשי איגודי העובדים על מנת למנוע למשל את השבתת תנועת הרכבות, שכן בלי רכבות היה מתעורר קושי לשנע במהירות את עשרות אלפי החיילים לחזיתות השונות.

לאור המבט ההיסטורי הזה על הפוליטיקה האירופאית, יש לדעתי מקום להסתכל היום באור אחר על שיתוף הפעולה המרנין במסגרת הפרלמנט האירופאי, בו האידיאולוגיה גוברת על הלאום ואין לראות בכך כדבר מובן מאליו.

אדיר בנימיני
Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי: שני המרכיבים של מערכת אכיפת החוק

דיכוטומיה נוסח חוק וסדר

לפני קצת יותר משבוע התבשרנו כי עו"ד אורן שבת מנתניה פנה ליועמ"ש לממשלה, עו"ד מני מזוז, בכל הנוגע לאופן אכיפת חוק העזר העירוני המסדיר את סוגיית תליית מודעות ושלטים ברחבי העיר נתניה (ראו: http://www.netanyanow.co.il/?l=he&a=6921).

עו"ד שבת מציין בין השאר בפנייתו כי אין אומנם חשש בליבו באשר ליושרם של פרקליטי הלשכה המשפטית בנתניה, "אולם הסיטואציה מעמידה אותם בניגוד אינטרסים משמעותי" בין היותם עובדים של הרשות המקומית, לבין מחויבותם ל"דבוק בכללי המשפט הציבורי".

הסדרת מעמדם המיוחד של פרקליטי הלשכה המשפטית העירונית היא אכן סוגיה מורכבת, אך יחד עם זאת, מן הראוי לציין ואף להדגיש כי על פי חוק קיימת הפרדה ברורה בין כפיפותם המקצועית לבין כפיפותם המינהלית. היועצת המשפטית, התובעת העירונית וכל משפטני הלשכה המשפטית כפופים מקצועית לפרקליט המדינה וליועמ"ש לממשלה ורק במישור המנהלי לראש העירייה. מכאן שככלל שום גורם ניהולי או פוליטי בעיריית נתניה אינו יכול, על פניו, להתערב בהחלטות של התביעה העירונית, ובפרט כאשר מדובר בהחלטת התובעת העירונית להגיש או לא להגיש כתב אישום כנגד פלוני או אלמוני.

בטרם נבחן באם מאן-דהו בעירייה הסיג את הגבול ו"פרץ את הגדר" של הלשכה המשפטית, הרי שיש לבחון לפני כן עניין מהותי ובסיסי אחד והיא השאלה האם "תפוח האדמה הלוהט" בכלל נמצא כבר בידיה של התובעת העירונית או אם לאו. עד כמה שהבנתי משגת מתוך הכתוב הריש שלא אם בדיקה כזו אכן נעשתה.

כל קורא עיתונים מצוי וכל מי שצפה אי פעם בפרק של סדרת הטלוויזיה "חוק וסדר" יודע כי מערכת אכיפת החוק מחולקת באופן דיכוטומי לשני גורמים: המשטרה והתביעה הכללית. באנלוגיה לעניינו, הרי שהמדובר בפיקוח העירוני ובלשכה המשפטית. מכאן נדמה לי שלמותר לציין כי אין זו תפקידה של התובעת העירונית ללכת ולחפש בכוחות עצמה חומר מרשיע כנגד איש. תפקידה הוא לקבל חומר מעובד מהפיקוח העירוני ועל פי הדו"חות שמוגשים לה לבחון את חומר הראיות ולהחליט באם קיים מקום להגיש כתב אישום. זאת על בסיס המבחן הנודע של "סיכוי סביר להרשעה".

על הדרג הניהולי והפוליטי בעירייה חל כאמור איסור מוחלט לבצע כל ניסיון התערבות בהחלטות התביעה העירונית ואם אכן קיימים בידיו של גורם כלשהו ראיות קונקרטיות כי נעשה ניסיון התערבות מעין זה, הרי שהמדובר בעניין חמור ביותר ומן הראוי שראיות אלה יחשפו לציבור. לשיטתי לא די בהקשר הזה בהפרחת ספקולציות או רמיזות לאוויר. אומר שלדידי באם אכן קיים חשש כלשהו לניגוד עניינים או חלילה מאיבוד מקום פרנסה, יש לחפש אותו באגף עירוני אחר ולאו דווקא בלשכה המשפטית, אשר נהנית כאמור מעצמאות מקצועית בלתי מבוטלת.

בשולי הדברים עלי לציין למען הסדר הטוב ולמרות כל האמור לעיל כי אני בהחלט תומך, בלי כל קשר ובאופן מלא, בצדקת המאבק אותו מנהל עו"ד שבת לאכיפה שוויונית של חוקי הבחירות. האכיפה בכל הנוגע לשלטי הבחירות חייבת להיות שוויונית ללא משוא פנים וכזו המשקפת את המציאות האובייקטיבית. יש לברך כל גורם הנוטל על עצמו משימות מעין אלה למען ישמר עקרון שלטון החוק. בתום מערכת הבחירות הקודמת ניהלתי אף אני מאבק דומה, שכן אין להשלים עם תופעה שהחוק נאכף באופן סלקטיבי על ידי הרשות המקומית ואידך זיל גמור בדבריו הנבונים והנחרצים של כב' השופט יצחק זמיר בפסק הדין בעניינה של זקין (בג"צ 6396/96 סימונה זקין ואח' נ' ראש עיריית באר שבע, פ"ד נג(3) 289), שם הסירו פקחי העירייה בבאר שבע רק שלטים שהיו בגנות ראש העיר ולא נגעו בשלטים האחרים או אלה שהיו בעדו.

אדיר בנימיני
Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי: סוגיות בענייני חוקה

אנקדותה בענייני חוקה/ אדיר בנימיני

הפעם אציג בפניכם אנקדוטה קטנה ומעניינת מן ההיסטוריה הפרלמנטארית שלנו; ב-9 לחודש יולי 1956 עמד מעל דוכן הכנסת מי שכיהן אז כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת השלישית, ח"כ נחום ניר-רפאלקס והציג את חוק יסוד: הכנסת ואמר בזו הלשון: "[...] ורק לאחר שש שנים מביאה ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת השלישית את אחד הפרקים של החוקה – חוק יסוד הכנסת. חברי הכנסת, לפי חשבון זה אנו יכולים לבוא לידי מסקנה, כי ישנם כל הסיכויים שבעוד חמישים וארבע שנים בערך, תהיה לנו חוקת מדינה, מפני שבחוקה יש תשעה-עשרה פרקים, ואם הדיון על פרק אחד, שטרם סיימנו אותו, נמשך שש שנים, ישנם כל הסיכויים שבעוד חמישים וארבע שנים תהיה לנו חוקה במדינה".

בנקודה העיר ח"כ ד"ר חנן רובין ממפ"ם כי "ההערכה היא אופטימית מידי". ניר-רפאלקס השיב לו בחצי חיוך כי "אולי נתווכח בעוד חמישים וארבע שנים מי היה צודק, אני או אתה[...]". לכך היה וודאי מצטרף בימינו אייקון סמיילי-קריצה.

העיתים חלפו והזמנים נשתנו והנה אנחנו עומדים על סף השנה החמישים וארבעה לפי מניין הימים הזה. שעון החול אמור לסיים את מניין הזמן בחודש יולי 2010 ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי בחזקת נס ממש, לא צפוי שתהיה לנו חוקה שלמה עד אז.

רובין וניר רפאלקס השייכים לדור האבות המייסדים כבר לא איתנו זמן רב ולא יזכו לדאבון-לבנו להתווכח על הנושא מחדש במועד הנקוב; רובין הלך לעולמו כבר בשנת 1962 ושש שנים לאחר מכן בשנת 1968 נפרדה המדינה גם מניר-רפאלקס. שניהם היו מעמודי הטווח של העשייה הפרלמנטירית בכנסות הראשות.
ממשיכי דרכם בכנסות שבאו בשנים שלאחר מכן לא הצליחו כל כך לעמוד במשימה ועד כה טרם ערכו את השולחן כולו ואפילו לא את מקצתו. המלאכה עודנה רבה.

אציין רק כי לאחרונה הופתעתי לקרוא כי ח"כ והשר לשעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין, ששמו חרות באותיות של זהב בספר "המהפכה החוקתית" של שנות ה-90, סבור שאין לראות בהכרח את אי כינון החוקה עם קום המדינה כ"החמצה היסטורית" (א' רובינשטיין "על צמיחת המשפט החוקתי" ספר שמגר כרך א'). לטענתו הלך הרוח הריכוזי בתקופת דוד בן-גוריון היה עלול להביא לכינון חוקה פחות מוצלחת מזו שהושגה בחוקי היסוד האחרונים.

בכל הכבוד וההערכה הראויים לפרופ' רובינשטיין אינני יכול לקבל את דעתו; אני עדיין סבור כי מוטב היה אילו הייתה מתקבלת חוקה (הגם שזו הייתה פחות ליברלית) ברגע ההיסטורי המכונן של מעמד קום המדינה, שכן כעת נראה שאנחנו עוד רחוקים מהשגתה, אם היא בכלל ניתנת להשגה.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי: סוף עידן לותר מתיאוס

פרידה מלותר מתיאוס: האיש שהקדים את זמנו

בלא מעט הזדמניות הבעתי את שמחתי על מינויו של אלוף העולם האגדי וכעת נותר רק להצטער על סיום דרכו במכבי נתניה. אומרים שהטיימינג הוא כמעט הכל. אין ספק שהמציאות האובייקטיבית והמנטאליות הספורטיבית שלנו הקשו מאוד על היכולת שלו להצליח.

מההתרשמות שעולה מקריאת עיתוני הספורט (במיוחד עיתונות הספורט המקומית בנתניה), עולה כי קיימת שביעות רצון מההחלטה ההדדית של מכבי נתניה ולותר מתיאוס, להתיר את החוזה לעונה הבאה. כותב שורות אלה נמנה כנראה על אותו "מיעוט" בקרב אוהדי הקבוצה, שדווקא מצר עד מאוד על כך שמתיאוס לא נשאר איתנו שנה נוספת. למרות שאין ספק שטרם זכינו עדיין ליהנות מהפירות של עבודתו המקצועית. לדעתי עצם הגעתו הוא אחד הדברים הטובים שקרו למכבי נתניה בשני העשורים האחרונים.

באמירת אגב אציין כי לא אחת אני מוצא עצמי בדעת מיעוט בעניינים שבמחלוקת, כך שאין בזה דבר כל כך חדש עבורי; שמעון פרס נהג לנחם עצמו כשאמר שהוא "נמצא במיעוט צודק" וזאת אני אומר מבלי לתת דעתי לגישתו המעניינת של הסופר האמריקני הנודע והמהולל, מארק טוויין, שכתב ב"פנקס רשומות" כי "הרוב טועה תמיד. לכן בכל פעם שאתה בצד של הרוב אז הגיע הזמן לשנות את דעתך". גישה בהחלט מעניינת לשיטתי.

יחד עם זאת, אין לכחד כי נראה על פניו שהגעתו "הקדימה את זמנה"; מתיאוס היה כמעט סוג של רכב "פרארי" יוקרתי שנגזר עליו לנסוע כל בוקר למכולת בכפר בדרכי כורכר פתלתלות. כבר כתבתי לא אחת שמצב התשתיות המשמש את המועדון הינו פרימיטיבי ברמה שמביישת אפילו קבוצות בכירות בעולם השלישי. אי אפשר להתעלם מהדיסוננס המובנה בהבאת מאמן עם רקורד מקצועי בשיעור קומה שכזה, שחקן עבר שהגיע לרמות הגבוהות ביותר בכדורגל העולמי, וזאת לתוך המגרש ה"שכונתי" ו"הקופסאתי" שלנו, שאין לנו אפילו מתקן אימונים קבוע.

מכאן הזדהותי המלאה עם התסכולים המוצדקים של מר דניאל יאמר, המשקיע את מיטב כספו, כאשר הרשות המקומית איננה מסוגלת לספק ולו את התנאים המינימאליים המצופים ממנה. עד שלא יהיה שיפור בתחום התשתיות, קרי הקמת מגרש אימונים ואצטדיון חדש (שהם תנאים בסיסיים לניהול מועדון כדורגל מקצועי) אין צידוק להמשיך במדיניות ההשקעה המסיבית הנוכחית.

חזרה למתיאוס; סוף-סוף הגיע לכאן מאמן "שהעז" לדרוש משחקני כדורגל בישראל מקצוענות לשמה, כנהוג ברמות הגבוהות באירופה, שם השחקנים מתאמנים פעמים ולפעמים שלוש פעמים ביום ולא "בוכים" או "מקטרים" על כך. עושה רושם שהשחקן הישראלי הממוצע אוהב את החיים הטובים, להתפנק, לקום מאוחר, לפתוח את שעות הבוקר המוקדמות בבתי קפה ולגרור עצמו לאימון שמתקיים פעם ביום בשעות אחה"צ (הכללות אף פעם אינן מוצדקות וכמובן שיש גם לא מעט שחקנים המנהלים אורח חיים ספורטיבי מלא). אציין רק שהדבר אגב לא בהכרח באשמת השחקנים, שכן כך הם חונכו כבר מגיל צעיר בקבוצות הילדים והנוער, שם לא מסגלים עדיין מספיק את הערכים הללו.

לא אחת שמענו מפיו של מתיאוס פליאה על כך שלשחקנים בקבוצה חסרים יסודות בסיסיים בכדורגל מקצועני. בהקשר הזה אם יורשה לי ליטול רשות ולתת עצה כלשהי למר יאמר, אזי הייתי מציע לו לשלב עוד מאמנים זרים בקבוצות הילדים והנוער שיקנו לשחקנים כבר מגיל צעיר את אותם יסודות החסרים להם בבגרותם.

אם נכונים הפרסומים שחלק מהשחקנים רוצים כי לעמדת המאמן יחזור דווקא ראובן עטר, הרי שלדעתי הדבר לא בהכרח פועל לטובתו דווקא. בנסיבות שנוצרו, אם קיים טיעון חזק מדוע שלא להחזיר את מאמן קודם לתפקידו, הרי שזו העובדה שהשחקנים רוצים אותו.

לא אחת נחשפנו כאמור לפרסומים כי השחקנים בקבוצה מתקשים "לשדר על אותו גל" בנוגע לדרישות המקצועיות הגבוהות של מתיאוס, לכן לא לחינם טענתי שקולות אלה מטעם שחקנים מסוימים לא בהכרח משרתים את עטר, אלא אף יתכן ויש בהם כדי לפגוע במוניטין המקצועי שקנה לעצמו עטר בעמל רב.

מעבר לכך ובלי כל קשר, הייתי גם מרהיב עוז ומציע למר יאמר עוד עצה אחת וזאת לאמץ את האמירה הנבונה של נשיא ארה"ב המנוח, איברהם לינקולן: "אני אומנם צועד קדימה לאט, אבל לעולם אינני חוזר אחורה".

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
http://www.adir-b.com/

http://cafe.themarker.com/view.php?u=71869

טור אישי: תוכנית הקמת המשטרה המקומית

סטנדרט משטרתי כפול/ אדיר בנימיני

לאחרונה התבשרנו כי שר האוצר הנכנס, ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, יוזם תוכנית הנהנת גם מתמיכת השר לביטחון פנים החדש, יצחק אהרונוביץ, להקמת משטרות עירוניות בישראל. לתוכנית (כמה מפתיע!) הספיקו לקום מתנגדים בתוך צמרת המשטרה.

כבר שנים רבות שראשי הרשויות בישראל מבקשים לקבל לידיהם סמכויות משמעותיות יותר לצורך אכיפת שלטון החוק ודאגה לביטחון האישי של תושבי הערים שלהם. לא אחת מביאים כדוגמא חיה את המהפכה אותה עשה ראש העיר לשעבר, רודולף ג'וליאני, בעיר ניו-יורק, אך זו כידוע אינה ברת-ביצוע מבחינת ראשי ערים בישראל, שכן בניו-יורק, בניגוד אלינו, ראש העיר מופקד שם גם על המשטרה המקומית.

מפתיעה אותי במיוחד עמדת המתנגדים בצמרת המשטרה לשדרוג הסמכויות של עובדי הרשות המקומית, שיש בה לא מעט מן הסטנדרט הכפול.

המשטרה עושה לא מעט שימוש במערך גדול של "אזרחים מתנדבים" (אנשי המשמר האזרחי), להם הוענקו סמכויות נרחבות הדומות בהיקפן כמעט לאלו של שוטרים ממש. רק לאחרונה פסק שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, כי מתנדבי המשטרה נהנים משלל רב של סמכויות שיטור גם כאשר הם פועלים לבדם ללא נוכחות של שוטר לידם (רע"פ 10313/08 ארנסט גדייב נ' מדינת ישראל שניתן ביום 23/03/2009).

משטרת ישראל עושה שימוש רחב במערך המתנדבים שלה; מערך שהוא ממש בחזקת "משטרה אזרחית", שלא לומר "פרטית" המורכבת מתושבים מן השורה. על הבעיות שהדבר מעורר מבחינת אופי המשטר הדמוקרטי המביאות לכך שאזרח גובה ראיות מפלילות כנגד אזרח אחר ללא נוכחות שוטר, הינה סוגיה נכבדה מאוד, אך גם כזו החורגת מהיריעה הפרוסה בפנינו כאן שכן קצר המצע מהמשתרע. אעיר רק כי לדעתי ההסדר הנוכחי המסדיר את מעמד מתנדבי המשטרה הוא בלתי ראוי ואני אומר זאת עם כל הכבוד והערכה הראויים לרוח ההתנדבות שהם מגלים.

הסטנדרט הכפול של אותם "גורמים בכירים" בא לידי ביטוי בכך שאין במשטרה כל מניעה מלהעניק סמכויות כמעט מלאות לאזרחים מן השורה, אך עומדת בפרץ כנגד תוכנית לשדרג את מעמדם של עובדי הרשויות המקומיות, שהם בכל זאת עובדי ציבור.

הפעם, הודות לתמיכה מסיבית של שני שרים בכירים ובעלי מעמד ניתן לקוות כי היוזמה אכן תקרום עור וגידים.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya

אתר אישי:
http://www.adir-b.com/

בלוג ב"דה-מרקר":

http://cafe.themarker.com/view.php?u=71869

טור אישי על חתונות בישראל

על חתונות בישראל – וולגריזציה פראית

כותב שורות אלה, כמו רבים וטובים, השתתף במהלך חייו כאורח במאות חתונות שנערכו כאן בישראל. כל זאת רק כדי להגיע לכלל מסקנה שהן קיבלו בישראל בעשורים האחרונים, פן של וולגריזציה פראית שכל נפש יפה צריכה לסלוד ממנה.

נתחיל במעמד העלייה לחופה; נוצר איזה מנהג די עממי שלא היה מקובל בעבר (כשחתונות נערכו באולמות), בו כל האורחים מתאספים ועומדים משנתי צידי הדרך לחופה, באופן המזכיר התאספות של אנשים הבאים לראות מופע לוליינות ברחובה המרכזי של העיר או בכיכר השוק. תמיד יש גם אורחים גסי רוח שנדחפים קדימה במעמד הזה, כדי לתפוס עמדת תצפית טובה יותר ומצמצמים את שטח השביל בו אמורים לעבור חתני השמחה.

לאחר מכן מתחילה התחרות על מיקום סביב החופה עצמה. כמו בשוק כבר אמרנו? אמרנו!

על כך נוסיף כי ישנם זוגות חסרי כל טעם מוזיקלי מינימאלי, המוסיפים חטא על פשע ובוחרים איזה שיר טכנו, טראנס או משהו מזעזע אחר, שכלל לא מוסיף למעמד ובטח לא גורם לו להיות מרגש עבור מרבית האורחים. רק עבור הם עצמם.

בראשית שנות ה-90 החלה מגמה לנטוש בחתונות בישראל את מארש החתונה המסורתי של פליקס מנדלסון, שהיה פעם סטנדרט בכל אירוע. בעיקרון, אין עם זה כל בעיה, רק שהתחליף יהיה הולם את המעמד ואת האירוע ולא איזה משהו ביזארי שזכיתי לשמוע לא אחת.

ולבסוף, בתום טקס החופה, אימצנו את המנהג הוולגרי לא פחות, בו מתנפלים כולם אחוזי עמוק (תחילה החברים הקרובים) אל אזור החופה. כל אחד רוצה לזכות בזכות לחבק את החתן והכלה, שממש שניות לפני כן נטלו חלק באירוע שאמור להיות אחד המרגשים בחייהם. העניין לא סובל שום דיחוי! אין לבני הזוג הטרי אפילו דקה להתאושש וליהנות לרגע מעוצמת החוויה שזה עתה עברו ומאות אנשים ישר מתנפלים עליהם (אחוזי עמוק כבר אמרנו), כל אחד בתורו (חלקם אורחים ששייכים לבן-הזוג והם עצמם בכלל לא מכירים אותם), על מנת לתת חיבוק חם ולשחרר להם את מילות הקסם: "מזל טוב".

זכיתי גם ליטול חלק באירועים כאלה בחו"ל (בארה"ב ובאירופה), שם הדברים מתנהלים אחרת לגמרי, באופן שמאפשר לאורחים להתרגש מהטקס באמת. אין שם אווירה של שוק, כולם יושבים בצורה מסודרת, תחילה עולים השושבינים ורק לבסוף החתן והכלה, כל אחד מקבל את רגעי התהילה שלו בצורה מסודרת. יש משהו כובש ומקסים בסדר המופתי של כללי הטקס האלה, בהם אף אחד לא צועק ואף אחד לא דוחף ואף אחד לא מתנפל על אף אחד. כולם יושבים, אין מאבקים על מיקום ואף אחד לא מסתיר לשני את הטקס. אפשר להתרגש באמת.

בעוונותיי (ככל הנראה), הייתי שותף לארגון של חתונה שלבסוף בוטלה ולא יצאה אל הפועל. במהלך הסיורים במקומות השונים חתרתי לכך שבטקס שלנו, נפעל למניעת כל תופעות הוולגריזציה אותם תיארתי כאן. אולם, בעלי גני האירועים הסבירו לנו שהמדובר במלחמה בתחנות-רוח, אין מצב להוציא את המנטאליות הוולגרית הזאת מהנפש הישראלית, פשוט חבל לכם על הזמן, מה שלא תעשו, לא יעזור לכם.

כל זאת הביא אותו למסקנה, לכשיבוא יומי, ואם יהיה שיתוף פעולה בעניין זה מהפרטנרית העתידית, אני אעדיף לערוך את הטקס בקפריסין ולבוא לארץ ולארגן "מסיבת חתונה" בלבד, בלי כל ג'וואראס שקשור לטקס עצמו. ימים יגידו עם הדבר יתאפשר...

מזל שבעיקרון מתחתנים פעם אחת...

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי: הצלת עיתון מעריב

בשורות טובות מקרליבך

בחודש שעבר קיבלנו בשורות טובות מרחוב קרליבך בתל-אביב, בדמות התוכנית להצלת עיתון "מעריב", על ידי חברת "הכשרת הישוב" ובנק הפועלים:

http://www.kan-naim.co.il/artical.asp?id=13861

למען הגילוי הנאות אני חייב לציין שאינני נמנה עם קוראי עיתון "מעריב"; אני שייך לדור שגדל בבית על "ידיעות אחרונות", לאחר מכן עברתי עם השנים להיות חסיד גדול של עיתון "הארץ". היום מאילוצים של חוסר זמן, מצליח להספיק לקרוא בבוקר רק את "ישראל היום", כדי להישאר מעודכן באופן כללי במה שקורה.

הידיעה שימחה אותי לאחר שקראתי באתר ה"עין השביעית" כתבה בשני חלקים המתארים את הקשיים הכלכליים של מעריב, על הדרישה מהעובדים לקצץ בשכר ועל סכנת הסגירה המרחפת מעל העיתון:

http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/150209_maariv_fighting_for_its_life_part2.aspx

הצלחת עסקיו הכלכליים של עופר נמרודי לא עומדים בראש מעייניי, כמו עתיד התקשורת הכתובה בישראל, אשר ללא ספק נלחמת על חייה, היא שמעניינת אותי בעיקר.

לא לחינם כבר נאמר כי מקצוע העיתונאי הוא אחד המקצועות החשובים ביותר הקיימים במשטר דמוקרטי. כפי שהטעים על כך היטב, תומס ג'פרסון, הנשיא השני של ארה"ב, באחד ממכתביו: "חירותנו תלויה בחופש העיתונות, אין להגביל אותה מבלי לאבד אותה".

סגירתו של עיתון מעריב הייתה עוד מכה קשה לפלורליזם ולמגוון הדעות בתקשורת הישראלית; זאת לאחר שמסוף שנות ה-80 וראשית שנות ה-90 קרסו ונסגרו בישראל לא מעט עיתונים חשובים כמו "דבר", "חדשות", "על המשמר" ועוד רבים וטובים.

ככל שיהיו יותר במות להשמיע דעות שונות, כך ייטב. גם לעיתונאים עצמם ולמקצוע העיתונות הדבר תורם! שכן ככל שיש יותר תחרות, כך יש יותר אלטרנטיבות מבחינת מקומות עבודה. עובדי "ידיעות אחרונות" הם האחרונים שהיו צריכים לשמוח לאידו של היריב המסורתי "מעריב" ברגעי המשבר שלו, שכן ברגע שאחת המעצמות הזרות קורסת יכולת המיקוח שלהם פוחתת.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי בעקבות טקס הפרידה מחברי מועצת עיריית נתניה ה-13

משאית המדליות

בשבוע שעבר קיימה עיריית נתניה אירוע פרידה מחברי מועצת העיר היוצאת.

כל סיום, הוא כידוע וכמאמר הקלישאה, סוג של התחלה חדשה. הואיל ופני קדימה ולא אחורה.

במערכת הפוליטית ההערכה לאיש הציבור אינה באה לידי ביטוי עוד בהנחת זרי דפנה על ראשו, כפי שנהוג היה ביוון וברומא העתיקה (מי שזכה לכך כונה בשם התואר Laureatus, שפירושו: "עטור דפנה" ואשר מקורו בשם הלטיני של צמח ה- Laurus). אותה הערכה שכביכול תכננו להעניק לנו עמיתנו במערכת הפוליטית המקומית, אין לה כמעט כל ערך אם היא לא זכתה לביטוי כלשהו בקלפי. 

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
http://www.adir-b.com/

בתמונה הגדולה: חברי מועצת עיריית נתניה ה-13

טור אישי: המשפט והתאמתו למציאות החיים המשתנה

חוקי העזר והמציאות המשתנה/ אדיר בנימיני

"אין לכחד, שעם שינוי העיתים, משתנים אף הדינים עימהם", נמנית עם האמירות הנבונות והיפות ביותר בחוק העותומאני (סעיף 39 למג'לה), אם לא היפה ביותר מביניהן.

הצורך להתאים את הוראות החוק למציאות החיים המשתנה הנה סוגיה המלווה את המשפט כמעט משחר קיומו בחברה האנושית. ידועים מאוד לעניין זה דבריו של נשיא בית המשפט עליון לשעבר, אהרן ברק, כי "ההיסטוריה של המשפט היא גם היסטוריה של התאמת המשפט לצורכי החיים המשתנים".

דוגמא טובה הממחישה את הפער הגדול שקיים לעיתים בין החוק למציאות מצאתי אצל העיתונאי והמשפטן האמריקני, קוונטין ריינולדס, שהתייחס לכך בספר שכתב על הפרקליט והשופט סמואל ס. לייבוביץ: "החוק הוא כמו אדם שרודף אחרי חשמלית, אך לעולם לא מצליח להשיג אותה. גם אם לאדם יש סיכוי להתקרב לחשמלית. החוק תמיד ימשיך לפגר אחר הסוגיות הבוערות".

ככל שהדבר נוגע לחוק העזר בנתניה הרי שניתן למצוא מקבץ מכובד של סעיפים שאינם רלוונטיים כלל למציאות של ימינו. קחו למשל את חוק עזר לנתניה (רשיונות לאופניים), תשכ"ח – 1967.
אתם ידעתם שעל פי החוק הזה, על מנת שתהיו זכאים לדווש על האופניים שברשותכם ברחבי העיר נתניה אתם צריכים לקבל רישיון לכך ממרים פיירברג-איכר בכבודה ובעצמה? כן, כך נקבע במפורש בסעיף 2(א) לחוק... לראות ולא להאמין!

זו לא הדוגמא היחידה, קיימים עוד לא מעט סעיפי חוק שהקשר בינם לבין המאה ה-21 הוא מקרי בהחלט. הגיע הזמן שפרנסי העיר ייטלו יוזמה ותוקם ועדה בראשות מספר חברי מועצה, אשר ביחד עם הלשכה המשפטית יעברו על כל חוקי העזר, על מנת להביא למועצה נוסח חדש, מעודכן ורלוונטי התואם את המציאות של ימינו.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי: אלופת שני הסיבובים בליגת טוטו

האלופה האמיתית/ אדיר בנימיני

ביחד עם עוד כמה אלפי אוהדים של מכבי נתניה, גם אני שותף לתקווה ולחלום שהמועדון יזכה סוף-סוף בתואר האליפות, לאחר בצורת של יותר מחצי יובל שנים. יחד עם זאת, ההגינות מחייבת את המסקנה כי ה"אלופה האמיתית" שלנו היא למעשה מכבי חיפה.

המסקנה שלי מגיעה למעשה מעובדה אחת פשוטה ובסיסית והיא שמכבי חיפה ממוקמת במקום הראשון בטבלה, בתום שני סיבובים מלאים של משחקי בית וחוץ.

קבוצה הממוקמת במקום הראשון לאחר שהליגה למעשה הסתיימה, היא הקבוצה הטובה בליגה. זהו העיקרון הבסיסי ביותר שקצת נשכח אצלנו לאחר שהתחילו להמציא כל מיני פטנטים ברוח האופנות החדשות של "פלי-אוף עליון" ו"פלי-אוף תחתון". שיטה כושלת אותה יישמה ההתאחדות בראשית שנות ה-90 כמו "הסיבוב השלישי" הבלתי שוויוני שקיים כיום.

אם ישנה נחמה אחת בהחלטה המאוד שנויה במחלוקת של ההתאחדות להגדיל את הליגה ל-16 קבוצות בעונה הבאה, אז ניתן למצוא אותה בעובדה שניפרד לשלום מהסיבוב השלישי.

אין זה סוד שבמשחק הכדורגל, כמו בלא מעט ענפי ספורט אחרים, ישנה משמעות למגרש הביתי. ברגע שמתווסף סיבוב משחקים נוסף, בלתי שוויוני, ישנה הפרה של אותו איזון מקודש של משחקי בית וחוץ. עצם העובדה שברחוב הספורטיבי העלו ספקולציות (שנתבדו) לגבי שאיפותיה של הפועל ת"א במשחק הדרבי האחרון מול מכבי, מלמדת עד כמה העיוות כאן הוא גדול.

במשחק הכדורגל יכולה קבוצה גרועה לנצח במשחק נקודתי קבוצה גדולה וטובה ממנה (יש האומרים שזה כל הקסם במשחק), תוך הסתגרות בהגנה ו"גניבת גול" מקרי. מכאן המסקנה כי הקבוצה הטובה ביותר יכולה להיקבע רק בתום עונש משחקים שלמה לפי שיטת שני סיבובים של בית וחוץ.

ידועה לי השיטה אותה המציאו בליגה הארגנטינאית של שתי אלופות בעונה: "אלופת הסיבוב הראשון" ו"אלופת הסיבוב השני". לדעתי זו התחכמות שגורמת לזילות של תואר האליפות.

ככל שהדבר נוגע אלינו נתנחם בכך שבשנה הבאה זה יגמר ונקווה שלמרות הכול מכבי נתניה תעשה את זה ויפה שעה אחת קודם.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי: מדרחוב הרצל - המציאות המשתנה

מציאות משתנה/ אדיר בנימיני

"אין לכחד, שעם שינוי העיתים, משתנים אף הדינים עימהם", נמנית עם האמירות הנבונות והיפות ביותר במג'לה, החוק התורכי שהיה תקף בישראל עד שבוטל על ידי הכנסת באמצע שנות ה-80. ואכן ההיסטוריה של המשפט היא התאמת הכללים למציאות החיים המשתנה.

ככל שהדבר נוגע למרכז העיר, ובמיוחד לאזור המדרחוב, המציאות אכן השתנתה ללא הכר. זכורים לי היטב הימים היפים שלו, בתקופה הפריחה של גלידרייה של ויטמן, ה"דיזי", ה"גן של אורי", "שפינוזה" ומקומות אחרים שהפכו את אזור הרצל והמדרחוב למקום בילוי שוקק ומלא חיים.

היום מרבית העסקים במרכז העיר נאבקים במציאות לא פשוטה, אזור המדרחוב איבד מהאטרקטיביות שלו, עד כי נדמה שרק בזכות הבנקים הרבים שפזורים בסביבה, המושכים עוברי אורח בשעות היום וכמובן התיירות של חודשי הקיץ מחזיקים את העסקים מעל פני המים.

מכאן שברוכה בעיניי יוזמת העירייה לרפורמה בכל הנוגע לאגרות בגין פריסת כסאות, אשר מטרתה ליצור מחיר אחיד ושוויוני יותר בין כל בתי הקפה והמסעדות בכל רחבי העיר. דבר זה מתבקש כאמור לאור המציאות המשתנה והירידה במעמדו של המדרחוב. הסיווג השונה היה נכון לתקופתו, אבל לא להיום בעקבות ההתפתחות המבורכות והפריחה של בתי העסק באזורי התעשייה.

אדיר בנימיני

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com