טור אישי על חתונות בישראל

על חתונות בישראל – וולגריזציה פראית

כותב שורות אלה, כמו רבים וטובים, השתתף במהלך חייו כאורח במאות חתונות שנערכו כאן בישראל. כל זאת רק כדי להגיע לכלל מסקנה שהן קיבלו בישראל בעשורים האחרונים, פן של וולגריזציה פראית שכל נפש יפה צריכה לסלוד ממנה.

נתחיל במעמד העלייה לחופה; נוצר איזה מנהג די עממי שלא היה מקובל בעבר (כשחתונות נערכו באולמות), בו כל האורחים מתאספים ועומדים משנתי צידי הדרך לחופה, באופן המזכיר התאספות של אנשים הבאים לראות מופע לוליינות ברחובה המרכזי של העיר או בכיכר השוק. תמיד יש גם אורחים גסי רוח שנדחפים קדימה במעמד הזה, כדי לתפוס עמדת תצפית טובה יותר ומצמצמים את שטח השביל בו אמורים לעבור חתני השמחה.

לאחר מכן מתחילה התחרות על מיקום סביב החופה עצמה. כמו בשוק כבר אמרנו? אמרנו!

על כך נוסיף כי ישנם זוגות חסרי כל טעם מוזיקלי מינימאלי, המוסיפים חטא על פשע ובוחרים איזה שיר טכנו, טראנס או משהו מזעזע אחר, שכלל לא מוסיף למעמד ובטח לא גורם לו להיות מרגש עבור מרבית האורחים. רק עבור הם עצמם.

בראשית שנות ה-90 החלה מגמה לנטוש בחתונות בישראל את מארש החתונה המסורתי של פליקס מנדלסון, שהיה פעם סטנדרט בכל אירוע. בעיקרון, אין עם זה כל בעיה, רק שהתחליף יהיה הולם את המעמד ואת האירוע ולא איזה משהו ביזארי שזכיתי לשמוע לא אחת.

ולבסוף, בתום טקס החופה, אימצנו את המנהג הוולגרי לא פחות, בו מתנפלים כולם אחוזי עמוק (תחילה החברים הקרובים) אל אזור החופה. כל אחד רוצה לזכות בזכות לחבק את החתן והכלה, שממש שניות לפני כן נטלו חלק באירוע שאמור להיות אחד המרגשים בחייהם. העניין לא סובל שום דיחוי! אין לבני הזוג הטרי אפילו דקה להתאושש וליהנות לרגע מעוצמת החוויה שזה עתה עברו ומאות אנשים ישר מתנפלים עליהם (אחוזי עמוק כבר אמרנו), כל אחד בתורו (חלקם אורחים ששייכים לבן-הזוג והם עצמם בכלל לא מכירים אותם), על מנת לתת חיבוק חם ולשחרר להם את מילות הקסם: "מזל טוב".

זכיתי גם ליטול חלק באירועים כאלה בחו"ל (בארה"ב ובאירופה), שם הדברים מתנהלים אחרת לגמרי, באופן שמאפשר לאורחים להתרגש מהטקס באמת. אין שם אווירה של שוק, כולם יושבים בצורה מסודרת, תחילה עולים השושבינים ורק לבסוף החתן והכלה, כל אחד מקבל את רגעי התהילה שלו בצורה מסודרת. יש משהו כובש ומקסים בסדר המופתי של כללי הטקס האלה, בהם אף אחד לא צועק ואף אחד לא דוחף ואף אחד לא מתנפל על אף אחד. כולם יושבים, אין מאבקים על מיקום ואף אחד לא מסתיר לשני את הטקס. אפשר להתרגש באמת.

בעוונותיי (ככל הנראה), הייתי שותף לארגון של חתונה שלבסוף בוטלה ולא יצאה אל הפועל. במהלך הסיורים במקומות השונים חתרתי לכך שבטקס שלנו, נפעל למניעת כל תופעות הוולגריזציה אותם תיארתי כאן. אולם, בעלי גני האירועים הסבירו לנו שהמדובר במלחמה בתחנות-רוח, אין מצב להוציא את המנטאליות הוולגרית הזאת מהנפש הישראלית, פשוט חבל לכם על הזמן, מה שלא תעשו, לא יעזור לכם.

כל זאת הביא אותו למסקנה, לכשיבוא יומי, ואם יהיה שיתוף פעולה בעניין זה מהפרטנרית העתידית, אני אעדיף לערוך את הטקס בקפריסין ולבוא לארץ ולארגן "מסיבת חתונה" בלבד, בלי כל ג'וואראס שקשור לטקס עצמו. ימים יגידו עם הדבר יתאפשר...

מזל שבעיקרון מתחתנים פעם אחת...

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com