סה"כ צפיות בדף

יום שבת, מרץ 21

טור אישי על חתונות בישראל

על חתונות בישראל – וולגריזציה פראית

כותב שורות אלה, כמו רבים וטובים, השתתף במהלך חייו כאורח במאות חתונות שנערכו כאן בישראל. כל זאת רק כדי להגיע לכלל מסקנה שהן קיבלו בישראל בעשורים האחרונים, פן של וולגריזציה פראית שכל נפש יפה צריכה לסלוד ממנה.

נתחיל במעמד העלייה לחופה; נוצר איזה מנהג די עממי שלא היה מקובל בעבר (כשחתונות נערכו באולמות), בו כל האורחים מתאספים ועומדים משנתי צידי הדרך לחופה, באופן המזכיר התאספות של אנשים הבאים לראות מופע לוליינות ברחובה המרכזי של העיר או בכיכר השוק. תמיד יש גם אורחים גסי רוח שנדחפים קדימה במעמד הזה, כדי לתפוס עמדת תצפית טובה יותר ומצמצמים את שטח השביל בו אמורים לעבור חתני השמחה.

לאחר מכן מתחילה התחרות על מיקום סביב החופה עצמה. כמו בשוק כבר אמרנו? אמרנו!

על כך נוסיף כי ישנם זוגות חסרי כל טעם מוזיקלי מינימאלי, המוסיפים חטא על פשע ובוחרים איזה שיר טכנו, טראנס או משהו מזעזע אחר, שכלל לא מוסיף למעמד ובטח לא גורם לו להיות מרגש עבור מרבית האורחים. רק עבור הם עצמם.

בראשית שנות ה-90 החלה מגמה לנטוש בחתונות בישראל את מארש החתונה המסורתי של פליקס מנדלסון, שהיה פעם סטנדרט בכל אירוע. בעיקרון, אין עם זה כל בעיה, רק שהתחליף יהיה הולם את המעמד ואת האירוע ולא איזה משהו ביזארי שזכיתי לשמוע לא אחת.

ולבסוף, בתום טקס החופה, אימצנו את המנהג הוולגרי לא פחות, בו מתנפלים כולם אחוזי עמוק (תחילה החברים הקרובים) אל אזור החופה. כל אחד רוצה לזכות בזכות לחבק את החתן והכלה, שממש שניות לפני כן נטלו חלק באירוע שאמור להיות אחד המרגשים בחייהם. העניין לא סובל שום דיחוי! אין לבני הזוג הטרי אפילו דקה להתאושש וליהנות לרגע מעוצמת החוויה שזה עתה עברו ומאות אנשים ישר מתנפלים עליהם (אחוזי עמוק כבר אמרנו), כל אחד בתורו (חלקם אורחים ששייכים לבן-הזוג והם עצמם בכלל לא מכירים אותם), על מנת לתת חיבוק חם ולשחרר להם את מילות הקסם: "מזל טוב".

זכיתי גם ליטול חלק באירועים כאלה בחו"ל (בארה"ב ובאירופה), שם הדברים מתנהלים אחרת לגמרי, באופן שמאפשר לאורחים להתרגש מהטקס באמת. אין שם אווירה של שוק, כולם יושבים בצורה מסודרת, תחילה עולים השושבינים ורק לבסוף החתן והכלה, כל אחד מקבל את רגעי התהילה שלו בצורה מסודרת. יש משהו כובש ומקסים בסדר המופתי של כללי הטקס האלה, בהם אף אחד לא צועק ואף אחד לא דוחף ואף אחד לא מתנפל על אף אחד. כולם יושבים, אין מאבקים על מיקום ואף אחד לא מסתיר לשני את הטקס. אפשר להתרגש באמת.

בעוונותיי (ככל הנראה), הייתי שותף לארגון של חתונה שלבסוף בוטלה ולא יצאה אל הפועל. במהלך הסיורים במקומות השונים חתרתי לכך שבטקס שלנו, נפעל למניעת כל תופעות הוולגריזציה אותם תיארתי כאן. אולם, בעלי גני האירועים הסבירו לנו שהמדובר במלחמה בתחנות-רוח, אין מצב להוציא את המנטאליות הוולגרית הזאת מהנפש הישראלית, פשוט חבל לכם על הזמן, מה שלא תעשו, לא יעזור לכם.

כל זאת הביא אותו למסקנה, לכשיבוא יומי, ואם יהיה שיתוף פעולה בעניין זה מהפרטנרית העתידית, אני אעדיף לערוך את הטקס בקפריסין ולבוא לארץ ולארגן "מסיבת חתונה" בלבד, בלי כל ג'וואראס שקשור לטקס עצמו. ימים יגידו עם הדבר יתאפשר...

מזל שבעיקרון מתחתנים פעם אחת...


Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי: הצלת עיתון מעריב

בשורות טובות מקרליבך

בחודש שעבר קיבלנו בשורות טובות מרחוב קרליבך בתל-אביב, בדמות התוכנית להצלת עיתון "מעריב", על ידי חברת "הכשרת הישוב" ובנק הפועלים:

http://www.kan-naim.co.il/artical.asp?id=13861

למען הגילוי הנאות אני חייב לציין שאינני נמנה עם קוראי עיתון "מעריב"; אני שייך לדור שגדל בבית על "ידיעות אחרונות", לאחר מכן עברתי עם השנים להיות חסיד גדול של עיתון "הארץ". היום מאילוצים של חוסר זמן, מצליח להספיק לקרוא בבוקר רק את "ישראל היום", כדי להישאר מעודכן באופן כללי במה שקורה.

הידיעה שימחה אותי לאחר שקראתי באתר ה"עין השביעית" כתבה בשני חלקים המתארים את הקשיים הכלכליים של מעריב, על הדרישה מהעובדים לקצץ בשכר ועל סכנת הסגירה המרחפת מעל העיתון:

http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/150209_maariv_fighting_for_its_life_part2.aspx

הצלחת עסקיו הכלכליים של עופר נמרודי לא עומדים בראש מעייניי, כמו עתיד התקשורת הכתובה בישראל, אשר ללא ספק נלחמת על חייה, היא שמעניינת אותי בעיקר.

לא לחינם כבר נאמר כי מקצוע העיתונאי הוא אחד המקצועות החשובים ביותר הקיימים במשטר דמוקרטי. כפי שהטעים על כך היטב, תומס ג'פרסון, הנשיא השני של ארה"ב, באחד ממכתביו: "חירותנו תלויה בחופש העיתונות, אין להגביל אותה מבלי לאבד אותה".

סגירתו של עיתון מעריב הייתה עוד מכה קשה לפלורליזם ולמגוון הדעות בתקשורת הישראלית; זאת לאחר שמסוף שנות ה-80 וראשית שנות ה-90 קרסו ונסגרו בישראל לא מעט עיתונים חשובים כמו "דבר", "חדשות", "על המשמר" ועוד רבים וטובים.

ככל שיהיו יותר במות להשמיע דעות שונות, כך ייטב. גם לעיתונאים עצמם ולמקצוע העיתונות הדבר תורם! שכן ככל שיש יותר תחרות, כך יש יותר אלטרנטיבות מבחינת מקומות עבודה. עובדי "ידיעות אחרונות" הם האחרונים שהיו צריכים לשמוח לאידו של היריב המסורתי "מעריב" ברגעי המשבר שלו, שכן ברגע שאחת המעצמות הזרות קורסת יכולת המיקוח שלהם פוחתת.





אדיר בנימיני
Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

יום רביעי, מרץ 18

טור אישי בעקבות טקס הפרידה מחברי מועצת עיריית נתניה ה-13

משאית המדליות

בשבוע שעבר קיימה עיריית נתניה אירוע פרידה מחברי מועצת העיר היוצאת.

כל סיום, הוא כידוע וכמאמר הקלישאה, סוג של התחלה חדשה. הואיל ופני קדימה ולא אחורה.



במערכת הפוליטית ההערכה לאיש הציבור אינה באה לידי ביטוי עוד בהנחת זרי דפנה על ראשו, כפי שנהוג היה ביוון וברומא העתיקה (מי שזכה לכך כונה בשם התואר Laureatus, שפירושו: "עטור דפנה" ואשר מקורו בשם הלטיני של צמח ה- Laurus). אותה הערכה שכביכול תכננו להעניק לנו עמיתנו במערכת הפוליטית המקומית, אין לה כמעט כל ערך אם היא לא זכתה לביטוי כלשהו בקלפי. 



אדיר בנימיני
Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
http://www.adir-b.com/
בתמונה הגדולה: חברי מועצת עיריית נתניה ה-13

יום שישי, מרץ 13

טור אישי: המשפט והתאמתו למציאות החיים המשתנה

חוקי העזר והמציאות המשתנה/ אדיר בנימיני

"אין לכחד, שעם שינוי העיתים, משתנים אף הדינים עימהם", נמנית עם האמירות הנבונות והיפות ביותר בחוק העותומאני (סעיף 39 למג'לה), אם לא היפה ביותר מביניהן.

הצורך להתאים את הוראות החוק למציאות החיים המשתנה הנה סוגיה המלווה את המשפט כמעט משחר קיומו בחברה האנושית. ידועים מאוד לעניין זה דבריו של נשיא בית המשפט עליון לשעבר, אהרן ברק, כי "ההיסטוריה של המשפט היא גם היסטוריה של התאמת המשפט לצורכי החיים המשתנים".

דוגמא טובה הממחישה את הפער הגדול שקיים לעיתים בין החוק למציאות מצאתי אצל העיתונאי והמשפטן האמריקני, קוונטין ריינולדס, שהתייחס לכך בספר שכתב על הפרקליט והשופט סמואל ס. לייבוביץ: "החוק הוא כמו אדם שרודף אחרי חשמלית, אך לעולם לא מצליח להשיג אותה. גם אם לאדם יש סיכוי להתקרב לחשמלית. החוק תמיד ימשיך לפגר אחר הסוגיות הבוערות".

ככל שהדבר נוגע לחוק העזר בנתניה הרי שניתן למצוא מקבץ מכובד של סעיפים שאינם רלוונטיים כלל למציאות של ימינו. קחו למשל את חוק עזר לנתניה (רשיונות לאופניים), תשכ"ח – 1967.
אתם ידעתם שעל פי החוק הזה, על מנת שתהיו זכאים לדווש על האופניים שברשותכם ברחבי העיר נתניה אתם צריכים לקבל רישיון לכך ממרים פיירברג-איכר בכבודה ובעצמה? כן, כך נקבע במפורש בסעיף 2(א) לחוק... לראות ולא להאמין!

זו לא הדוגמא היחידה, קיימים עוד לא מעט סעיפי חוק שהקשר בינם לבין המאה ה-21 הוא מקרי בהחלט. הגיע הזמן שפרנסי העיר ייטלו יוזמה ותוקם ועדה בראשות מספר חברי מועצה, אשר ביחד עם הלשכה המשפטית יעברו על כל חוקי העזר, על מנת להביא למועצה נוסח חדש, מעודכן ורלוונטי התואם את המציאות של ימינו.







אדיר בנימיני
Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי: אלופת שני הסיבובים בליגת טוטו

האלופה האמיתית/ אדיר בנימיני

ביחד עם עוד כמה אלפי אוהדים של מכבי נתניה, גם אני שותף לתקווה ולחלום שהמועדון יזכה סוף-סוף בתואר האליפות, לאחר בצורת של יותר מחצי יובל שנים. יחד עם זאת, ההגינות מחייבת את המסקנה כי ה"אלופה האמיתית" שלנו היא למעשה מכבי חיפה.

המסקנה שלי מגיעה למעשה מעובדה אחת פשוטה ובסיסית והיא שמכבי חיפה ממוקמת במקום הראשון בטבלה, בתום שני סיבובים מלאים של משחקי בית וחוץ.

קבוצה הממוקמת במקום הראשון לאחר שהליגה למעשה הסתיימה, היא הקבוצה הטובה בליגה. זהו העיקרון הבסיסי ביותר שקצת נשכח אצלנו לאחר שהתחילו להמציא כל מיני פטנטים ברוח האופנות החדשות של "פלי-אוף עליון" ו"פלי-אוף תחתון". שיטה כושלת אותה יישמה ההתאחדות בראשית שנות ה-90 כמו "הסיבוב השלישי" הבלתי שוויוני שקיים כיום.

אם ישנה נחמה אחת בהחלטה המאוד שנויה במחלוקת של ההתאחדות להגדיל את הליגה ל-16 קבוצות בעונה הבאה, אז ניתן למצוא אותה בעובדה שניפרד לשלום מהסיבוב השלישי.

אין זה סוד שבמשחק הכדורגל, כמו בלא מעט ענפי ספורט אחרים, ישנה משמעות למגרש הביתי. ברגע שמתווסף סיבוב משחקים נוסף, בלתי שוויוני, ישנה הפרה של אותו איזון מקודש של משחקי בית וחוץ. עצם העובדה שברחוב הספורטיבי העלו ספקולציות (שנתבדו) לגבי שאיפותיה של הפועל ת"א במשחק הדרבי האחרון מול מכבי, מלמדת עד כמה העיוות כאן הוא גדול.

במשחק הכדורגל יכולה קבוצה גרועה לנצח במשחק נקודתי קבוצה גדולה וטובה ממנה (יש האומרים שזה כל הקסם במשחק), תוך הסתגרות בהגנה ו"גניבת גול" מקרי. מכאן המסקנה כי הקבוצה הטובה ביותר יכולה להיקבע רק בתום עונש משחקים שלמה לפי שיטת שני סיבובים של בית וחוץ.

ידועה לי השיטה אותה המציאו בליגה הארגנטינאית של שתי אלופות בעונה: "אלופת הסיבוב הראשון" ו"אלופת הסיבוב השני". לדעתי זו התחכמות שגורמת לזילות של תואר האליפות.

ככל שהדבר נוגע אלינו נתנחם בכך שבשנה הבאה זה יגמר ונקווה שלמרות הכול מכבי נתניה תעשה את זה ויפה שעה אחת קודם.




אדיר בנימיני
Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

יום שלישי, מרץ 3

טור אישי: מדרחוב הרצל - המציאות המשתנה

מציאות משתנה/ אדיר בנימיני

"אין לכחד, שעם שינוי העיתים, משתנים אף הדינים עימהם", נמנית עם האמירות הנבונות והיפות ביותר במג'לה, החוק התורכי שהיה תקף בישראל עד שבוטל על ידי הכנסת באמצע שנות ה-80. ואכן ההיסטוריה של המשפט היא התאמת הכללים למציאות החיים המשתנה.

ככל שהדבר נוגע למרכז העיר, ובמיוחד לאזור המדרחוב, המציאות אכן השתנתה ללא הכר. זכורים לי היטב הימים היפים שלו, בתקופה הפריחה של גלידרייה של ויטמן, ה"דיזי", ה"גן של אורי", "שפינוזה" ומקומות אחרים שהפכו את אזור הרצל והמדרחוב למקום בילוי שוקק ומלא חיים.

היום מרבית העסקים במרכז העיר נאבקים במציאות לא פשוטה, אזור המדרחוב איבד מהאטרקטיביות שלו, עד כי נדמה שרק בזכות הבנקים הרבים שפזורים בסביבה, המושכים עוברי אורח בשעות היום וכמובן התיירות של חודשי הקיץ מחזיקים את העסקים מעל פני המים.

מכאן שברוכה בעיניי יוזמת העירייה לרפורמה בכל הנוגע לאגרות בגין פריסת כסאות, אשר מטרתה ליצור מחיר אחיד ושוויוני יותר בין כל בתי הקפה והמסעדות בכל רחבי העיר. דבר זה מתבקש כאמור לאור המציאות המשתנה והירידה במעמדו של המדרחוב. הסיווג השונה היה נכון לתקופתו, אבל לא להיום בעקבות ההתפתחות המבורכות והפריחה של בתי העסק באזורי התעשייה.





אדיר בנימיני
Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

הביצה של רומולוס



בימי המאבק בין סיעת האופטימטים שייצגה את נאמני הרפובליקה ברומא העתיקה, הביע במירירות המדינאי והסנטור הרומי הנודע, מרקוס טוליוס קיקרו, עמדה ביקורתית מאוד כלפי עמיתו, מרקוס פרוקיוס קאטו, שהיה ידוע בשלמות מידותיו וניקיון כפיו בפוליטיקה. קיקרו טען כי במאבק מול מחרבי הרפובליקה נדמה לקאטו שהוא חי במדינה של אפלטון, אך כדאי לו לזכור שהוא בעצם נמצא ב"ביצה של רומולוס".

רומולוס היה המיסד המיתולוגי של העיר רומא.




אדיר בנימיני
Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com