"ועידת העכברים"

כמה מילים על הצהרות חסרות תוכן מעשי

עו"ד אדיר בנימיני

אחד הדברים הכי מתסכלים בפוליטיקה הן הישיבות האין סופיות שלא מוליכות בסופו של דבר להחלטות אופרטיביות ("ליל ברווזים" כינו זאת בעבר).

ז’אן דה לה פונטן (בצרפתית: Jean de La Fontaine), משורר צרפתי, כתב משל אירוני נפלא העונה לשם: "ועידת העכברים", המתייחס לתופעת חוסר היכולת של גופים ציבוריים לקבל החלטות אופרטיביות לביצוע. בנמשל הוא כותב כהאי לישנא: "אני ראיתי עצרות בשפע, שמהן כלום לא צמח. הלה לא יעשו מאומה, חוץ מלהצהיר. האולם כולו ישרוץ כולו, מקיר-עד-אלי-קיר, מומחים, יועצי סתר למכביר, אולם כשבא הצורך לערוך מבצע, שום איש בשטח, חפש – ולא תמצא".

השיטה הדמוקרטית בנויה בסופו של יום על הכרעה בין רוב ומיעוט. זו הטכניקה באמצעותה מקבלים החלטות: בעד ונגד. הכי מתסכל אותי כשמנסים להימנע מקבלת הכרעה ברורה לטובת עמדה של צד מסוים, וזאת על מנת ליצור קונצנזוס. 

במצב כזה אתה מוצא את עצמך בסיטואציה כמו במרכז הליכוד של 1990: "מי בעד חיסול הטרור, ירים את ידו", הרעים אז קולו של אריק שרון ב"קרב המיקרופונים". יש מישהו שלא בעד חיסול הטרור?! ברור שלא. האם מתעורר קושי מיוחד לנסח הצעות החלטה שכל אחד יהיה בעדם, כאלה שבת'כלס לא אומרות שום דבר, אלא את המובן מאליו?! נבחרנו למועצת העיר על מנת לקבל החלטות, לא להצהיר כל מיני הצהרות חסרות תוכן מעשי או אומרות את המובן מאליו. 

"כשהמיעוט מצליח לסכל הצעה של הרוב הדבר לובש צורה של עריצות", אמר פעם יו"ר בית הנבחרים האמריקני, תומס ב' ריד. במצבים מסוימים בפוליטיקה, בשם אותה החתירה לקונצנזוס, אתה מוצא את עצמך מרים יד "בעד חיסול הטרור". אין כאמור דבר מתסכל מזה.

מועצת העיר נתניה ה-17 (2026) צילום: רן אליהו (עיריית נתניה)

עו"ד אדיר בנימיני 

סגן ראש עיריית נתניה

ADIR A. BENYAMINI

 Attorney at Law 

נתניה שוברת שיא בכמות הרחבות על שם נשים

למעלה ממאה רחובות על שם נשים בעיר נתניה

עו"ד אדיר בנימיני

על פי נתונים של "מיזם הוגנות מגדרית בשמות רחובות" נתניה היא העיר בעלת כמות הרחובות הגדולה יותר בישראל על שם נשים - 110 רחובות נכון לינואר 2026. 

כשנחשפתי לנתונים המעודכנים לראשונה הרגשתי שסוף כל סוף אני רואה ברכה בעמלי. שיש תוצאות לשינוי התפיסה המסורתית בקביעת שמות רחובות, באמצעות מתן עדיפות ברורה להנצחת נשים וצמצום הפער ההיסטורי המטורף שקיבלתי בעת כניסתי לתפקיד יו"ר וועדת שמות רחובות בנתניה בשנת 2013.

מבין הישובים שנמדדו על ידי המיזם העיר היחידה המתקרבת לנתון זה (מבחינה נומינלית) היא העיר באר-שבע עם 108 רחובות על שם נשים לעומת 681 רחובות על שם גברים, וזאת מתוך סך של 1,298 (הפרש של 573 לטובת גברים).

הנתונים של נתניה מאוד שמחו אותו וריגשו אותי כאמור, כי הם מלמדים ומצביעים על גודל המהפכה שעשינו בוועדה בראשותי. במהלך שהובלתי לתיקון העוול ההיסטורי שקיים בכל הנוגע להנצחת נשים ברחובות העיר. לרבות תיקון תקנון וועדת שמות הרחובות בנתניה אותו יזמתי, כך שהקריטריון הראשי והמוביל יהיה תיעדוף שמות נשים על פני שמות גברים.

הנתונים העדכניים של נתניה על פי המיזם הן כדלהלן:

מסך 1,022 הרחובות בעיר נתניה קרויים 110 על שם נשים, לעומת 568 על שם גברים. הפער אותו נותר לנו לצמצם עומד על 458 רחובות לטובת הגברים. זה הפער הנומינלי הקטן ביותר ביחס לכל עשרת הערים הגדולות בישראל.

הנתונים אינם כוללים את עשרים שמות הרחובות החדשים בנתניה על שם נשים, אותם אישרנו בישיבת וועדת שמות רחובות האחרונה (מחודש דצמבר 2025). כך שהיד עוד נטויה, אך עוד ארוכה הדרך אל השוויון המוחלט.

עוד נתונים מעניינים הנחשפים באתר המיזם: בעיר נתניה קיימים 337 רחובות בעלי ניטרליות מגדרית. מתוכם 39 רחובות על שם צמחים ו-36 על שם ישובים אחרים.

על פי המעקב הסטטיסטי שלי, אותו אני מנהל, ידעתי ששברנו את תקרת מאה הרחובות ושאנו מתקרבים בצעדי ענק לכיוון צמצום פער משמעותי בין כמות הרחובות על שם נשים, ביחס לכמות הרחובות על שם גברים, אך לא היה בידי המידע הדרוש להשוואה עם הנעשה בערים אחרות.

מנתוני המיזם אני למד כי בעיר פתח-תקווה קיימים רק 52 רחובות על שם נשים (מתוך 1161); בראשל"צ 72 רחובות על שם נשים (מתוך 1,342); העיר רחובות: 16 מתוך 698; העיר רמת-גן: 27 מתוך 670; תל-אביב-יפי רק 89 מתוך 2,768 רחובות; אשקלון 47 מתוך 1,077; חיפה 76 מתוך 1,435; אין נתונים זמינים לגבי עיר הבירה ירושלים. 

אין דבר משמח יותר עבור נבחר ציבור מאשר לראות ברכה בעמלו.

כפי שכתב בתבונה רבה המשורר הרומי אוֹבִידִיוּס: "התוצאה היא מבחן המעשה".

בתמונה: צילום מסך מתוך אתר מיזם הוגנות מגדרית בשמות רחובות

עו"ד אדיר בנימיני

סגן ראש העיר נתניה

יו"ר וועדת שמות רחובות ואתרים

ADIR A. BENYAMINI

 Attorney at Law 

גילי דינשטיין / "הפקיד" (הוצאת כנרת זמורה) 2020

סיפורו של צבי דינשטיין

צבי דינשטיין (1926 – 2012) היה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה והמערך וסגן שר (הביטחון והאוצר) בממשלות ישראל.

לפני שהגיע לכהן כחבר כנסת עבד במשרד האוצר במגוון תפקידים; בין היתר מנהל לשכת המענק באוצר המפקח על מטבע חוץ וסמנכ"ל משרד האוצר. עסק רבות בתחום הרכש הביטחוני.

כקורא אדוק של אוטוביוגרפיות וביוגרפיות פוליטיות באתי לספר הזה בעיקר על מנת למצוא מידע מעניין מתקופת שירותו בכנסת ישראל, אך תוך כדי קריאת הספר למדתי כי שיבוצו ברשימת המערך לכנסת, נועדה בעיקר על מנת לאפשר לשרים לוי אשכול ופנחס ספיר למנותו לתפקיד סגן שר, שעל פי החוק חייב לכהן בכנסת. 

סיפור מעניין שגיליתי בו עניין רב, נגע לד"ר ארתור רופין שהיה אביה של רעייתו איה; למדתי כי השם נבחר אחרי התייעצות עם ש"י עגנון, שנתן לרופין שלוש משמעויות לשם איה ומדוע לבחור בו. 

הספר גם חושף שתי אנקדוטות מעניינות לגבי לוי אשכול ופנחס ספיר. מסופר כי אשכול היה מתחיל את הישיבות בסיפורים ובבדיחות: "כל ישיבה ארכה לכל היותר חצי שעה ומתוכה עשרים דקות אשכול היה מספר סיפורים. בעשר הדקות שנותרו היה אומר 'עכשיו מחליטים'! והוא גם היה מחליט" (עמ' 93). 

ידוע בהקשר זה המשפט המיוחס ללוי אשכול: "לעניות דעתי הקובעת..."   

לגבי פנחס ספיר שהיה ידוע בניצול מקסימלי של הזמן שהיה בידו, ניהל סדר יום אפקטיבי, היה לעתים מקיים שתי ישיבות באותה שעה ומדלג בין שתיהן. על מנת לנצל את זמן הנסיעה ממקום מגוריו בכפר סבא למשרד האוצר בירושלים היה ספיר קובע עם הצוות הבכיר שלו לצאת מביתו בשעה 4:30 לפנות בוקר: "כל המכוניות היו נוסעות אחרי הרכב של ספיר לירושלים, ובכל רבע שעה הרכב של השר היה עוצר ומישהו היה מתחלף ונכנס לשבת עם ספיר" (עמ' 177).

בתמונה: עטיפת הספר - צילום מן הספרייה הביתית

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law 

מלגות לאומנים בראשית דרכם - הרצאה בפני הפורום המוניציפלי של יש עתיד

הצגת תהליך הקמת פרויקט המלגות לאומנים צעירים בראשית דרכם  בנתניה - בפני הפורום המוניציפלי של יש-עתיד

עו"ד אדיר בנימיני

הפורום המוניציפלי של יש-עתיד כולל את כל נציגי מפלגת יש-עתיד וכל חברי יש-עתיד במועצות של הרשויות המקומיות.

אמש הגיע תורי להציג פרויקט אותו קידמתי במסגרת תפקידי, ובחרתי בסיפור ההקמה של קרן המלגות לאומנים ויוצרים צעירים בראשית דרכם, על כך כתבתי לא מעט פעמים בעבר.

בדבריי סיפרתי בהרחבה על המאבק הארוך שניהלתי לטובת הקמת הקרן, אישור התקציב להקמתו בשנת 2008, בניית התקנון והקריטריונים, הקמת צוות השופטים המקצועי שעושה מלאכתו בהתנדבות, האודישנים, הדיונים שמתנהלים בוועדת הפרס וטקס חלוקת המלגות בסוף התהליך.

נתתי הצעות ורעיונות כיצד ניתן לקדם פרויקט כזה בכל רשות מקומית, בין אם דרך הקואליציה ובין אם דרך האופוזיציה, כפי שאני עשיתי בזמנו.

את המצגת בה השתמשתי שימשה אותו (עם ההתאמות הנדרשות) יצרתי במקור לטובת הרצאה שקיימתי בנושא באוניברסיטת רייכמן בהרצליה.

בתמונה: עו"ד אדיר בנימיני במהלך טקס חלוקת המלגות לאומנים צעירים בנתניה

ספרתי לנוכחים אין הרבה אירועים עירוניים שמרגשים אותי יותר ממעמד חלוקת המלגות לאומנים ויוצרים בראשית דרכם. מאוד חשובים לי המפגשים עם בני הדור הצעיר של נתניה ובפרט עם תושבי העיר הצעירים העוסקים באומנות. 

במהלך המפגש עם הזוכים במלגות לאומנים צעירים בראשית דרכם, אני נוהג להחליף עמם כמה כמה מילים על מקורות ההשראה אומנותיים שלהם, כל אחד בתחומו.

בתמונה: עו"ד אדיר בנימיני במהלך ההרצאה על נושא 
הקמת פרויקט המלגות לאומנים צעירים בנתניה

   

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law 

חיבה יתרה לספרים

"הספרים היו מלוויו הנאמנים בכל אתר ובכל זמן"

עו"ד אדיר בנימיני

חיבתי הרבה לספרים היא סוג גלוי וידוע; בכל מקום בו אני נתקל במדפי ספרים אני ניגש לבחון מקרוב ולעיין. כך היום בסיור שקיימנו לאחר המפגש המרתק אותו יזם ח"כ ירון לוי ממפלגת יש-עתיד, עם צוות השירות הפסיכולוגי החינוכי בעיריית נתניה. מפגש וסיור בו נטלה חלק גם עמיתתי היקרה ממועצת העיר, ורד פטל, הממונה על החינוך. השירות הפסיכולוגי החינוכי בעיריית נתניה עושה עבודת קודש ממש.

וכך באחד החדרים במבנה נמצאו מדפי הספרים, ומן הסתם מיד נגשתי לשם. בכל פעם שאני מדבר על האהבה לספרים (על מנת להמחיש אהבה זו) אני נוהג לצטט דברים מאת שופט בית המשפט העליון, חיים ה' כהן. כהן תיאר את חברו, הנשיא הראשון של בית המשפט העליון, ד"ר משה זמורה, כמי שכל כך אהב את הספרים שבספריתו הביתית, שהוא נהג לא רק לקרוא אותם, אלא גם היה מחליק את הספרים בין ידיו, ומלטף את כריכתם. "אי אפשר היה להפריד בינו לבין ספריו", שכן אלו "היו מלוויו הנאמנים בכל אתר ובכל זמן".

נדמה לי שלא ניתן לתאר את אהבת הספר בצורה טובה ומדויקת יותר.

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

 Attorney at Law 

אמת עמוקה לעומת אמת טרוויאלית

אמת עמוקה לעומת אמת טרוויאלית בשיח הציבורי

עו"ד אדיר בנימיני

לעתים רבות כאשר מתקיים שיח פרלמנטרי על הנוכחים להכריע בין שתי עמדות; ההנחה האנושית הרווחת היא שבכל ויכוח שכזה, יש צד אחד שצודק וצד אחד שטועה. במציאות, אין הנחת יסוד שגויה מזו.

לעתים לא מעטות, העובדה שיש אמת בעמדת מצדדי צד א' בפולמוס (והצדק לכאורה עומד לצדם), אינה אומרת בהכרח שמצדדי צד ב' טועים.

כאן נכנסת ההבחנה בין "אמת עמוקה" לעומת "אמת טרוויאלית".

על מנת לפשט את הטיעון אתן דוגמאות פשוטות וקלות להבנה; "אמת טרוויאלית" היא כזו שההיפך ממנה זו שטות מוחלטת. לדוגמא: לטעון ששחור זה לבן או שעכשיו יום באמצע הלילה. 

"אמת עמוקה", המאפיינת פולמוסים פוליטיים וציבוריים רבים (לא כולם), היא כזו שגם ההיפך ממנה זו גם אמת. לדוגמא: אדם אחד יכול לטעון כי "החיים הם נפלאים ויפים" ולעומתו יכול להתייצב אדם אחר ויטען כי "החיים הם קשים, מאתגרים ומלווים בהרבה מאוד מהמורות". שניהם יהיו צודקים מנקודת מבטם. החיים יכולים להיות נפלאים עבור אדם אחד וקשים ומאתגרים עבור אדם אחר. זו דוגמא ל"אמת הטרוויאלית".

ואם כבר עסקינן בשיח ציבורי-פרלמנטרי, אני נוהג להיזכר רבות בדבריו של ח"כ ישראל גורי (אביו של המשורר חיים גורי), שאמר את דברי המופת הבאים מעל בימת הכנסת: "כל דיון ציבורי נועד לו, לפי עניות דעתי, תפקיד מחנך[...] אחד התנאים לכך - שהמשתתפים בו פיהם ולבם יהיה שווה. הייתי שרוי בהרגשה כי הצד החינוכי בדיון נפגם קשה. ואת הרגשתי זו הבאתי לידי ביטוי מעל במת הכנסת". 

עו"ד אדיר בנימיני 

ADIR A. BENYAMINI

 Attorney at Law 

"על שם - היסטוריה ופוליטיקה של שמות רחובות בישראל" / מעוז עזריהו

"על שם - היסטוריה ופוליטיקה של שמות רחובות בישראל"

ספרו של מעוז עזריהו

מתוקף תפקידי כיו"ר וועדת שמות רחובות בעיר נתניה, סיקרן אותי מאוד ספרו של מעוז עזריהו "על שם - היסטוריה ופוליטיקה של שמות רחובות בישראל" (ירושלים: הוצאת כרמל) משנת 2012.

סמוך מאוד לרכישתו לקחתי אותו עימי לנסיעה לאיטליה, והתחלתי לקרוא בו כבר במטוס בדרך למילאנו. 

תוכן הספר כולל מחקר מעמיק של ההיסטוריה של קביעת שמות הרחובות בישראל. נלקחו מספר ערים כמקרי בוחן. המעניינים ביותר מבחינתי היו תל-אביב וירושלים, בשל החומר הרב שהצטבר בארכיונים ושינויי הגישות להנצחה במהלך השנים.

סוגיות רבות ודילמות המוצגות בספר מלוות אותי ואת חברי לוועדת שמות רחובות ואתרים בעיר נתניה.

אחת התובנות המעניינות שעולות מן הספר נוגעת לשיקול המנחה של הוועדה לקביעת שם רחוב, שהוא בדרך כלל ערכי והיסטורי. בספר מוסבר יפה כי המשמעות הגאוגרפית לבסוף גוברת על המשמעות ההיסטורית של השם. אם לתאר זאת במילותיי שלי, שמות בני האדם עוברים מטמורפוזה לשם המקום, וכך ההיסטוריה נעשית גאוגרפיה. באופן מעשי, חשיבות השם היא בעצם הזכרתו. שם הרחוב הוא מעין "אנציקלופדיה פומבית" (כיום ויקיפדיה) שתורתה חודרת מבלי לעיין בה.

אנו חברי הוועדה המבקשים בבחירת שמות רחובות לעשות בהם שימוש ככלי חינוכי-היסטורי, שמטרתו להמריץ את הציבור ללמוד ולדעת, אך באופן מעשי השם הופך לציון של מקום. 

קיימת אמירה שמקורה בשפה האנגלית כי "אדם מת פעמיים. בפעם ראשונה בנשמתו האחרונה. בפעם השנייה כשלא נותר עוד מי שיזכור אותו". ההנצחה באמצעות קריאת שם רחוב היא מעין מעין דרך להיאבק בשכיחת השם, באותה תופעה של מוות מטאפורי שני.

 לעתים שם של רחוב או שכונה מדלג שלב נוסף ממיקום גאוגרפי למשהו הרבה יותר רחב. בספר הובאה הדוגמא של רחוב שינקין (ע"ש מנחם שֶׁיְנְקִין מנהיג ציוני שנמנה על מייסדי העיר תל-אביב) אשר הפך מרחוב המציין שמו של אדם למיקום גיאוגרפי, ומשם עבר לתחום התרבות הפופולארית. תהליך דומה עבר על שכונת פלורנטין. שלמה פלורנטין היה היזם שעמד מאחורי הקמת השכונה שנשאה את שמה וקרא לשם רחוב הראשי - רח' פלורנטין.

מחבר הספר כותב כי בשנת 1950 נעשה ניסיון ע"י עיריית ת"א לשנות את שם הרחוב משלמה פלורנטין לדוד פלורנטין. הניסיון נתקל בהתנגדות עזה מצד תושבי השכונה, בטענה שמדובר ב"סילוף ההיסטוריה" ושלטי הרחוב נותרו עם שם המשפחה בלבד, הגם שבפועל שונה השם ברשומות.

ראש עיריית תל-אביב, ישראל רוקח, ראה בשמות הרחובות בעירו פנתיאון: "זכר לגדולי ישראל מכל הדורות. במובן ידוע זהו הפנתיאון החי של עם ישראל".

בישיבת וועדת שמות רחובות מס' 5 לשנת 2025, שנערכה בדצמבר האחרון, העלה חבר הוועדה, עו"ד גיא אורטל, שהוא גם חבר טוב ומכר אישי שלי, טענה שצריך להכניס סעיף של "צינון" של שנתיים או שלוש שנים ממותו של אדם, בטרם דנים בהנצחתו של אדם. סעיף כזה אינו מופיע בקריטריונים על פיהם פועלת הוועדה בנתניה.

עם שובי לארץ יידעתי את חברי עו"ד אורטל שהצעתו כנראה הובאה לוועדת השמות בנתניה באיחור של כמעט תשעים שנה. מהספר למדתי כי תקנון וועדת השמות של עיריית תל-אביב משנת 1935 קבע כי "אין לדון בהנצחתם של אישים לפני שעברו שנתיים מיום פטירתם". ההשראה לתקנה באה מן העיר פריז שם נקבע העיקרון בשנת 1934. ההחלטה שהתקבלה הייתה מעין פשרה בין מתנגדי ההגבלה לבין הללו שרצו להעמידה על חמש שנים. הפשרה הייתה שנתיים. עם מותו של הנשיא חיים ויצמן חרגו בעיריית ת"א מן העיקרון האמור.

כשלעצמי, בעקבות חשיפתי לדברים אפעל לסייע לעו"ד גיא אורטל כאשר יביא את הצעתו לתיקון הקריטריונים לדיון בוועדה, מתוך רצוני לקדם תקופת צינון, ככל שהדבר נוגע לדמויות מקומיות. על פרק הזמן אפשר בהחלט לקיים דיון. לגבי גדולי האומה יש לערוך מחשבה מעמיקה יותר, על מנת שלא נצרך בעתיד לחרוג מן הכלל כפי שעשו בעיריית תל-אביב-יפו. מוטב לטעמי לוותר על צינון במקרה כזה.

פרט מעניין נוסף שלמדתי מן הספר הקשור לעיר נתניה הוא שראש עיריית נתניה הראשון, עובד בן עמ"י, טען כי מבחינתו החלפת שמות רחובות היא צעד הפגנתי שמתאים למשטרים טוטליטאריים.

צילום הספר מתוך הספרייה הפרטית

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/ ----------------------

נאומו של ליאופולד (ליאו) אמרי

הרפרנס לנאומו של ליאופולד (ליאו) אמרי

עו"ד אדיר בנימיני

מיום כניסתי לחיים הציבוריים פיתחתי חיבה יתרה לשימוש ברפרנסים מתוך נאומים גדולים מן ההיסטוריה וקטעים מתוך הספרות. גדול האורטורים ברומא העתיקה, מרקוס טוליוס קיקרו, השתמש בדמוסתנס הנואם היווני המפורסם כרפרנס (מקור השראה ומודל לחיקוי), כאשר כינה את נאומיו כנגד מרקוס אנטוניוס  בשם ה"נאומים הפיליפיים". בכך יצר הקבלה בין מאבקו לשלו למען הרפובליקה לבין המאבק של דמוסתנס נגד פיליפוס מלך מוקדון. 

הפעם הראשונה שזכורה לי התרחשה בישיבת מועצת העיר בשנת 2005 בנושא הנחות בארנונה לנכסים ריקים. השתמשתי אז בטכניקה רטורית בהשראת מחזהו של ויליאם שייקספיר "יוליוס קיסר" (בגרסה שתורגמה באופן נפלא בידיו של נתן אלתרמן). במחזה זה מופיע הנאום המפרסם שהמחזאי שם בפיו של מרקוס אנטוניוס; במהלך הנאום חוזרת שוב ושוב השורה “ברוטוס איש כבוד הוא”, שמטרתו להעביר באירוניה מרה את המסר ההפוך בדיוק.

מאז יצא לי לחזור על כך מספר פעמים, כפי שעשיתי בפעם שבו אמרתי בישיבת הוועדה המקומית כשנה לאחר מכן: "אני קורא לראש העירייה, בלי כעס, בקרירות אך באיתנות – שימי קץ להפקר!" הרפרנס היה לדבריו הנודעים של זאב ז'בוטינסקי, שנאמרו בעקבות הניסיונות של אנשי תנועת העבודה להדביק לאנשי תנועתו את האחריות והאשמה לרציחתו של חיים ארלוזרוב. זה היה ניסיון שלי לבדוק מי מבין הנוכחים יזהה את ההקשר (היחיד שקלט היה חבר המועצה עופר אורנשטיין).

רפרנס אהוב עלי במיוחד שאני עושה בו שימוש לא אחת, לקוח מדבריו החדים של הרמטכ"ל, אהוד ברק, משנת 1991: "רעיון שמצרף משאלות לב עם תמימות של כבשים בג'ונגל". וזכורה לי גם הזדמנות בה השתמשתי באחד הדיונים הפנימיים בעיריית נתניה בדבריו של ראש ממשלת בריטניה בנג'מין דיזראלי: "האסטרטגיה המסוכנת ביותר היא לקפוץ מעל התהום בשני דילוגים".

מי שעושה שימוש ברפרנס בצורה הטובה ביותר בכנסת ישראל (ואני לא אובייקטיבי) הוא  בעיניי יאיר לפיד.

אחד הנאומים הטובים (והאהובים עלי) ביותר שלפיד נשא מעל בימת הכנסת מבחינה רטורית, נישא לפני מספר חודשים במסגרת דיון לפי סעיף 42(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, לפי דרישה של 40 חברי כנסת לפחות, דיון בהשתתפות ראש הממשלה בנושא שהוחלט עליו. 

התחברתי מאוד לתוכן הנאום, שהיה מצוין בעיניי בשל הרפרנס ההסטורי ומשפט המחץ (הקרשנדו) בסיומו.

להלן הרקע: בשבעה במאי 1940 נשא חבר הפרלמנט הבריטי, ליאופולד איימרי, נאום שהופנה לראש הממשלה וולט צ'מברלין, אותו סיים במילותיו המפורסמות של אוליבר קרומוול: "ישבת יותר מדי על כסאך בהתחשב בתועלת שהבאת. הסתלק, אני אומר, ותן לנו לעמך לסיים. למען השם – לך". 

הדברים של קרומוול נאמרו במקור בעת פיזור "הפרלמנט המקוצץ" (Rump Parliament) ב-20 באפריל 1653.

במקור הדברים נאמרו בלשון רבים: 

​"ישבתם כאן זמן רב מדי מכדי שתעשו טובה כלשהי... הסתלקו, אני אומר, והבה נסיים איתכם. בשם אלוהים, לכו!"

להלן דבריו במקור בשפה האנגלית של ליאופולד (ליאו) אמרי:

You have sat too long here for any good you have been doing. Depart, I say, and let us have done with you. In the name of God, go!

להלן ציטוט נוסף חשוב מתוך דבריו של ליאופולד (ליאו) אמרי:

"אין לנו את המנהיגות שדרושה לנו. הממשלה הזו אינה יכולה לתת לנו את המנהיגות הזו משום שהיא חסרה את החזון, את הדחף ואת היכולת לקבל החלטות קשות." אמרי פנה לחבריו מן המפלגה השמרנית ואמר להם שהנאמנות למנהיג (צ'מברליין) אסור שתבוא על חשבון הנאמנות למדינה.

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, בדברים שהופנו כלפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השתמש בצורה מדויקת מאוד ברפרנס ונגע בנקודה שהינה מאוד רגישה לנתניהו כשאמר: "בעיני עצמו הוא צ'רצ'יל בן זמננו, ואז התברר שהוא צ'מברליין".  

בדיוק כפי שעשה ליאו אמרי 85 שנה קודם לכן, יאיר לפיד סיים את דבריו בפנייה ישירה לראש הממשלה: "מר נתניהו, ישבת כאן זמן רב מדי. בשם אלוהים, לך".

על פי המנהגים שהתפתחו בכנסת ישראל פניה ישירה לראש הממשלה הוא חזון נפרץ, אך לא כך הם פני הדברים בפרלמנט הבריטי, שהצליח לשמור על תרבות הדיבייט בגוף שלישי עד ימינו אנו (יש לנו הרבה מה ללמוד בהקשר הזה). ההקפדה על כך הייתה עוד יותר הדוקה בשנת 1940, ולכן היה אפקט כל כך עוצמתי באותה העת לפנייה בגוף ראשון לראש הממשלה.

יצוין כי דברים דומים נאמרו על ידי יאיר לפיד גם בנאומו שנישא בכנסת ישראל בראשון בינואר 2024. 

בשולי הדברים, אסיים בציון אירוע דומה, במידה רבה, שהתרחש  בישיבת וועדה בסנאט האמריקני. דברים עוצמתיים שיכולים בהחלט להיות מוטחים כלפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בהתאמות הנדרשות.

כוונתי לדבריו של ג'וזף וולש (Joseph Welch), עורך הדין שייצג את צבא ארצות הברית, שהופנו כנגד הסנאטור, ג'וזף מקארתי, במהלך השימועים שנערכו בסנאט האמריקני בשנת 1954. 

ג'וזף מקארתי, הוביל מסע רדיפה נגד חשודים בקומוניזם, תקף במהלך השימוע עורך דין צעיר שעבר עם וולש בטענה שהיה חבר בארגון שמאלני. ג'וזף וולש, פגוע מהמתקפה האישית על עוזרו הצעיר, קטע את מקארתי בשידור חי ואמר: 

"עד לרגע זה, סנאטור, אני חושב שמעולם לא אמדתי נכונה את האכזריות שלך או את פזיזותך.  אל לנו להמשיך עם זה עוד. עשית מספיק. האם אין לך שום חוש של הגינות, אדוני, בסופו של דבר? האם לא נותרה בך שום הגינות?".

עו"ד אדיר בנימיני 

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law 

תודה אישית ליורם כהן מנכ"ל עיריית נתניה

כמה מילים על יורם כהן מנכ"ל עיריית נתניה 

שעובר ליעד הבא

עו"ד אדיר בנימיני

מנכ"ל עיריית נתניה וחבר יקר, יורם כהן, עובר ליעד הבא; נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, הודיע היום על החלטתו למנות את יורם כהן לתפקיד מנכ"ל הבנק. מנקודת מבטי הרווח כולו של בנק ישראל. אין לי ספק שיורם כהן יעשה שם חיל. 

במהלך תקופת עבודתו בעיריית נתניה בלט מאוד אצל יורם כהן ניסיונו בתפקידיו הקודמים בשירות הביטחון הכללי. בעברו מילא שורה של תפקידי מפתח בארגון, בהם ראש חטיבת תכנון וארגון וכמובן כמנכ"ל עיריית גבעתיים. כשניהל את החמ"ל העירוני בתקופת חירום (חדר מצב שהייתי חלק ממנו), התרשמתי מאוד מאופן הניהול, מהסמכות הביטחונית שבלטה מאוד ומהביטחון שהקרין כלפי הסובבים. אינני יודע כיצד היה מתפקד מנהל כללי שבא מהתחום הפיננסי בסיטואציה מעין זו, אך ניכר היה שליורם כהן היה יתרון גדול בכך שהגיע מתוך כוחות הביטחון כמנהל כללי, לצדה של ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, כמי שעמדה בראש הדרג הציבורי הנבחר.   

כנבחר ציבור ותיק במועצת העיר נתניה (נבחרתי לראשונה בשנת 2003) עבדתי עד היום שישה מנהלים כלליים. אוכל לומר זאת בלב שלם ובלי שמץ של הגזמה כי יורם כהן מילא את התפקיד על הצד הטוב ביותר, וניחן בכל המידות התרומיות הדרושות לניהול של מערכות גדולות. היו מנהלים כלליים טובים מאוד לעיריית נתניה לדורותיהם, לכולם היו יתרונות וחסרונות, אך יורם כהן התעלה על כולם. 

אין לי ספק שהעיר נתניה תמיד תישאר יקרה ללבו. 

עוד מאירועי השבוע החולף:

קיימתי ישיבת עבודה חשובה עם המודד העירוני, אבי פטיק, לצורך הסדרת רישום הקרקעות בחלק המערבי של שכונת "אופק הים". אחד המהלכים שיזמתי בתקופתי ביו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה היה להוסיף חזית מסחרית בצד המזרחי של המבנים בתכנון לאורך שד' בן-גוריון בנתניה. 

יהיה בקידום החלק הזה של "אופק הים" כדי לתקן במעט ועד כמה שניתן נזקים היסטוריים שנגרמו בשני העשורים האחרונים, בשל תכנון לקוי שנבע גם מצרות עין וקוצר ראות. נסיבות שהביאו לכך שקיבלנו חזית אחורית מכוערת מאוד של מרבית המגדלים שנבנו מהצד המערבי של שד' בן-גוריון, שיצרו מעין "חומה סינית" חסרת אסתטיקה תכנונית בסיסית. והדברים נאמרו על ידי בזמן אמת, כבר בתחילת דרכי בתפקיד חבר מועצת העיר נתניה התרעתי על כך.

השבוע נפגשתי לשיחת עדכון חשובה על חברתי ועמיתתי, עו"ד ענת לביא, כשעל הפרק עריכת פודקאסט משותף וכן ניתוח המצב הפוליטי בעיר לאור הבחירות לראשות העיר נתניה בהם ניצח ברוב מוחץ אבי סלמה, העתיד להיכנס לתפקידו בעוד מספר ימים (10/02).

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law