סה"כ צפיות בדף

יום רביעי, ינואר 14

הקיצוץ בתקציב התרבות בנתניה 2009

על המוזות שהושתקו

לאחרונה אישרה מועצת העיר באופן חלק וללא תקלות את תקציבה לשנה הקרובה, שכולל בתוכו, בין היתר, קיצוץ מסיבי וכואב בתקציבי התרבות. על אף ולמרות הצהרות לוחמניות בתקשורת לפני הישיבה, הרי שבסופו של דבר אושר התקציב בשקט מופתי. נודע לי כי חבר אופוזיציה בכיר נימק את עובדה שעמדתה נשמעה בקול דממה דקה (אם בכלל) אך ורק בשל המלחמה ברצועת עזה. כל זאת תוך שהוא מוסיף ומטעים בפתגם הנודע ש"כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות", שזוהי למעשה ואריאציה מאוחרת יותר לפתגם המקורי מתקופת רומא העתיקה: "בתוך שאון כלי הנשק שותקות המוזות" (Inter arma silent Musae).

בניגוד לגישה זו, אומר אני בקול גדול שאין רועם ממנו כי ככל שהדבר נוגע לעיריית נתניה ותקציב התרבות המצומק שאושר בשבוע שעבר, המוזות שתקו וגם הושתקו תרתי משמע!

תשע המוזות במיתולוגיה היוונית, היו "אלות היצירה", שתחת כנפיהן היו מופקדים תחומי המחול, המוסיקה, התיאטרון, הספרות, המדע ועוד. אמירה נודעת זו באה בעצם להמחיש את הרעיון כי בעיתות מלחמה, אין דעתם של הבריות נתונה לענייני תרבות ואומנות.

ראוי לציין בהקשר הזה כי נהוג לייחס מתוך טעות את המקור לאמירה למשפטן והנואם הרומי הנודע, מרקוס טוליוס קיקרו, בשל העובדה שציטט את המשפט במקור בנאום ההגנה הנודע שנשא על אניאוס מילו. אולם, המקור שייך דווקא למצביא הרומי, גאיוס מאריוס (G. Marius), אשר העניק בניגוד לחוק, אזרחות רומית לשתי יחידות של ערים בעלות בריתה של רומי, וזאת מבלי שהייתה לו סמכות לכך. הוא נימק את מעשהו בכך ש"בתוך שאון כלי הנשק שותקים החוקים" (Inter arma silent leges).

אין זה סוד כי נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק (תוך שהוא מייחס את המקור מתוך שגגה לקיקרו), מאוד לא אהב ואף שלל גישה זו מכל וכל, בטענה כי על "אמירות אלה יש להצטער"(בג"ץ 769/02).

אם להיתלות על אילן גבוה זה, הרי שגם אני מצר מאוד על הגישה הזו שננקטה על ידי האופוזיציה העירונית (שלכאורה ועל פניו התחזקה מבחינה מספרית), אשר לא נימצא לה בשעת המבחן הקובע ולו חייל אחד אשר ילחם למען תקציבי התרבות בעיר נתניה, והדברים נאמרים כמובן בהסתייגות קלה לאור העובדה שחבר המועצה, עופר אורנשטיין, שעושה רושם שהנושא כן קרוב ללבו, נעדר מהישיבה בשל שרות מילואים.

אין כל חידוש בכך שבמדינתנו מוסדות התרבות והאומנות נזקקים לתמיכה כספית, שכן המוסדות אשר מסוגלים להתקיים ללא תמיכה חיצונית כלשהי הינם בטלים בשישים. מכאן שהחלטת מועצת העיר לקצץ זו השנה השנייה ברציפות בתקציבי התרבות, יש בה כדי להצביע על מגמה מדאיגה שתכליתה להשתיק ולדחוק את המוזות לקרן זווית, בלי כל קשר למלחמה בעזה או למשבר הכלכלי. מכאן שנותר רק להצטער על כך שהיו בין חברי מועצת העיר שמצאו להם בית-אחיזה בעובדות אלה, במקום לנסות ולבלום את המגמה המסוכנת.

יחד עם זאת, יש לזכור, אם להיות לרגע הוגנים, כי מניות היסוד למהלך שייכות לראש העירייה, מרים פיירברג-איכר ולחברי המועצה הצייתנים הסרים למרותה, שהצביעו בעד מבלי להשמיע קול וכמובן לציבור הבחורים בעיר נתניה שרצה במדיניות זו.


Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

יום שישי, דצמבר 12

דחיקתו של פייגלין - דמוקרטיה בנוסח הליכוד

דמוקרטיה בנוסח הליכוד

ההחלטה שהתקבלה במוסדות הליכוד שמטרתה הייתה לדחוק את משה פייגלין מן המקום ה-20 לסוף העשירייה השלישית, הינה מקוממת מעין כמוה!

אחד מכללי היסוד של שיטת הבחירה הדמוקרטית היא ש"אין משנים את כללי המשחק, באמצע המשחק". טיעון זה היה אחד מנימוקי שופטי בית המשפט העליון (לוי, חיות ודנציגר) בבג"צ 7182/08 (7181/08) בו הייתי אחד העותרים לפסול את החלטת שר הפנים מאיר שטרית לשנות את מספר המושבים במועצות הערים השונות בכל הארץ.

http://www.courts.co.il/SR/elyon/08071810-w08.htm

שם היה מדובר בחלטה ששנתה את כללי המשחק כשלושה חודשים לפני הבחירות וכאן בליכוד אנחנו מדברים על שינוי הכללים אחרי שהמשחק כבר הסתיים.

באופן אישי אינני חסיד גדול של שיטת הבחירות הפנים מפלגתית באופן כללי, בין אם המדובר בבחירה בפריימריס ובין אם מדובר בבחירה במסגרת גוף נבחר פנימי כזה או אחר. שיטות אלה דרדרו את רמת נבחרי הציבור בפוליטיקה הישראלית באופן כללי, אבל זה עניין למאמר בפני עצמו.

במקרה שלנו הרי ברור שאם לא היה המדובר ברצון לדחוק את פייגלין והיה מדובר במועמד אחר, ספק אם החלטה מעין זו הייתה מתקבלת. המטרה הייתה חיסולו הממוקד של פייגלין ופשוט נמצאה לכך העילה המתאימה.

"מסכה זו לבשת: יש לשחק בה"
(Hanc personam induisti: agenda est),
היא אחת האמירות היותר ידועות של המדינאי וההוגה הרומי לוקיוס אנאוס סנקה
(Seneca).
משמעות האמירה שמקורה מן התיאטרון היווני העתיק (שם נהגו שחקני המחזה לכסות את פניהם במסכות שייצגו את הדמות שגילמו) הינה שאדם הדוגל בעקרונות מסוימים, חייב לנהוג על פיהם בכל הנסיבות, בדומה לאותו שחקן על הבמה שמשחק את התפקיד בהתאם לזהות המסכה שהוא לובש.

בהקשר שלנו נאמר כי ברגע שבליכוד כיסו את פניהם ב"מסכה דמוקרטית", והנהיגו שיטת בחירה של המגלמת "דמוקרטיה פנימית", עודדו התפקדות פתוחה של חברי מפלגה, עליהם לקבל את התוצאה כפי שהיא. אלה הם כללי המשחק שהם עצמם יצרו!

להערכתי, במידה ופייגלין היה מעמיד את הנושא להכרעתו של בית המשפט הרי שזה היה פוסק לטובתו. חבל שלא עשה זאת!



Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com




"באורח הנכון והבלתי נכון, הנדירה בכל מידותיו של האדם היא העקביות"


(ג'רמיה בנתאם)

יום שישי, דצמבר 5

"עטורי זרי דפנה"


קראתי השבוע ב"שישים-פלוס", עיתון גמלאי נתניה (גיליון 62) בעריכת אורי אגוזי, אותו נהגו לחלק לי על בסיס קבוע מתוקף תפקידי, מספר מילים מטעמו של פרופ' אברהם טל, העושה הבחנה בין השם ליאורה (שהוא שם עברי מודרני) לבין השם לאורה (Laura) עתיק היומין.

פרופ' טל מסביר כי לאורה הוא שם של צמח הדפנה בעברית, שמקורו בשם הלטיני של אותו הצמח Laurus. הרומאים נהגו להכתיר בזרי דפנה את מי שרצו להעניק לו כבוד ותהילה וכינו כל אדם שזכה לכך בשם התואר Laureatus, שפירושו: "עטור דפנה".

ממשיך ומסביר פרופ' טל כי הביטוי הנפוץ: "שוכב על זרי הפנה", מקורו משם והוא למעשה ביטוי הבא לתאר אדם אשר נהנה מתהילת העבר שלו, שכבר חלפה מן העולם ואינו תורם עוד כלום.

מדוע אני מציין כל זאת? הדבר נובע מכך, שבמהלך הקריירה הציבורית שלי בעיר נתניה נהגתי לא אחת ליתן דעתי על נושא כזה או אחר תוך התייחסות ומתן דוגמאות מן ההיסטוריה הקלאסית, וזאת למרות מספר מקרים בהם נאמר לי על ידי גורמים כאלה ואחרים, שחלק לא קטן מהנוכחים באולם המועצה "אינם מבינים על מה אתה סח, על אף שלא נעים להם להודות בכך", ולמרות זאת התמדתי בכך.

ראו למשל דוגמא מובהקת:

http://www.kan-naim.co.il/artical.asp?id=7645

כל זאת אני אומר על רקע העובדה שבדף האחרון של אותו הגיליון ממש, מופיע נוסח ההכרזה הרשמי של עיריית נתניה כעיר ואם בישראל מיום ה- 03/12/1948. נתניה הייתה העיר הראשונה שהוכרזה על ידי ממשלת ישראל העצמאית.

כותב שם עובד בן-עמ"י, ראש העיר הראשון, כהאי לישנא: "[...] וברכותי שלי לאלפי בני נתניה המשרתים בצבא הגנה לישראל המפואר, ומאחל לראותם במהרה בתוכנו עטורי זרי דפנה של נצחון ושלום".

ותהייתי הינה האם בעידן בו הקטליזאטור הוא תוכניות טלוויזיה כמו "האח הגדול" והספרות הקלאסית אינה באופנה, היה ראש עירייה כלשהו עושה שימוש בטרמינולוגיה מעין זו? ספק גדול בעיניי.


Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
http://www.adir-b.com/