ADIR A. BENYAMINI: 2026

יום רביעי, אפריל 1

רחובות חדשים בנתניה על שם חנה למדן ותמר אשר

רחובות חדשים על שם תמר אשר וחנה למדן בעיר נתניה

עו"ד אדיר בנימיני

עדכון בדבר שמות רחובות חדשים שאושרו על ידי וועדת שמות רחובות ואתרים נתניה בראשותי בישיבה שהתקיימה בדצמבר 2025; שמות רחובות אשר קיבלו כעת תוקף רשמי עם השלמת הרישום במשרד הפנים ובלמ"ס.

בהתאם להחלטת משרד הפנים ניתנו שמות וסמלים לרחובות בעיר נתניה באזור התעסוקה בתכנון "פארק פרס למדע" הסמוך לכפר-נטר על שם נשות הציבור חנה למדן ותמר אשל.

חנה לַמדָן (לֶרנֶר) הייתה פעילת ציבור בהסתדרות ובחוגים פוליטיים וחברת הכנסת (מהראשונה ועד החמישית).

תמר אשר הייתה דיפלומטית, נציגת ישראל באו"ם, חברת הכנסת (תשיעית ועשירית), חברת מועצת העיר ירושלים וסגנית ראש העירייה, מזכ"לית נעמ"ת ופעילה למען זכויות האדם וקידום מעמד האישה.

על פי נתונים שפורסמו לפני כחודש על ידי "מיזם הוגנות מגדרית בשמות רחובות" נתניה היא העיר בעלת כמות הרחובות הנומינלית הגדולה יותר בישראל על שם נשים. כעת עם קבלת אישור של משרד הפנים והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשמות החדשים שמסך של 1,052 הרחובות בעיר נתניה כמות הרחובות על שם נשים תעמוד (נכון לחודש אפריל 2026) על 133 ביחס ל-575 רחובות על שם גברים. כלומר, יחס של 1 ל- 4.3.

חשוב לציין כי כאשר קיבלתי את תפקיד יו"ר וועדת שמות רחובות ואתרים נתניה בשנת 2013 עמד היחס של הרחובות בין גברים לבין נשים על יחס של 1 ל-15.

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law

יום שבת, מרץ 21

שמות רחובות חדשים על שם נשים וגם על שם גברים בעיר נתניה

עדכון בדבר שמות רחובות חדשים בעיר נתניה

עו"ד אדיר בנימיני

עדכון בדבר שמות רחובות חדשים שאושרו על ידי וועדת שמות רחובות ואתרים נתניה בראשותי (ורובם הגדול ביוזמתי) בישיבה שהתקיימה בדצמבר 2025; שמות רחובות אשר קיבלו כעת תוקף רשמי עם השלמת הרישום במשרד הפנים ובלמ"ס.

על פי נתונים שפורסמו לפני כחודש על ידי "מיזם הוגנות מגדרית בשמות רחובות" נתניה היא העיר בעלת כמות הרחובות הנומינלית הגדולה יותר בישראל על שם נשים - 110 רחובות נכון לינואר 2026.

כעת עם קבלת אישור של משרד הפנים והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשמות החדשים שמסך של 1,050 הרחובות בעיר נתניה כמות הרחובות על שם נשים תעמוד (נכון לחודש מארס 2026) על 131 ביחס ל-575 רחובות על שם גברים. כלומר, יחס של 1 ל- 4.3. כשקיבלתי את הוועדה לראשותי בשנת 2013 עמד היחס על 1 ל-15.

ואלה שמות הרחובות החדשים בעיר נתניה:

עדה גלר

מלכה רופא

אסתר בקר

טובה רוטמן

חנה יפה

רוז לוריא הלפרין

פלורנס קאהן

דבורה דרכלר

אמה לזרוס

אסנת בראזני

יהודית שמחוני

פנינה רזניק

ענבל פרלמוטר

פרופ' משה ארנס

תהילה מטמון

זהבה באוכמן

רות לינדנר

אברהם זכות (זקוטו)

רינה שחם

רבקה אליצור

דב רובינשטיין

אשרה אלקיים-רונן

הרב עמרם קורח

יששכר בורנשטיין

כמה מילים קצרות על כמה מהנשים שזכו להנצחה לפי ההצעה שאני הובלתי ומופיעות ברשימה:

אסתר בקר הייתה חברה בארגון "השומר", המסמל את תחייתו של העברי החדש-ישן האוחז בנשק ומגן על עצמו מפני פורענויות, והיווה השראה לארגונים שהוקמו בעקבותיו. בקר הייתה ידועה במאבקיה למען שוויון לנשים בתוך ארגון "השומר" ונחשבת לפורצת דרך משמעותית במישור זה. חברה חשובה נוספת בארגון "השומר" עליה תקרה דרך בעיר נתניה, הייתה דבורה דרכלר, שנהרגה יחד עם יוסף טרומפלדור בקרב תל-חי. למרות עובדה זו דרכלר טרם הונצחה עד היום בעיר נתניה. דרך תיקרא גם על שמה של מלכה רופא שהייתה אלחוטנית בפלמ"ח ושליחת המוסד לעלייה ב'. כך גם על שמה של טובה רוטמן לוחמת במחתרת ניל"י ואחת מחברותיה הטובות של שרה אהרנסון.

לפי הצעתו של חבר הוועדה, אמנון סעדון, התקבלה הצעתו לקריאת דרך על שמה של חנה יפה, הצנחנית המבצעית היחידה בתולדות צה"ל.

דרך על שמה של המוזיקאית ענבל פרלמוטר בשכונת עיר ימים בנתניה אושרה לפי הצעתה של מהנדסת העיר, אדר' שרון פישמן, וזאת בהמשך לאישור שם רחוב על שמה של קורין אלאל.

בתמונה: חברי וועדת שמות רחובות ואתרים נתניה (דצמבר 2025)

עו"ד אדיר בנימיני

סגן ראש העיר

יו"ר וועדת שמות רחובות ואתרים

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

יום ראשון, מרץ 15

האדם לפני הפוליטיקאי [או: "אפקט בן פרנקלין" (Ben Franklin Effect)]

האדם לפני הפוליטיקאי

("אפקט בן פרנקלין")

עו"ד אדיר בנימיני

לפני כשישה שבועות פרסמתי כאן פוסט שעסק בניתוח תוצאות הבחירות בעיר נתניה; מטרתו המרכזית של הפוסט הייתה העמדת מצב הדברים על דיוקם בכל הנוגע למשמעות התוצאות, מבלי להיכנס יתר על הנסיבות שהובילו לתבוסה המוחצת שהנחיל ראש העיר הנבחר, על מי שהיום מכהנת כיו"ר האופוזיציה.

ובכל זאת, נרמז שם בעדינות שעל מנת לשבור את תקרת הזכוכית, על המועמד החפץ בגיוס תמיכה מצד חבריו למועצת העיר ו/או למחנה האידיאולוגי שלו, להיות קודם כל אדם לפני היותו פוליטיקאי.

לאחר שהקדשתי לכך מחשבה סברתי יהיה זה נכון מצידי להרחיב מעט את היריעה בסוגיה זו ולהידרש למה שמכונה: "אפקט בנג'מין פרנקלין" (Ben Franklin Effect).

בנג'מין פרנקלין (1706 – 1790) היה מדינאי, מדען, סופר, פובליציסט ומו"ל בעל השפעה רחבה על הפוליטיקה וההיסטוריה של ארצות הברית, וכן על המדע של המאה ה-18. אחד האבות המייסדים של ארצות-הברית החתום על הכרזת העצמאות האמריקנית.

המדובר באירוע פוליטי שהתרחש ככל הנראה בין השנים 1736 - 1751, באסיפת הנבחרים של פנסילבניה.

על פי מה שבנג'מין פרנקלין תיאר באוטוביוגרפיה שלו, התרחש הדבר באסיפה של בית הנבחרים, שם נתקל ב"יריב פוליטי מר וקשוח" שאת שמו הוא אינו חושף. פרנקלין מסתפק בתיאורו כ"ג'נטלמן בעל הון והשכלה". על מנת לנטרל את העוינות שאותו חבר אסיפה גילה כלפיו, פרנקלין לא נקט בדרכים הפוליטיות הקונבנציונליות. תחת זאת, ניגש אליו וביקש ממנו לשאול ממנו ספר נדיר שידע שנמצא בספרייתו האישית של אותו חבר אסיפה.

היריב הפוליטי נענה לבקשה, ולאחר שפרנקלין החזיר לו את הספר עם מכתב תודה, היריב הפך לחבר טוב שלו עד סוף חייו.

וכך מסכם בנג'מין פרנקלין את האירוע "מי שגמל לך חסד פעם אחת, יהיה מוכן לעשות זאת שוב מרצונו יותר מזה שאתה עצמך עזרת לו" (ת.ח).

פרנקלין סיפר עוד על האירוע המדובר כי לאחר מכן קבלת מכתב התודה, כששניהם נפגשנו בבית המחוקקים, אותו יריב פוליטי מר דיבר אליו בטון אחר ובאדיבות רבה. מה שמעולם לא עשה קודם לכן. והוסיף: "ומאז הוא הפגין נכונות לשרת אותי בכל הזדמנות, כך שהפכנו לחברים גדולים, וידידותנו נמשכה עד מותו" (ת.ח).

מה שהופך את "אפקט בן פרנקלין" לכל כך עוצמתי הינה היכולת לגרום לצד השני להרגיש חשוב ומוערך.

ואגב, בהקשר זה, בנג'מין פרנקלין היה ידוע גם בשימוש בשיטת "סוקרטס העניו"; בניגוד לגישתו בתחילת הדרך פרנקלין גילה שככל שהיה פחות נחרץ בדבריו, כך השפעתו הייתה גדולה יותר.

דיוקנו של פרנקלין, מעשה ידי צייר הדיוקנאות דייוויד מרטין 1767 (מתוך ויקיפדיה)

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

יום שבת, מרץ 14

"נשף המסכות" האופרה מאת ורדי

"נשף המסכות" - אופרה מאת ג'וזפה ורדי

Giuseppe Verdi

עו"ד אדיר בנימיני

בתקופת כהונתי בוועד המנהל של תזמורת נתניה הקאמרית-הקיבוצית, ישבתי במשרדי בפירמת עורכי הדין "אילת ודוד גולן" ששכנה אז ב"בית דב" במתחם הבורסה ברמת-גן, לשיחה עם שני ראשי התזמורת, ובניהם מנכ"ל התזמורת (כמדומני שהיה זה ד"ר דן שגיב) ויו"ר הוועד המנהל, עדנה סולודר. במהלך השיחה דיברנו מן הסתם בעיקר על מוסיקה (אהבה משותפת של שלושתנו), במהלכה העלה המנכ"ל את הטענה כי העלילה של כל אופרה היא סוג של "טלנובלה". המוסיקה היא בסופו של דבר העיקר, ותפקידה המרכזי הוא לשרת ולהתכתב עם הטקסט, אף שזה אינו משקף איזה פאר עלילתי. הגם שישנן אופרות המבוססות על מחזות מאוד מפורסמים.

כנראה שיש בכך לא מעט מן האמת, אך בכל זאת כונן בי קושי לקבל את ההגדרה הגורפת "טלנובלה" על כל אופרה שאי פעם נכתבה. בחרתי לנסות לאתגר את האמירה הזאת. הסיפורים ההיסטוריים סביב לאופרות הנהדרות שחיבר המלחין האיטלקי, ג'וזפה ורדי, הנחשב לאחד מגדולי מחברי האופרות בכל הזמנים, הן לא פחות ממרתקות. הרבה סביב עובדת היותו פטריוט איטלקי ששאף להעביר באמצעות חלק מיצירותיו מסרים נסתרים בדבר הצורך לאחד את איטליה.

האופרה של ורדי: "נשף המסכות" (Un ballo in maschera) הוא דוגמא לקו עלילה פוליטי, רווי בתככים ומזימות, אותו ביסס כותב הליברטו אנטוניו סומה (Antonio Somma) על אירוע היסטורי שהתרחש בחצר המלוכה של שוודיה. יש לציין כי סומה התבסס על ליברטו קודם של המחזאי הצרפתי אז'ן סקריב (Eugène Scribe), שנכתב במקור עבור המלחין הצרפתי דניאל אובר.

המלך גוסטב השלישי משוודיה שאימץ את תדמית "העריץ הנאור" נרצח בשנת 1792 במהלך "נשף מסכות. זהו סיפור שמערב פוליטיקה, מתח בין מעמדות ונקמנות אישית. משה קלינגר המנוח שהיה חבר במועצת שינוי, חזר בפני שוב ושוב (כעצה פוליטית של איש מפלגה ותיק לאיש מפלגה צעיר) על המשפט אותו ביקש ממני לשנן ולזכור היטב כי "יצר הנקמה הוא היצר החזק ביותר אצל האדם".

מלך שוודיה, גוסטב השלישי היה דמות מורכבת. מחד גיסא היה איש תרבות שהקים את האקדמיה השוודית והעניק משאבים רבים לתמיכה באמנויות השונות. מאידך, ביצע הפיכה צבאית ב-1772 כדי להחזיר לעצמו סמכויות שהפרלמנט לקח מהמלוכה. מלך זה צמצם מאוד את כוחה של האצולה והעביר זכויות למעמדות הנמוכים יותר בחברה השוודית (במטרה לזכות באהדתם).

במקביל, גוסטב השלישי גרר את שוודיה למלחמה יקרה ומיותרת נגד רוסיה, מה שגרם לכעס רב בקרב הקצונה השוודית הבכירה שהורכבה כמו במרבית הצבאות מבעלי תואר אצולה.

הקשר לרצוח אותו נרקם על ידי קבוצת אצילים שהרגישו שהמלך הפך לדיקטטור שרומס את זכויותיהם ההיסטוריות. נשף המסכות שתוכנן לערב ה-16 במרץ 1792, בבית האופרה המלכותי בשטוקהולם, נקבע כמקום והזמן לביצוע ההתנקשות.

ניתן למצוא כאן אולי קשר היסטורי בין נסיבות רציחתו של יוליוס קיסר, לבין אלו של המלך השוודי, שכן גם האחרון הוזהר מפני ניסיון התנקשות בערב המדובר. בשני המקרים המתנקשים הצדיקו את מעשיהם כמאבק ב"עריצות" של השליט, וההתנקשות בוצעה על ידי אנשים מתוך המעגל הפנימי הקרוב. גוסטב השלישי, בדומה ליוליוס קיסר לא חשש, הוא האמין שלא נשקפת סכנה לחייו. המלך היה משוכנע שלא יעזו להתנקש בחייו.

יש לציין שבאותן שנים צרפת בערה בעקבות המהפכה הצרפתית, ורעיונות של הפלת מלכים שטפו את אירופה. מעמד האצולה השוודי לא יכול היה לשאת את העובדה שהמלך ביטל את כוחם הפוליטי והפך לשליט יחיד.

בליל המסכות קבוצת הקושרים הקיפה את המלך. אחד מהם, יעקב יוהאן אנקרסטרום, קצין צבא לשעבר שחש פגוע אישית מהמלך, ירה בו בגבו מטווח קצר באקדח טעון בכדורי עופרת ומסמרים חלודים. המתנקש, תיעב את המלך באופן אישי על רקע משפטי קודם וראה בעצמו "משחרר" של העם השוודי מעולו של עריץ. גוסטב השלישי לא מת במקום. הוא פונה לחדרו ושרד עוד 13 ימים. הוא מת לבסוף מאלח דם (זיהום) שנגרם מהפצע המזוהם. המתנקש נתפס והוצא להורג.

ג'וזפה ורדי כבר סיים לכתוב אופרה שלמה המבוססת על המקרה; לאופרה העניק כאמור את השם "נשף המסכות", אך הצנזורה בארצו פסלה אותה. למעשה היו אלה כמה צנזורות, כי איטליה הייתה מחולקת בין כמה מוקדי שלטון, שהתנגדו להצגת רצח של מלך על הבמה (שעלולה להעניק השראה למורדים). חלקים נרחבים מצפון איטליה היו תחת שלטון האימפריה האוסטרית. תחילה ניסה ורדי להעלות את האופרה בנאפולי (1858) בה שלט בית בורבון הצרפתי. הצנזורה שם סירבה בתוקף, במיוחד לאחר שבאותה שנה ניסה איטלקי בשם פליצ'ה אורסיני להתנקש בנפוליאון השלישי (שלא נמנה על השושלת שלהם).

ורדי ניסה את מזלו בעיר רומא, אך גם שם הצנזורה של מדינת האפיפיור (שהייתה תחת השפעה חזקה של הקיסרות האוסטרית) הציבה לו תנאים דרקוניים. הדרישה הייתה להרחיק את העלילה ככל האפשר מאירופה וממציאות של "מלך" שנרצח. הפתרון היה להפוך את המלך למושל ולהעביר את המקום לבוסטון בתקופת השלטון הבריטי. דמותו של מלך גוסטב הוא הפכה ל"ריקארדו", מושל קולוניאלי שמושבו בעיר בוסטון. הבחירה בשם ריקארדו היא מאוד משונה, כי זהו אינו שם אנגלי.

בהקשר זה יש לציין כי הפקות מודרניות רבות מעדיפות להחזיר את העלילה למיקומה ההיסטורי המקורי בשוודיה של שנת 1792.

וכמובן בלי מעט נופך של טלנובלה אי אפשר, אז אנטוניו סומה וג'וזפה ורדי, הוסיפו לסיפור הפוליטי גם סיפור אהבה טרגי (המושל מאוהב באשת חברו הטוב ביותר), מה שהפך את הרצח ליותר אישי ופחות אידיאולוגי.

אם נחזור לרגע להיסט ההיסטורי, אז לאחר הרצח, שוודיה נכנסה לתקופה של אבל כבד, שלווה בחששות מפני מהפכה בהשראת האירועים בצרפת. בנו של המלך שנרצח, גוסטב הרביעי אדולף, עלה לשלטון, אך גם הוא הודח בהפיכה נוספת שהתרחשה בשנת 1809.

אחרי הדחתו של גוסטב הרביעי אדולף, עלה לשלטון דודו, קארל ה-13, שהיה כבר בזקנתו, חולני וללא ילדים. בית המלוכה השוודי החל לחפש אחר יורש עם ניסיון צבאי שיוכל לעמוד מול האיום מכיוון רוסיה. הם פנו למרשל ז'אן-בטיסט ז'ול ברנדוט, ששירת בצבאו של נפוליאון והיה בעל רקע בורגני ללא כל ייחוס משפחתי. השוודים זקפו לזכותו את יחסו האנושי והאדיב לשבויים שוודים שנלקחו בקרב ליבק. הפופולריות שלו הייתה כה גבוהה, כאשר בשנת 1810, קארל ה-13 אימץ אותו רשמית כבנו. ברנדוט שינה את שמו לקארל ה-14 יוהאן (Karl XIV Johan).

שושלת ברנדוט מולכת בשוודיה עד היום.

בתמונה: גוסטב השלישי - מלך שוודיה (מתוך ויקיפדיה)

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law

יום שישי, פברואר 27

"ועידת העכברים"

כמה מילים על הצהרות חסרות תוכן מעשי

עו"ד אדיר בנימיני

אחד הדברים הכי מתסכלים בפוליטיקה הן הישיבות האין סופיות שלא מוליכות בסופו של דבר להחלטות אופרטיביות ("ליל ברווזים" כינו זאת בעבר).

ז’אן דה לה פונטן (בצרפתית: Jean de La Fontaine), משורר צרפתי, כתב משל אירוני נפלא העונה לשם: "ועידת העכברים", המתייחס לתופעת חוסר היכולת של גופים ציבוריים לקבל החלטות אופרטיביות לביצוע. בנמשל הוא כותב כהאי לישנא: "אני ראיתי עצרות בשפע, שמהן כלום לא צמח. הלה לא יעשו מאומה, חוץ מלהצהיר. האולם כולו ישרוץ כולו, מקיר-עד-אלי-קיר, מומחים, יועצי סתר למכביר, אולם כשבא הצורך לערוך מבצע, שום איש בשטח, חפש – ולא תמצא".

השיטה הדמוקרטית בנויה בסופו של יום על הכרעה בין רוב ומיעוט. זו הטכניקה באמצעותה מקבלים החלטות: בעד ונגד. הכי מתסכל אותי כשמנסים להימנע מקבלת הכרעה ברורה לטובת עמדה של צד מסוים, וזאת על מנת ליצור קונצנזוס.

במצב כזה אתה מוצא את עצמך בסיטואציה כמו במרכז הליכוד של 1990: "מי בעד חיסול הטרור, ירים את ידו", הרעים אז קולו של אריק שרון ב"קרב המיקרופונים". יש מישהו שלא בעד חיסול הטרור?! ברור שלא. האם מתעורר קושי מיוחד לנסח הצעות החלטה שכל אחד יהיה בעדם, כאלה שבת'כלס לא אומרות שום דבר, אלא את המובן מאליו?! נבחרנו למועצת העיר על מנת לקבל החלטות, לא להצהיר כל מיני הצהרות חסרות תוכן מעשי או אומרות את המובן מאליו.

"כשהמיעוט מצליח לסכל הצעה של הרוב הדבר לובש צורה של עריצות", אמר פעם יו"ר בית הנבחרים האמריקני, תומס ב' ריד. במצבים מסוימים בפוליטיקה, בשם אותה החתירה לקונצנזוס, אתה מוצא את עצמך מרים יד "בעד חיסול הטרור". אין כאמור דבר מתסכל מזה.

מועצת העיר נתניה ה-17 (2026) צילום: רן אליהו (עיריית נתניה)

עו"ד אדיר בנימיני

סגן ראש עיריית נתניה

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

יום חמישי, פברואר 26

נתניה שוברת שיא בכמות הרחבות על שם נשים

למעלה ממאה רחובות על שם נשים בעיר נתניה

עו"ד אדיר בנימיני

על פי נתונים של "מיזם הוגנות מגדרית בשמות רחובות" נתניה היא העיר בעלת כמות הרחובות הגדולה יותר בישראל על שם נשים - 110 רחובות נכון לינואר 2026.

כשנחשפתי לנתונים המעודכנים לראשונה הרגשתי שסוף כל סוף אני רואה ברכה בעמלי. שיש תוצאות לשינוי התפיסה המסורתית בקביעת שמות רחובות, באמצעות מתן עדיפות ברורה להנצחת נשים וצמצום הפער ההיסטורי המטורף שקיבלתי בעת כניסתי לתפקיד יו"ר וועדת שמות רחובות בנתניה בשנת 2013.

מבין הישובים שנמדדו על ידי המיזם העיר היחידה המתקרבת לנתון זה (מבחינה נומינלית) היא העיר באר-שבע עם 108 רחובות על שם נשים לעומת 681 רחובות על שם גברים, וזאת מתוך סך של 1,298 (הפרש של 573 לטובת גברים).

הנתונים של נתניה מאוד שמחו אותו וריגשו אותי כאמור, כי הם מלמדים ומצביעים על גודל המהפכה שעשינו בוועדה בראשותי. במהלך שהובלתי לתיקון העוול ההיסטורי שקיים בכל הנוגע להנצחת נשים ברחובות העיר. לרבות תיקון תקנון וועדת שמות הרחובות בנתניה אותו יזמתי, כך שהקריטריון הראשי והמוביל יהיה תיעדוף שמות נשים על פני שמות גברים.

הנתונים העדכניים של נתניה על פי המיזם הן כדלהלן:

מסך 1,022 הרחובות בעיר נתניה קרויים 110 על שם נשים, לעומת 568 על שם גברים. הפער אותו נותר לנו לצמצם עומד על 458 רחובות לטובת הגברים. זה הפער הנומינלי הקטן ביותר ביחס לכל עשרת הערים הגדולות בישראל.

הנתונים אינם כוללים את עשרים שמות הרחובות החדשים בנתניה על שם נשים, אותם אישרנו בישיבת וועדת שמות רחובות האחרונה (מחודש דצמבר 2025). כך שהיד עוד נטויה, אך עוד ארוכה הדרך אל השוויון המוחלט.

עוד נתונים מעניינים הנחשפים באתר המיזם: בעיר נתניה קיימים 337 רחובות בעלי ניטרליות מגדרית. מתוכם 39 רחובות על שם צמחים ו-36 על שם ישובים אחרים.

על פי המעקב הסטטיסטי שלי, אותו אני מנהל, ידעתי ששברנו את תקרת מאה הרחובות ושאנו מתקרבים בצעדי ענק לכיוון צמצום פער משמעותי בין כמות הרחובות על שם נשים, ביחס לכמות הרחובות על שם גברים, אך לא היה בידי המידע הדרוש להשוואה עם הנעשה בערים אחרות.

מנתוני המיזם אני למד כי בעיר פתח-תקווה קיימים רק 52 רחובות על שם נשים (מתוך 1161); בראשל"צ 72 רחובות על שם נשים (מתוך 1,342); העיר רחובות: 16 מתוך 698; העיר רמת-גן: 27 מתוך 670; תל-אביב-יפי רק 89 מתוך 2,768 רחובות; אשקלון 47 מתוך 1,077; חיפה 76 מתוך 1,435; אין נתונים זמינים לגבי עיר הבירה ירושלים.

אין דבר משמח יותר עבור נבחר ציבור מאשר לראות ברכה בעמלו.

כפי שכתב בתבונה רבה המשורר הרומי אוֹבִידִיוּס: "התוצאה היא מבחן המעשה".

בתמונה: צילום מסך מתוך אתר מיזם הוגנות מגדרית בשמות רחובות

עו"ד אדיר בנימיני

סגן ראש העיר נתניה

יו"ר וועדת שמות רחובות ואתרים

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

יום רביעי, פברואר 25

גילי דינשטיין / "הפקיד" (הוצאת כנרת זמורה) 2020

סיפורו של צבי דינשטיין

צבי דינשטיין (1926 – 2012) היה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה והמערך וסגן שר (הביטחון והאוצר) בממשלות ישראל.

לפני שהגיע לכהן כחבר כנסת עבד במשרד האוצר במגוון תפקידים; בין היתר מנהל לשכת המענק באוצר המפקח על מטבע חוץ וסמנכ"ל משרד האוצר. עסק רבות בתחום הרכש הביטחוני.

כקורא אדוק של אוטוביוגרפיות וביוגרפיות פוליטיות באתי לספר הזה בעיקר על מנת למצוא מידע מעניין מתקופת שירותו בכנסת ישראל, אך תוך כדי קריאת הספר למדתי כי שיבוצו ברשימת המערך לכנסת, נועדה בעיקר על מנת לאפשר לשרים לוי אשכול ופנחס ספיר למנותו לתפקיד סגן שר, שעל פי החוק חייב לכהן בכנסת.

סיפור מעניין שגיליתי בו עניין רב, נגע לד"ר ארתור רופין שהיה אביה של רעייתו איה; למדתי כי השם נבחר אחרי התייעצות עם ש"י עגנון, שנתן לרופין שלוש משמעויות לשם איה ומדוע לבחור בו.

הספר גם חושף שתי אנקדוטות מעניינות לגבי לוי אשכול ופנחס ספיר. מסופר כי אשכול היה מתחיל את הישיבות בסיפורים ובבדיחות: "כל ישיבה ארכה לכל היותר חצי שעה ומתוכה עשרים דקות אשכול היה מספר סיפורים. בעשר הדקות שנותרו היה אומר 'עכשיו מחליטים'! והוא גם היה מחליט" (עמ' 93).

ידוע בהקשר זה המשפט המיוחס ללוי אשכול: "לעניות דעתי הקובעת..."

לגבי פנחס ספיר שהיה ידוע בניצול מקסימלי של הזמן שהיה בידו, ניהל סדר יום אפקטיבי, היה לעתים מקיים שתי ישיבות באותה שעה ומדלג בין שתיהן. על מנת לנצל את זמן הנסיעה ממקום מגוריו בכפר סבא למשרד האוצר בירושלים היה ספיר קובע עם הצוות הבכיר שלו לצאת מביתו בשעה 4:30 לפנות בוקר: "כל המכוניות היו נוסעות אחרי הרכב של ספיר לירושלים, ובכל רבע שעה הרכב של השר היה עוצר ומישהו היה מתחלף ונכנס לשבת עם ספיר" (עמ' 177).

בתמונה: עטיפת הספר - צילום מן הספרייה הביתית

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law

מלגות לאומנים בראשית דרכם - הרצאה בפני הפורום המוניציפלי של יש עתיד

הצגת תהליך הקמת פרויקט המלגות לאומנים צעירים בראשית דרכם בנתניה - בפני הפורום המוניציפלי של יש-עתיד

עו"ד אדיר בנימיני

הפורום המוניציפלי של יש-עתיד כולל את כל נציגי מפלגת יש-עתיד וכל חברי יש-עתיד במועצות של הרשויות המקומיות.

אמש הגיע תורי להציג פרויקט אותו קידמתי במסגרת תפקידי, ובחרתי בסיפור ההקמה של קרן המלגות לאומנים ויוצרים צעירים בראשית דרכם, על כך כתבתי לא מעט פעמים בעבר.

בדבריי סיפרתי בהרחבה על המאבק הארוך שניהלתי לטובת הקמת הקרן, אישור התקציב להקמתו בשנת 2008, בניית התקנון והקריטריונים, הקמת צוות השופטים המקצועי שעושה מלאכתו בהתנדבות, האודישנים, הדיונים שמתנהלים בוועדת הפרס וטקס חלוקת המלגות בסוף התהליך.

נתתי הצעות ורעיונות כיצד ניתן לקדם פרויקט כזה בכל רשות מקומית, בין אם דרך הקואליציה ובין אם דרך האופוזיציה, כפי שאני עשיתי בזמנו.

את המצגת בה השתמשתי שימשה אותו (עם ההתאמות הנדרשות) יצרתי במקור לטובת הרצאה שקיימתי בנושא באוניברסיטת רייכמן בהרצליה.

בתמונה: עו"ד אדיר בנימיני במהלך טקס חלוקת המלגות לאומנים צעירים בנתניה

ספרתי לנוכחים אין הרבה אירועים עירוניים שמרגשים אותי יותר ממעמד חלוקת המלגות לאומנים ויוצרים בראשית דרכם. מאוד חשובים לי המפגשים עם בני הדור הצעיר של נתניה ובפרט עם תושבי העיר הצעירים העוסקים באומנות.

במהלך המפגש עם הזוכים במלגות לאומנים צעירים בראשית דרכם, אני נוהג להחליף עמם כמה כמה מילים על מקורות ההשראה אומנותיים שלהם, כל אחד בתחומו.

בתמונה: עו"ד אדיר בנימיני במהלך ההרצאה על נושא
הקמת פרויקט המלגות לאומנים צעירים בנתניה

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law

יום שבת, פברואר 14

חיבה יתרה לספרים

"הספרים היו מלוויו הנאמנים בכל אתר ובכל זמן"

עו"ד אדיר בנימיני

חיבתי הרבה לספרים היא סוג גלוי וידוע; בכל מקום בו אני נתקל במדפי ספרים אני ניגש לבחון מקרוב ולעיין. כך היום בסיור שקיימנו לאחר המפגש המרתק אותו יזם ח"כ ירון לוי ממפלגת יש-עתיד, עם צוות השירות הפסיכולוגי החינוכי בעיריית נתניה. מפגש וסיור בו נטלה חלק גם עמיתתי היקרה ממועצת העיר, ורד פטל, הממונה על החינוך. השירות הפסיכולוגי החינוכי בעיריית נתניה עושה עבודת קודש ממש.

וכך באחד החדרים במבנה נמצאו מדפי הספרים, ומן הסתם מיד נגשתי לשם. בכל פעם שאני מדבר על האהבה לספרים (על מנת להמחיש אהבה זו) אני נוהג לצטט דברים מאת שופט בית המשפט העליון, חיים ה' כהן. כהן תיאר את חברו, הנשיא הראשון של בית המשפט העליון, ד"ר משה זמורה, כמי שכל כך אהב את הספרים שבספריתו הביתית, שהוא נהג לא רק לקרוא אותם, אלא גם היה מחליק את הספרים בין ידיו, ומלטף את כריכתם. "אי אפשר היה להפריד בינו לבין ספריו", שכן אלו "היו מלוויו הנאמנים בכל אתר ובכל זמן".

נדמה לי שלא ניתן לתאר את אהבת הספר בצורה טובה ומדויקת יותר.

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

אמת עמוקה לעומת אמת טרוויאלית

אמת עמוקה לעומת אמת טרוויאלית בשיח הציבורי

עו"ד אדיר בנימיני

לעתים רבות כאשר מתקיים שיח פרלמנטרי על הנוכחים להכריע בין שתי עמדות; ההנחה האנושית הרווחת היא שבכל ויכוח שכזה, יש צד אחד שצודק וצד אחד שטועה. במציאות, אין הנחת יסוד שגויה מזו.

לעתים לא מעטות, העובדה שיש אמת בעמדת מצדדי צד א' בפולמוס (והצדק לכאורה עומד לצדם), אינה אומרת בהכרח שמצדדי צד ב' טועים.

כאן נכנסת ההבחנה בין "אמת עמוקה" לעומת "אמת טרוויאלית".

על מנת לפשט את הטיעון אתן דוגמאות פשוטות וקלות להבנה; "אמת טרוויאלית" היא כזו שההיפך ממנה זו שטות מוחלטת. לדוגמא: לטעון ששחור זה לבן או שעכשיו יום באמצע הלילה.

"אמת עמוקה", המאפיינת פולמוסים פוליטיים וציבוריים רבים (לא כולם), היא כזו שגם ההיפך ממנה זו גם אמת. לדוגמא: אדם אחד יכול לטעון כי "החיים הם נפלאים ויפים" ולעומתו יכול להתייצב אדם אחר ויטען כי "החיים הם קשים, מאתגרים ומלווים בהרבה מאוד מהמורות". שניהם יהיו צודקים מנקודת מבטם. החיים יכולים להיות נפלאים עבור אדם אחד וקשים ומאתגרים עבור אדם אחר. זו דוגמא ל"אמת הטרוויאלית".

ואם כבר עסקינן בשיח ציבורי-פרלמנטרי, אני נוהג להיזכר רבות בדבריו של ח"כ ישראל גורי (אביו של המשורר חיים גורי), שאמר את דברי המופת הבאים מעל בימת הכנסת: "כל דיון ציבורי נועד לו, לפי עניות דעתי, תפקיד מחנך[...] אחד התנאים לכך - שהמשתתפים בו פיהם ולבם יהיה שווה. הייתי שרוי בהרגשה כי הצד החינוכי בדיון נפגם קשה. ואת הרגשתי זו הבאתי לידי ביטוי מעל במת הכנסת".

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

יום שבת, פברואר 7

"על שם - היסטוריה ופוליטיקה של שמות רחובות בישראל" / מעוז עזריהו

"על שם - היסטוריה ופוליטיקה של שמות רחובות בישראל"

ספרו של מעוז עזריהו

מתוקף תפקידי כיו"ר וועדת שמות רחובות בעיר נתניה, סיקרן אותי מאוד ספרו של מעוז עזריהו "על שם - היסטוריה ופוליטיקה של שמות רחובות בישראל" (ירושלים: הוצאת כרמל) משנת 2012.

סמוך מאוד לרכישתו לקחתי אותו עימי לנסיעה לאיטליה, והתחלתי לקרוא בו כבר במטוס בדרך למילאנו.

תוכן הספר כולל מחקר מעמיק של ההיסטוריה של קביעת שמות הרחובות בישראל. נלקחו מספר ערים כמקרי בוחן. המעניינים ביותר מבחינתי היו תל-אביב וירושלים, בשל החומר הרב שהצטבר בארכיונים ושינויי הגישות להנצחה במהלך השנים.

סוגיות רבות ודילמות המוצגות בספר מלוות אותי ואת חברי לוועדת שמות רחובות ואתרים בעיר נתניה.

אחת התובנות המעניינות שעולות מן הספר נוגעת לשיקול המנחה של הוועדה לקביעת שם רחוב, שהוא בדרך כלל ערכי והיסטורי. בספר מוסבר יפה כי המשמעות הגאוגרפית לבסוף גוברת על המשמעות ההיסטורית של השם. אם לתאר זאת במילותיי שלי, שמות בני האדם עוברים מטמורפוזה לשם המקום, וכך ההיסטוריה נעשית גאוגרפיה. באופן מעשי, חשיבות השם היא בעצם הזכרתו. שם הרחוב הוא מעין "אנציקלופדיה פומבית" (כיום ויקיפדיה) שתורתה חודרת מבלי לעיין בה.

אנו חברי הוועדה המבקשים בבחירת שמות רחובות לעשות בהם שימוש ככלי חינוכי-היסטורי, שמטרתו להמריץ את הציבור ללמוד ולדעת, אך באופן מעשי השם הופך לציון של מקום.

קיימת אמירה שמקורה בשפה האנגלית כי "אדם מת פעמיים. בפעם ראשונה בנשמתו האחרונה. בפעם השנייה כשלא נותר עוד מי שיזכור אותו". ההנצחה באמצעות קריאת שם רחוב היא מעין מעין דרך להיאבק בשכיחת השם, באותה תופעה של מוות מטאפורי שני.

לעתים שם של רחוב או שכונה מדלג שלב נוסף ממיקום גאוגרפי למשהו הרבה יותר רחב. בספר הובאה הדוגמא של רחוב שינקין (ע"ש מנחם שֶׁיְנְקִין מנהיג ציוני שנמנה על מייסדי העיר תל-אביב) אשר הפך מרחוב המציין שמו של אדם למיקום גיאוגרפי, ומשם עבר לתחום התרבות הפופולארית. תהליך דומה עבר על שכונת פלורנטין. שלמה פלורנטין היה היזם שעמד מאחורי הקמת השכונה שנשאה את שמה וקרא לשם רחוב הראשי - רח' פלורנטין.

מחבר הספר כותב כי בשנת 1950 נעשה ניסיון ע"י עיריית ת"א לשנות את שם הרחוב משלמה פלורנטין לדוד פלורנטין. הניסיון נתקל בהתנגדות עזה מצד תושבי השכונה, בטענה שמדובר ב"סילוף ההיסטוריה" ושלטי הרחוב נותרו עם שם המשפחה בלבד, הגם שבפועל שונה השם ברשומות.

ראש עיריית תל-אביב, ישראל רוקח, ראה בשמות הרחובות בעירו פנתיאון: "זכר לגדולי ישראל מכל הדורות. במובן ידוע זהו הפנתיאון החי של עם ישראל".

בישיבת וועדת שמות רחובות מס' 5 לשנת 2025, שנערכה בדצמבר האחרון, העלה חבר הוועדה, עו"ד גיא אורטל, שהוא גם חבר טוב ומכר אישי שלי, טענה שצריך להכניס סעיף של "צינון" של שנתיים או שלוש שנים ממותו של אדם, בטרם דנים בהנצחתו של אדם. סעיף כזה אינו מופיע בקריטריונים על פיהם פועלת הוועדה בנתניה.

עם שובי לארץ יידעתי את חברי עו"ד אורטל שהצעתו כנראה הובאה לוועדת השמות בנתניה באיחור של כמעט תשעים שנה. מהספר למדתי כי תקנון וועדת השמות של עיריית תל-אביב משנת 1935 קבע כי "אין לדון בהנצחתם של אישים לפני שעברו שנתיים מיום פטירתם". ההשראה לתקנה באה מן העיר פריז שם נקבע העיקרון בשנת 1934. ההחלטה שהתקבלה הייתה מעין פשרה בין מתנגדי ההגבלה לבין הללו שרצו להעמידה על חמש שנים. הפשרה הייתה שנתיים. עם מותו של הנשיא חיים ויצמן חרגו בעיריית ת"א מן העיקרון האמור.

כשלעצמי, בעקבות חשיפתי לדברים אפעל לסייע לעו"ד גיא אורטל כאשר יביא את הצעתו לתיקון הקריטריונים לדיון בוועדה, מתוך רצוני לקדם תקופת צינון, ככל שהדבר נוגע לדמויות מקומיות. על פרק הזמן אפשר בהחלט לקיים דיון. לגבי גדולי האומה יש לערוך מחשבה מעמיקה יותר, על מנת שלא נצרך בעתיד לחרוג מן הכלל כפי שעשו בעיריית תל-אביב-יפו. מוטב לטעמי לוותר על צינון במקרה כזה.

פרט מעניין נוסף שלמדתי מן הספר הקשור לעיר נתניה הוא שראש עיריית נתניה הראשון, עובד בן עמ"י, טען כי מבחינתו החלפת שמות רחובות היא צעד הפגנתי שמתאים למשטרים טוטליטאריים.

צילום הספר מתוך הספרייה הפרטית

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/ ----------------------

יום שישי, פברואר 6

נאומו של ליאופולד (ליאו) אמרי

הרפרנס לנאומו של ליאופולד (ליאו) אמרי

עו"ד אדיר בנימיני

מיום כניסתי לחיים הציבוריים פיתחתי חיבה יתרה לשימוש ברפרנסים מתוך נאומים גדולים מן ההיסטוריה וקטעים מתוך הספרות. גדול האורטורים ברומא העתיקה, מרקוס טוליוס קיקרו, השתמש בדמוסתנס הנואם היווני המפורסם כרפרנס (מקור השראה ומודל לחיקוי), כאשר כינה את נאומיו כנגד מרקוס אנטוניוס בשם ה"נאומים הפיליפיים". בכך יצר הקבלה בין מאבקו לשלו למען הרפובליקה לבין המאבק של דמוסתנס נגד פיליפוס מלך מוקדון.

הפעם הראשונה שזכורה לי התרחשה בישיבת מועצת העיר בשנת 2005 בנושא הנחות בארנונה לנכסים ריקים. השתמשתי אז בטכניקה רטורית בהשראת מחזהו של ויליאם שייקספיר "יוליוס קיסר" (בגרסה שתורגמה באופן נפלא בידיו של נתן אלתרמן). במחזה זה מופיע הנאום המפרסם שהמחזאי שם בפיו של מרקוס אנטוניוס; במהלך הנאום חוזרת שוב ושוב השורה “ברוטוס איש כבוד הוא”, שמטרתו להעביר באירוניה מרה את המסר ההפוך בדיוק.

מאז יצא לי לחזור על כך מספר פעמים, כפי שעשיתי בפעם שבו אמרתי בישיבת הוועדה המקומית כשנה לאחר מכן: "אני קורא לראש העירייה, בלי כעס, בקרירות אך באיתנות – שימי קץ להפקר!" הרפרנס היה לדבריו הנודעים של זאב ז'בוטינסקי, שנאמרו בעקבות הניסיונות של אנשי תנועת העבודה להדביק לאנשי תנועתו את האחריות והאשמה לרציחתו של חיים ארלוזרוב. זה היה ניסיון שלי לבדוק מי מבין הנוכחים יזהה את ההקשר (היחיד שקלט היה חבר המועצה עופר אורנשטיין).

רפרנס אהוב עלי במיוחד שאני עושה בו שימוש לא אחת, לקוח מדבריו החדים של הרמטכ"ל, אהוד ברק, משנת 1991: "רעיון שמצרף משאלות לב עם תמימות של כבשים בג'ונגל". וזכורה לי גם הזדמנות בה השתמשתי באחד הדיונים הפנימיים בעיריית נתניה בדבריו של ראש ממשלת בריטניה בנג'מין דיזראלי: "האסטרטגיה המסוכנת ביותר היא לקפוץ מעל התהום בשני דילוגים".

מי שעושה שימוש ברפרנס בצורה הטובה ביותר בכנסת ישראל (ואני לא אובייקטיבי) הוא בעיניי יאיר לפיד.

אחד הנאומים הטובים (והאהובים עלי) ביותר שלפיד נשא מעל בימת הכנסת מבחינה רטורית, נישא לפני מספר חודשים במסגרת דיון לפי סעיף 42(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, לפי דרישה של 40 חברי כנסת לפחות, דיון בהשתתפות ראש הממשלה בנושא שהוחלט עליו.

התחברתי מאוד לתוכן הנאום, שהיה מצוין בעיניי בשל הרפרנס ההסטורי ומשפט המחץ (הקרשנדו) בסיומו.

להלן הרקע: בשבעה במאי 1940 נשא חבר הפרלמנט הבריטי, ליאופולד איימרי, נאום שהופנה לראש הממשלה וולט צ'מברלין, אותו סיים במילותיו המפורסמות של אוליבר קרומוול: "ישבת יותר מדי על כסאך בהתחשב בתועלת שהבאת. הסתלק, אני אומר, ותן לנו לעמך לסיים. למען השם – לך".

הדברים של קרומוול נאמרו במקור בעת פיזור "הפרלמנט המקוצץ" (Rump Parliament) ב-20 באפריל 1653.

במקור הדברים נאמרו בלשון רבים:

"ישבתם כאן זמן רב מדי מכדי שתעשו טובה כלשהי... הסתלקו, אני אומר, והבה נסיים איתכם. בשם אלוהים, לכו!"

להלן דבריו במקור בשפה האנגלית של ליאופולד (ליאו) אמרי:

You have sat too long here for any good you have been doing. Depart, I say, and let us have done with you. In the name of God, go!

להלן ציטוט נוסף חשוב מתוך דבריו של ליאופולד (ליאו) אמרי:

"אין לנו את המנהיגות שדרושה לנו. הממשלה הזו אינה יכולה לתת לנו את המנהיגות הזו משום שהיא חסרה את החזון, את הדחף ואת היכולת לקבל החלטות קשות." אמרי פנה לחבריו מן המפלגה השמרנית ואמר להם שהנאמנות למנהיג (צ'מברליין) אסור שתבוא על חשבון הנאמנות למדינה.

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, בדברים שהופנו כלפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השתמש בצורה מדויקת מאוד ברפרנס ונגע בנקודה שהינה מאוד רגישה לנתניהו כשאמר: "בעיני עצמו הוא צ'רצ'יל בן זמננו, ואז התברר שהוא צ'מברליין".

בדיוק כפי שעשה ליאו אמרי 85 שנה קודם לכן, יאיר לפיד סיים את דבריו בפנייה ישירה לראש הממשלה: "מר נתניהו, ישבת כאן זמן רב מדי. בשם אלוהים, לך".

על פי המנהגים שהתפתחו בכנסת ישראל פניה ישירה לראש הממשלה הוא חזון נפרץ, אך לא כך הם פני הדברים בפרלמנט הבריטי, שהצליח לשמור על תרבות הדיבייט בגוף שלישי עד ימינו אנו (יש לנו הרבה מה ללמוד בהקשר הזה). ההקפדה על כך הייתה עוד יותר הדוקה בשנת 1940, ולכן היה אפקט כל כך עוצמתי באותה העת לפנייה בגוף ראשון לראש הממשלה.

יצוין כי דברים דומים נאמרו על ידי יאיר לפיד גם בנאומו שנישא בכנסת ישראל בראשון בינואר 2024.

בשולי הדברים, אסיים בציון אירוע דומה, במידה רבה, שהתרחש בישיבת וועדה בסנאט האמריקני. דברים עוצמתיים שיכולים בהחלט להיות מוטחים כלפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בהתאמות הנדרשות.

כוונתי לדבריו של ג'וזף וולש (Joseph Welch), עורך הדין שייצג את צבא ארצות הברית, שהופנו כנגד הסנאטור, ג'וזף מקארתי, במהלך השימועים שנערכו בסנאט האמריקני בשנת 1954.

ג'וזף מקארתי, הוביל מסע רדיפה נגד חשודים בקומוניזם, תקף במהלך השימוע עורך דין צעיר שעבר עם וולש בטענה שהיה חבר בארגון שמאלני. ג'וזף וולש, פגוע מהמתקפה האישית על עוזרו הצעיר, קטע את מקארתי בשידור חי ואמר:

"עד לרגע זה, סנאטור, אני חושב שמעולם לא אמדתי נכונה את האכזריות שלך או את פזיזותך. אל לנו להמשיך עם זה עוד. עשית מספיק. האם אין לך שום חוש של הגינות, אדוני, בסופו של דבר? האם לא נותרה בך שום הגינות?".

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

תודה אישית ליורם כהן מנכ"ל עיריית נתניה

כמה מילים על יורם כהן מנכ"ל עיריית נתניה

שעובר ליעד הבא

עו"ד אדיר בנימיני

מנכ"ל עיריית נתניה וחבר יקר, יורם כהן, עובר ליעד הבא; נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, הודיע היום על החלטתו למנות את יורם כהן לתפקיד מנכ"ל הבנק. מנקודת מבטי הרווח כולו של בנק ישראל. אין לי ספק שיורם כהן יעשה שם חיל.

במהלך תקופת עבודתו בעיריית נתניה בלט מאוד אצל יורם כהן ניסיונו בתפקידיו הקודמים בשירות הביטחון הכללי. בעברו מילא שורה של תפקידי מפתח בארגון, בהם ראש חטיבת תכנון וארגון וכמובן כמנכ"ל עיריית גבעתיים. כשניהל את החמ"ל העירוני בתקופת חירום (חדר מצב שהייתי חלק ממנו), התרשמתי מאוד מאופן הניהול, מהסמכות הביטחונית שבלטה מאוד ומהביטחון שהקרין כלפי הסובבים. אינני יודע כיצד היה מתפקד מנהל כללי שבא מהתחום הפיננסי בסיטואציה מעין זו, אך ניכר היה שליורם כהן היה יתרון גדול בכך שהגיע מתוך כוחות הביטחון כמנהל כללי, לצדה של ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, כמי שעמדה בראש הדרג הציבורי הנבחר.

כנבחר ציבור ותיק במועצת העיר נתניה (נבחרתי לראשונה בשנת 2003) עבדתי עד היום שישה מנהלים כלליים. אוכל לומר זאת בלב שלם ובלי שמץ של הגזמה כי יורם כהן מילא את התפקיד על הצד הטוב ביותר, וניחן בכל המידות התרומיות הדרושות לניהול של מערכות גדולות. היו מנהלים כלליים טובים מאוד לעיריית נתניה לדורותיהם, לכולם היו יתרונות וחסרונות, אך יורם כהן התעלה על כולם.

אין לי ספק שהעיר נתניה תמיד תישאר יקרה ללבו.

עוד מאירועי השבוע החולף:

קיימתי ישיבת עבודה חשובה עם המודד העירוני, אבי פטיק, לצורך הסדרת רישום הקרקעות בחלק המערבי של שכונת "אופק הים". אחד המהלכים שיזמתי בתקופתי ביו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה היה להוסיף חזית מסחרית בצד המזרחי של המבנים בתכנון לאורך שד' בן-גוריון בנתניה.

יהיה בקידום החלק הזה של "אופק הים" כדי לתקן במעט ועד כמה שניתן נזקים היסטוריים שנגרמו בשני העשורים האחרונים, בשל תכנון לקוי שנבע גם מצרות עין וקוצר ראות. נסיבות שהביאו לכך שקיבלנו חזית אחורית מכוערת מאוד של מרבית המגדלים שנבנו מהצד המערבי של שד' בן-גוריון, שיצרו מעין "חומה סינית" חסרת אסתטיקה תכנונית בסיסית. והדברים נאמרו על ידי בזמן אמת, כבר בתחילת דרכי בתפקיד חבר מועצת העיר נתניה התרעתי על כך.

השבוע נפגשתי לשיחת עדכון חשובה על חברתי ועמיתתי, עו"ד ענת לביא, כשעל הפרק עריכת פודקאסט משותף וכן ניתוח המצב הפוליטי בעיר לאור הבחירות לראשות העיר נתניה בהם ניצח ברוב מוחץ אבי סלמה, העתיד להיכנס לתפקידו בעוד מספר ימים (10/02).

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law

יום שבת, ינואר 31

מנהיגות אזרחית (3#)

בחזרה למודל האזרחי

עו"ד אדיר בנימיני

לפני נסיעתי לאיטליה, עליה סיפרתי בפוסט הקודם, השתתפתי ב"כנס עתידים" שנערך בנווה אילן, כחלק מן ההערכות של מפלגת יש-עתיד לבחירות 2026. הרגשתי בכנס עד כמה יש-עתיד היא כמו משפחה אחת מלוכדת, הכוללת חברים המעמידים את טובת המדינה לפני טובתם האישית, שאינם מוותרים ושנלחמים וילחמו על מדינת ישראל, תוך אמונה שעוד יחזור ויהיה כאן טוב.

בין השאר, השתתפתי בפודקאסט קצר בו נתבקשתי באחת השאלות לשתף חוויה משותפת עם יו"ר המפלגה, ח"כ יאיר לפיד. בחרתי לספר בהתרגשות רבה על המפגש הראשון שלנו בבית הוריו ברחוב לסל בת"א. נפגשתי אז עם טומי לפיד לפגישה אישית, בעת כהונתו בתפקיד שר המשפטים. במהלך הפגישה יאיר לפיד התקשר וסיפר לאביו שהוא בדרך אך מתעכב בגלל פקקים. בתוך לבי קיוויתי שהפגישה תתארך כך שתהיה לי ההזדמנות לפגוש אותו לראשונה. הייתי אז עדיין סטודנט לתואר שני באוניברסיטה העברית ויאיר לפיד היה כבר אז שם גדול וידוע בארץ.

ברבות השנים שחלפו מאז אותה פגישת הכרות ראשונה נפגשנו כמה וכמה פעמים וההערכה והחיבה שלי כלפיו (כפי שהייתה לי גם כלפי אביו) רק הלכה וגברה.

כפי שכתבתי בשני פוסטים קודמים שפרסמתי בשנה שעברה "ייסוג נא זר הדפנה" ו"זר הדפנה והתהילה האזרחית" אין זה סוד שאני נמנה על מי שמקווים בכל ליבם שראש הממשלה ה-14 של מדינת ישראל, יאיר לפיד, יחזור ללשכת ראש הממשלה במהרה בימינו. מדובר באחד האנשים המוכשרים ביותר שזכיתי לפגוש. אדם מעמיק, איש ספר, איש שיחה מרתק, בעל ידע-רחב, כישרון כתיבה נדיר והבנה מעמיקה של המערכת הפוליטית המקומית והגיאו-פוליטית כאחד. אדם שמידותיו התרומיות מכשירות אותו לתפקיד ואף מעבר לכך. לפיד הוא הגשמת השאיפה שלי לקבל ראש ממשלה אזרחי, כפי שהמדינה המפוארת שלנו כבר ידעה פעמים רבות בעבר. אינטלקטואל ומעמיק, בעל חשיבה ערכית ואתית, שגם כחשוך בחוף ידע לנקוט בפעולות הדרושות שיציתו מחדש אור ותקווה.

יצאתי משם עם הרבה אור ותקווה לעתיד טוב יותר ונזכה לשוב כמדינה למודל המנהיגות האזרחית שהנהיגה את מדינת ישראל בעשוריה הראשונים.

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד וסגן ראש העיר נתניה, עו"ד אדיר בנימיני

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/ ----------------------

משחקי כדורגל באיטליה

משחקי כדורגל באיטליה

לאחרונה חזרתי מביקור במילאנו (אחת הערים האהובות עלי) בה לא ביקרתי למעלה משני עשורים. המטרה הייתה בעיקרה ציפייה במשחקים של שני מועדוני הכדורגל האהובים עלי ביחד עם מכבי נתניה: א.ס. מילאן וארסנל. בתכנון המקורי היינו אמורים לנסוע גם לטורינו לצפות במשחק של יובנטוס בליגת האלופות.

המשחק הראשון נערך בין מילאן לבין לצ'ה בה שיחקו שני שחקנים שבער הלא מאוד רחוב שיחקו באצטדיון בנתניה במדי מכבי נתניה: עמרי גאנדלמן ולאמק בנדה. היה מרגש לראותם על כר הדשא באצטדיון ג'וזפה מאצה בסן סירו במשחק שך הסריה א'.

תקוותי הייתה לצפות במילאן עושה צעד חשוב לקראת אליפות עשרים במספר, אך נתקלתי במשחק חלש מאוד, שהסתיים בניצחון דחוק של 1:0 הודות לשער ניצחון של ניקלאס פולקרוג בדקת ה-76.

לא יצאתי אופטימי לגבי הסיכויים של מילאן לזכות באליפות, למרות שהפער בפסגת הליגה עומד על שלוש נקודות בלבד מאינטר מילאנו. הפסימיות באה בעיקר בשל היכולת החלשה שהפגינה הקבוצה. לא כך נראית קבוצה המתמודדת על האליפות באיטליה.

המשחק השני בו צפינו העניק הרבה מאוד אופטימיות: אינטר מילאנו נגד ארסנל בליגת האלופות. זה המקום לספר כי נסעתי ביחד עם חברי הטוב ועמיתי ממועצת העיר נתניה, דודו סלמה, אשר שנינו חולקים אהדה משותפת למועדון הכדורגל של ארסנל.

עבורי זה היה אחד המשחקים הטובים ביותר ברמתם שבו זכיתי לצפות באצטדיון עצמו. לארסנל יש קבוצה קטלנית העונה, שחייבת לקחת אליפות באנגליה ולקרוא תיגר על גביע האלופות.

המשחק הסתיים בתוצאה 3:1 לטובת ארסנל. צמד של גבריאל ז'סוס ושער מרהיב של ויקטור ג'יוקרס הביאו לארסנל את הניצחון אינטר מילאנו. על פי הרמה אותה הפגינה אינטר מילאנו במשחק התחזקה דעתי שמילאן שלי רחוקה מאוד מהשגת אליפות העונה, אך ימים יגידו. הלוואי וטעות בידי.

ניצחונה של ארסנל על אינטר מילאנו באצטדיון הסן-סירו היה הראשון של הקבוצה בליגת האלופות על אדמת איטליה מזה 6531 ימים, בפירוש בישר טובות על כך שהמועדון בדרך למקומות טובים העונה.

סיפרתי כאן בעבר בבלוג שביקורי הקודם בלה-סקאלה במילאנו היה מסיבות רומנטיות, אבל גם בביקורי אז צפיתי במשחק ליגה איטלקית בסן-סירו, בין אינטר מילאנו לבין נאפולי. אינטר ניצחו אז 2:0. כך שזה היה ביקור חוזר שלי באצטדיון.

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

זיכרונות ממושב הפתיחה של הכנסת השתיים-עשרה

מושב פתיחת הכנסת השתיים-עשרה

עו"ד אדיר בנימיני

לאחרונה נפגשתי בעיריית נתניה עם מר משה ניסים, מי שכיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל. זו הייתה הזדמנות להודות לו על דברי השבח שהפגין כלפיי בייחס לאופן שבו אני ממלא את תפקידי כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה, ולהם ייחדתי כאן בפוסט נפרד.

משה ניסים החל את כהונתו הראשונה בגיל 24 מטעם המפלגה הליברלית הישראלית ומחזיק עד היום בתואר "חבר הכנסת הצעיר ביותר שכיהן בכנסת ישראל". הליברלים שיבצו אותו ברשימה מתוך שאיפה להיפתח לקהלים חדשים. משה ניסים היה בנו של הרב יצחק נסים, הראשון לציון והרב הראשי לישראל שלישי מאז הקמת המדינה.

בשיאו משה ניסים הגיע לעמדת סגן ראש ממשלת ישראל תחת ראש הממשלה, יצחק שמיר. כיהן בשורה של תפקידים מיניסטריאליים (שר התעשייה והמסחר ה־14, שר האוצר ה־11, שר המשפטים ה־8) וקרוב לשלושים שנה כיהן כחבר בכנסת ישראל. כיום משמש משה ניסים כיו"ר הנהלת המפלגה הליברלית וחבר נשיאות המפלגה.

במהלך שיחתנו עלה בידי לספר לו זיכרון ילדות שזכור לי ממנו היטב. היו אלה האירועים ממושב הפתיחה של הכנסת השתיים-עשר, אשר הושבעה ביום ה-21 בנובמבר 1988, בהיותי עדיין תלמיד בבית הספר היסודי. הייתי ילד שכבר אז החל להתעניין בפוליטיקה ואקטואליה. בעידן ההוא של ערוץ טלוויזיה ישראלי אחד, נהגנו לצפות בשעות אחר-הצהריים בשידורי הטלוויזיה החינוכית. לא היה קיים אז ערוץ הכנסת (99), וכך יצא כשנקטעו שידורי התכנים לילדים והחל שידור של מושב הפתחה של הכנסת ישבנו וצפינו בו.

לכנסת ה-12 נבחר לראשונה בגיל 77, ד"ר יאיר שפרינצק (ברשימת "מולדת"). הוא היה בנו של יושב ראש הכנסת הראשון יוסף שפרינצק ממפא"י. מתוקף היותו זקן חברי הכנסת ה-12, היה שפרינצק היושב-ראש הזמני של המליאה עד לבחירתו של יושב-ראש קבוע. העובדה שלד"ר יאיר שפרינצק לא היה ניסיון פרלמנטרי, הביאה לכך שלא הצליח להשתלט על ניהול הישיבה. הדבר בא לידי ביטוי בכך, שלא תמיד הצליח לזהות את חברי הכנסת אותם רצה לקרוא לסדר (למשל התבלבל בין דדי צוקר לבין יוסי שריד). מספר חברי כנסת החלו להתנהל בצורה שביישה את המעמד, ונמנעו בכוונת מכוון להקריא את נוסח הצהרת האמונים בצורה מדויקת (הוסיפו אמירות נוספות), דבר שהביא לכך שהם לא הושבעו כחברי כנסת.

נוצר סוג של מיני-כאוס כתוצאה מכך שהיושב-ראש יאיר שפירנצק לא הצליח להשתלט על האירועים. הליכוד ביקש להביא לבחירתו של דב שילנסקי לתפקיד היושב-ראש הקבוע של הכנסת, ונציגי המערך ניסו למנוע את בחירתו ולדחות את ההצבעה.

בנקודת הזמן הזו, בזמן שאותו הכאוס שלט במליאה ביקש שר האוצר, משה ניסים, את זכות הדיבור, ועלה לדוכן על מנת לעשות סדר. נאום התוכחה הזה נחרט בזיכרוני היטב, ואמרתי לו זאת במהלך שיחתנו. בעקבות דבריי, משה ניסים סיפר לנוכחים בפגישה שזה היה אירוע ונאום שרבים מזכירים לו.

יצוין מהרגע שעלה לדוכן ודיבר על הבושה הגדולה, חברי הכנסת שיפרו את התנהגותם, וניתן היה סוף כל סוף להתקדם לקראת הצבעה ליו"ר כנסת קבוע.

המערך העמיד לבסוף העמידו מועמד מטעמו; היה זה שלמה הלל שכיהן בצורה מוצלחת מאוד כיו"ר הכנסת ה-11, שהפסיד בהצבעה למועמד הליכוד, דב שילנסקי. בעקבות האירועים תוקן החוק ונקבע כי מי שיכהן בתפקיד יו"ר הכנסת במושב בפתיחה יהיה זקן חברי הכנסת, ובתנאי שיש לו ניסיון פרלמנטרי קודם.

עבורי היה זה רגע מרתק להעלות זיכרון מילדותי ולשמוע מפיו של מי שהיה שם את גרסתו לאירועים.

בתמונה: עו"ד אדיר בנימיני והשר לשעבר משה ניסים

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

אירוח משלחת מדורטמונד גרמניה העיר תאומה של נתניה

רחוב בנתניה ע"ש המשוררת מאשה קאלקו

בטקס מרגש הוענק לראש המשלחת מהעיר התאומה של נתניה - דורטמונד שבגרמניה, על ידי סגן ראש העיר נתניה, עו"ד אדיר בנימיני, העתק של שלט הרחוב על שמה של המשוררת היהודייה דוברת הגרמנית, מאשה קאלקו (Mascha Kaléko). חברי המשלחת מגרמניה התרשמו והתרגשו אף הם מן המחווה של העיר נתניה לקרוא על שמה רחוב. העיר הראשונה בישראל שקבלה החלטה זו.

הטקס נערך בסיום מפגש מרתק ומעניין שהתקיים בהשתתפות, נציגי מנהל ההנדסה בעיריית נתניה, המהנדס הראשי של תאגיד "מי נתניה", האגודה לעידוד התיירות, עמותת היכל התרבות (הקונסרבטוריון העירוני, מקהלת ניצן וראשי מרכז כלי-ההקשה "הטרמולו"), שהציגו את עבודתם של זרועות הביצוע של עיריית נתניה לנציגי המשלחת מעיריית דורטמונד, עיר תאומה של נתניה. מטרת המפגש לקדם שיתופי פעולה ותוכניות עבודה למען התיירות והתרבות לשנת 2026 ו- 2027.

בראש הנציגות העירונית עמד כאמור סגן ראש העיר, עו"ד אדיר בנימיני, שהרצה בפני הנוכחים על תפקידיו בעיריית נתניה: יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, הוועדה לשימור אתרים, וועדת שמות רחובות ואתרים והממונה על ההתייעלות האנרגטית.

הענק שלט הרחוב ע"ש מאשה קאלקו לראש המשלחת מדורטמונד

צילום: רן אליהו - עיריית נתניה.

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

יום שישי, ינואר 30

"If this is success, it is very well disguised"

"אם זו נחשבת הצלחה, אז היא חבויה היטב"

עו"ד אדיר בנימיני

סר וינסטון צ'רצ'יל הוא ככל הנראה הראשון שנדרש לביטוי בדבר "הברכה במסווה" בהקשר פוליטי (Blessing in Disguise), כאשר התייחס לתוצאות בחירות בהן מצא את עצמו בצד המפסיד. ביולי 1945, מיד לאחר הניצחון במלחמת העולה השנייה, נערכו בחירות כלליות בבריטניה. בניגוד לציפיות, ואולי אף בניגוד לכל היגיון, צ'רצ'יל הפסיד בבחירות הללו. אשתו קלמנטיין שניסתה למצוא נחמה כלשהי בתוצאות הבחירות אמרה לבעלה ש"אולי זו ברכה במסווה". צ'רצ'יל ענה לה: "At the moment, it seems quite effectively disguised" (בתרגום חופשי: "ברגע זה, נראה שהיא מוסווית ביעילות רבה"). הביטוי במקור שייך ככל הנראה לג'יימס הרווי (James Hervey), אך במקרה שלו נאמר בהקשר תיאולוגי ולא פוליטי.

הבחירות המיוחדות בעיר נתניה שנערכו בעיר נתניה הביאו לתוצאה מוחצת לטובת המועמד אבי סלמה שיכנס לתפקידו באופן רשמי כראש העיר התשיעי של נתניה בעשרה בפברואר 2026.

להלן התוצאות הסופיות: המועמד יוסי ביטון קיבל 1,372 קולות שהם 1.96% מכלל הקולות הכשרים. המועמדת טלי מולנר קיבלה 19,073 קולות שהם 27.3% מכלל הקולות הכשרים. המועמד עמוס מכלוף קיבל 1,857 קולות שהם 2.66% מכלל הקולות הכשרים. המועמד המנצח, אבי סלמה קיבל 47,561 קולות שהם 68.08% מכלל הקולות הכשרים. במהלך יום הבחירות הצביעו 69,914 מצביעים שהם כ-32.07% מכלל בעלי זכות הבחירה.

ניצחון חד וברור, אך נראה כי המועמדת שנחלה תבוסה מוחצת מנסה לייפות את המציאות ונראה כי היא מתקשה להשלים את ההפסד המובהק והברור. קצת מזכיר את נבחרת ישראל בכדורגל שיכולה להפסיד משחק כדורגל בתוצאה 7:3 ולומר בתגובה לתוצאת המשחק: "הפסדנו בכבוד". אין שום כבוד בתוצאה מאין זו. זהו כישלון בכל קנה מידה. על כך נאמר יפה: "אם זו נחשבת הצלחה, היא חבויה היטב". מולנר מנהלת מאז היוודע דבר ההפסד קמפיין בכייני ("אכלו לי, שתו לי"). מצד אחד בכייני באופן הצגת התירוצים שהביאו כביכול להפסדה, תוך ניסיון, מצד שני, להציג את התבוסה שנחלה כהצלחה. כל מועמד שהיה מתמודד באופן בלעדי על המשבצת הליברלית בעיר נתניה, ואף אם היה שמו משה זוכמיר לצורך העניין, היה מביא את תוצאה דומה, ואולי אף טובה יותר. כל זאת שכן ההצבעה לטובתו היא בעבור הרעיון שהוא מייצג. מועמד טוב ומוצלח יותר מטלי מולנר היה משיג עוד מצביעים ליברלים (שלא הגיעו להצביע או שהצביעו למועמדים אחרים) וגם קולות מן המחנה המסורתי והדתי-לאומי, אילו היה מנהל קמפיין טוב ומקצועי יותר. בניגוד לקמפיין החובבני ודל התקציב שטלי מולנר ניהלה. הייתה זו כרוניקה של תבוסה ידועה מראש.

האדם המזוהה ביותר עם המשפט אותו הבאתי בכותרת המאמר היה הסנאטור האמריקני, רוברט קנדי (לימים מועמד לנשיאות), שאמר את המשפט הזה בשנת 1967, בתקופת מלחמת וייטנאם. כאשר הממשל האמריקאי (תחת הנשיא לינדון ג'ונסון) ניסה להציג את המצב בשטח כהצלחה אסטרטגית. רוברט קנדי, שהיה אז סנאטור ומבקר חריף של ניהול המלחמה, אמר בתגובה לדיווחים האופטימיים: "If this is success, it is very well disguised.". בובי קנדי שהיה מעריץ גדול של וינסטון צ'רצ'יל, ככל הנראה אמר את המשפט הזה בהשראת גרסתו המקורית בדבר ה"ברכה במסווה".

בתמונה: סר וינסטון צ'רצ'יל (מתוך: אתר ויקיפדיה)

עו"ד אדיר בנימיני

ADIR A. BENYAMINI

Attorney at Law

יום שני, ינואר 26

גבריאל פרייל / "איגרת קטנה מניו-יורק"

"איגרת קטנה מניו-יורק"

מבחר שירים מאת המשורר גבריאל פרייל

עו"ד אדיר בנימיני

לאחרונה קראתי את ספר השירה "איגרת קטנה מניו-יורק" מאת המשורר היהודי-בלטי, גבריאל פרייל, בהוצאה: הקיבוץ המאוחד (2022).

גבריאל פרייל היה משורר עברי שחי בארצות הברית. פרסם גם ספר שירה יחיד ביידיש ועסק גם בתרגום יצירות לאנגלית. חתן פרס ביאליק לספרות יפה לשנת 1992. פרייל נולד בדורפאט שבאסטוניה וגדל בקרוקי שבליטא, שם למד בגימנסיה עברית. בהיותו בן עשר נפטר אביו וכעבור שנתיים היגר עם אמו לארצות הברית, שם התגורר סבו במדינת ניו יורק.

היו שם בספר כמה שורות מתוך השירים שצדו את עיניי באופן מיוחד, כמו מילות האהבה הבאות: "נאותים ניבים פרטתי; אך האותיות המהוות את שמך אוהב מכול. אין כמותן לנוי, אין כמותן מחכימות".

התחברתי מאוד למשפטים המתארים הולדתו של שיר, והמטפורה שהוא יוצא אקלים משל עצמו בכל מזג אוויר: "השיר בא עם כל מזג-אויר,- ואחר יוצר אקלים משלו[...] לאחר שהושר השיר[...] הוא נושם כנוף עצמאי, כנקודה מוחשת-מושכת על מפה גיאוגרפית. רק מחולל השיר פצוע אהבה נשאר מבחוץ: אי שימו נסוג ממנו". מתכתב יפה עם עיקרון שספר שיצא לאור "אין לו אדון", כלומר המחבר מאבד שליטה על האופן שבו דבריו יפורשו עם פרסומו.

בחודש נובמבר שנה שעברה פרסמתי את הפוסט: "האש בוערת באדם רק פעם אחת באמת", שם התייחסתי לכך ש"הניצוץ" היצירתי פורץ אצל האדם בגיל צעיר ולאחר שהגיע לפיק הוא רק הולך ודועך.

אם הבנתי את כוונתו של המשורר כאן (גבריאל פרייל) הרי שהוא נדרש לנושא בשניים משיריו: "אצלנו מועטים משוררים עמוקי זיקנה. כמו חייהם זריקת נעורים חכימה ואין מקבילות לגילים, השוואה".

בשיר אחר כתב בין היתר כך: "לאחר שנים כתבו מבקרים ראשונים וטובי טעם שאין כמותם על השוני המרענן שבשירי הצעירים[...] הם גם נחשו שבמשורר המתחיל מפציע משהו זר-מעניין".

בשיר אחר הוא מתאר את ספרייתו ואת הספרים המונחים ליד מיטתו; הדברים הזכירו לי את עצמי ואת מגוון הספרים המשקפים עמדות שונות, לפעמים באורח קיצוני, הממלאים את ספרייתי הפרטית. כשלעצמי גם אני מאמין בחשיפה וקריאה של מחברים אשר השקפותיהם שונות משלי.

וכך תיאר את "הדמוקרטיה" הזו גבריאל פרייל: "פזורה הספרות השומרת או שאינה שומרת על ערכים נעלים כל כך אך היא כן מגינה על איזה שמץ ויותר של שפיות ועל הדמוקרטיה השלטת[...] שוויון מוחלט בין התואם והמנוגד בין החלק והמתנגח".