הגלוריפיקציה של העבר / עו"ד אדיר בנימיני

הגלוריפיקציה של העבר 

עו"ד אדיר בנימיני

לפני כ-13 שנים, לאחר נתקלתי בדברים שנכתבו בתקופה שלאחר סיום מלחמת העולם הראשונה ואותם פרסמה, זויה קופלמן, במוסף הספרות של עיתון "הארץ" (מיום ה-20 באפריל 2012), ניצת בי הרצון לפתח הרעיון הגלום בהם למשהו יותר נרחב. הכתבה עסקה בשישה מכתבים אותם שלחה המשוררת רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין אל חברתה המשוררת הרוסייה, מריה שקפסקיה, ובאחד מהם, משנת 1925, כתבה רחל שפעם שאלה שלושה ממכריה, מדוע אנחנו אוהבים את העבר? אחד ענה לה "כי ההווה אינו מרווה את צימאון החיים שלנו". השני אמר: "ההווה עצוב מדי כי שואב מן העבר". והשלישי אמר: "אנחנו אוהבים את העבר מפני שלא יחזור עוד לעולם".

לצערי, הפלטפורמה בה פורסמה הכתבה נסגרה בינתיים, ולכן, באיחור רב אני מפרסם כאן שוב את הדברים אז על ה"גלוריפיקציה של העבר". על אותה נטייה אנושית טבעית לראות בעיניים אידיאליות את שהתרחש בימים שמכבר. במציאות, לא הכול היה כל כך טוב אז, ולא הכול כל כך רע היום.

הנטייה האנושית לראות בעיניים אידיאליות את שהתרחש בימים עברו. תופעה אותה ניתן לכנות בשם "גלוריפיקציה של העבר", ואשר זכתה אף לביטוי בעטו של המחזאי האנגלי הנודע, ויליאם שייקספיר: "אכן מוזר מזגם של הימים. אך יש ובדברים רואים אנחנו מהרהורי לבנו, מה שאין בהם"[1].
מי שניתח בצורה מרשימה תופעה זו היה הוגה הדעות והמדינאי האיטלקי, ניקולו מקיאוולי, בספרו "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויס". שם כתב כי בני האדם נוטים להלל את ימי הקדם ולהשמיץ את ההווה, ולא תמיד בצדק. "הם נוהים אחר העבר באופן כזה, שהם מעלים על נס לא רק את העידנים המוכרים להם הודות לזיכרון שהשאירו על אודותיהם הסופרים, אלא גם את אלה שעכשיו, כשהם זקנים, הם זוכרים שחוו בצעירותם". 
לשיטתו של מקיאוולי הפרספקטיבה או האספקלריה שבהן אנו עושים שימוש אינן אובייקטיביות דיין וזאת משתי סיבות. ראשית, מכיוון שקיימת מצד אחד נטייה להסתכל על הצדדים הטובים מן העבר ולהעצים אותם, ומצד שני נטייה הפוכה להתעלם מן האספקטים השליליים שהיו בו. שנית, בני האדם מוטים בשיפוטם, במיוחד כאשר הדבר נוגע לאנשים בוגרים המסתכלים על התקופה בה חיו בצעירותם. לכאורה, מי שחי בעבר וחווה אותו, קיימים בידיו הכלים לשפוט אובייקטיבית את המצב בהשוואה להווה, אך מקיאוולי מציין כי כמו שהזמנים משתנים גם בני האדם משתנים איתם, וכך גם השקפת עולמם: "[התשוקות] משתנות, אף אם הזמנים משתנים, הם [הזמנים] אינם יכולים להיראות לבני האדם זהים, כי בזקנתם יש להם תשוקות אחרות, הנאות אחרות, שיקולים אחרים מאלה שיש להם בבחרותם[...] הואיל ובני האדם מאבדים מכוחם וגדלים ביכולת השיפוט והתבונה". הכרחי הוא שאדם צעיר יסתכל על המציאות בעיניים אחרות ותמימות יותר ממבטו המפוקח של אדם מבוגר, ולכן בני האדם "אף שהיו צריכים להאשים את יכולת שיפוטם, הם מאשימים את הזמנים"[2].
הדמות שתמצתה את דבריו של מקיאוולי באופן קולע ביותר היה הסופר הבריטי, גילברט קית' צ'סטרטון, באחד מספריו ("היסטוריה קצרה של אנגליה") כהאי לישנא: "הבא לא נשכח כי את האמת, אותה זוכרים רק לעיתים רחוקות כאשר עוסקים בעבר, וזה הפרדוקס שהעבר תמיד נוכח בהווה, אך הוא איננו כמו שהוא היה, אלא מה שנדמה לנו שהיה. העבר הוא חלק מן האמונה".

עו"ד אדיר בנימיני

---

[1] ציטוט מפי דמותו של מרקוס טוליוס קיקרו מתוך המחזה שכתב שייקספיר יוליוס קיסר תרגום: נתן אלתרמן (הוצאת הקיבוץ המאוחד) תשמ"ב, עמ' 27

[2] ניקולו מקיאוולי דיונים על עשרת ספריו הראשונים של טיטוס ליוויוס תרגום: מרים שוסטרמן-פדובאנו (ירושלים: הוצאת שלם) תשע"א-2010, עמ' 133 - 136

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law 

עוזי ברעם / "כי ארצי שינתה את פניה - אוטוביוגרפיה פוליטית"

עוזי ברעם - אוטוביוגרפיה פוליטית

עו"ד אדיר בנימיני

במהלך הסופ"ש האחרון סיימתי לקרוא את ספרו של חבר הכנסת ושר התיירות לשעבר, עוזי ברעם "כי ארצי שינתה את פניה - אוטוביוגרפיה פוליטית" (הוצאת כנרת-זמורה).

כמו בכל אוטוביוגרפיה פוליטית גם כאן מצאתי כמה וכמה אמירות ומסרים, שהיה בידי כאיש פוליטי בעצמי - להזדהות עמן. במיוחד הקטע הבא, שהזכיר לי לא מעט אירועים שחוויתי (בחזקת "בדידי הווה עובדה") במהלך השנים בהן אני עוסק בפוליטיקה, מתקופת האוניברסיטה, בעת היותי חבר במועצת מפלגת שינוי ועד לימינו אנו ביש-עתיד, וכמובן מהיום הראשון בו התחלתי לכהן במועצת העיר נתניה בשנת 2003 ועד היום.

עוזי ברעם: "בשנותיי בפוליטיקה ראיתי פעם אחר פעם שלרוב האנשים בעסק הזה אין טיפת הומור. הרבה מאוד אנשים בעולם הפוליטי וסביבו הם פרנואידים, לפעמים עד כדי שעשוע. הם מאמינים לחלוטין בסיפור שהם רקמו, וכלל לא מעלים על דעתם שהם קצת מצחיקים"

כל כך חד וכל כך מדויק.

ביום מן הימים אולי אפרסם ספר בעצמי על תקופת כהונתי במועצת העיר נתניה, ואוכל לספר על לא מעט אירועים ומקרים מן הסוג הזה.

משפט נוסף אותו כתב עוזי ברעם שהרגשתי הזדהות איתו, הייתה הדרך האצילית בה התנהל בזירה הפוליטית. כפי שהעיד על עצמו: "כשהיה צריך, עמדתי על עקרונותיי בעקשנות, אבל גם כשטרקתי דלת, עשיתי זאת בשקט. לא שרפתי גשרים, בניתי אותם[...] האמנתי שפוליטיקה היא לפעמים דרך עקלקלה, שדורשת הרבה סבלנות, אבל סופה להביא למציאות טובה יותר"

זהו לקח אותו צריכים לחזור ולשנן נבחרי ציבור הן במישור הארצי והן במישור המקומי. 

בתמונה: צילום עטיפת הספר מתוך הספרייה הפרטית

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law 

שח-מט פוליטי מקומי בנתניה

גילוי נאות: חבר הכנסת, אלי דלל, הוא חבר יקר וותיק שלי אותו אני מכיר למעלה מעשרים שנה. הגם שבמפלגתי יש-עתיד, היו מאוד ביקורתיים כלפיו, מעולם לא הסתרתי שאני רואה באלי דלל חבר. השקפת עולמינו האידיאולוגית אומנם שונה, אך דבקותו בערכים המקוריים של תנועת החירות מצמצמת במעט את הפערים הקיימים. לאורך השנים למדתי לראות בו מועמד פוטנציאלי לתפקיד ראש העיר הבא של נתניה, לאחר "עידן פיירברג". דלל הוא איש אציל, רביזיוניסט נעים הליכות, בעל הדר ז'בוטינסקאי בולט ומרשים. אדם טוב מיסודו, שהעניק מעצמו רבות למען העיר נתניה, כמנכ"ל העירייה, יו"ר החברה הכלכלית (החברת לפיתוח ותיירות נתניה) ולאחר כחבר מועצה ומ"מ ראש עיר. הוא שאף להיות ראש העיר נתניה ואף פעם לא הסתיר זאת. היה לו את הדחף ואת הרצון העז והבלתי מתפשר, וגם את האינסטינקט הדרוש כדי לשאוף לתפקיד זה. יחד עם זאת, מועמד לראשות העיר חייב להיות נוכח בכל מאודו בעולם הפוליטי-מוניציפלי המקומי, ובכל רגע נתון להיות חלק אינטגרלי ממנו. השאיפה חייבת לנבוע מתוך המועמד עצמו. ובמקרה הזה, השנים בהם בילה בכנסת-ישראל לא נוצלו בצורה מיטבית (רחוק מכך), על מנת להעניק לו את המקפצה הדרושה לצורך כניסה לתוך המרוץ מנקודת זינוק קדמית וחזקה.

לאחר שכבר הכריז על כוונתו להתמודד לתפקיד, לפני למעלה משבוע הודיע אלי דלל שהחליט שלא להתמודד לראשות העיר נתניה; הסיבה הלא רשמית, סירובו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתמוך במועמדותו.

אין ספק כי גורמים פוליטיים בעיר עשו כאן מהלך מתוחכם (ואולי אף תחבולתי) של שח-מט פוליטי, שעדיין לא בשלה עדיין העת להתעמק בו ו/או לספר עליו. אוסיף לכך, שדלל עצמו עשה לא מעט מהלכים שגויים על הלוח, אשר סייעו ליריביו בעיר ובסניף הליכוד המקומי לגבור עליו. הצטערתי על כך כחבר, היות וידעתי עד כמה הוא שאף להגיע לתפקיד זה.

כמי שעוסק לא מעט בהיסטוריה פוליטית ישראלית, זיהיתי לא מעט קווי דמיון בין דלל לבין ראש הממשלה השני, משה שרת. רבות נכתב על שרת. במקרה הזה מצאתי קווים מעניינים לדמותו, הרלוונטיים לעניינו, בדבריו של ד"ר יוחנן בדר, שכיהן לצידו של שרת בכנסת ישראל. וכך כתב ד"ר בדר בספרו הביוגרפי על משה שרת: "הוא עצמו היה ג'נטלמן, הגון כלפי הזולת, אהוב על אנשי משרדו, נעים הליכות, מסודר במחשבותיו". בדר הוסיף שפעם אמר לשרת את הדברים הבאים: "בעיניך דומה העולם לכיתה בבית ספר והילדים הטובים ביותר מקבלים את הציונים הטובים ביותר. המציאות שבעולם הוא ההיפך מזה".

אינני יודע אם חברי הטוב, אלי דלל, הרביזיוניסט האצילי, יאהב את ההשוואה לראש ממשלה מטעם מפא"י, אך בעיניי זו עלולה להתגלות בדיעבד כהחמצה גדולה, כפי שיתכן ומדינת ישראל החמיצה מדינאי גדול וחשוב, כמו משה שרת, בשל היריבות המרה עם דוד בן-גוריון. יריבות אשר אילצה אותו בסופו של התהליך, לפנות את מקומו ולעזוב את הממשלה בראשותו של האחרון. 

לעולם לא נדע.

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/ ----------------------

נר חמישי חנוכה - מטה יש עתיד בנתניה

הדלקת נר חמישי של חנוכה מטה יש עתיד נתניה 

בהשתתפות למעלה ממאה משתתפים תושבי העיר נתניה ערך מטה מפלגת יש-עתיד אירוע הדלקת נר חמישי של חנוכה. חג-החנוכה נערך בהשתתפות שני חברים מסיעת יש-עתיד בכנסת ישראל, ח"כ מאיר כהן וח"כ סימון דוידסון, יו"ר סיעת יש-עתיד במועצת העיר נתניה וסגן ראש העיר, עו"ד אדיר בנימיני, ראש מטה יש עתיד נתניה, אלידור שילה ומנהלת המטה, ענבר חביב.

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law 

עשרת הספרים המשפיעים - גרסת 2013 / עו"ד אדיר בנימיני

עשרת הספרים המשפיעים (2013)

עו"ד אדיר בנימיני

לפני מספר חודשים פרסמתי פוסט על טרנד "עשרת הספרים המשפיעים" (כל אחד פרסם לפי בחירתו) שרץ בפייסבוק לקראת סוף שנת 2013. כתבתי אז (יוני 2025) שניתן למצוא מעט נחמה בשיח על ספרים גדולים ומשפיעים. העליתי תהיה באותו פוסט האם היום, למעלה עשור לאחר מכן, הבחירה הזאת הייתה משתנה?! האם במהלך העשור החולף זכיתי לקרוא ספר הראוי לדחוק ספר אחר מן הרשימה? מסיבה כלשהי לא הצלחתי אז לאתר את הפוסט המדובר שבו פרסמתי אותה הרשימה. בתוך תוכי היה ברור לי שהבסיס של הספרים אותם בחרתי יישאר, אך יהיו שינויים באופן וודאי (ספרים שיוצאו וחדשים שיכנסו תחתם).

הבוקר, הודות ל"זכרונות" המוצגות ברשת הפייסבוק מידי יום, אותר הפוסט אותו פרסמתי לפני 12 שנים, שכלל את הבחירה של עשרת הספרים המופלאים ששיקפו את טעמי באותה תקופה.

להלן נוסח הפוסט, מילה במילה, אותו פרסמתי אז ולאחריה התייחסות אקטואלית שלי לספרים המופיעים בה:  

החלטתי גם אני ללכת בעקבות אלה שעשו זאת לפני, כשפרסמו כאן, כל אחד, את "עשרת הספרים המשפיעים ביותר", ולהביא את העשירייה שלי; אני מודע לביקורת שכוונה כלפי חלק מהרשימות, שכוללות לכאורה, שמות של ספרים שאמורים להציג את אותם הקוראים באור חיובי ומשכיל, ולכן, למשל, הרשימות שפורסמו עד עתה, לא כוללות כמעט ספרי ילדים למשל. 

אני חייב להודות ולהתוודות שאין בידי ספרי ילדות משפיעים; היו ספרי ילדים בודדים שנהניתי לקרוא, אבל לא אוכל לומר שהייתה להם השפעה כלשהי, מלבד סדרת הספרים הנפלאה של ארתור קונן-דויל "עלילות שרלוק הולמס", שחזרתי וקראתי שוב לפני מספר שנים. כך גם מאוד התחברתי ללקט הסיפורים הקצרים של או. הנרי (שהיו אז חלק מתוכנית הלימודים בבית הספר). 

להלן רשימת עשרת המופלאים שלי:

 

1) ז'אן-ז'אק רוסו "על האמנה החברתית" (מאגנס) - ספר ההגות הראשון שהחזקתי אי פעם בידי; לפני שרכשתי אותו, קראתי בו בספריה העירונית בנתניה. נדיר למצוא כותב שהצליח לכתוב שני ספרי מופת שהטביעו חותם בשני תחומים שונים (מדע המדינה וחינוך). המשכתי משם להגות בתורתו של רוסו, וכבר עתה אגלה שזה לא הספר היחיד שלו שנכנס לעשיריה. 

2) קוונטין ריינהולדס "בית המשפט" (אריה ניר) - סיפורו המדהים והמרתק של עורך-הדין, ולאחר מכן השופט, סמואל ס. לייבוביץ; הגעתי לספר הודות להמלצה חמה שקיבלתי מעו"ד רונאל פישר (האחרון למרבה האירוניה היה מרצה שלי בבית הספר למשפטים בקורס בחירה שעסק באתיקה מקצועית, והסתבך בפרשה שעל פניו ולכאורה עלה ממנה שכללי האתיקה לא היו נר לרגליו - א.ב)

3) אריסטו "רטוריקה" (ספרית הפועלים) - כל מי שמכיר אותי מקרוב, יודע כמה נושא התיאוריות בתחום הרטוריקה מרתקות אותי. יש המון ספרים מודרניים בנושא, אבל אני כדרכי העדפתי ללכת למקורות, לגניאולגיה של הרטוריקה. 

4) וילאם שקספיר "יוליוס קיסר" (הקיבוץ המאוחד) - מחזה שמשלב בין העולם הקלאסי לבין עולם האליזבתני; לטובת מי שלא קרא, יוליוס קיסר הוא דמות משנית בעלילת המחזה, ששיאה בנאום התוכחה (שבא בעקבות הרצחו) ונישא על ידי, מרקוס אנטוניוס. הנאום שכולל את המשפט הנצחי: "ברוטוס איש כבוד הוא כנודע" (בתרגומו הנפלא של נתן אלתרמן), שידוע יותר במקור האנגלי שלו (Brutus is an honorable man). 

5) מרקוס טוליוס קיקרו "כתבים נבחרים" (מוסד ביאליק) - מעניין לעניין, כמעט באותו עניין; לקט נבחר מכתביו של אחד מגדולי הרטוריקנים בתולדות האנושות, שכולל גם שנים מנאומיו הגדולים "נגד קאטלינה" וכמובן את סדרת הנאומים הפיליפיים, מעוררי ההשראה "נגד מרקוס אנטוניוס". מתוחם בחרתי לדלות את המשפט בו מתייחס קיקרו לרצח קיסר (בו לא נטל חלק), ואמר בהתייחס להאשמה זו של אנטוניוס את הדברים הבאים: "אילו היה זה פגיוני, כמו שנאמר, האמן לי, לא הייתי מסיים מערכה אחת בלבד, אלא את המחזה כולו" (תרגום: ארנסט דוד קולמן). "המחזה" כידוע לא הסתיים בסופו של דבר באופן חיובי עבור חסידי הרפובליקה, וגבה מקיקרו את המחיר הכבד ביותר שניתן לשלם. 

6) ניקולו מקיאוולי "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס" (הוצאת שלם) - כדי להעמיק חקר בתורתו של מקיאוולי חייבים לקרוא גם את הספר הזה (ולא להסתמך על "הנסיך" לבדו). ספר זה שם דגש על הצדדים הרפובליקניים-דמוקרטיים בהגותו של מקיאוולי, כאשר המודל המשטר הממוזג של האימפריה הרומית בתקופת הרפובליקה מהווה את המודל האידיאלי. 

7) שארל דה-מונטסקיה "מכתבים פרסיים" (מוסד ביאליק והאונ' הפתוחה) - בתקופת לימודיי באוניברסיטה היה ספרו הנודע יותר של מונטסקייה: "על רוח החוקים", נכנס לרשימה, אבל זה השתנה עם הזמן, כשנחשפתי ליצירה הזאת. 

8) ז'אן-ז'אק רוסו "הוידויים" (כרמל) - ספר שרכשתי בתחילת המילניום; מאוחר יותר במהלך שנת הלימודים האחרונה בתואר הראשון, זכיתי להירשם לקורס "הוידויים של רוסו ודמות האנדיויידואל המודרני", שבמרכזו עמד הספר הזה. מעבר לסיפור האישי, ממנו ניתן ללמוד המון על רוסו עצמו (שחושף את עצמו בפתיחות נדירה), הוא כמובן מלמד אותו פרק חשוב על הנסיבות שהובילו אותו לנטרל את השפעת החברה, שבא לידי ביטוי באינדיווידואליזם הקיצוני שמאפיין את הגותו. 

9) ג'ון סטיוארט מיל "על החרות" (מאגנס) - אחד מספרי היסוד, ממנו למדתי על חשיבותה הנעלה של הזכות לחופש מחשבה, ועל הדרך שבה צריך לדעת להתמודד גם עם דעות חריגות וקיצוניות, שהדעת מתקשה להלום אותם. בסופו של יום, כפי שמדגיש מיל בספרו, הרי שהמתנגדים הגדולים לדעתנו, עושים לנו בסופו של דבר שירות טוב, ומסייעים לנו, ולכן אין לחשוש מן המקטרגים על הדעות והאקסיומות המושרשות. דווקא המצב בו אין מי שיאתגר את הדעות המקובלות בחברה איננו מצב בריא: "[...]אם יש אמיתות חשובות שאין עליהן מערערים, צריך שנקים להן מערערים דמיוניים, ולשים בפיהם את הנימוקים החמורים ביותר שיוכל להעלות הסנגור לשטן המובהק ביותר" (תרגום: אריה סימון). 

10) חיים כהן "מבוא אישי – אוטוביוגרפיה" (כנרת-זמורה-ביתן): הרבה דובר על מעלותיו, ובשבחו, של שופט בית המשפט העליון, חיים כהן; חלק מאישיותו הדגולה נחשפת בספר הזה, שהעניק לי השראה רבה, ולא רק במהלך עיסוקי במקצוע הפרקליטות.

עד כאן נוסח הפוסט המקורי משנת 2013, בתוספת ההערה שלי בסעיף 2; כבר לפני חמש שנים כתבתי בתגובה לפוסט שהייתי צריך למצוא מקום בעשירייה הזאת לספר המופלא "קנדיד" של וולטר שאף לו הקדשתי בינתיים פוסט בפני עצמו.

"ספר הוא דבר רציני" אמר לי פעם בשיחה אישית יאיר לפיד, כשהענקתי לו עותק של הספר פרי עטי. כוונתו כפי שהבנתי אותה הינה שצריך להתייחס לספר ברצינות, וזה אכן נכון ומדויק. לפיכך נגשתי לבחינת הרשימה שנערכה לפני למעלה מעשור, בשיא הרצינות המתבקשת. 

מרבית הספרים ברשימה הם ספרים מעצבים של השקפת העולם שהתגבשה אצלי בשנות העשרים לחיי, ולהם היה ונותר מקום מובטח ברשימה. אך כלולים בה שלושה עד ארבעה ספרים שנכנסו לרשימה הודות להלך הרוח, ותחומי העניין שהיו דומיננטיים אצלי באותה התקופה, ואותם קרוב לוודאי הייתי שולף החוצה אם הייתי מרכיב את הרשימה מחדש היום, ומכניס תחתם אחרים. 

אם הייתי צריך לחבר את הרשימה הזאת היום הייתי בפרוש מוצא מקום ל"קנדיד" וגם לספרה של סוזן קיין "שקט" (הוצאת מטר). ספר שלימד אותי המון לגבי עצמי. אין לי אלא להצטער שלא נפל לידי שנים רבות קודם לכן. אם הייתי, לכל הפחות, נחשף לתיאוריה הבסיסית שהכותבת מציגה, שמקורה ברעיונות של קרל יונג, לגבי המושגים של מופנמות (Introversion) ומוחצנות (Extroversion), הדבר היה מסייע לי להבין טוב יותר את עצמי כבר מגיל צעיר. קיין מסבירה בספר שחברות מערביות מתגמלות יתר על המידה את המוחצנות, בעוד שלמופנמים יש כוחות עצומים שאינם מגיעים מספיק לידי ביטוי. לפחות לא בחברה המערבית.

ספר נוסף שהספקתי לקרוא מאז, וככל הנראה, היה מוצא את דרכו פנימה הוא "העולם של אתמול" מאת סטפן צוויג בהוצאת זמורה-ביתן (תרגום של צבי ארד). ספר שניתן ללמוד ממנו הרבה על מגבלות התבונה האנושית ולסכנת השאננות של המנהיגות אל מול תהליכים הרסניים. הספר מתאר מנקודת מבטו של הסופר כיצד עברה אירופה מ"תור הזהב של הביטחון" למלחמה כוללת, בשל רצף החלטות הרסני של ראשי מדינות וגנרלים בכירים. על התהליכים וההחלטות המדיניות שהתקבלו ניתן לקרוא בצורה מפורטת יותר בספרו של הנרי קיסינג'ר, "דיפלומטיה" (Diplomacy), שיצא לאור בישראל על ידי הוצאת שלם (תרגום דוד בן נחום).

מאורעות התקופה בה אנו חיים מחייב אותי לציין ספר נוסף שחלקים מתוכו השפיעו לא מעט על גיבוש השקפת עולמי בתחום הממשל, לרבות על השקפותיי בדבר הדרכים הנכונות לבצע רפורמות בצורה מדודה במשטר דמוקרטי. המדובר בספר מאת קרל פופר "החברה הפתוחה ואויביה" בתרגומו הנפלא של אהרן אמיר (הוצאת "שלם"). ספר שהוריש לנו הערת שוליים אייקונית ("פרדוקס הסבלנות"), בעלת המשמעות האקטואלית ביותר שניתן להעלות על הדעת, ביחס למה שמתרחש היום ברחבי אירופה ובארצות הברית. הספר הזה מעניק לנו נקודת איזון מסוימת ומתבקשת להשקפותיו של ג'ון סטיוארט מיל (שגם אותם יש לשנן מחדש בארצות המערב). על הערת השולים האייקונית של פופר הקדשתי פוסט נפרד עם תובנות מלאות שלי לגבי המצב במדינות המערב כיום. כולי גאווה ושמחה על כך שיזמתי קריאת שם רחוב על שמו של קרל פופר בשכונת "קריית המדע" בנתניה. העיר היחידה בישראל שהבינה את חשיבות הנצחתו של גדול הפילוסופים של המדע במאה העשרים.

בתמונה עשרת הספרים כפי שהופיעו בפוסט המקורי משנת 2013. כולם נרכשו חדשים. ניתן לראות ששני העליונים נקראו כמה וכמה וכמה פעמים על ידי לפי מצבם הפיזי.

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/ ----------------------

אושרו רחובות חדשים בעיר נתניה ע"ש ישראל קיסר, קורין אלאל וברכה צפירה

רחובות חדשים בנתניה ע"ש ישראל קיסר, קורין אלאל וברכה צפירה

עו"ד אדיר בנימיני

מועצת העיר נתניה אישרה את החלטת וועדת שמות רחובות ואתרים בנתניה,  בראשותי על פיה הוחלט לקרוא שלושה רחובות חדשים בעיר נתניה; הראשון על שמו של ישראל קיסר, השני על שם המוזיקאית קורין אלאל והשלישי על שם הזמרת ברכה צפירה.  

ישראל קיסר שהיה חבר כנסת ושר בממשלות ישראל, נודע בעיקר הודות לתקופת כהונתו כמזכיר הכללית של הסתדרות העובדים הכללית בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים. תקופה בה ההסתדרות הייתה גוף כלכלי עוצמתי מבחינה כלכלית במשק הישראלי. ארגון עובדים שהיה במקביל לאחד המעסיקים הגדולים במדינה.  

הבקשה להנצחתו הגיעה מיו"ר ההסתדרות במרחב נתניה, משה סמיה. בשבוע שעבר נפגשתי עם משה סמיה לפגישה שמרכזה עסקנו באופן יישום החלטת וועדת השמות העירונית ובעריכה אפשרית של טקס לציון קריאת שם הרחוב. הרחוב על שמו של קיסר ימוקם בסמוך לבניין הממשלה ב"קריית הלאום" לפי בקשתו של סמיה. 

ישראל קיסר שכיהן כאמור כחבר כנסת במשך למעלה מעשור, היה לשר התחבורה העשרים של מדינת ישראל. בשיאו הגיע לתפקיד סגן ראש הממשלה, בממשלתו השנייה של יצחק רבין. 

כמו כן מועצת העיר נתניה אישרה בישיבתה בשבוע שעבר את ההצעה המשותפת שלי ושל ראש העיר המנוחה, מרים פיירברג-איכר ז"ל, להנציח את המוזיקאית, קורין אלאל שהלכה לעולמה לפני כשנה, בקריאת רחוב על שמה בעיר.

כפי שפורסם בעבר פיירברג ביקשה להנציח את הזמרת ברכה צפירה, אמו של המוזיקאי אריאל זילבר, והדבר יצא לפועל בקרוב מאוד. 

הרחובות על שם אלאל וצפירה ימוקמו בשכונת "שירת הים" שהחלה להיבנות בימים אלה. בכך אנחנו ממשיכים במדיניות להנצחת אישים ערכיים שתרמו רבות למדינת ישראל, תוך דגש על נשים משפיעות בתרבות הישראלית. כולי תקווה שראש העיר החדש שיבחר ייתן את ברכת הדרך להמשיך במגמה זו, שהחלה עם כניסתי לתפקיד יו"ר הוועדה לפני למעלה מעשור שנים. 

יו"ר ההסתדרות במרחב נתניה, משה סמיה, אמר בעקבות פגישתי איתו לגבי הנצחתו של ישראל קיסר  ש"במיוחד בימים אלה נכון לזכור את המנהיגים שפעלו בנחישות ויושר למען ציבור העובדים. כזה היה ישראל קיסר ז"ל, ואני גאה להוביל עם חברי, עו"ד אדיר בנימיני, מהלך ערכי חשוב זה".

בתמונה: עו"ד אדיר בנימיני (מימין) ומשה סמיה

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law 

Spotify Wrapped 2025 # 2

Spotify Wrapped 2025 # 2

בפוסט הסיכום הראשון של "המצעד שנתי הפרטי שלי" Spotify Wrapped 2025 סיפרתי על חיבתי היתרה לדירוגי ההשמעות (מוסיקה והסכתים) של אפליקציית Spotify, בפיצ'ר הידוע בשם: Spotify Wrapped.

השיר המושמע ביותר אצלי בשנה הזו שייך לניק דרייק (Hazey Jane II). ארבעת השירים הנוספים בטופ חמש שלי לשנת 2025 שייכים לארבע להקות שמאוד אהובות עלי: "הביטלס" (The Long and Winding Road), "אואסיס" (Don't Look Back in Anger), "אבבא" (Dancing Queen) ולהקת הרוק "REM" עם השיר Find the River.

למצעד 100 הגדולים שלי לשנת 2025 נכנסו שירים נוספים של אותם מבצעים: שיר אחד נוסף של ניק דרייק (Northern sky), עוד ארבעה שירים של "הביטלס" (Drive My Car ,Penny Lane, In My Life, Carry That Weight), שלושה שירים נוספים של "אואסיס (Roll With It, All Around The World, Stand By Me), להקת "אבבא" עם ארבעה שירים נוספים (Bang-A-Boomerang, When All Is Said and Done, Gimme! Gimme! Gimme!, Chiquitita). להקת הרוק "REM" שנכנסה ביחד עם הביטלס לטופ-5 ברשימת המבצעים המאוזנים ביותר, הכניסה למצעד מאה השירים המושמעים ביותר שלי לשנת 2025 עוד שבעה שירים: At My Most Beautiful, Nightswimming, The Great Beyond, Aftermath, Bittersweet Me, Until the Day Is Done.

למאה הגדולים נכנסו גם מספר משמעותי של שירים בשפה העברית: השיר המושמע ביותר השנה היה "שיר שיביא לך אהבה" מאת גלי עטרי (מקום 6). השיר כיכב אצלי, בעקבות פרומו שצפיתי בו לתוכנית הריאליטי "חתונה ממבט ראשון", שם אחת המשתתפות ("הכלה הדנית" כך כינו אותה) בחרה להיכנס לחופה עם השיר הזה. מהבינה המלאכותית למדתי ששמה הוא איזבל עיני. בחירה נאה מאוד של שיר, שהחזיר אותי נוסטלגית אחורה בזמן. ולמדתי במהלך השנה הקלנדארית האחרונה להתאהב  בשיר של גלי עטרי מחדש, הודות לאותה "כלה דנית". 

שירים ישראלים נוספים במאה הגדולים שלי: "ליבי ער" של יובל דיין (מקום 17) אליו הגעתי הודות לפרק בהסכת "שיר אחד" שהוקדש לשיר זה. "וביניהם" מאיר בנאי (מקום 27), "שיר נבואי קוסמי עליז" של יוני רכטר ועלי מוהר (מקום 44). שיר שחזרתי אליו הודות להאזנה להופעה של "כוורת" משנת 1984 שם בוצע השיר על ידי רכטר וגידי גוב (במהלך חופשה בחו"ל באפריל השנה האזנתי הרבה ל"כוורת"). "צילו של יום קיץ" (מקום 46) "ומה תאמרי" (מקום 69) של יזהר אשדות. "שיר רועים" של דני סנדרסון (מקום 49). "הבלדה על משה יואל סלומון" של אריק איינשטיין (מקום 53) ו"עטור מצחך" של אריק איינשטיין ויוני רכטר (מקום 61). לשיר האחרון שאת מילותיו כתב המשורר אברהם חלפי, חזרתי לאחר שבמהלך פגישה עם חברי ועמיתי היקר, עו"ד שי שדלצקי, התגלגלה השיחה לניתוח מילות השיר הזה. יאמר שכמעט בכל מפגש עם חברי עו"ד שדלצקי, אנחנו משוחחים גם על ענייני מוסיקה בפרק מסוים של הדיאלוג האינטלקטואלי שמתקיים בדרך כלל בפגישות ביננו. "פעם בחיים" של אפרת גוש (מקום 59). "מקום לדאגה" של מתי כספי (מקום 63), אליו חזרתי לאחר צפייה בראיון הטלוויזיוני שערך דני קושמרו בערוץ 12, עם כספי הסובל ממחלה קשה. קושמרו בחר ב"מקום לדאגה" כשיר הנושא לכתבה. "זה כל הקסם" של נמרוד לב ואורלי פרל (מקום 66). "איך אפשר" של להקת ג'ין בורדו (מקום 72), גם כן הודות לפרק בהסכת של "שיר אחד". "אנטארטיקה" של קורין אלאל (מקום 79) בעקבות מותה לפני כשנה. "אתה פה חסר לי" של נורית גלרון (מקום 95) ו"תן לי" של יגאל בשן (מקום 99).

לסיכום השנתי נכנסו גם ארבעה שירים בשפה האיטלקית (שלושה של ארוס ראמטזוטי ואחד של מאסימו די-קטאלדו) ושלוש יצירות קלאסיות: קטע אינסטרומנטלי מתוך האופרה "יוליוס קיסר" של הנדל (מקום 65), אריה בביצועה של מאריה קאלאס מתוך האופרה La Wally מאת המלחין האיטלקי Alfredo Catalani (מקום 70). המדובר באריה המפורסמת ביותר מתוך אותה אופרה: "Ebben? Ne andrò lontana", ויצירה קצרה של המלחין אנטון ברוקנר, שנוגנה בקונצרט סיום השנה של הפילהרמונית הווינאית לשנת 2024 (מקום 77).

מוסיקאי שבלט מאוד בכמות ההאזנות השנה היה ג'ורג' מייקל עם ארבעה שירים; אחד מהם היה הדואט המפורסם עם אריתה פרנקלין (מקום 56), ועוד שלושה שירי סולו: A Different Corner מהאלבום השלישי של "וואם" (מקום 13), Father Figure (מקום 18) ו-Kissing a Fool (מקום 37).   

שלושה קאוורים (גרסאות-כיסוי) נכנסו לרשימת מאה הגדולים: Mad World בביצועה של ג'סמין תומסון (במקור של Tears for Fears) במקום ה-16 ו- Big in Japan בביצועה של אן ברון (במקור של להקת Alphaville) שהגיע למקום ה-21. השלישי הוא שיר במקור של "הפיקסיז" Where Is My Mind (אחד הגדולים והנודעים ביותר של להקה זו). השיר המקורי התמקם במקום ה-82 במצעד ובאופן מפתיע עבורי, גרסת הכיסוי לה נחשפתי רק לפני מספר חודשים דורגה במקום גבוה יותר. המדובר בקאוור שביצעה הזמרת-יוצרת האוסטרלית (ילידת זימבבואה) טקאי מיידזה (Tkay Maidza) לשיר הנודע של הפיקסיז.

להקה מאוד אהובה עלי שזכתה אף היא לייצוג מכובד בפלייליסט מאה השירים שלי לשנת 2025 היא להקת "רוקסט", אם כי רוב השירים דורגו במקומות נמוכים יחסית: "Things Will Never Be the Same" מתוך הופעה חיה בציריך שווייץ, מהאלבום הרביעי "תיירות" (מקום 32). השיר "Perfect Day" הנועל את האלבום השלישי של הלהקה Joyride, התמקם במקום ה-36. שיר נוסף מן האלבום הרביעי "So Far Away" (מקום 43). על חיבתי לאלבום זה של רוקסט ספרתי בעבר בפוסט נפרד Tourism/ Roxette. השיר "Small Talk" מתוך Joyride הגיע למקום ה-58. "Run to You" מתוך האלבום החמישי של "רוקסט" Crash! Boom! Bang! הגיע למקום ה-60 ברשימה השנתית. גרסת הסטודיו החדשה שהוקלטה בלוס-אנג'לס ללהיט הגדול של הלהקה "It Must Have Been Love" הגיע למקום ה-85.

שני שירים של פרנק סינטרה האגדי השתבצו במאה הגדולים שלי השנה: Summer Wind (מקום 10) ואחד השירים האהובים ביותר עלי, שהיה פעם הרינגטון שלי במכשיר-הנייד: Fly Me to the Moon. שירה של פיונה אפל Paper Bag הגיע למקום ה-14. להקת "הקרנבריז" הכניסה שני שירים מתוך האלבום הראשון שלהם (שהוא האהוב עלי ביותר). השיר Linger הגיע למקום ה-42 והשיר Dreams בגרסה האקוסטית משנת 2017 (מתוך האלבום: Something Else) הגיע למקום ה-77 בפלייליסט השנתי שלי.

מבחינת יצירה עכשווית-לועזית נכנסו למצעד שתי זמרות. הראשונה היא "Milck" (שמה המלא: Connie Kimberly Lim) עם השיר Such Great Heights (מקום 30). השנייה היא פיונה גלן (Fiona Glenn) עם השיר Don't Give Up לו קרדיט משותף עם המוזיקאי דייוויד בארון (David Baron), שהתמקם במקום ה-34. בכל שנה אני עושה מאמץ והשתדלות להיחשף למוזיקה עכשווית. רוב החומרים שאני נחשף אליהם לא תמיד מצליחים לקלוע לטעם שלי. זה כנראה נובע מהיעדר חשיפה למוזיקה איכותית, למרות השפע הרב שהסטרימניג מאפשר. 

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law 

Spotify Wrapped 2025

Spotify Wrapped 2025

לפני כחצי שנה פרסמתי את הפוסט "סיכום השנה של ספוטיפיי - המצעד השנתי האישי שלנו", שם סיפרתי, בין השאר, על החיבה שרכשתי בילדות למצעדים השנתיים של מוסיקה לועזית ומוסיקה עברית, ששודרו בערוצי הרדיו (רשת ג' וגל"צ). כבר שנים רבות שאני ממעט להאזין לרדיו, וכך הפך סיכום השנה של ספוטיפיי למצעד השנתי האישי והפרטי שלי.  מידי שנה אני מפרסם ברשתות החברתיות את דירוגי ההשמעות (מוסיקה והסכתים) של אפליקציית Spotify. מדובר בפיצ'ר הידוע בשם: Spotify Wrapped. ציינתי שם, כי להבדיל מחברים רבים שיש לי ברחבי העולם, ארץ, מסיבה כלשהי, חבריי הרבים ממעטים לשתף את הסיכום וכמעט שלא נוצר שיח סביב המאורע החשוב הזה (בעיניי), גם כאמצעי לבורחנות. 

להלן עיקרי התוצאות שלי לשנת 2025:

השיר המושמע ביותר השנה שייך לניק דרייק (Nick Drake); זמר, פסנתרן וגיטריסט בריטי, שנודע בסגנונו המוזיקלי הרך והמלנכולי ובטכניקת פריטת האצבעות הייחודית שלו על הגיטרה. חזרתי לשיר אחרי למעלה מעשור. הגעתי אל המוסיקה של ניק דרייק הודות לבת-זוג שהכרתי עוד בתקופת אתרי ההיכרויות (טרום עידן האפליקציות). היא הייתה אז רופאה מתמחה באיכילוב, וזכורה לי מאוד לטובה, למרות שהקשר לא החזיק מעמד זמן רב. הכינוי שבחרה לעצמה באתר ההיכרות היה Hazey Jane. פניתי אליה בהודעה הראשונה בצורה הומוריסטית ושאלתי האם היא הנזי ג'יין מס' 1 או הנזי ג'יין מס' 2... וכך התחלנו להתכתב. מסיבה כלשהי נזכרתי בה במהלך השנה האחרונה, וכך חזרתי לשיר להאזין לשיר המדובר בתדירות מאוד גבוהה.

ארבעת השירים הנוספים בטופ-5 שלי לשנת 2025 שייכים לארבע להקות שמאוד אהובות עלי: "הביטלס", "אואסיס", "אבבא" ו-"REM". אין לי הרבה מה להוסיף בהמשך למה שכבר כתבתי על הלקות הללו בעבר. כל שיר ברשימה מתוך האלבומים הללו הוא "מאסטר-פיס" בפני עצמו, ובהחלט מדובר ביצירות מוזיקליות שיכולות בקלות להשתבץ לרשימת מאה השירים האהובים עלי ביותר בכל הזמנים.

בגזרת אלבומי המוסיקה בלטו בעיקר שני מלחינים קלאסיים: הנדל ומנדלסון. הנה הטופ-5 בגזרת האלבומים המאוזנים ביותר שלי לשנת 2025:

מלחין הבארוק, ג'ורג' פרידריק הנדל (George Frideric Handel), היה המוזיקאי איתו בליתי את מרבית זמן ההאזנה שלי בשנת 2025. עבורי הוא אחד המלחינים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית, ביחד עם בטהובן, מוצרט, י.ס באך, גוסטב מאהלר ואנטון ברוקנר. האופרה שלו "יוליוס קיסר" הייתה דומיננטית מאוד בהאזנות אצלי במהלך שנת 2025. זו האופרה שהרבתי להאזין לה ברקע, בתקופה בה למדתי למבחני לשכת עורכי הדין (מוסיקה מאוד עוזרת לי לריכוז). זו אופרה איטלקית נפלאה מתקופת הבארוק.  

בגזרת הפודקאסט (הֶסְכֵּת בעברית) הגיע שוב למקום הראשון "הפודקאסט של נדב פרי"; זו לדעתי כבר הפעם השלישית (לא ברצף) שהוא כובש את המקום הראשון בהאזנות אצלי. הסיבה לכך היא שאני מאוד מתחבר לאורחים שהוא מביא לאולפן ולאופן ההגשה והראיונות המעמיקים והמרתקים שהוא עורך. בעיניי אחד ההסכתים הטובים והמעניינים בישראל בתחום האקטואליה. 

למקום השני הגיע ההסכת "מחצית בשכונה" של העיתונאי והיסטוריון הספורט רון עמיקם; מה שמחבר אותי לפודקאסט "מחצית בשכונה" היא בעיקר הנוסטלגיה. הגעגוע לכדורגל המרגש שהיה כאן פעם בליגה הישראלית וברחבי הקונטיננט. געגוע לעידן בו הייתה בי אהבה טהורה לכדורגל, כשלמועדונים עוד הייתה זהות לאומית (מרבית השחקנים היו מקומיים לצד מספר מוגבל של שחקנים זרים), טרם ההרס שהביא "חוק בוסמן" והכסף הקטרי, שמבחינתי הרסו את ההיבטים הרומנטיים שאפיינו עד אז את משחק הכדורגל.  

במאמר מוסגר אציין שחברי ורעי היקר כאח לי, ד"ר קובי ברדה ואני ניהלנו שיח בנושא הזה, והוא דווקא לא הסכים עימי. ברדה השיב לי כי "שיש עדיין קסם לכדורגל. הוא לא הלך. הוא פה. הוא נוכח אתה קצת מגזים". נשארנו חלוקים...

ההסכת "שיר אחד" שהגיע השנה למקום השלישי מגלם (ביחד עם "האזנה מודרכת") את אהבתי לפודקאסטים העוסקים בניתוח מוזיקלי המתמקדים ברקע ובאירועים שהביאו להולדתם של השירים או האלבומים.  

בשל רצוני להתנתק מן האקטואליה בארץ האזנתי לפרקים מתוך שני הסכתים שעוסקים בנעשה בעולם. הראשון של החבר והאח היקר שהזכרתי מקודם, ד"ר קובי ברדה, "אמריקה בייבי" (כשלעצמי חשבתי שבחירת השם הייתה פחות מוצלחת ואמרתי לו את זה) ו"חוץ לארץ". שני הסכתים אלה נמצאים במקומות הרביעי והחמישי.

בכוונתי לכתוב (מקווה שאצליח להגיע לזה) פוסט נוסף שעוסק ברשימת מאה היצירות המוזיקליות המושמעות ביותר לשנת 2025 על פי הסיכום השנתי של אפליקציית ספוטיפיי.

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/ ----------------------