ידיעה מהעיתון "השבוע בנתניה" (14/11/2019) בנוגע למדיניות ההנצחה שהובלתי ברחובות נתניה - וועדת שמות רחובות ואתרים בנתניה
שמות
רחובות ואופן בחירתם / עו"ד אדיר בנימיני
בשבוע שעבר אישרה מועצת העיר את החלטות הוועדה בראשותי לקביעת שמות רחובות חדשים (שנמצאים בתכנון) בעיר נתניה. אני נשאל הרבה, הן בכתב והן בעל פה, בדבר השיקולים המנחים אותנו בבחירת השמות, בוועדת שמות רחובות ואתרים של עיריית נתניה.
קיימות למעשה שתי אסכולות מרכזיות; האחת דוגלת בתפיסה כי הדגש צריך להיות על דמויות אוניברסאליות ולאומיות שתרמו לעם ישראל ולמדינת ישראל ואולי אף לאנושות בכללותה. הגישה השנייה שמה דגש על דמויות מקומיות, בני העיר נתניה, הראויים להנצחה. קיימת גם גישה שלישית, שהינה פסולה בעיניי, השמה דגש על שמות פרחים, בעלי חיים וביטויים כללים כאלה ואחרים. מה שזכה לכינוי "שמות סתמיים".
המהנדס והצעטלה:
בעקבות המקרה הודיע, עו"ד צבי טרלו, שלא ייצג יותר את ספיר ואת משרדו; לא עבר זמן רב ועל קו הטלפון היה כב' השר בכבודו ובעצמו. לספיר הייתה שיטה לצרוח על פקידים ביידיש, ורוב הפקידים הללו לא הבינו מילה. טרלו הבין מצוין, וכשהשר סיים לצעוק הוא שאל את ספיר, גם כן ביידיש: "תגיד, אני אמרתי לך לתת לאנשים צעטעלעך?"
הכותב: עו"ד אדיר בנימיני
שתי הערות על המצב / עו"ד אדיר בנימיני
בסוף החודש חוזרת מועצת העיר להתכנס לאחר פגרה בפועל של שלושה חודשים; ככלל, מחויבת מועצת העיר על פי חוק להתכנס במהלך עשרה חודשים בשנה לישיבות מן המניין. בנתניה נהוג לקיים את הפגרה בחודשים יולי-אוגוסט, רק שהשנה נוצר מצב מיוחד בשל המועדים של חגי תשר"י. לפיכך הוחלט לקיים ישיבת מועצה בתחילת יולי ושהפגרה תיפול על חודש ספטמבר.
ידיעה מתוך: "חדשות נתניה" מיום ה- 27/12/2019 - סיכום העשור הראשון של המאה בעיר נתניה
ידיעה מתוך: "ידיעות נתניה" (03/01/2020) - הפרידה מענף כדורגל החופים בנתניה
טור אישי מתוך "השבוע בנתניה" (16/01/2020) - עידן ה"שואו-טיים"
עידן
ה"שואו-טיים" / עו"ד אדיר בנימיני
כל מי שצפה במשחק כדורגל באחת הליגות הבכירות באירופה ובטח באירוע ספורטיבי בארה"ב, בוודאי הבחין בכך שהמשחק עצמו הוא רק חלק מהתפאורה באירוע. בסטנדרטים שמקובלים היום במדינות המערב, הצופה שמגיע לאצטדיון או לאולם, מצפה לקבל חוויה שהיא מעבר למשחק עצמו (בו ניתן גם לצפות בטלוויזיה). הוא מצפה ל"שואו-טיים".
ברחבי העולם הבינו שעל מנת למשוך משפחות וקהל צעיר, החוויה צריכה לכלול אטרקציות נוספות, לרבות פעילות לפני הפתיחה ומופעים בהפסקות של האירועים. אחד הביטויים הבולטים בהקשר הזה הוא הספקת מגוון רחב של אפשרויות קולינאריות, מכל הסוגים והגוונים, שהם חלק בלתי נפרד מהאירוע עצמו.
בביקורי האחרון בארה"ב צפיתי בשני משחקי NBA בשתי ערים שונות; התופעה חזרה על עצמה. ראיתי משפחות שלמות וקובצות של חברים במושבים שמסביבנו ששילבו את ארוחת הערב שלהם עם צפייה במשחק. הם הגיעו למקום מושבם עם מגשים עמוסים משורת המזנונים באולם, שכלל את כל הסוגים, מהג'נק-פוד הקלאסי לאוכל סיני, איטלקי ומקסיקני. מי שחשקה-נפשו בכוס בירה, ניגש לדלפק בו ניתן היה למצוא חמישה סוגים שונים של בירה מהחבית.
נכון לעכשיו, על פי טיוטת
התקציב שהוגשה לוועדת הכספים העירונית, הטורניר עומד בסכנת ביטול. יש הטוענים שהאירוע
מיצה את עצמו וקהל הצופים שמגיע אינו ממלא את הטריבונות כמו בעבר (מלבד אירועי
הגמר), ויש הסבורים כי המפעל תורם לעיר ספורטיבית ושיווקית.
ככל שיסתבר שהפור במקרה
הזה נפל, כולי תקווה שרשות-מקומית אחרת תיקח עליו חסות, כדי שהמסורת תימשך. אם לא בפולג
אז לפחות בחוף אחר בארץ.
בניגוד למקובל בערים רבות בעולם שם הרשויות המקומיות מעמידות מגרשי-טניס כחלק מאיכות החיים שהם מעניקים לתושביהם. בעיר נתניה במהלך האייטיז והנייטיז מגרשי טניס הקיימים הופעלו בתשלום בעיקר ע"י בתי המלון בעיר, והללו נתנו עדיפות לתיירים המשתכנים שם. האופציות הנוספות היו להתפלח למגרשים ב"וינגייט" או לנסוע לפרדסיה, שם הקימה המועצה מגרשי טניס לרווחת התושבים המקומיים. מכאן נולדה הרגישות הגדולה שלי לנושא. סברתי לאורך כל הדרך כי מדובר בשירות מוניציפאלי אלמנטרי אותו יש להנגיש לכל שכבות האוכלוסייה, לרבות בני-נוער שלא באים ממשפחות אמידות. על כך השמחה הרבה שלי על ההחלטה אותה הובלתי בוועדת הביקורת, שקיבלה בשבוע שעבר את אישור מועצת העיר.
טור אישי מתוך "השבוע בנתניה" 09/07/2020.
מעבר לבעיית התחבורה הקשה בהגעה וביציאה מן האזור, נקבל גם צל כבד וקבוע אשר יוטל על המדרחוב בשעות שהשמש זורחת מכיוון דרום ("הטל צל בניין"). שלא לדבר על סיכול כל אפשרות עתידית להאריך את המדרחוב עד סמילנסקי.
-------------------------
אלו זמנים מאתגרים לכולנו; בעיריית נתניה הצלחנו להסתגל במהירות למציאות החדשה שכפה עלינו וירוס הקורונה. מרבית וועדות החובה העירוניות, ובראשן הוועדות המקומיות לתכנון ובניה, מתכנסות כרגיל (בכפוף להוראות התו הסגול). השבוע כינסתי לראשונה את וועדת שמות רחובות ואתרים שבראשותי, לראשונה מאז פרוץ משבר הקורונה. חבל שאי אפשר לומר "עסקים כרגיל" גם לגבי הסקטור הפרטי.
מאז שזכיתי לכהן במועצת
העיר נתניה לראשונה לפני כ-17 שנה, לא זכור לי מקרה שיצר כל כך הרבה שיח ועניין
כמו התוכנית הזאת. בכלל זה, ניסיונות מאסיביים לעשות לובי בעד ולובי נגדי. כמי שיידע,
עוד מבראשית, להרגיל את כל הנוגעים בדבר כי אוזניו אטומות לכל סוגי ההשפעות מן
הסוג הזה, הלוביזם הזה נחסך ממני. בסופו של יום, לאחר דיון ארוך וסוער בוועדה
המקומית, הנושא ירד בינתיים מסדר היום (וטוב שכך) ויעלה לדיון מחדש בעוד כחודשיים
ימים. המשך יבוא... כמו שנהוג לומר.
הטור התפרסם בעיתון לצד ראיון עם חברי, קובי ברדה, מנהל דף "קצרצרים על פוליטיקה וחברה", המתמחה בפרשנות ובסיקור של הפוליטיקה האמריקנית מזווית ייחודית ומעניינת.
---
(חדשות נתניה 13/11/2020)
----------------------------
שלוש
הערות על תאגידי המים העירוניים / עו"ד אדיר בנימיני
הבחירות בפתח ונדמה כי שוב חוזר אותו הניגון הפופוליסטי כנגד תאגידי המים העירוניים. מפלגות שונות מזהות נושאים שונים ככאלה שניתן לקושש באמצעותו קולות, וקופצים עליהם כמוצאי שלל רב. אחד מהם הוא נושא תאגידי המים, שמשום מה אינם זוכים לאהדה רבה בקרב הציבור. כנראה בשל הסברה לקויה וזיכרונות שהוכחדו מהמצב שהיה קיים לפני הקמתן.
הסיבה לכך הייתה שהרשויות
ברחבי הארץ העדיפו לקחת את התקציבים שיועדו לתחזוקת תשתיות המים, ופשוט להשתמש בהם
למטרות אחרות. שהרי השקעה בצינורות מתחת לאדמה הינה כזאת שהציבור אינו נוטה
להעריך. זו השקעה שנסתרת מפניו. לעומת זאת, ארגון עוד ועוד מופעים עירוניים, אירועים
וחגיגות, הם מאוד ויזואליים ונוטים לזכות בהערכה מצד הציבור.
בין השנים 2009 ל-2019
ירדו מחירי המים בישראל בשיעור של 8.8% ביחס למדינות העולם. רק בהונגריה ובטורקיה
נרשמה ירידה משמעותית יותר. בעוד שבמדינות כמו איטליה, קוריאה-הדרומית, אוסטרליה
ובפולין נרשמו עליות מחירי של למעלה מ-20%. אין זה אומר שאין מקום לבצע הפחתות
נוספות במחירי המים, בצורה מדודה ואחראית.
----------------------------------
"היורו
וההמנון" / עו"ד אדיר בנימיני
משחקי היורו 2020 (אליפות אירופה בכדורגל) המשוחקים בימים אלה הם - בדומה למשחקי האולימפיאדה שיחלו בחודש הבא - הזדמנות בלתי אמצעית להיחשף להמנונים של המדינות השונות. עבורנו כישראלים, "התקווה" תמיד תהיה ההמנון המרגש ביותר. הלחן של שמואל כהן למילותיו של נפתלי הרץ אימבר, תמיד יעורר בי צמרמורת והתרגשות, בשל ההקשר ההיסטורי והמסרים שהוא מעביר בדמות התשוקה להיות עם חופשי בארצנו.
בהקשר הרחב של המנונים כדאי אולי לציין כי שני מלחינים קלאסיים גדולים, וולפגנג אמדאוס מוצרט ויוזף היידן, אחראים למנגינות המשמשות את ההמנונים של אוסטריה וגרמניה (בהתאמה). מדובר ביצירות מוסיקליות שהמילים חוברו ליצירה המוסיקלית המקורית והאינסטרומנטלית של מוצרט והיידן, שנים רבות אחרי מותם.
בשולי הדברים, הייתי רוצה לסיים בכמה מילות ברכה הכוללות שאפו גדול לליאור לוק על פרויקט הכדורעף הנהדר שהוא הקים בבית הספר אורט ע"ש מרים ילן שטקליס, בקריית-השרון, נתניה. השבוע נכחתי במשחק העלייה לליגה הבכירה של קבוצת הנערים של המועדון המפואר, שצמח שם תוך כמה שנים בודדות בלבד. כל כך יפה, מרגש ומחמם את הלב לראות את האהבה והחיבור שנוצר שם למשחק והרצון העז לנצח.
הכותב: עו"ד אדיר בנימיני – סגן ראש עיריית נתניה, יו"ר דירקטוריון תאגיד "מי נתניה" ויו"ר וועדת שמות רחובות ואתרים.
-------------------------
"שלטון המומחים"
/ עו"ד אדיר בנימיני
במהלך השבוע האחרון התקיים שיח ער סביב ההיעדרות מספר שרים בכירים מדיוני קבינט הקורונה. אחד הטיעונים שהושמעו היה שבקבינט הקורונה אמורים להתקבל החלטות מפי "מומחים לדבר". אמירה זו הציתה ויכוח גדול שיכול להחזיר אותנו עד לימי ראשית הדמוקרטיה בתקופה הקלאסית. לאותה שאלה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בוורסיות שונות כבר מאות שנים: מי הגורם שאמור מבחינה אידיאלית לקבל החלטות במדינה?
אחת הביקורות המרכזיות שהופנו כלפי המשטר הדמוקרטי בראשית הדרך הייתה
שגורמים שאין להם ניסיון או ידע מיוחד בתחום המדיני, הפכו שותפים בקבלת החלטות
פוליטיות. נטען, שמה לנגר, לנפח, לסנדלר, לסוחר ולימאי ולפוליטיקה?!
איזו הכשרה יש להם לקבלת החלטות בתחום המדינאות?! אפלטון הציע כתשובה לכך את מודל "שלטון
המומחים" (המכונה שלטון "המלך-הפילוסוף"). על פי שיטת המשטר שהציע,
השלטון יימסר לידי אנשים שיוכשרו לכך מיום לידתם להיות מנהיגים. הם יהיו נטולי
אינטרסים, ללא רכוש פרטי ויזכו להכשרה מתאימה. הללו ידעו, לפי גישתו של אפלטון, לקבל
את ההחלטות הטובות ביותר עבור המדינה.
המדינאי האגדי של אתונה הדמוקרטית, פריקלס, הציג את המענה בנאום
מפורסם שנשא, המהווה עד היום תמצית של עיקרי הנימוקים לטובת המודל של המשטר
הדמוקרטי. ידועה באופן מיוחד אמירתו כי "אף שרק
מעטים עשויים להיות אבות למדיניות, כולנו מוכשרים לדון אותה". כלומר, לא כל
אדם ניחן בכישורים להיות מנהיג ולשבת בשולחן מקבלי ההחלטות, אך כל אדם כן ניחן בתבונה
ובשכל-ישר, באמצעותו הוא מסוגל לבחון את הנושאים ולהביע את דעתו לגביהם.
אחת הבעיות המרכזיות בכל שלטון דמוקרטי
מודרני הוא מה שמכונה "שלטון הפקידים"; ככל שהדבר נוגע לקבינט הקורונה
בו עסקינן, המדובר באנשי משרד הבריאות. הדמוקרטיה המודרנית יצרה את מה שמכונה
עובדי השירות הציבורי ה- Civil
Servent בלעז. בעוד שעל פי הכלל, הדרג הנבחר (השרים
וחברי הכנסת) אמורים להתוות את המדיניות והדרג הפקידותי לבצע אותן, הדבר בפועל
אינו תמיד כך. במיוחד כאשר מתוך המערכת פועלים פקידים בעלי אמביציה אישית גבוהה
ורצון לקדם מדיניות לפי השקפתם.
מצד אחד יש את הפקידים, ומן העבר השני של המתרס נמצא את מה שמכונה
"דעת הקהל". שם נמצא את אותם המנהיגים שפועלים משיקולים של פופולאריות
ונוקטים עמדות שאמורות לקלוע לדעת הרוב בציבור.
איש ציבור לא אמור להיות משועבד לדעת הקהל ולא לפקידות ו/או למומחים;
עליו לשמוע את דעותיהם ולקבל את ההחלטות בעצמו לטובת המדינה אותה הוא משרת. לא
המומחים אמורים לקבוע מה יהיו ההחלטות בקבינט הקורונה, אלא נבחרי הציבור שאמונים
על בחינת התמונה הכוללת.
מי שהגדיר זאת באופן הטוב והממצא ביותר היה חבר הפרלמנט הבריטי, אדמונד ברק: "הנציג הנבחר מטעמך חייב לך לא רק את חריצותו, אלא גם את כוח השיפוט שלו; הוא בוגד בייעודו לשרת אותך אם הוא מקריב אותו לטובת דעותיך".
לפני מספר שבועות התנהל ויכוח ער ומרתק באחד הפורומים הנוסטלגיים העוסקים ב"נתניה של פעם", הפועלים ברשת החברתית. המחלוקת נסובה סביב שאלת מקורות קריאת שמו של הרחוב שדרות ח"ן הממוקם במרכז העיר נתניה.
בעוד שבעיר ת"א אין מחלוקת ששדרה זו קרואה על שמו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, וראשי התיבות ח"ן מסמלות את ראש התיבות של שני שמותיו הפרטיים. אך לא כך בעיר נתניה.
בעוד שקרוב למחצית הגולשים ברשת החברתית טענו בלהט כי גם בנתניה שדרות ח"ן קרויה גם כן על שמו של המשורר הנערץ (כמו בת"א), היו כאלה שהציגו עמדה הפוכה. עמדה שיש לה מקורות וסימוכין בארכיון העירוני.
בהיותי חבר מועצה ותיק (משנת 2003) שמעתי לא אחת את הטענה כי שדרות ח"ן קרויה על שמן של שתי בנותיו הבכורות של ראש העיר הראשון, עובד בן-עמ"י. הטענה הזאת מתכתבת גם עם העובדה שביתו של בן-עמ"י (וילה רחבת היקף שנהרסה בינתיים), הייתה ממוקמת ברחוב שדרות ח"ן. גרסה שלישית מופיעה באתר המורשת של העיר נתניה, וזו מייחסת את שם הרחוב "חן" (ללא מירכאות) ליפי המקום.
מה שכן, הדבר יוצר בעיה קלה לחובבי הטריוויה בעיר; במשך שנים כשנשאלה השאלה מיהו האדם היחיד שהונצח ארבע פעמים ברחבי העיר? התשובה הייתה מן הסתם ח.נ. ביאליק, שבית ספר, שלושה רחובות קרואים על שמו. הרחובות הם, ביאליק, שד' ח"ן ורחוב "המתמיד", המתייחס לשירו המפורסם העוסק בתלמיד המתמיד בלימודיו (רחוב שקיים גם בעיר רמת-גן בה התגורר בערוב ימיו). ככל שנשלול את השיוך של ביאליק לשדרות ח"ן, הרי שהכמות תרד באחד ותשלול את הייחוד.
אולם זו לא הסיבה היחידה לכך ששאלת הטריוויה הזאת איבדה מתוקפה; קיומו של רחוב המתמיד היווה עבורי השראה (מתוקף תפקידי כיו"ר וועדת שמות הרחובות העירונית) לקרוא שמות נוספים על שם שמות שרי משוררים עבריים מפורסמים. כך נוספו לאחרונה שמות רחובות בעיר ע"ש שמות שירים שנכתבו על-ידי המשוררים אברהם שלונסקי, נעמי שמר, שאול טשרניחובסקי, חיים גורי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, רחל, חיים חפר, תרצה אתר, דוד אבידן, יהודה עמיחי ועוד רבים וטובים.
איימס, ידידי ישראל וחסיד נלהב של המאבק למען זכויות בעלי החיים, כיהן בפרלמנט במשך 38 שנים. ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג-איכר, פנתה אלי בהצעה לקרוא רחוב על שמו והצעתה לימים אכן התקבלה.
-----------------------------
אומנות
הפוליטיקה / עו"ד אדיר בנימיני
בישראל פועלות מכללות אקדמיות המתיימרות "להכשיר את מנהיגות העתיד", אך האם הדבר באמת אפשרי?! האם מנהיגות אינה תכונה מולדת ולא רק נרכשת?!
ראש ממשלת גרמניה, אוטו פון-ביסמארק, הוא אבי האמרה הידועה כי "הפוליטיקה היא האומנות של האפשרי". ביסמארק ביקש לסתור את ההשקפה כי בפוליטיקה קיימים יסודות של מדע. הוא בוודאי הכיר את הקביעה הידועה של אריסטו כי העיסוק המדיני זו האומנות הדורשת את רמת המיומנות הגבוהה ביותר, שכן זו האומנות "השלטת על כל האחרות".
אם נקבל את ההנחה כי העיסוק הפוליטי הוא בגדר מעשה אומנות, הרי שמתוקף כך גם מתחייבת המסקנה שהכישרון לעסוק בתחום, אינו נרכש, אלא בהכרח מולד. לימודים מנהיגות באקדמיה יכולים אולי לתת כלים טובים, וכמובן גם רקע חשוב, ברמה התיאורטית, אבל אין בהם כדי להכשיר אדם, ולהפוך אותו בהכרח לפוליטיקאי/מדינאי טוב. בוודאי לא להפוך אדם ל"אומן פוליטי" או למנהיג יוצא דופן.
עמד על כך יפה החוקר הבריטי (מתחום מדע-המדינה), מייקל אוקשוט, שכתב כי "אי אפשר ללמד או ללמוד ידע מעשי, אפשר רק להנחיל ולרכוש אותו. הוא קיים רק במעשה עצמו. ניתן לרכוש אותו רק בשהייה ממושכת במחיצתו של אדם המיישם אותו ללא הרף".
במהלך עיסוקיי בתחום הציבורי, נתקלתי בקשיים גדולים שמתגלים בפני גורמים חדשים שבאו למערכת הפוליטית כשהם חדורי אידיאלים ורצון לשנות ולהשפיע. רובם התפטרו במהלך הקדנציה ממועצת העיר, ופרשו מהעולם הפוליטי. מדובר במי שצברו תסכול רב, מהאופן שבו המערכת מתנהלת. תופעה דומה זיהיתי גם אצל מי שהגיע מתחום הניהולי-עיסקי והבטחוני, שם הדגש הוא בעיקר על עשייה פרודוקטיבית. המערכת הפוליטית היא מתישה מאוד, המרוץ בה הוא בהכרח לטווחים ארוכים, היא כוללת ישיבות אין סופיות, המלוות בהשחתת זמן רב ויקר לריק, כאשר הפירות המופקים הם בדרך כלל מועטים ביותר, ודורשים מאמץ ניכר. רק מי שנחוש מספיק ועושה את התפקיד מתוך אהבה, מסירות ותחושת שליחות, יכול לשרוד במערכת הפוליטית לאורך זמן. יש מי שאינם בנויים לכך. בנקודה זו מתגלה בעיניי אותה "אומנות פוליטית", ביכולת של איש-הציבור להביא הישגים, על אף, ולמרות הקשיים ואבני הנגף שנמצאים בדרך. בזה בא לידי ביטוי הכישרון ואותו ידע מעשי הכרחי, שדרוש כדי להצליח בפוליטיקה.
-------------------------------
מתוך השבוע בנתניה 11/112021 - כך נולד רחוב החשמל בעיר נתניה
------------------------------------
טור אישי מאת עו"ד אדיר בנימיני שפורסם ב"חדשות השרון והסביבה 10/12/2021 "למי צלצלו הפעמונים" (שם הטור בהשראת ספרו של ארנסט המינגווי)
הקדישו לרגע מחשבה מהם המקומות בהם יש צלצולים חוץ מאשר בתי ספר?!
למעט בתי סוהר מפעלי ייצור ובתי ספר , אין שימוש בצלצולים.בית הספר המודרני בא לעולם במקביל ל"מהפכה התעשייתית"; עידן שחייב משמעת, צייתנות ויכולת לחזור על פעולות באופן מתורגל וסיסטמתי.
הטענה שהצלצול חשוב כי בלעדיו התלמיד לא יגיע בזמן לשיעור, כבר הוכחה כבלתי נכונה. בבתי ספר ברחבי העולם בהם אין צלצולים, אין בהכרח יותר איחורים, בהנחה שנאכפת מדיניות ברורה שאינה סלחנית כלפי איחורים.
לאור כל זאת פניתי לראש מנהל החינוך, אתי דהן, וזו השיבה לי כי הנושא יובא לדיון בישיבת המנהלים הקרובה.
מציאות ללא צלצולים בבתי הספר בנתניה יכולה להיות הרבה יותר נעימה.
-------------------------------
טור אישי מאת עו"ד אדיר בנימיני בשם "יכולת ההכרעה" (על היכולת של מנהיגים לקבל או להימנע מקבלת החלטות) שהתפרסם ב"חדשות השרון והסביבה" 14/01/2022
יכולת
ההכרעה / עו"ד אדיר בנימיני
תופעה שחוזרת על עצמה רבות בישיבות הנהלה של גופים ציבוריים היא ההעדפה (המאוד אנושית) להימנע מקבלת החלטה. הכוונה כמובן לנטייה לדחות את הדיון בסוגיה שעל הפרק, מאשר להכריע בה לכאן או לכאן. הכרעה שמשמעותה לשאת באחריות לתוצאות ההחלטה, לטוב או לרע.
ידועים מאוד בהקשר זה דבריו של הנשיא האמריקני, תיאודור רוזוולט, שנחשב לאחד הנשיאים המרתקים והמסקרנים בהיסטוריה של ארה"ב. רוזוולט טען שבכל צומת-דרכים בו יש לקחת החלטה, הדבר הטוב ביותר הוא מן הסתם להכריע לטובת המהלך הנכון. האפשרות השנייה היא לעשות חלילה את המהלך השגוי, אבל האופציה הכי גרועה האפשרית, היא לא לעשות דבר. כלומר, לא לקבל שום החלטה.
הבעיה מתעוררת בעיקר במצבים בהם צריך לקבל החלטות מהר, כשסד-הזמנים לוחץ, כשאי קבלת החלטה משמעה אובדן ההזדמנות. במקרים כאלה, כאשר "הרכבת על סף יציאה מן התחנה", נמדדת המנהיגות והיכולת של האדם לבוא לכדי הכרעה.
לתופעה ישנה שורשים עמוקים בזמן; מספרים כי כאשר רצה אחד הסנטורים ברומא להגן על המצביא המהולל, סקיפיו אפריקנוס, בגין החלטתו שלא להעניש את אחד המפקדים הכפופים לו, וזאת בשל מעללי הביזה שביצע בסיציליה; אותו סנאטור אמר במהלך הדיון בסנאט כי "רבים (הם) המטיבים לדעת כיצד לא לשגות, מהיודעים לתקן את שגיאותיהם".
פן אחד ידוע של התופעה להימנע מקבלת החלטה (ולדחות את ההכרעה), היא השאיפה להשיג את התוצאה האידיאלית. רצון זה מהווה פעמים רבות מעין מעצור הבולם את ההכרעה. בחכמה רבה נאמר כי "לעולם יש לבחור אם לא ברע במיעוטו, אזי לפחות בטוב במירבו, לא בטוב המושלם". הטוב המושלם בדרך-כלל אינו בר-השגה, ואין סיבה לעכב הכרעה בסוגיה דחופה שנמצאת על הפרק, רק מתוך רדיפה אחר אותו אידיאל בלתי מושג. יותר מידי נזקים נגרמים בגלל עמידה עיקשת על מציאת "תוכנית מושלמת" לפתרון, במחיר של השארת המצב הרע הקיים, במקום לבצע מהלך כלשהו. ככלל, נכון יותר בעיניי להעדיף את "הפתרון הלא מושלם", על פני דריכה על המקום.
---------------------------------------
ידיעה על החלטות וועדת השמות בעיריית נתניה "תיקון עיוותים היסטוריים" מתוך: "חדשות השרון והסביבה" 25/02/2022
-----------------------
ידיעה מתוך: "השבוע בנתניה" 03/03/2022
--------------------------
ידיעה מתוך: "חדשות השרון והסביבה" 04/03/2022
-----------------------
טור אישי מאת עו"ד אדיר בנימיני מתוך: "חדשות השרון והסביבה" 18/03/2022
ארבעים
שנה ל"נתניה ועוד 15" / עו"ד אדיר בנימיני
בעונת המשחקים הקרובה יציינו במועדון מכבי נתניה 40 שנה לעונת האליפות ההיסטורית של מכבי נתניה; המדובר בעונה הידועה בעיקר הודות לפנינת הלשון של מאמן הקבוצה דאז, מוטל'ה שפיגלר: "בליגה יש היום את נתניה ועוד 15 קבוצות". או בקיצור "נתניה ועוד 15".
לטובת מי שלא חווה את אותה התקופה אספר כי עונת 1982/83 נחשבת לאחת הגדולות ביותר בתולדותיה של מכבי נתניה, שהסתיימה בפער דו- ספרתי מהקבוצה שסיימה במקום השני. בהרכב שיחקו אז שחקנים שנחשבים לאגדתיים בהיסטוריה של המועדון כמו חיים בר, דוד לביא, האחים עודד וגד מכנס, משה גריאני, דוד פיזנטי, שלמה שירזי, ומאמן הקבוצה הנוכחי, בני לם.
במשחק החוץ האחרון מול מכבי פ"ת, פנה אלי מאוהד הקבוצה הוותיק, בני מלר (שהוא במקרה נצר לאחד ממייסדי העיר נתניה), והציג בפניי רעיון לציון לעריכת אירוע בנוכחות שחקני הקבוצה בעבר ובהווה, במהלך אירועי הקיץ שעורכת עיריית נתניה לרווחת התושבים. בעקבות כך פניתי לראש העירייה, מרים-פיירברג-איכר ולמנכ"ל חברת הספורט העירונית. ציון אירוע מעין זה במהלך הקיץ הקרוב, ייתן הזדמנות לאוהדי הקבוצה להביט אחורה על המורשת המפוארת מן העבר וליהנות במקביל מהווה אופטימי ומלא תקווה בעתיד.
מינויו של בני לם למאמן הקבוצה הביא לפרץ של נוסטלגיה בקרב האוהדים וחיזק את התחושה שהקבוצה הנוכחית החזירה את הריגוש ומשקפת יותר ויותר את ה- DNA המקורי של המועדון. בהקשר הזה אני חייב לציין שאני מאוד נהנה מהסגנון הבטוח והישיר של בני לם בראיונות לתקשורת, שם הוא משדר ביטחון גדול כלפי חוץ וכלפי השחקנים עצמם. הסגנון הזה מחזיר אותי לילדות באייטיז, כשהמדור הכי מעניין במוסף הספורט בעיתון היה "סודות מחדר ההלבשה". מאמנים כמו שפיגלר, דוויד ("הכריש") שוויצר, שלמה שרף, אליהו עופר, לופא קדוש, ושחקנים כמו שלום אביטן וחיים בר, לא היססו לומר דברים בעלי משקל ויצרו עניין.
בתקופה בה למדתי בבית הספר היסודי כולנו היינו עצבניים במיוחד, מאחד בשם פרנק ארוק, מאמן שהצליח להדליק אותנו באמירות פרובוקטיביות מלאות הביטחון שלו, שגרמו לשחקני הנבחרת שלנו לשקשק בכל פעם ששיחקנו מול נבחרתו - אוסטרליה. ומה יש לנו בכדורגל שלנו היום?! מסיבות עיתונאים משמימות ומעייפות, בהם מדברים ומדברים אבל לא אומרים כלום. הרבה אוויר חם, שאליו מתלווה אוסף של קלישאות וסיסמאות, שהן לא יותר מפרפרזה מהונדסת של הקלישאה השחוקה: "משחקים משבת לשבת". בני לם מביא גם במובן הזה, משב רוח רענן חדש-ישן.
הכותב: עו"ד אדיר בנימיני – סגן ראש עיריית נתניה, יו"ר דירקטוריון תאגיד "מי נתניה" ויו"ר וועדת שמות רחובות ואתרים.
-------------
ידיעה מתוך: "חדשות השרון והסביבה" 25/03/2022
ידיעה מתוך: "ידיעות נתניה" 25/03/2022 מקבוצת ידיעות אחרונות
----------------------------
----------------------------
------------------------
עצמאות
מחשבתית / עו"ד אדיר בנימיני
הוגה-הדעות הצרפתי הנודע, ז'אן-ז'אק רוסו, כתב ספרו הנודע "על אמנה החברתית" כי במשטר החברתי האידיאלי לפי ראות עיניו, אין מקום כלל למפלגות פוליטיות. על פי תפיסתו, בתוך "חבר בני אדם" שמתכנס יחדיו, מאבד האינדיבידואל את יכולת החשיבה האישית שלו, וכתוצאה מכך הוא עלול להתחיל לחשוב בדיוק כמו דעת רוב החברים בתוך הקבוצה אלה הוא משתייך. ביוונית עתיקה קיים מונח בשם "אקרסיה" שפירושו "חולשת הרצון" והוא משקף פן אחד של הסיטואציה המתוארת. כך זה נכתב במילותיו של רוסו: "כדי שיוכל הרצון הכללי לבוא לידי ביטוי, צריך שלא תהיינה בתוך המדינה חברות חלקיות (מפלגות - א.ב), ושכל אזרח ואזרח יחווה את דעתו, אך ורק, על פי מה שהוא חושב בעצמו".
בעידן של הרשתות-החברתיות מתחזקת התחושה שתופעת "המחשבה הקולקטיבית" כבר לא מאפיינת רק מפלגות. נוצר לעתים רבות הרושם שרבים המשתייכים לסקטור או למחנה כלשהו יטו להדהד את עמדת מנהגיו של הסקטור אליו הם משתייכים, כמעט באופן אוטומטי. בחזקת, "אמור לאיזה סקטור אתה משתייך ואדע את עמדתך בנושא כזה או אחר". ממש כמו אוהד כדורגל ש"רואה רק קבוצה אחת על המגרש". אין מדובר בתופעה גורפת, ויש גם מי שמצליח לשמור על מחשבה עצמאית, אך לא תמיד קל למצוא מגיב המשתייך באופן מובהק לצד מסוים, אשר יבקר את המחנה שלו באופן פומבי ברשת-החברתית. יודגש כי התופעה מאפיינת את המשתייכים לכלל המחנות והסקטורים השונים, ללא יוצאים מן הכלל.
כאשר מדובר בחברות במפלגה, הקושי הזה מתעצם, גם במקרים בהם מדובר באדם חזק ומגובש מאוד מבחינה רעיונית. הדינמיקה המפלגתית עלולה להביא אותו בסופו של דבר, להתפשר פה ושם על עמדותיו ורעיונותיו, להתיישר עם עמדת המפלגה. ברור שאדם יתקשה למצוא לעצמו "מפלגה מושלמת", אידיאלית, שיכולה להחזיק ולשקף בדיוק את כל עמדותיו בכל מגוון הנושאים על סדר היום. בנסיבות הללו חבר מפלגה מרגיש עצמו נאלץ להיסחף אחר דעת הנהגת המפלגה או הרוב במוסדות הנבחרים שלה. בשל האווירה שנוצרה ברשתות-החברתיות, קשה היום, להבדיל אולי מהמצב בעבר, לעמוד בראש אופוזיציה פנים מפלגתית.
בכך מסתכמת הדילמה של כל אדם במדינה דמוקרטית להיות "אדון לעצמו" או למסור עצמו לקבוצה גדולה יותר של אנשים, שחושבים פחות או יותר אותו דבר כמוהו, ולהתחיל לחשוב כמוהם במידת הצורך.
------------------------------------------
טור אישי מאת עו"ד אדיר בנימיני שפורסם "חדשות השרון והסביבה" 10/06/2022
------------------------------------------------
"השבוע בנתניה" 09/06/2022
---------------------------------------
טור אישי עו"ד אדיר בנימיני חדשות השרון והסביבה" 01/07/2022
-------------------------------
ידיעה מתוך "השבוע בנתניה" 14/07/2022
-----------------------------
"אינני יכול לתת לכם את נוסחת ההצלחה, אבל אני כן יכול לתת לכם את נוסחת הכשלון: לנסות לרצות את כולם" (הרברט באיארד סוופ).
הזמר האמריקני, ריקי נלסון, היה סוג של אליל נעורים בשנות החמישים. נלסון שאף הצליח לתקופה מסוימת לקרוא תיגר על אלביס פרסלי האגדי, זכור בעיקר הודות ללהיטו הגדול "שלום מרי לו". במהלך הופעה שערך בתחילת שנות השבעים בניו-יורק, בה הרבה לנגן שירים חדשים ולא רק להיטיו המוכרים, זכה נלסון לשריקות בו מהקהל. בעקבות אירוע זה חיבר הזמר את הלהיט "מסיבת גן"; השיר תיאר את החוויה שעבר לאור התגובה העוינת מהקהל, ובפזמון של השיר נכתב בתרגום חופשי השורות הבאות: "למדתי את הלקח שלי היטב; לא ניתן לרצות את כולם ולכן עליך להיות שלם עם עצמך".
הקביעה הזו הינה מדויקת מאוד ונכונה לא רק בעולם המוזיקה, אלא בעולם הפוליטי ואף ביתר שאת. תמיד יימצא המיעוט של האנשים שלא יהיו מרוצים ממהלך כזה או אחר שנעשה. המבחן הוא לעשות את מה שנכון ולהיצמד לדרך שבה בחרת לצעוד בה ולהתמיד בה.
הניסיון וההשתוקקות לרצות את כולם, היא באיזשהו מקום אולי טבעית לאדם, ובוודאי לכל נבחר ציבור, אשר רוצה לגייס סביבו תמיכה רחבה, אהדה גדולה, ולגלוש על גלי האהבה של ההמון (אלא אם מראש בחר לעצמו אג'נדה קונטרוברסלית בהגדרה). אך לעיתים, לא רק בפוליטיקה, גם בחיים, אחת ההחלטות הכי קשות שיש לקבל היא החלטה "איזה גשר לחצות ואיזה גשר לשרוף". המדובר לעיתים בהחלטה בלתי נמנעת.
מי שביטא זאת בצורה הטובה ביותר לטעמי היה הנשיא ה-26 של ארה"ב, תאודור רוזוולט, שנחשב לאחד הגדולים בתולדותיה של אומה כבירה זו: "לא המבקר חשוב, וגם לא מי שמצביע על מעידתם של חזקים או על האופן שבו היו צריכים לפעול. השבח מגיע לאנשים הנאבקים בזירה, שפניהם מכוסות באבק, יזע ודם; ששואפים כל הזמן וטועים שוב ושוב, מפני שאין מאמץ בלי טעויות. לאלה שמנסים, שמתלהבים, שמקדישים את עצמם למען מטרה ראויה; אלה שבמקרה הטוב מצליחים ובמקרה הגרוע נכשלים - אך לפחות עושים זאת בשעה שהעזו וניסו, כך שמקומם לעולם לא יהיה לצד הנשמות הקרות ומוגות הלב שלא ידעו מעולם ניצחון או הפסד".
משל עם מוסר השכל דומה ניתן למצוא בספרו של האציל הספרדי חואן מנואל, באחד מסיפורי "הרוזן לוקנור" (הוצאת מאגנס, 2010); שם מסופרת האגדה על איכר אחד שיצא עם בנו למסע לעיר השכנה עם בהמת מסע, כאשר בכל קונסטלציה נמצאו תמיד אנשים שהיה להם מה לומר על מעשיהם. וכך מסכם זאת המספר: "האמן לי, שלא תוכל לרצות את הכול; אם טוב הדבר, יטילו בו פגם אנשי עוולה ואלה שאינם יכולים להפיק ממנו טובת הנאה כלשהי; ואם רע הדבר, הרי אלה השואפים לטוב לא יצדיקו את המעשה הרע. ולכן, אם ברצונך לעשות את המיטב והמרב למען עצמך, השתדל לעשות את המיטב שיענה באופן מירבי על צרכיך, ובלבד שלא יהיה בדבר רבב; אל תימנע מן העשייה מחשש מדברי הבריות. עובדה היא שמרבית האנשים אומרים את הדברים על פי צורכיהם ומתעלמים ממה שעולה בקנה אחד עם טובת זולתם".
לסיכום: על מנת להצליח בתחום הפוליטי, צריך לעתים לקבל החלטות שאינן פופולאריות מבחינה ציבורית, שיכולות להכעיס ציבור מסוים, וגם החלטות קשות על בסיס פרסונאלי. מצבים מסוג זה מעמידים את נבחרי הציבור למבחן, לא לכולם יש את עצבי הברזל הנחוצים כדי לנהוג כך, ובכך תימדד לעיתים מידת ההתאמה שלהם לעיסוק בתחום.
שופר
בכותל / עו"ד אדיר בנימיני
בתקופת שהותם של הבריטים בארץ ישראל הוטל איסור על ידי שלטונות המנדט שפעלו כנגד המנהג היהודי לתקוע בשופר במוצאי יום הכיפורים בכותל המערבי. הבריטים ביקשו למנוע טקסים דתיים בסביבת הכותל מחשש פן הדבר עלול לעורר מהומות מצדם של תושבים ירושלים הערבים.
למרות האיסור היו שנים בהם היה מי שלקח על עצמו את הסיכון והוציא את האקט המסורתי לפועל; בשנת 1932 היה זה שלמה נוימן, שריצה בשל כך עונש מאסר בן 21 ימים. שנה לאחר מכן היה זה אהרן צוקרמן שנאסר על כך למשך שבועיים. בשנת 1934 היה זה חיים ראובן הורביץ והבריטים בניסיון ליצור הרתעה דנו אותו לעונש כבד יותר של שלושה חודשי מאסר.
מנחם בגין שקיבל את הפיקוד על האצ"ל בשלהי שנת 1943 החליט לשים לכך סוף ולקראת יום הכפורים בשנה שלאחר מכן, פרסם האצ"ל אזהרה לבריטים על פיה שוטר בריטי שיפריע לתקיעת השופר, יחשב בעיניי הארגון כפושע פלילי. כתוצאה מכך העדיפו בלשי המשטרה הבריטית להימנע מעימות עם המתפללים ולא הפריעו לתקיעת השופר.
מנחם בגין מספר בזיכרונותיו כי לזכותם של הבריטים יאמר שהם "מבינים היטב את ערכם המדיני של סמלים מסורתיים", ולכן הם אסרו בקפדנות על האיסור לתקוע בשופר ברחבת הכותל. זאת במטרה להשתיק את הקול החשוב והסמלי הזה שהוא עדות אחת לעבר מפואר של עם ישראל. התוכנית אותה רקמו באצ"ל הייתה משולבת "פסיכולוגית ומעשית", והנשק הפסיכולוגי היה זה שניצח בסופו של דבר. האזהרה שפורסמה עשתה את שלה (מתוך: "המרד – זכרונותיו של מפקד הארגון הצבאי הלאומי" הוצאת אחיאסף).
ד"ר יוחנן בדר, מי שהיה כבר אז אחד האישים המקורבים למנחם בגין (לימים כיהן במשך שנים ארוכות כחבר כנסת מטעם חרות) סיפר בהקשר לאירוע הזה כי הוזמן לשיחה אצל המשורר הרביזיוניסטי, אורי צבי גרינברג, שביקש ממנו לאתר את בגין ששהה אז במחתרת, ולומר לו כי מעשה מעין זה עלול לסכן את הגישה של היהודים לכותל. זו פשוט תחסם על ידי השלטונות הבריטים. בדר מספר כי השיב בזו הלשון: "אתה גליצאני כמוני (גליציה – אזור הנמצא כיום בפולין שהיה בעבר שייך לאימפריה האוסטרית – א.ב), ואתה מכיר את הביטוי 'קיביצר'. זהו אדם שהוא עצמו אינו משתתף במשחק הקלפים, אך עומד מאחורי השחקנים ונותן להם עצות. אני אף פעם לא רציתי להיות קיביצר ומעולם לא אהבתי קיבצרים" (מתוך: "דרכי לציון" הוצאת מוסד ביאליק).
בסופו של דבר, למרות החשש שהביעו מהמהלך גורמים שונים ביישוב היהודי המנדטורי, לפעולה הייתה תוצאה חיובית ולא נאסר עוד על המתפללים בכותל לתקוע בשופר בסיום תפילת הנעילה.
על מערכת הבחירות האחרונה וספרי "הדרך לכנסת" - על מקורותיה של שיטת הבחירות בישראל.
---------------------------------------
--------------------------------
דמוקרטיה
בעידן הרשתות / עו"ד אדיר בנימיני
סוגיה שטרם נבדקה בפרספקטיבה ארוכה זמן, היא שאלת מידת ההשפעה של הרשתות החברתיות על אופן התנהלותם של נבחרי ציבור. אנחנו יודעים שהתופעה קיימת וגם ערים להשפעותיה. אך עד כמה שונה כיום הזירה הציבורית ביחס לעידן הקודם? עידן בו נעשה שימוש במושג "דעת הקהל". זהו עניין שוודאי עוד יתעמקו בו רבות בעתיד. בוודאי תיבחן במסגרת זו השאלה עד כמה אנחנו אולי מתחילים לאמץ בהשפעת הרשתות אלמנטים של דמוקרטיה ישירה.
כידוע, הדמוקרטיה באה לעולם בתקופה הקלאסית כדמוקרטיה ישירה; כל אזרח בעל זכות הצבעה היה רשאי להגיע לאסיפת העם באתונה העתיקה ולהשתתף בכל החלטה מדינית או חקיקה שנדונה שם. כמה מאות שנים לאחר מכן, החל תהליך של התחזקות במעמד הפרלמנטים באירופה. תחילה בבריטניה ובהמשך ברוב מדינות אירופה המערבית. תהליך זה הביא לעולם את המושג "דמוקרטיה ייצוגית". הרעיון על פיו נציג אחד ממונה על מחוז בחירה, הינה שיטה ששורשיה נמצאים בתקופות קדם-דמוקרטיות. המחוקקים באותה העת הוחזקו כמי שהיו אמורים לייצג גופים קיבוציים ולאו דווקא בני אדם כפרטים, וזאת כחלק מהמורשת הפיאודלית.
המאבק הארוך שהתנהל ברחבי אירופה כנגד האריסטוקרטיה, היה ביסודו מאבק למען הפרלמנטריזם. מטרתו הייתה לכך שכלל האזרחים יזכו לכוח-פוליטי והשפעה, לטובת חברה צודקת וטובה יותר. המאבק נוהל בראשיתו על ידי בני המעמד הבורגני שהחל להתגבש בעקבות המהפכה התעשייתית. אליו הצטרפו בהמשך ארגוני העובדים.
במקביל נוצר המונח "הפיקציה של הייצוג"; הנציג של העם נשלח לייצג אותו בפרלמנט כשהוא נושא עימו מעין "פיקדון", והוא עצמאי בשיקול הדעת שלו. מי שהגדיר זאת באופן הממצה ביותר היה חבר הפרלמנט הבריטי, אדמונד ברק (1797-1729): "הנציג הנבחר מטעמך חייב לך לא רק את חריצותו, אלא גם את כוח השיפוט שלו; הוא בוגד בייעודו לשרת אותך אם הוא מקריב אותו לטובת דעותיך".
ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון מאוד אהב את שיטת הבחירות הבריטית: "אתונה הייתה מולדת הדמוקרטיה העתיקה, אבל היא לא ידעה משטר הנציגות הנבחרת. המצאה גאונית ופשוטה זו היא המצאה בריטית". מבחינתו של בן-גוריון זו הייתה צריכה להיות השיטה הנוהגת גם בישראל.
אין ספק שתמיד היו גורמים שהשפיעו על המערכת הציבורית; בין אם אלו היו קבוצות לחץ, לוביסטים וגורמים אינטרסנטים בגלי כוח והשפעה. היתרון שאותו אפשר לראות ברשתות החברתיות (אם נשים בצד ונתעלם מהשיח הרעיל שהתפתח שם במקומות מסוימים) הרי זה בכך שהן העניקו לעם אפשרות להשמיע את קולו ואת עמדתו בענייני השעה, באופן מכרסם ללא צל של ספק באותן עקרונות יסוד עליהן נשענה הדמוקרטיה הייצוגית בגרסתה המקורית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה