Quidquid id est timeo Danaos et dona ferentes
Publius Vergilius Maro
"היזהר מן היוונים גם כשהם מביאים מתנות"; המקור מאת המשורר הרומי וירגיליוס ביצירתו הנודעת "אניאס"; יצירה זו מכילה למעשה את תמצית האתוס המיתולוגי הרומי, שכמו מיתוסים אחרים מן העת העתיקה, מתחיל בסיפור מלחמת טרויה. זהו גם האירוע המכונן של העם הרומי.
האזהרה לעיל נאמרה על פי גרסתו של וירגיליוס, מפיו של לאוקואון, הכוהן הגדול של העיר טרויה; כל זאת, בעקבות גילוי הסוס (שלימים יזכה לכינוי "הסוס הטרויאני"), שהשאירו היוונים מחוץ לחומות העיר. כידוע, לאחר שנכשלו כל נסיונות הדנאים (היוונים) לכבוש את העיר טרויה במהלך המלחמה, בנו היוונים סוס-עץ חלול והחביאו בתוכו חיילים. סוס העץ הוקדש לאלה אתנה. לאוקואון הזהיר את בני עירו מן התכסיס היווני ואמר: "יהא הדבר הזה אשר יהא, אני חושש מן הדנאים גם כשהם מביאים מתנות".
בני העיר טרויה לא שמעו לעצתו של הכוהן לאוקואון, ולאחר שהוא ובניו נחנקו על ידי שני שנחשי ים עניקיים, פירשו זאת הטרויינים כמעשה נקם של האלה אתנה, והכניסו את סוס העץ הענק לתוך עירם. בכך גזרו את גורלה. איניאס, שהיה בנה של ונוס, נמלט, ולאחר שהייה קצרה בקרתגו, הגיע לאיטליה וייסד בה את ממלכתו החדשה.
אנקדוטה מעניינת שקשורה למשפט הנודע ניתן למצוא ב"דברי הכנסת", בדיון שהתנהל שם בעניין שיטת הבחירות הרצויה ברשויות המקומיות. מי שהשתמש בפסוק היה חבר הכנסת, חיים לנדאו, כהאי לישנא: "[...] ניסה כאן חבר הכנסת גוברין לשיר שיר מזמור לדמוקרטיה, מזמור שיר נגד הקנוניות בארץ. כשאני שומע מפיו דברים אלה אני אומר: 'Timeo Danaos et dona ferentes'. כשהוא מגיש על טס את עניין הדמוקרטיה וביטולן של הקנוניות אני שואל: מי התחיל בכלנתריזם? מי הייתה המפלגה שהעלתה את הגורם הזה בחיינו, אם לא מפא"י?"
הכותב: עו"ד אדיר בנימיני
אחריות נושא משרה למינוי כושל
("Culpa in Eligendo")
עיקרון שמקורו במשפט הרומי, המטיל אחריות ציבורית למינוי כושל של אדם על-ידי הדרג הבכיר (כיום הדרג הנבחר) לתפקיד בעל חשיבות במערכת הציבורית.
לפי התפיסה הזאת, מי שבחר ומינה את האדם שכשל במילוי תפקידו, נושא באחריות לכישלון מתוקף כך שבחר בו ומינה אותו לאותו תפקיד.
שר המשפטים, פנחס רוזן, התייחס באחד מנאומיו בכנסת, בהקשר זה לעיקרון האמור, בדיון על מינוי היועץ המשפטי לממשלה, וציין שהוא נושא באחריות למינוי בהיבט הזה.
קיימת השקפה בעולם המשפט שיש מקום להרחיב את העיקרון מן המשפט הציבורי ולהחיל אותו על המשפט הפרטי, בקשר עם החלטות של מנהלים כלליים ודירקטורים בחברות ציבוריות ופרטיות, בנוגע למינויים כושלים של נושאי משרות בתאגיד שהם עומדים בראשו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה