De Lege Ferenda
De Lege lata
מאמר משפטי: עו"ד אדיר בנימיני
"הדין הרצוי והדין המצוי"; הדין המצוי (de lege lata) ידוע גם בכינויו Lex lata, משקף את המצב המשפטי כפי שהוא. לעיתים רבות קיים מתח רב בין מה הדין המצוי לבין הדין הרצוי (de lege ferenda), הידוע גם בכינוי Lex ferenda. במצבים מסוימים זהו בעצם הכינוי ל"חוק העתידי", זה שאמור להיכנס לתוקף או זה שנמצא בהליכי הכנה/חקיקה.
לא אחת נוהגים הרשויות לפרש הסדרים נורמטיביים קיימים (קרי את חוק המצוי), כפי שהם היו רוצים לראות אותו, וזאת כאמור על ידי פרשנות של החוק הקיים. בית המשפט העליון נדרש לכך לא אחת וקבע כי "[...] אין לה, לרשות השלטונית, חופש לעצב לעצמה את המטרות, שלשמן היא רשאית להפעיל את שיקול-דעתה. שיקול-דעת, המופעל מכוח החוק, חייב להתקיים במסגרת המטרות שהחוק קבען, ובמסגרת זו בלבד" [בג"צ 953/87, 1/88 אברהם פורז נ' ראש עירית תל-אביב-יפו ואח'; סיעת העבודה בעירית תל-אביב-יפו ואח' נ' מועצת עירית תל-אביב-יפו ואח' פ"ד מב(2) 309, 324].
הסמכות לתקן את החוק המצוי נמצאת, כידוע, בידיו של המחוקק הראשי; כאשר הרשות המבצעת מנסה לפעול או פועלת בהתאם ל"דין הרצוי" לשיטתה, היא חורגת מסמכותה, ומפרה את האיזון בין הרשויות. עמד על כך כב' הנשיא משה לנדוי: "המנגנון הכללי של רשויות השלטון יכול לפעול כראוי רק כאשר כל אחת מרשויותיו עושה את המוטל עליה. כאשר רשות אחרת רואה עצמה חייבת לעמוד בפרץ ולקבל על עצמה תפקיד שמחוץ לתחומה הנכון, מופר האיזון העדין בין הרשויות וגם נגרם נזק לרשות שקבלה על עצמה נטל כבד מידי" [משה לנדוי "שפיטותם של הליכי הכנסת" מתוך ספר לנדוי כרך א' (תל-אביב: בורסי), תשנ"ה-1995, עמ' 109].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה