"אפלטון הוא חברי, אך גדולה יותר היא החברות עם האמת", זהו תרגום חופשי של הנוסח של האמירה כפי שהשתרשה בתוך יצירת המופת הספרותית "דון-קיחוטה" מאת הסופר הספרדי, מיגל דה סרוואנטס. השורשים הם עמוקים יותר בזמן, ומגיעים עד סוקרטס עצמו.
בעברית השתרש התרגום הבא: "אהוב את סוקרטס, אהוב את אפלטון, אך את האמת אהוב יותר מכל". ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, באחד הפולמוסים האין-סופיים שניהל מעל דוכן הכנסת מול ח"כ מנחם בגין (לימים ראש הממשלה השישי), נתן ביטוי לעיקרון הזה כשנשא את הדברים הבאים: "רב המזועזעים מספר לנו עכשיו כי הוגי-דעות של שיבת-ציון לא שיערו כלל כי יתכן להיות לאומי בלי אדיקות בדת[...] הוא כנראה אף פעם לא קרא את הרצל ולא את ז'בוטינסקי. אולם חבר הכנסת הנכבד, מר מנחם בגין, קרא בספרי סוקרטס, כפי שסיפר לנו פעם, ועליו לדעת שכתוב באיזה מקום: אהב את הרב הרצוג, אהב את הרב ניסים, אבל את האמת - יותר משניהם. חבל שאינו מסוגל לקיים את העצה הטובה הזאת".
גרסה עברית מוקדמת יותר נמצאת בסיפורו של י.ח ברנר "מסביב לנקודה" שם מציין המספר כי "את האמת אי אפשר להכחיד תחת הלשון", ומוסיף בהקשר של הצורך להפריד בין "ענייני הכלל" לבין "ענייני הפרט" ("שתי ממלכות נפרדות הן, ואחת אינה נוגעת בחברתה אפילו כמלוא הנימה") ואומר את הדברים הבאים: "שהדי במרומים, שקשה לי להטיל דופי במי שיהיה, אבל מה אעשה? יקר לי אריסטו, יקר לי אפלטון, והאמת יותר משניהם. ועל צד האמת, כלום כך עוסקים בעניין ציבורי?".
גורם קדום יותר שהביע דיעה נחרצת בדבר עליונות האמת על מה שמכונה היום "דעת הקהל" היה המדינאי והמשפטן הרומי, מרקוס טליוס קיקרו, שכתב כהאי לישנא: "החלילנים והנבלים אינם מתאימים שירים וקצב לטעמו של ההמון, ואלו החכם המחונן האמנות נעלה בהרבה, כלום יבקש לא את האמת הצרופה, אלא את רצון העם? היש דבר אווילי יותר מאשר להחשיב ככלל את אלה אשר כיחידים אתה מזלזל בהם כבורים ונבערים מדעת? ברם, החכם יבוז ליומרנותו הקטנונית וידחה את הכיבודים שהעם יעניק לו, אפילו יגישו לו מרצון" [קיקרו, "שיחות בטוסקולום" (מס' 5) כתבים שונים (הוצאת מוסד ביאליק), עמ'316]
במקור, התייחס סוקרטס לעליונותה של האמת, בדברי הפרידה שלו מחוג מכריו וחבריו (מתועד בדיאלוג "פידון"), שם הוא מורה להם לא לדאוג לגורלו אלא לדאוג יותר לאמת. התייחסות נוספת אפשר למצוא אצל סוקרטס ("האפלטוני"), ב"ספר המדינה" ("הפוליטאה"), שם הוא התייחס לקושי לבוא בריב עם דבריו של הומרוס, ולאחר שדן בעניין מגיע למסקנה כי האמת היא נעלה וחשובה יותר, גם אם יש בה כדי להביא לפגיעה בכבודו של המשורר הנערץ. אריסטו מפתח מאוחר יותר את הרעיון בספר המידות (האתיקה הניקומאכית).
נכתב על ידי עו"ד אדיר בנימיני
---------
ציטוט על האמת המתגלה מתוך מה שנתפס לעתים כ"לא רלוונטי":
האמת מתגלה מתוך מה שמצטייר כלא רלוונטי
"רשלנות מקצועית היא מצד בתי המשפט להגביל את העדויות ואת הדיון לתחומי מה שנראה רלוונטי. הניסיון הראה, וחוכמה אמיתית תמיד תראה, שחלק עצום של האמת - החלק הגדול ביותר - עולה מתוך מה שנראה בלתי רלוונטי[...] אני שב וחוזר, עובדה היא שהחלק הגדול יותר של כל אמת צמח מן הצדדי".
אדגר אלן פו
(שיח בין המספר לבלש ס'
אוגוסט דופאן)
[אדגר אלן פו "תעלומת מרי רוז'ה" מתוך: הרציחות ברחוב מורג וסיפורים אחרים תרגום: שירלי אגוזי (תל-אביב: הוצאת עם-עובד) תשס"ח-2007, עמ' 86].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה