סה"כ צפיות בדף

יום שני, ספטמבר 29

כשלון הקמת מגרשי האימונים בנתניה

בעקבות היעדרותו "מסיבות אישיות" של בעלי מכבי נתניה, דניאל יאמר, מטקס חלוקת תואר "ידיד העיר", פנה חבר מועצת עיריית נתניה, אדיר בנימיני (מפלגת הירוקים), במכתב אישי ונוקב אל ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג-איכר, בו הוא מוכיח אותה בדבר הכישלון בהעמדת תשתיות ראויות עבור המועדון והחמצת גודל השעה, עם הגעתו של דניאל יאמר, המעוניין להרים את המועדון בחזרה לימיו המפוארים, אך לא מקבל את הגיבוי לו הוא ראוי מן העירייה.

במכתבו מציין בנימיני את העובדה כי כשנתיים כבר חלפו מאז העלה לראשונה במועצת העיר חובתה הציבורית של עיריית נתניה לדאוג להקמת מתקני אימונים לקבוצות הכדורגל הפועלות בשטחה ודומה שלמרות חלוף הזמן, אין חדש תחת השמש.

בהמשך מכתבו מספר בנימיני לפיירברג כי כתושב העיר וכאוהד מועדון הכדורגל של מכבי נתניה, חש בושה וכלימה למקרא דבריו מלאי התסכול של מאמן הקבוצה, לותר מתיאוס, אשר במספר אמצעי תקשורת הן בגרמניה והן בישראל, שיתף את הקוראים בכל הנוגע למצב התשתיות הבלתי אפשרי בו פועל המועדון וסיפר כי "כל קבוצה חובבנית בליגה השישית בגרמניה נהנית ממתקנים ומתנאי אימון הרבה יותר טובים ממה שהולך פה".

"לא יתכן כי עיר בסדר גודל של נתניה, בת למעלה מ-200 אלף תושבים, איננה מסוגלת להעמיד תשתיות של מתקני ספורט ראויים, כיאה לכל עיר מודרנית בעולם וכיאה לעיר המתיימרת להפוך ל"בירת הספורט של ישראל", סיים בנימיני באופן תקיף את מכתבו, תוך כדי שהוא מציין שהמדובר בכישלון חרוץ של עיריית נתניה, המתיימרת להפוך לבירת הספורט של ישראל.

נושא מגרשי האימונים יעלה לדיון מחודש בישיבת מועצת העיר הקרובה במסגרת שאילתה אותה הגיש בנימיני לראש העירייה.

להלן נוסח המכתב:

לכבוד:

גב' מרים פיירברג-איכר
ראש עיריית נתניה


גברתי ראש העירייה,


הנדון: מגרש אימונים כדורגל

חלפו להם כשנתיים מאז העליתי לראשונה לסדר היום של מועצת העיר את חובתה הציבורית של עיריית נתניה לדאוג להקמת מתקני אימונים לקבוצות הכדורגל הפועלות בשטחה ודומה שלמרות חלוף הזמן, אין חדש תחת השמש.
בפנייתי זו אליך, לא אכחד, ואומר כי כתושב העיר, כנבחר ציבור במועצתה וכאוהד מועדון הכדורגל של מכבי נתניה, חשתי בושה וכלימה למקרא דבריו מלאי התסכול של מאמן הקבוצה, לותר מתיאוס, אחד מגדולי שחקני הכדורגל של גרמניה בכל הזמנים, אשר במספר אמצעי תקשורת הן בגרמניה והן בישראל, שיתף את הקוראים בכל הנוגע למצב התשתיות הבלתי אפשרי בו פועל המועדון.
בקליפת אגוז, אביא מדבריו כפי שצוטטו בעיתון "ישראל היום" ואשר המדברים בעד עצמם: "אני בהלם ממצב התשתיות של המועדון. זה אבסורד. כל קבוצה חובבנית בליגה השישית בגרמניה נהנית ממתקנים ומתנאי אימון הרבה יותר טובים ממה שהולך פה. העירייה והקהילה חייבות לסייע לנו. אין לנו מקום להתאמן ואנחנו נאלצים לארגן הכול בעצמנו ולהתאמן באצטדיון של הקבוצה. המצב הוא איום ונורא עבור הילדים והנוער, שנאלצים לנסוע 40 דקות באוטובוס לכל כיוון כדי להתאמן. איך הם יכולים ליהנות ככה מכדורגל?" (הדגש אינו במקור –א.ב).
חפצתי לומר לך גברתי, בקול דממה דקה שאין זועקת ממנה, כי באמת נשגב מבינתי כיצד עיר בסדר גודל של נתניה, בת למעלה מ-200 אלף תושבים, איננה מסוגלת להעמיד תשתיות של מתקני ספורט ראויים, כיאה לכל עיר מודרנית בעולם וכיאה לעיר המתיימרת להפוך ל"בירת הספורט של ישראל"?!
מה הפלא איפה שבעלי הקבוצה, דניאל יאמר, בחר מ"סיבות אישיות" שלא להגיע לטקס שבו הוא היה אמור לקבל בזכות את תואר "ידיד העיר" לו אין ראוי ממנו! במשך שנים חלמו אוהדי נתניה על בואו האפשרי של משקיע בדמותו של מר יאמר, אשר ירים את המועדון בחזרה לימיו המפוארים. לעיתים נדמה שבמסדרונות עיריית נתניה ישנם גורמים אשר אינם מודעים ככל הנראה לגודל השעה שעומדת לפתחנו, וכל שיש לי הוא להביע צער עמוק ולבכות על כך!
אינני מבין מדוע בערים נכשלות ופחות מתקדמות מנתניה מצב התשתיות הספורט הוא טוב יותר מבעירנו? האם הכותרת שזעקה מאחד העיתונים המקומיים בראשית מרץ 2007 "נתניה ליגה ג'" אינה מהדהדת עוד בראשם של קברניטי העיר? האם פרק זמן של שנתיים אינו מספק על מנת להקים מגרשי אימון ראויים? הכיצד יתכן שקבוצות בליגה השישית בגרמניה מתאמנות בתנאים טובים משל קבוצת הפאר המובילה שלנו?
מכתב זה, שנכתב על ידי הח"מ מתוך כאב ואכזבה כבירים, הנובעים מחוסר היכולת של המערכת העירונית בראשותך להביא לפתרון הולם של סוגיה, אשר לכאורה נראית כפשוטה לפתרון תוך הפגנת יותר רצון ונחישות. הח"מ לא יכול להשתחרר מהתחושה כי אילו העמידה העירייה תשתיות הולמות יותר, הקבוצה הייתה יכולה כבר כעת להתקרב בצעדים נמרצים יותר לאותם מחוזות אליהם היא שואפת להגיע ו"מכאן הכעס והדמעות" כדברי המשורר הרומי, יובינאליס (Inde irae et lacrimae).
בברכת חג שמח ושנה טובה!







בכבוד רב,

אדיר בנימיני
חבר מועצת העיר נתניה



Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com

טור אישי: זאב שטרנהל - האיש וברכתה של מינרווה

זאב שטרנהל – האיש שזכה לברכתה של מינרווה

מספר דברים בעקבות הנחת מטען הצינור ליד ביתו של פרופ' זאב שטרנהל בירושלים.

פרופ' זאב שטרנהל, הוא אחד המוחות המבריקים אותם זכיתי לפגוש בימי חיי, השייך בעיניי לשבעת החכמים של דורנו וקרוב לוודאי שזכה לקבל את ברכתה האישית של מינרווה.

השתתפתי בלא מעט קורסים אקדמאיים בחיי, במסגרת לימודי לתואר ראשון ושני בתחומים שונים: היסטוריה, מדע המדינה ומשפטים, ואני יוכל לומר בוודאות גמורה ומלאה כי הקורס ממני רוויתי את הנחת האינטלקטואלי הרב ביותר (גם בשל העניין האישי שלי בתחום), היה הקורס "תולדות המחשבה המדינית", שנה א' בתואר ראשון במדע המדינה בהנחייתו פרופ' זאב שטרנהל, באוניברסיטה העברית בירושלים.

שטרנטהל הוא בפירוש מסוג המרצים המציבים סטנדרטים גבוהים מהסטודנטים שלו, ועל אף שהמדובר בקורס המתנהל באולם גדול עם המכיל כ-200 סטודנטים ויותר, תמיד היה קוטע את רצף ההרצאה ומבקש לבדוק את רמת הבקיאות של בחומר הקריאה. כאשר היה מגלה שמעטים מידי קראו את החומר לקראת השיעור, לא היה לא היה טורח לעולם להסתיר את מורת רוחו ואת אכזבתו מכך, דבר שגרם לחלק לא קטן מאיתנו לנסות לתקן את דרכנו לפעם הבאה. הודות לו זכיתי להתוודות להוגי דעות חשובים שספק אם הייתי מגיע להם בכוחות עצמי אי פעם, כמו הרברט ספנסר, תומס היל גרין, אלכסיס דה-טקוויל, ג'וזפה מציני, ארנסט רנן, אנריקו קורדיני, מוריס בארס (בגין המחקר על כתביו קיבל את הדוקטורט), היינריך פון-טרייטשקה, יוהן גוטפריד הרדר ותומס קארלייל.

על אף ולמרות שהשקפות העולם המדיניות והכלכליות שלי שונות מהשקפת עולמו, תמיד אנצור בלבי ואזכור את התרומה הרבה שהפקתי מהשיעורים אותם למדתי אצלו ומהיכרותי עימו באופן כללי. מכאן גם נבע עומק הזעזוע שחשתי לאחרונה בעקבות אירוע הנחת המטען, ואשר קדמה לה קודם לכן אותה עתירה מבישה לבית המשפט הגבוה לצדק בגין ההחלטה להעניק לו את חתן פרס ישראל לחקר מדע המדינה, לו אין לדעתי ראוי ממנו!

אותם חוליגנים שהטמינו את המטען בביתו חצו בהתנהגותם כמה קווים אדומים עליהם אין כפרה. משטר דמוקרטי מתוקן אינו יכול להשלים עם מעשים שכאלה. חופש הביטוי הוא אחד האמצעים להגשמתו העצמאית של האדם, הדרך להתמודד עם דעה נוגדת היא ההתמודדות נגדה ולא בניסיון להשתיקה. אין להשלים עם מצב בו אנשים יהיו נתונים בסכנה בשל דעותיהם ואולי אף יחששו להביע אותה בשל כך.

כמה עצובה ואירונית העובדה שהאיש שחשף במשך דורות עשרות אלפי סטודנטים לערכי הסובלנות וחופש הבעת הדעה של ג.ס מיל בספרו "על החירות", נחשף לפעולה אלימה מעין זו, שחצתה באופן בוטה את אותו הקו בין חופש הבעת הדעה לבין חופש נקיטת הפעולה עליו מדבר מיל בספרו זה. שטרנהל בשיעוריו עשה שימוש בדוגמא מתוך הספר של מיל על מנת להמחיש את אותו הגבול אותו אסור לעבור. שאלת המפתח היא עד כמה יש לאותה פעולה של הפרט השלכות על בני אדם אחרים, ואם יש, היכן עובר אותו הגבול?

הדוגמא שמיל מביא הוא סוחר הדגה המעלים את מחירי התבואה; זה דבר בסדר ולגיטימי למחות על כך באופן פומבי, אך כאשר ההפגנה מתקיימת על סף ביתו של סוחר התבואה, הדבר עלול להביא להסתערות על ביתו. כאן עובר הגבול בין חופש הביטוי להסתה.

הכותב: אדיר בנימיני, חבר מועצת עיריית נתניה מטעם מפלגת הירוקים. משפטן, בעל תואר ראשון ושני מהאוניברסיטה העברית בירושלים.





Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com