"ועידת העכברים"

כמה מילים על הצהרות חסרות תוכן מעשי

עו"ד אדיר בנימיני

אחד הדברים הכי מתסכלים בפוליטיקה הן הישיבות האין סופיות שלא מוליכות בסופו של דבר להחלטות אופרטיביות ("ליל ברווזים" כינו זאת בעבר).

ז’אן דה לה פונטן (בצרפתית: Jean de La Fontaine), משורר צרפתי, כתב משל אירוני נפלא העונה לשם: "ועידת העכברים", המתייחס לתופעת חוסר היכולת של גופים ציבוריים לקבל החלטות אופרטיביות לביצוע. בנמשל הוא כותב כהאי לישנא: "אני ראיתי עצרות בשפע, שמהן כלום לא צמח. הלה לא יעשו מאומה, חוץ מלהצהיר. האולם כולו ישרוץ כולו, מקיר-עד-אלי-קיר, מומחים, יועצי סתר למכביר, אולם כשבא הצורך לערוך מבצע, שום איש בשטח, חפש – ולא תמצא".

השיטה הדמוקרטית בנויה בסופו של יום על הכרעה בין רוב ומיעוט. זו הטכניקה באמצעותה מקבלים החלטות: בעד ונגד. הכי מתסכל אותי כשמנסים להימנע מקבלת הכרעה ברורה לטובת עמדה של צד מסוים, וזאת על מנת ליצור קונצנזוס. 

במצב כזה אתה מוצא את עצמך בסיטואציה כמו במרכז הליכוד של 1990: "מי בעד חיסול הטרור, ירים את ידו", הרעים אז קולו של אריק שרון ב"קרב המיקרופונים". יש מישהו שלא בעד חיסול הטרור?! ברור שלא. האם מתעורר קושי מיוחד לנסח הצעות החלטה שכל אחד יהיה בעדם, כאלה שבת'כלס לא אומרות שום דבר, אלא את המובן מאליו?! נבחרנו למועצת העיר על מנת לקבל החלטות, לא להצהיר כל מיני הצהרות חסרות תוכן מעשי או אומרות את המובן מאליו. 

"כשהמיעוט מצליח לסכל הצעה של הרוב הדבר לובש צורה של עריצות", אמר פעם יו"ר בית הנבחרים האמריקני, תומס ב' ריד. במצבים מסוימים בפוליטיקה, בשם אותה החתירה לקונצנזוס, אתה מוצא את עצמך מרים יד "בעד חיסול הטרור". אין כאמור דבר מתסכל מזה.

מועצת העיר נתניה ה-17 (2026) צילום: רן אליהו (עיריית נתניה)

עו"ד אדיר בנימיני 

סגן ראש עיריית נתניה

ADIR A. BENYAMINI

 Attorney at Law 

נתניה שוברת שיא בכמות הרחבות על שם נשים

למעלה ממאה רחובות על שם נשים בעיר נתניה

עו"ד אדיר בנימיני

על פי נתונים של "מיזם הוגנות מגדרית בשמות רחובות" נתניה היא העיר בעלת כמות הרחובות הגדולה יותר בישראל על שם נשים - 110 רחובות נכון לינואר 2026. 

כשנחשפתי לנתונים המעודכנים לראשונה הרגשתי שסוף כל סוף אני רואה ברכה בעמלי. שיש תוצאות לשינוי התפיסה המסורתית בקביעת שמות רחובות, באמצעות מתן עדיפות ברורה להנצחת נשים וצמצום הפער ההיסטורי המטורף שקיבלתי בעת כניסתי לתפקיד יו"ר וועדת שמות רחובות בנתניה בשנת 2013.

מבין הישובים שנמדדו על ידי המיזם העיר היחידה המתקרבת לנתון זה (מבחינה נומינלית) היא העיר באר-שבע עם 108 רחובות על שם נשים לעומת 681 רחובות על שם גברים, וזאת מתוך סך של 1,298 (הפרש של 573 לטובת גברים).

הנתונים של נתניה מאוד שמחו אותו וריגשו אותי כאמור, כי הם מלמדים ומצביעים על גודל המהפכה שעשינו בוועדה בראשותי. במהלך שהובלתי לתיקון העוול ההיסטורי שקיים בכל הנוגע להנצחת נשים ברחובות העיר. לרבות תיקון תקנון וועדת שמות הרחובות בנתניה אותו יזמתי, כך שהקריטריון הראשי והמוביל יהיה תיעדוף שמות נשים על פני שמות גברים.

הנתונים העדכניים של נתניה על פי המיזם הן כדלהלן:

מסך 1,022 הרחובות בעיר נתניה קרויים 110 על שם נשים, לעומת 568 על שם גברים. הפער אותו נותר לנו לצמצם עומד על 458 רחובות לטובת הגברים. זה הפער הנומינלי הקטן ביותר ביחס לכל עשרת הערים הגדולות בישראל.

הנתונים אינם כוללים את עשרים שמות הרחובות החדשים בנתניה על שם נשים, אותם אישרנו בישיבת וועדת שמות רחובות האחרונה (מחודש דצמבר 2025). כך שהיד עוד נטויה, אך עוד ארוכה הדרך אל השוויון המוחלט.

עוד נתונים מעניינים הנחשפים באתר המיזם: בעיר נתניה קיימים 337 רחובות בעלי ניטרליות מגדרית. מתוכם 39 רחובות על שם צמחים ו-36 על שם ישובים אחרים.

על פי המעקב הסטטיסטי שלי, אותו אני מנהל, ידעתי ששברנו את תקרת מאה הרחובות ושאנו מתקרבים בצעדי ענק לכיוון צמצום פער משמעותי בין כמות הרחובות על שם נשים, ביחס לכמות הרחובות על שם גברים, אך לא היה בידי המידע הדרוש להשוואה עם הנעשה בערים אחרות.

מנתוני המיזם אני למד כי בעיר פתח-תקווה קיימים רק 52 רחובות על שם נשים (מתוך 1161); בראשל"צ 72 רחובות על שם נשים (מתוך 1,342); העיר רחובות: 16 מתוך 698; העיר רמת-גן: 27 מתוך 670; תל-אביב-יפי רק 89 מתוך 2,768 רחובות; אשקלון 47 מתוך 1,077; חיפה 76 מתוך 1,435; אין נתונים זמינים לגבי עיר הבירה ירושלים. 

אין דבר משמח יותר עבור נבחר ציבור מאשר לראות ברכה בעמלו.

כפי שכתב בתבונה רבה המשורר הרומי אוֹבִידִיוּס: "התוצאה היא מבחן המעשה".

בתמונה: צילום מסך מתוך אתר מיזם הוגנות מגדרית בשמות רחובות

עו"ד אדיר בנימיני

סגן ראש העיר נתניה

יו"ר וועדת שמות רחובות ואתרים

ADIR A. BENYAMINI

 Attorney at Law 

גילי דינשטיין / "הפקיד" (הוצאת כנרת זמורה) 2020

סיפורו של צבי דינשטיין

צבי דינשטיין (1926 – 2012) היה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה והמערך וסגן שר (הביטחון והאוצר) בממשלות ישראל.

לפני שהגיע לכהן כחבר כנסת עבד במשרד האוצר במגוון תפקידים; בין היתר מנהל לשכת המענק באוצר המפקח על מטבע חוץ וסמנכ"ל משרד האוצר. עסק רבות בתחום הרכש הביטחוני.

כקורא אדוק של אוטוביוגרפיות וביוגרפיות פוליטיות באתי לספר הזה בעיקר על מנת למצוא מידע מעניין מתקופת שירותו בכנסת ישראל, אך תוך כדי קריאת הספר למדתי כי שיבוצו ברשימת המערך לכנסת, נועדה בעיקר על מנת לאפשר לשרים לוי אשכול ופנחס ספיר למנותו לתפקיד סגן שר, שעל פי החוק חייב לכהן בכנסת. 

סיפור מעניין שגיליתי בו עניין רב, נגע לד"ר ארתור רופין שהיה אביה של רעייתו איה; למדתי כי השם נבחר אחרי התייעצות עם ש"י עגנון, שנתן לרופין שלוש משמעויות לשם איה ומדוע לבחור בו. 

הספר גם חושף שתי אנקדוטות מעניינות לגבי לוי אשכול ופנחס ספיר. מסופר כי אשכול היה מתחיל את הישיבות בסיפורים ובבדיחות: "כל ישיבה ארכה לכל היותר חצי שעה ומתוכה עשרים דקות אשכול היה מספר סיפורים. בעשר הדקות שנותרו היה אומר 'עכשיו מחליטים'! והוא גם היה מחליט" (עמ' 93). 

ידוע בהקשר זה המשפט המיוחס ללוי אשכול: "לעניות דעתי הקובעת..."   

לגבי פנחס ספיר שהיה ידוע בניצול מקסימלי של הזמן שהיה בידו, ניהל סדר יום אפקטיבי, היה לעתים מקיים שתי ישיבות באותה שעה ומדלג בין שתיהן. על מנת לנצל את זמן הנסיעה ממקום מגוריו בכפר סבא למשרד האוצר בירושלים היה ספיר קובע עם הצוות הבכיר שלו לצאת מביתו בשעה 4:30 לפנות בוקר: "כל המכוניות היו נוסעות אחרי הרכב של ספיר לירושלים, ובכל רבע שעה הרכב של השר היה עוצר ומישהו היה מתחלף ונכנס לשבת עם ספיר" (עמ' 177).

בתמונה: עטיפת הספר - צילום מן הספרייה הביתית

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law