סה"כ צפיות בדף

יום ראשון, ינואר 20

פופוליזם בניחוח אמריקני

כהונתו ארוכת השנים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הולידו שורה של הצעות חוק להגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות. מפלגת "יש עתיד" אפילו העלתה את ההצעה על ראש שמחתה בקמפיין הבחירות הקרבות לכנסת ה-21. מדובר בהצעה פופוליסטית, אבל אילו הייתה מתלווה להצעה גם הגבלה של מספר הקדנציות של ראשי הרשויות המקומיות, אפשר היה אולי להאמין בכנות הכוונות של המציעים.


ההצעה להגביל את כהונת ראש הממשלה בישראל הגיעה במקור מחברת הכנסת, מירב מיכאלי (עבודה), שהגישה הצעה לתיקון חוק יסוד: הממשלה עוד במהלך שנת 2015. חתמו יחד עימה על הצעת החוק יצחק הרצוג וציפי לבני (המחנה-הציוני), יאיר לפיד (יש-עתיד), איימן עודה (הרשימה-המשותפת), אביגדור ליברמן (ישראל-ביתנו) וחברי וחברות כנסת אחרים.

הרפורמה המוצעת בשיטת הממשל היא עוד אחת מיני רבות שהמחוקקים שלנו מנסים לייבא מארה"ב, מבלי להבין את שיעור הנזק שנגרם מערבוב של מין שאינו עם מינו. דוגמאות בולטות מן העבר: "שיטת הפריימריס" ו"החוק לבחירה ישירה של ראש ממשלה".

מי שהעלה לקראת הבחירות הקרובות את נושא הגבלת הכהונה על ראש שמחותיו הוא, ח"כ יאיר לפיד, שמקפיד לחזור ולציין שהחוק הראשון שיעביר בקדנציה הבאה יהיה החוק הזה. זה בפירוש פופוליסטי וגם מצטייר יפה. נראה שכל מי שהתייאש מן האפשרות להדיח את ראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו, בקלפי או בהצעת אי אמון בכנסת, מאוד מתחבר לרעיון או יטה לעשות זאת, גם אם אין כוונה להחיל אותו באופן רטרוספקטיבי עליו. היות ומדובר בהצעה שמצלמת יפה כלפי חוץ, מדוע לא לרכב על הרגשות הללו אם זה יכול להביא קולות?!

אין לי ספק שהדגש הגדול ששים על כך במטה הבחירות של "יש-עתיד" מבוסס על סקרים שנעשו בעניין שהצביעו על רייטינג גבוה במאגר הקולות אליו מכוונים במפלגה.

מדוע כל כך קל לזהות את הפופוליזם בהצעה להגבלת הכהונה?! כי אם הייתה כאן דאגה אמיתית לאיכות השלטון בישראל היו המציעים הולכים, לכל הפחות, במקביל, גם על הצעת חוק להגבלת קדנציות לראשי ערים. אפילו למראית עין. 

ברשויות המקומיות זה הרי ממש מתבקש; שם הבעיה הרבה יותר חמורה מכל "בעיה מדומה" בשלטון המרכזי. הגבלת כהונה בשלטון המקומי מתיישבת היטב עם שיטת הבחירה הישירה הנהוגה ברשויות המקומיות, שם הקדנציה תחומה בזמן ידוע של חמש שנים. כל זאת להבדיל מראש ממשלה, שכהונתו כפופה ותלויה בשמירת רוב קואליציוני בכנסת.

בארה"ב נהוג לומר שאחד ממוצרי הייצוא המסוכנים ביותר שיצאו ממדינתם היא "השיטה הנשיאותית". הדברים נאמרו על רקע האופן שבו השיטה יושמה במדינות רבות בעולם, ללא האיזונים והבלמים הדרושים.

מסוכן לטעמי לא פחות להמשיך ולייבא אלמנטים מתוך שיטת הממשל האמריקנית אל תוך הדמוקרטיה הפרלמנטארית שלנו, רק בגלל שהם מצטיירים טוב ונתפסים טוב בעיניי הציבור. כך נפלנו עם "שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה" וכך גם נפלנו עם שיטת הפריימריז הפנים מפלגתית, שהתחילה ממקום טוב של רענון השורות במפלגות הגדולות והותיקות, אבל בהמשך השחיתה את רמות המוסר והכניסה לכנסת דמויות בלתי ראויות על גבול הביזאריות, שמקומם לא שם.

הצעת החוק להגבלת כהונת ראש ממשלה הוא עוד אחד מאותם מוצרי היבוא שמקורם בשיטת הבחירה הישירה אותם מנסים לדחוף בכוח אל תוך השיטה הפרלמנטארית, שינה בעלת מסורת ארוכת השנים (עם יתרונותיה וחסרונותיה) המבוססת על עקרונות אחרים ושיטת הצבעה שונה.
הדמוקרטיה הישראלית אימצה כשיטת ממשל את המודל הפרלמנטארי האירופאי ונחשבת למדינה בעלת דמוקרטיה מאוד יציבה. בשבעים שנות קיומה כיהנו בה בסך הכול 12 ראשי ממשלה (ממוצע של שש שנות שלטון לכל אחד). דבר המעיד על כך שהשיטה מתפקדת עם כל חסרונותיה הגלויים לעין. 

באיטליה שנחשבת לדמוקרטיה-פרלמנטארית בלתי יציבה, כיהנו בתקופה המקבילה (משנת 1946) 32 ראשי ממשלה (ממוצע של 2.25 שנות שלטון לכל אחד).

נתונים דומים לישראל נוכל למצוא גם במדינות כמו גרמניה (שהפיקה את לקחי רפובליקת ויימאר), בבריטניה ובמדינות סקנדינביה. בבלגיה, שהינה מדינה שסועה לא פחות מישראל, כיהנו למעלה מעשרים ראשי ממשלה משנת 1945.

מי ששילמה את מחיר הכבד ביותר של השאטנז בין שתי צורות השלטון היא יפן; גנרל הצבא האמריקני, דאגלס מקארתור, היה זה שבפועל עיצב את שיטת הממשל היפאנית לאחר תום מלחמת העולם השנייה. המשפטנים בצבא ארה"ב, שעמלו על יצירת שיטת הממשל החדשה, עיצבו ליפנים שיטה שבסיסה היא פרלמנטארית, תוך הכנסת אלמנטים מובהקים שהביאו מהבית (משיטת הממשל האמריקנית) ואשר לא התאימו לתרבות הפוליטית היפנית. המשטר ביפן סובל מכך עד היום. התוצאה: משנת 1945 כיהנו ביפן לא פחות מאשר 53 ראשי ממשלה.

מיותר לציין שבשום מדינה בעולם בעלת שיטת משטר פרלמנטארית לא קיימת הגבלת קדנציות לראש ממשלה. זה תוצר מובהק של שיטת בחירה ישירה. קיימים מדינות מסוימות בארה"ב, כמו מדינת קליפורניה, שם הגבילו לשתי קדנציות את הכהונה בבית הנבחרים המדינתי, דבר שהתגלה ככישלון חרוץ.

אז איך הכול התחיל? גנרל ג'ורג' וושינגטון, נשיאה הראשון של המדינה האמריקנית המאוחדת והמתהווה, הודיע באצילות שהוא אינו מתמודד מחדש בתום הקדנציה השנייה. כל אבות האומה שנבחרו לתפקיד אחריו לתקופת כהונה שנייה (ג'פרסון, מדיסון ומונרו), עשו כמוהו וכך נוצר מנהג שכובד על ידי הנשיאים שבאו אחריהם. אף אחד לא העמיד עצמו לבחירה לקדנציה שלישית, עד שהגיע הנשיא ה-32, פרנקלין דלאנו רוזוולט, ושבר את המסורת, בטיעון שאין להחליף נשיא בעת מלחמה.

על מנת להמחיש עד כמה הנוהג היה מושרש בתרבות הפוליטית האמריקנית ניתן לראות בתגובת הנגד המהירה שבאה מיד עם אישור התיקון ה-22 לחוקת ארה"ב. תיקון שהגביל את כהונת הנשיא לשתי קדנציות בלבד. מי שמכיר את המורכבות הנדרשת בהכנסת תיקונים לחוקת ארה"ב יכול להבין איזו רמה של קונסנזוס נדרשת כדי להעביר את התיקון הזה שעבר בצורה חלקה.

אז מה בין המסורת הפוליטית ארוכת השנים והמעשה האצילי של הנשיא וושינגטון בשנת 1797, לבין כנסת ישראל בשנת 2019?! חוץ מניסיון פופוליסטי טהור לקושש קולות באופן אמוציונאלי אין דבר וחצי דבר, מלבד אקט מסוכן, שרק יביא לחוסר יציבות שלטונית תוך הכנסת אלמנט זר, משיטת ממשל שונה לחלוטין. 

נסו רק לדמיין לרגע מה יעבור על ראש ממשלה שיתקרב לשנת השלטון השישית-שביעית שלו, אם החוק הזה יעבור. כל יכולת המשילות תיעלם ועימה גם יכולת התפקוד. כל שר או ח"כ שיראה את עצמו כיורש העתידי יתחיל לחתור תחתיו כבר בשלב הזה, בו הוא יתחיל להפוך בהדרגה לבלתי רלוונטי, במעמד של "ברווז צולע". 

זה מה שקורה כשלא חושבים על הדברים עד הסוף ומנסים לקושש קולות באמצעים פופוליסטיים. מהר מאוד נגלה שככל שתתקרב השנה השישית, במקום להתעסק בענייני המשרד, השרים יתעסקו ב"מלחמות הדיאָדוֹכים" על הירושה. במקום משילות נקבל אנדרלמוסיה. 

רק בשלב הזה יפנימו קברניטי ההצעה את גודל הקטסטרופה שתיווצר אם ההצעה הזאת תעבור.  

הכותב עו"ד אדיר בנימיני: חבר מועצת עיריית נתניה; לשעבר יועץ שר הפנים. בעל תואר ראשון ושני במדע-המדינה מן האוניברסיטה העברית בירושלים.


מנהיגים והקפדה על חוקים


"כמו שמנהגים טובים זקוקים לחוקים כדי להשתמר, כך זקוקים החוקים למנהיגים טובים כדי שיקפידו עליהם".


(ניקולו מקיאוולי)

יום שלישי, מאי 8

מאבק סיווג הארנונה בנתניה - איך הכל התחיל

לגניאולוגיה של מאבק סיווג הארנונה בנתניה

בתולדות המאבק להפחתת סיווגי הארנונה של אזור א' בנתניה, יש רבים אשר תובעים בעלות וקרדיט על היוזמה להתחיל במהלך להפחתת הארנונה בנתניה.

על מנת לעשות סדר בדברים, הנה תמצית האירועים:

הכל החל מעשה בהצעה לסדר אותה הגשתי לקראת ישיבת מועצת עיריית נתניה של חודש ספטמבר 2006 (ישיבת המועצה ה-55 של מועצת העיר ה-13).

נוסח ההצעה לסדר היה כדלהלן:

מועצת עיריית נתניה מתבקשת להעלות לדיון את סוגיית חלוקת העיר ל-3 אזורי סיווג שונים לצורך חישובי תעריפי הארנונה.

חברי המועצה מתבקשים לבחון האם המשך המדיניות הנוכחית אכן עונה על הצרכים העכשוויים, והאם קיימת קורלציה בין החלוקה הנוכחית לבין המציאות בשטח.
כמו כן, לבחון את השאלה האם יש מקום לאמץ מחדש את הנוהל (מתקופת רה"ע יואל אלראי), שכל בניה חדשה מעלה אוטומטית את איזור הסיווג בדרגה אחת בבניינים החדשים.

דברי ההסבר להצעה היו כדלהלן:

לדעת רבים, החלוקה ההיסטורית לסיווגי ארנונה אינה תואמת את המציאות העכשווית; אזורים שבעבר נחשבו למאוד אטרקטיביים, איבדו מזוהרם באופן המעלה ספק אם סיווגם הנוכחי מצדיק את עצמו.

כמו כן, נצרו מצבים אבסורדיים של בתים או בניינים בודדים אשר נמצאים ב"מובלעות", המשלמים ארנונה לפי סיווג גבוהה יותר מאשר הבתים הצמודים להם.
יש מקום לכך שמועצת העיר תשב על המדוכה ותגבש מדיניות ברורה ויעדים ארוכי טווח; אם קיימת מדיניות החותרת לצמצום שני הסיווגים הנמוכים יותר, במטרה לשאוף לכך שמרבית תושבי העיר ישלמו לפי תעריף פחות או יותר אחיד, יש לאמץ מחדש את הנוהל שכל בניה חדשה תקבל אוטומטית סיווג גבוהה יותר. אם אין כוונה כזו, יש מקום לשקול את ביטול "המובלעות" אשר גורמות לתחושה של חוסר צדק ופגיעה בעיקרון השוויון.

הדיון בהצעה:

לאחר שהצגתי את הנימוקים מדוע יש מקום כי הנושא יעלה לדיון בפני מועצת העיר, השיב להצעה, יו"ר המועצה, עו"ד יורם זנו, הצדיק את הטיעונים שהעלתי ותמך בהצעה, כמו גם חברי המועצה, עו"ד שלמה רוזווסר, עופר אורנשטיין ועקיבא יצחקי. עו"ד זנו סבר כי יש למנות ועדת בדיקה חיצונית לבדיקת כל עניין סיווגי הארנונה, והבטיח בישיבה שיביא את הנושא בפני ראש העירייה, מרים פיירברג, אשר לא הייתה נוכחת באותה העת בישיבה.

להפתעת הנוכחים באולם הישיבות מי שהביעה התנגדות נחרצת לרעיון הייתה גזברית העירייה, עירית אביבי, אשר אמרה את הדברים הבאים: "אין מקום לבדיקה כזאת[...] ואני לא חושבת שצריך בכלל להיכנס לזה" (עמ' 58 לפרוטוקול ישיבת המועצה מס' 55). עוד אמרה הגזברית כי הבדיקה מיותר שכן אין מקום לפתוח את הנושא מאחר שלטענתה החלוקה הנוכחית לסיווגים "רלוונטית גם היום".
בתחילת השבוע שלאחר ישיבת המועצה המדוברת, הודיע בישיבת ועדת הכספים, יו"ר הוועדה, דניאל בשארי, הודיע בכוונתו להקים ועדה שתבחן את סיווג האזורים לתשלומי הארנונה. ראש העירייה מרים פיירברג, שלא נכחה בישיבת וועדת הכספים, דווחה על כך ע"י הגזברית, התייצבה מיד בחדר הישיבות של הוועדה. פיירברג טענה בפני הנוכחים כי היא כבר החליטה בנושא וקיבלה את ההצעה להקים ועדה מיוחדת שתבחן מחדש את סיווגי האזורים, בעקבות הדיון שהתנהל במועצת העיר.

וועדת ביין:

כך למעשה באה לעולם הוועדה בראשות השופט (בדימוס), פרופ' דן ביין, אשר מסקנותיה לעניין סיווגי הארנונה בנתניה פורסמו במהלך שנת 2010 ובמרכזן המלצה בדבר ביצוע רפורמה: תעריפי הארנונה יוזלו במרכז העיר וב-12 שכונות, ויתייקרו בשש שכונות עיקריות.


מסקנות וועדת ביין עוררו מחלוקת פוליטית רבה בעיר, אך על בסיסן נבנתה בשנת- 2014 תוכנית רב שנתית בת חמש שנים להפחתת הארנונה בנתניה.   
-


---
עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law