מנהיגות אזרחית (3#)

בחזרה למודל האזרחי

עו"ד אדיר בנימיני

לפני נסיעתי לאיטליה, עליה סיפרתי בפוסט הקודם, השתתפתי ב"כנס עתידים" שנערך בנווה אילן, כחלק מן ההערכות של מפלגת יש-עתיד לבחירות 2026. הרגשתי בכנס עד כמה יש-עתיד היא כמו משפחה אחת מלוכדת, הכוללת חברים המעמידים את טובת המדינה לפני טובתם האישית, שאינם מוותרים ושנלחמים וילחמו על מדינת ישראל, תוך אמונה שעוד יחזור ויהיה כאן טוב.

בין השאר, השתתפתי בפודקאסט קצר בו נתבקשתי באחת השאלות לשתף חוויה משותפת עם יו"ר המפלגה, ח"כ יאיר לפיד. בחרתי לספר בהתרגשות רבה על המפגש הראשון שלנו בבית הוריו ברחוב לסל בת"א. נפגשתי אז עם טומי לפיד לפגישה אישית, בעת כהונתו בתפקיד שר המשפטים. במהלך הפגישה יאיר לפיד התקשר וסיפר לאביו שהוא בדרך אך מתעכב בגלל פקקים. בתוך לבי קיוויתי שהפגישה תתארך כך שתהיה לי ההזדמנות לפגוש אותו לראשונה. הייתי אז עדיין סטודנט לתואר שני באוניברסיטה העברית ויאיר לפיד היה כבר אז שם גדול וידוע בארץ.  

ברבות השנים שחלפו מאז אותה פגישת הכרות ראשונה נפגשנו כמה וכמה פעמים וההערכה והחיבה שלי כלפיו (כפי שהייתה לי גם כלפי אביו) רק הלכה וגברה.

כפי שכתבתי בשני פוסטים קודמים שפרסמתי בשנה שעברה "ייסוג נא זר הדפנה" ו"זר הדפנה והתהילה האזרחית" אין זה סוד שאני נמנה על מי שמקווים בכל ליבם שראש הממשלה ה-14 של מדינת ישראל, יאיר לפיד, יחזור ללשכת ראש הממשלה במהרה בימינו. מדובר באחד האנשים המוכשרים ביותר שזכיתי לפגוש. אדם מעמיק, איש ספר, איש שיחה מרתק, בעל ידע-רחב, כישרון כתיבה נדיר והבנה מעמיקה של המערכת הפוליטית המקומית והגיאו-פוליטית כאחד. אדם שמידותיו התרומיות מכשירות אותו לתפקיד ואף מעבר לכך. לפיד הוא הגשמת השאיפה שלי לקבל ראש ממשלה אזרחי, כפי שהמדינה המפוארת שלנו כבר ידעה פעמים רבות בעבר. אינטלקטואל ומעמיק, בעל חשיבה ערכית ואתית, שגם כחשוך בחוף ידע לנקוט בפעולות הדרושות שיציתו מחדש אור ותקווה. 

יצאתי משם עם הרבה אור ותקווה לעתיד טוב יותר ונזכה לשוב כמדינה למודל המנהיגות האזרחית שהנהיגה את מדינת ישראל בעשוריה הראשונים.

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד וסגן ראש העיר נתניה, עו"ד אדיר בנימיני

עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/ ----------------------

משחקי כדורגל באיטליה

משחקי כדורגל באיטליה

לאחרונה חזרתי מביקור במילאנו (אחת הערים האהובות עלי) בה לא ביקרתי למעלה משני עשורים. המטרה הייתה בעיקרה ציפייה במשחקים של שני מועדוני הכדורגל האהובים עלי ביחד עם מכבי נתניה: א.ס. מילאן וארסנל. בתכנון המקורי היינו אמורים לנסוע גם לטורינו לצפות במשחק של יובנטוס בליגת האלופות.

המשחק הראשון נערך בין מילאן לבין לצ'ה בה שיחקו שני שחקנים שבער הלא מאוד רחוב שיחקו באצטדיון בנתניה במדי מכבי נתניה: עמרי גאנדלמן ולאמק בנדה. היה מרגש לראותם על כר הדשא באצטדיון ג'וזפה מאצה בסן סירו במשחק שך הסריה א'. 

תקוותי הייתה לצפות במילאן עושה צעד חשוב לקראת אליפות עשרים במספר, אך נתקלתי במשחק חלש מאוד, שהסתיים בניצחון דחוק של 1:0 הודות לשער ניצחון של ניקלאס פולקרוג בדקת ה-76.

לא יצאתי אופטימי לגבי הסיכויים של מילאן לזכות באליפות, למרות שהפער בפסגת הליגה עומד על שלוש נקודות בלבד מאינטר מילאנו. הפסימיות באה בעיקר בשל היכולת החלשה שהפגינה הקבוצה. לא כך נראית קבוצה המתמודדת על האליפות באיטליה.  

המשחק השני בו צפינו העניק הרבה מאוד אופטימיות: אינטר מילאנו נגד ארסנל בליגת האלופות. זה המקום לספר כי נסעתי ביחד עם חברי הטוב ועמיתי ממועצת העיר נתניה, דודו סלמה, אשר שנינו חולקים אהדה משותפת למועדון הכדורגל של ארסנל. 

עבורי זה היה אחד המשחקים הטובים ביותר ברמתם שבו זכיתי לצפות באצטדיון עצמו. לארסנל יש קבוצה קטלנית העונה, שחייבת לקחת אליפות באנגליה ולקרוא תיגר על גביע האלופות. 

המשחק הסתיים בתוצאה 3:1 לטובת ארסנל. צמד של גבריאל ז'סוס ושער מרהיב של ויקטור ג'יוקרס הביאו לארסנל את הניצחון אינטר מילאנו. על פי הרמה אותה הפגינה אינטר מילאנו במשחק התחזקה דעתי שמילאן שלי רחוקה מאוד מהשגת אליפות העונה, אך ימים יגידו. הלוואי וטעות בידי. 

ניצחונה של ארסנל על אינטר מילאנו באצטדיון הסן-סירו היה הראשון של הקבוצה בליגת האלופות על אדמת איטליה מזה 6531 ימים, בפירוש בישר טובות על כך שהמועדון בדרך למקומות טובים העונה.

סיפרתי כאן בעבר בבלוג שביקורי הקודם בלה-סקאלה במילאנו היה מסיבות רומנטיות, אבל גם בביקורי אז צפיתי במשחק ליגה איטלקית בסן-סירו, בין אינטר מילאנו לבין נאפולי. אינטר ניצחו אז 2:0. כך שזה היה ביקור חוזר שלי באצטדיון. 

עו"ד אדיר בנימיני

 ADIR A. BENYAMINI

 Attorney at Law 

זיכרונות ממושב הפתיחה של הכנסת השתיים-עשרה

מושב פתיחת הכנסת השתיים-עשרה

עו"ד אדיר בנימיני

לאחרונה נפגשתי בעיריית נתניה עם מר משה ניסים, מי שכיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל. זו הייתה הזדמנות להודות לו על דברי השבח שהפגין כלפיי בייחס לאופן שבו אני ממלא את תפקידי כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה, ולהם ייחדתי כאן בפוסט נפרד.

משה ניסים החל את כהונתו הראשונה בגיל 24 מטעם המפלגה הליברלית הישראלית ומחזיק עד היום בתואר "חבר הכנסת הצעיר ביותר שכיהן בכנסת ישראל". הליברלים שיבצו אותו ברשימה מתוך שאיפה להיפתח לקהלים חדשים. משה ניסים היה בנו של הרב יצחק נסים, הראשון לציון והרב הראשי לישראל שלישי מאז הקמת המדינה. 

בשיאו משה ניסים הגיע לעמדת סגן ראש ממשלת ישראל תחת ראש הממשלה, יצחק שמיר. כיהן בשורה של תפקידים מיניסטריאליים (שר התעשייה והמסחר ה־14, שר האוצר ה־11, שר המשפטים ה־8) וקרוב לשלושים שנה כיהן כחבר בכנסת ישראל. כיום משמש משה ניסים כיו"ר הנהלת המפלגה הליברלית וחבר נשיאות המפלגה.

במהלך שיחתנו עלה בידי לספר לו זיכרון ילדות שזכור לי ממנו היטב. היו אלה האירועים ממושב הפתיחה של הכנסת השתיים-עשר, אשר הושבעה ביום ה-21 בנובמבר 1988, בהיותי עדיין תלמיד בבית הספר היסודי. הייתי ילד שכבר אז החל להתעניין בפוליטיקה ואקטואליה. בעידן ההוא של ערוץ טלוויזיה ישראלי אחד, נהגנו לצפות בשעות אחר-הצהריים בשידורי הטלוויזיה החינוכית. לא היה קיים אז ערוץ הכנסת (99), וכך יצא כשנקטעו שידורי התכנים לילדים והחל שידור של מושב הפתחה של הכנסת ישבנו וצפינו בו.

לכנסת ה-12 נבחר לראשונה בגיל 77, ד"ר יאיר שפרינצק (ברשימת "מולדת"). הוא היה בנו של יושב ראש הכנסת הראשון יוסף שפרינצק ממפא"י. מתוקף היותו זקן חברי הכנסת ה-12, היה שפרינצק היושב-ראש הזמני של המליאה עד לבחירתו של יושב-ראש קבוע. העובדה שלד"ר יאיר שפרינצק לא היה ניסיון פרלמנטרי, הביאה לכך שלא הצליח להשתלט על ניהול הישיבה. הדבר בא לידי ביטוי בכך, שלא תמיד הצליח לזהות את חברי הכנסת אותם רצה לקרוא לסדר (למשל התבלבל בין דדי צוקר לבין יוסי שריד). מספר חברי כנסת החלו להתנהל בצורה שביישה את המעמד, ונמנעו בכוונת מכוון להקריא את נוסח הצהרת האמונים בצורה מדויקת (הוסיפו אמירות נוספות), דבר שהביא לכך שהם לא הושבעו כחברי כנסת. 

נוצר סוג של מיני-כאוס כתוצאה מכך שהיושב-ראש יאיר שפירנצק לא הצליח להשתלט על האירועים. הליכוד ביקש להביא לבחירתו של דב שילנסקי לתפקיד היושב-ראש הקבוע של הכנסת, ונציגי המערך ניסו למנוע את בחירתו ולדחות את ההצבעה. 

בנקודת הזמן הזו, בזמן שאותו הכאוס שלט במליאה ביקש שר האוצר, משה ניסים, את זכות הדיבור, ועלה לדוכן על מנת לעשות סדר. נאום התוכחה הזה נחרט בזיכרוני היטב, ואמרתי לו זאת במהלך שיחתנו. בעקבות דבריי, משה ניסים סיפר לנוכחים בפגישה שזה היה אירוע ונאום שרבים מזכירים לו. 

יצוין מהרגע שעלה לדוכן ודיבר על הבושה הגדולה, חברי הכנסת שיפרו את התנהגותם, וניתן היה סוף כל סוף להתקדם לקראת הצבעה ליו"ר כנסת קבוע. 

המערך העמיד לבסוף העמידו מועמד מטעמו; היה זה שלמה הלל שכיהן בצורה מוצלחת מאוד כיו"ר הכנסת ה-11, שהפסיד בהצבעה למועמד הליכוד, דב שילנסקי. בעקבות האירועים תוקן החוק ונקבע כי מי שיכהן בתפקיד יו"ר הכנסת במושב בפתיחה יהיה זקן חברי הכנסת, ובתנאי שיש לו ניסיון פרלמנטרי קודם.

עבורי היה זה רגע מרתק להעלות זיכרון מילדותי ולשמוע מפיו של מי שהיה שם את גרסתו לאירועים.

בתמונה: עו"ד אדיר בנימיני והשר לשעבר משה ניסים 

עו"ד אדיר בנימיני 

ADIR A. BENYAMINI

 Attorney at Law