הסרט "נקודת מפגש" (Match Point) - נקודת משחק
עו"ד אדיר בנימיני
מודה בעוונותיי שאף פעם לא ממש התחברתי לקומדיות של הבמאי וודי אלן; הסרטים הללו כוללים לכאורה קסם קולנועי מסוים של הומור מתוחכם, שלא דיבר אלי אף פעם.
הסרט האהוב עלי ביותר של וודי אלן הוא "נקודת מפגש". המדובר בסרט שיצא לאקרנים בשנת 2005. מותחן פסיכולוגי נהדר הרחוק מאוד מהקומדיות הניו-יורקיות שלו. סרט דרמה אפלה המתרחש בעיר לונדון בממלכה המאוחדת, העוסק בתשוקה, מעמד חברתי, מוסר, תאווה, בצע וכסף.
המוטיב המרכזי של הסרט הוא התפקיד המכריע של המזל בחיים ומככבים בו ג'ונתן ריס מאיירס, סקרלט ג'והנסון, אמילי מורטימר, מת'יו גוד, בריאן קוקס ופנלופי וילטון. הסרט זיכה את אלן במועמדות לפרס אוסקר בעבור תסריט המקורי הטוב ביותר.
אתחיל בכך שהסרט סובל מתרגום גרוע מאוד לשפה העברית. תרגום שאינו מגלם בתוכו את משחק המילים המתוחכם ולא נותן ביטוי למשמעות של המונח "נקודת משחק", הלקוח ממשחק הטניס. מטאפורה מרכזית שבולטת באחת הסצנות החשובות ביותר בסרט, אם לא החשובה ביותר.
השם "Match Point" הוא כאמור מטאפורה מרכזית שהבמאי וודי אלן (שגם כתב את התסריט) בונה לאורך כל העלילה. הסרט נפתח בפריים של כדור טניס שפוגע בחלק העליון של הרשת וקופץ באוויר. ברקע נשמע קולו של ג'ונתן ריס מאיירס המגלם את דמותו של גיבור הסרט כריס וילטון, המסביר כי אם הכדור פוגע ברשת ונופל בצד של היריב זכית בנקודת המשחק, אך אם הכדור נופל בצד שלך - הפסדת.
משחק המילים הזה הוא כאמור בעל מוטיב מרכזי בעלילת הסרט. למילה "Match" יש מספר משמעויות בשפה האנגלית (משחק, התאמה, גפרור). הרלוונטי לעניינו: המשחק התחרותי (Tennis Match) וגם ה"התאמה" או ה"שידוך" (Marriage Match).
גיבור הסרט בחר בשידוך הנכון כלכלית על פני התשוקה, ו"ניצח את המשחק" בדרך האפלה ביותר שיש. אם להשתמש (באופן מעט מאולץ) בפירוש השלישי אז אפשר להוסיף שהגיבור "שיחק באש".
הסצנה המדוברת שעוד אפרט עליה היא "סצנת השלכת הטבעת". זהו ה"מאצ' פוינט" האמיתי של כריס וילטון. כשהטבעת פוגעת במעקה ונופלת חזרה למדרכה, הצופה בטוח שזהו כדור "אאוט" (בחוץ) וזה הרגע שבגללו הוא עלול להפסיד, שלאחריו ייתפס ויועמד לדין. בסופו של דבר, זה עוד יהפוך לרגע בו למעשה ניצח.
לאור כל זאת, בהחלטה לקרוא לסרט בעברית "נקודת מפגש" התפספסה כל הפואנטה.
תמצית העלילה (אזהרת ספוילר למי שטרם צפה):
כריס וילטון הוא טניסאי מקצועי שפרש בגיל צעיר יחסית, והחל לעבוד כמאמן טניס במועדון יוקרתי בלונדון. אחד מתלמידיו הוא תום יואיט (מת'יו גוד), בן למשפחה עשירה מאוד. כריס מכיר באמצעותו את אחותו קלואי (אמילי מורטימר), מה שסולל לו את הדרך למשרה ניהולית בכירה בחברה של אביהם ולאורח חיים של עושר ומותרות.
למרות הנוחות שבחייו הזוגיים עם קלואי, כריס מפתח רומן סוער וחשאי עם ארוסתו של תום, נולה רייס (סקרלט ג'והנסון). תום לבסוף נפרד מנולה ומתחתן עם אחרת, ונולה עוזבת בשל כך את לונדון וחוזרת לארה"ב. כריס מתחתן עם קלואי וממשיך להתקדם בסולם החברתי, אך בני-הזוג מתקשים להיכנס להיריון.
התפנית בעלילה מתחילה עם שובה של נולה ללונדון. כריס מחדש איתה את הרומן. הפעם המצב מסתבך: נולה נכנסת להיריון, מסרבת לבצע הפלה ומתחילה ללחוץ עליו לעזוב את רעייתו הטרייה, לטובתה. כריס, שאינו מוכן לוותר על העושר והמעמד שהשיג בעמל רב, חש לכוד ומחליט שאין לו מוצא אחר אלא לרצוח את נולה. התוכנית מבוצעת בקפידה.
כלי הרצח הוא רובה ציד שלקח מחמו. תחילה רצח את השכנה של נולה וגנב את תכשיטיה (כדי לגרום לזה להיראות כמו פריצה שהשתבשה), ואז ירה בנולה כשזו הגיעה לביתה. לאחר הרצח, הוא משליך את תכשיטים שגנב מהשכנה לנהר התמזה, כדי להיפטר מהראיות.
כאן מגיעה אותה הסצנה המרכזית של הסרט אותה הזכירתי מקודם: טבעת אחת אותה השליח ביחד עם יתר התכשיטים פוגעת במעקה הברזל, נופלת חזרה לצד של המדרכה ולא לנהר. יד הגורל מתערבת לטובתו. המשטרה חוקרת את כריס לאחר ששמו מופיע ביומן של נולה, אך בזכות העובדה שטבעת נמצאה אצל עבריין אחר, החקירה נגדו מופסקת.
הסרט מסתיים בסצנה בה כריס חוגג את הולדת בנו עם משפחת יואיט. בכך זכה בכל הקופה.
משפט הסיום של הגיבור הראשי הוא: "עדיף להיות בר מזל מאשר להיות אדם טוב" (ת"ח - א.ב).
"נקודת מפגש" מלמד על כך שבוודי אלן יש גם צד הרבה יותר קר ומחושב, ביחס למה שרואים בקומדיות הנוירוטיות שלו.
בספרו "הרהורים על המהפכה הצרפתית" כתב אדמונד ברק כי "
עיקרה של ההיסטוריה היא הצרות שהביאו לעולם הגאווה, האמביציה, תאוות-הבצע, שאיפת-הנקם, התשוקה, וכן גם שיסוי, צביעות, קנאות בלתי מרוסנת וכל שרשרת התאבונות הפרועים המטלטלים את הציבור באותן מידות מגונות[...] הדת, המוסר, החוקים, זכויות היתר, חסינות, חירות, זכויות אדם, הם האמתלות. את האמתלות נמצא תמיד באיזה מקסם שווא של טוב אמיתי".
[ציטוט מתוך: מחשבות על המהפכה הצרפתית תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשנ"ט-1999]
עו"ד אדיר בנימיני
