היום (16/05/2016) מציינים 100 שנים להסכם בין בין סר מארק סייקס לבין ז'ורז' פיקו, ואף גורם מדיני משמעותי בעולם עדיין לא מעז לומר את האמת על גורלן הצפוי של שתיים מן המדינות הפיקטיביות שההסכם הוליד - סוריה ועיראק.
ברי שאין מנוס מפירוק היחידות המדיניות המלאכותיות הללו בהתאם לחלוקה האתנית שם, בדומה לתהליך של פירוק יגוסלביה. רק ששיקולים דיפלומטים ובריתות היסטוריות בין מדינות שונות, מונעות הכרזה על מה שהמציאות תכפה בסופו של דבר.
ישנה אמירה יפה של הדיפלומט המצרי, תחסין בשיר, מי שהיה יועצו הקרוב של הנשיא סאדאת, שהתבטא פעם בחכמה רבה שמלבד האומה המצרית (שהיא מאוד הומוגנית עם שורשים היסטוריים), יתר מדינות ערב הן לא יותר מאשר "שבטים עם דגלים".
כבר בשנת 2004 פרסמתי בנושא מאמר באתר "כאן-נעים" תחת הכותרת: "יגוסלביה חדשה בעיראק".
הימים היו עוד טרם תחילת "האביב הערבי" וטרם החלה ההתקוממות בסוריה, ונגעו רק לעניינה של עיראק. כך כתבתי בין השאר:
"במצב הנוכחי נוצרה לנו מציאות של "יגוסלביה חדשה" נוסח עיראק. יהיה קשה עד בלתי אפשרי, לקיים שלטון דמוקרטי שיאחד את שלושת הפלגים המרכזיים המרכיבים כיום את המדינה.
הכורדים, בחלק הצפוני של עיראק, לא יסכימו לוותר על האוטונומיה ממנה נהנו בשנים האחרונות מאז מלחמת המפרץ הראשונה. הסונים, מצידם, לא יסכימו לוותר על ההגמוניה ממנה נהנו עד כה. והשיעים, שהם הרוב היום בעיראק, ירצו בהשראת איראן והאיסלאם הקיצוני לממש את כוחם הפוליטי על מנת להעביר לידיהם את שלטון במדינה. כל זאת מוליך למסקנה המתבקשת שכל פתרון אחר מאשר חלוקתה של המדינה לשלוש מדינות קטנות, בדומה למה שנעשה ביגוסלביה, אינו ישים".
המציאות בסופו של דבר תכפה את הפתרון הזה, גם אם המעצמות הגדולות ינסו למנוע אותו בכל מחיר.
ישנה אמירה יפה של הדיפלומט המצרי, תחסין בשיר, מי שהיה יועצו הקרוב של הנשיא סאדאת, שהתבטא פעם בחכמה רבה שמלבד האומה המצרית (שהיא מאוד הומוגנית עם שורשים היסטוריים), יתר מדינות ערב הן לא יותר מאשר "שבטים עם דגלים".
"במצב הנוכחי נוצרה לנו מציאות של "יגוסלביה חדשה" נוסח עיראק. יהיה קשה עד בלתי אפשרי, לקיים שלטון דמוקרטי שיאחד את שלושת הפלגים המרכזיים המרכיבים כיום את המדינה.
הכורדים, בחלק הצפוני של עיראק, לא יסכימו לוותר על האוטונומיה ממנה נהנו בשנים האחרונות מאז מלחמת המפרץ הראשונה. הסונים, מצידם, לא יסכימו לוותר על ההגמוניה ממנה נהנו עד כה. והשיעים, שהם הרוב היום בעיראק, ירצו בהשראת איראן והאיסלאם הקיצוני לממש את כוחם הפוליטי על מנת להעביר לידיהם את שלטון במדינה. כל זאת מוליך למסקנה המתבקשת שכל פתרון אחר מאשר חלוקתה של המדינה לשלוש מדינות קטנות, בדומה למה שנעשה ביגוסלביה, אינו ישים".
המציאות בסופו של דבר תכפה את הפתרון הזה, גם אם המעצמות הגדולות ינסו למנוע אותו בכל מחיר.
