על "הקיר המוסיקלי" והשיח המוסיקלי שנעלם מחיינו
עו"ד אדיר בנימיני - סגן ראש עיריית נתניה
עם מותו של הקומפקט-דיסק (CD) וחנויות התקליטים, נעלם גם השיח על מוזיקה שהיה קיים בתוך החברה, בעיקר בין חברים ואפילו מכרים במקום העבודה. הסטרימינג מאפשר לכל אחד להתכנס לתוך האוזניות שלו ולהתייחס עם הפלייליסט הפרטי שלו.
בעידן בו היה קיים שיח על מוסיקה, אוסף הדיסקים בכל בית היה אביזר דומיננטי ובולט; בכל פעם שהכרתי בת-זוג חדשה, והגעתי לביקור בביתה, זה היה המקום לגשת אליו, ביחד עם מדפי הספרים. כך הייתי עושה גם בביקורים אקראיים. באופן הזה ניתן היה ללמוד הרבה על האדם המארח אותך בביתו.
באותה תקופה, רכישת דיסק חדש היה משהו שאתה מדווח עליו לחברים, ומאפשר למעוניינים בכך להביא לך קלטת-טייפ ולהקליט עבורו את הדיסק. גם בחניות הדיסקים/תקליטים התקיים שיח ער על המוזיקה, בין המוכר לבין הרוכשים בחנות ובין האחרונים לבין עצמם. השיח הזה מאוד חסר. לנהל אותו עם אנשים שאין לנו כל הכרות עמם ברשתות החברתיות, אינו מעורר עניין ולא מהווה תחליף.
כשעברתי למשכני העירוני החדש ברחוב הצורן 2 (אחרי שנים רבות בו הייתי ממוקם ברחוב הרצל 15 בנתניה) החלטתי לעצב מחדש את הלשכה החדשה ולהקדיש קיר שלם ובו מבחר של תקליטורים ממוסגרים. הבחירה לא הייתה פשוטה. בגלל מגבלת המקום החלטתי לבחור בתקליטור אחד לכל אומן ושכל התקליטורים שיופיעו בו, יהיו כאלה שרכשתי ויש לי אותם בספריה הביתית. מכיוון שאצל חברת "פריים דה אלבום" (Frame The Album) המבצעת את עבודת המסגור לא היו חלק גדול מדיסקים אותם רציתי, הזמנתי אותם במיוחד.
כשהקיר הושלם העליתי תמונה ברשת החברתית וכתבתי בין היתר את הדברים הבאים: "לזכר הימים ההם, בחרתי אלבום אחד מרכזי שמאוד אהבתי (אחד לכל יוצר), והללו הוצמדו לקיר. התוצאה בפניכם".
אחרי התלבטות קשה, האלבומים שנבחרו היו כדלהלן: "אבי-רוד" הביטלס, "האורחים" אבבא, "גשם סגול פרינס, "אמונה" ג'ורג' מייקל, "אוטומטיק" REM, "תיירות" רוקסט, "אלבום החתונה" דוראן-דוראן, "הסיפור כולו" ארוס רמאצוטי, "נירוונה אם.טי.וי. און-פלגד", סטינג "שדות של זהב", האלבום הראשון של "הקרנבריז", "מורניג גלורי" של אואסיס, "גלולה קטנה ומרירה" אלניס מוריסט, האלבום המופתי של "הפוג'יז", "אחים לנשק" דייר סטרייטס, "האלבום השני של איימי וויינהוז, "21" של אדל ואלבום הפריצה של לנה דל-ריי "נולדה למות".
בתמונה: המפגש עם ח"כ מירב בן-ארי שהצביעה על התקליטור של "אואסיס" כאחד הפייבורטים שלה בשיח המוזיקלי שניהלנו.
כשנשאלתי על כך בראיון עיתונאי באחד המקומונים לפני מסר שבועות בדבר הפרסום של הקיר בתמונות שהועלו ברשתות החברתיות השבתי באופן הבא:
"המדובר בתמונות מהביקורים שערכו אצלי לאחרונה; מנכ"ל העירייה, יורם כהן, וח"כ מירב בן-ארי מיש עתיד. כשאני מארח מישהו בפעם הראשונה, אני מעדיף שהפגישה תתחיל בשיחת היכרות קצרה; השיח על מוזיקה מאוד חסר לי. שיח שהיה קיים ונפוץ בתקופה שקדמה לעידן הסטרימינג. שיח שהתקיים בחנויות המוזיקה ובקרב חברים, בעידן בו השאלנו דיסקים ו'המרנו' את המוזיקה באמצעות קלטות. השיח הזה נעלם מחיינו, ואין דרך טובה יותר בעיניי לפתוח שיחת 'סמול-טוק' מאשר על העדפות מוזיקליות".
בתמונה: תיעוד השיח עם מנכ"ל עיריית נתניה, יורם כהן, בנוגע להעדפותיו בתחום המוזיקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה