גילוי נאות: חבר הכנסת, אלי דלל, הוא חבר יקר וותיק שלי אותו אני מכיר למעלה מעשרים שנה. הגם שבמפלגתי יש-עתיד, היו מאוד ביקורתיים כלפיו, מעולם לא הסתרתי שאני רואה באלי דלל חבר. השקפת עולמינו האידיאולוגית אומנם שונה, אך דבקותו בערכים המקוריים של תנועת החירות מצמצמת במעט את הפערים הקיימים. לאורך השנים למדתי לראות בו מועמד פוטנציאלי לתפקיד ראש העיר הבא של נתניה, לאחר "עידן פיירברג". דלל הוא איש אציל, רביזיוניסט נעים הליכות, בעל הדר ז'בוטינסקאי בולט ומרשים. אדם טוב מיסודו, שהעניק מעצמו רבות למען העיר נתניה, כמנכ"ל העירייה, יו"ר החברה הכלכלית (החברת לפיתוח ותיירות נתניה) ולאחר כחבר מועצה ומ"מ ראש עיר. הוא שאף להיות ראש העיר נתניה ואף פעם לא הסתיר זאת. היה לו את הדחף ואת הרצון העז והבלתי מתפשר, וגם את האינסטינקט הדרוש כדי לשאוף לתפקיד זה. יחד עם זאת, מועמד לראשות העיר חייב להיות נוכח בכל מאודו בעולם הפוליטי-מוניציפלי המקומי, ובכל רגע נתון להיות חלק אינטגרלי ממנו. השאיפה חייבת לנבוע מתוך המועמד עצמו. ובמקרה הזה, השנים בהם בילה בכנסת-ישראל לא נוצלו בצורה מיטבית (רחוק מכך), על מנת להעניק לו את המקפצה הדרושה לצורך כניסה לתוך המרוץ מנקודת זינוק קדמית וחזקה.
לאחר שכבר הכריז על כוונתו להתמודד לתפקיד, לפני למעלה משבוע הודיע אלי דלל שהחליט שלא להתמודד לראשות העיר נתניה; הסיבה הלא רשמית, סירובו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתמוך במועמדותו.
אין ספק כי גורמים פוליטיים בעיר עשו כאן מהלך מתוחכם (ואולי אף תחבולתי) של שח-מט פוליטי, שעדיין לא בשלה עדיין העת להתעמק בו ו/או לספר עליו. אוסיף לכך, שדלל עצמו עשה לא מעט מהלכים שגויים על הלוח, אשר סייעו ליריביו בעיר ובסניף הליכוד המקומי לגבור עליו. הצטערתי על כך כחבר, היות וידעתי עד כמה הוא שאף להגיע לתפקיד זה.
כמי שעוסק לא מעט בהיסטוריה פוליטית ישראלית, זיהיתי לא מעט קווי דמיון בין דלל לבין ראש הממשלה השני, משה שרת. רבות נכתב על שרת. במקרה הזה מצאתי קווים מעניינים לדמותו, הרלוונטיים לעניינו, בדבריו של ד"ר יוחנן בדר, שכיהן לצידו של שרת בכנסת ישראל. וכך כתב ד"ר בדר בספרו הביוגרפי על משה שרת: "הוא עצמו היה ג'נטלמן, הגון כלפי הזולת, אהוב על אנשי משרדו, נעים הליכות, מסודר במחשבותיו". בדר הוסיף שפעם אמר לשרת את הדברים הבאים: "בעיניך דומה העולם לכיתה בבית ספר והילדים הטובים ביותר מקבלים את הציונים הטובים ביותר. המציאות שבעולם הוא ההיפך מזה".
אינני יודע אם חברי הטוב, אלי דלל, הרביזיוניסט האצילי, יאהב את ההשוואה לראש ממשלה מטעם מפא"י, אך בעיניי זו עלולה להתגלות בדיעבד כהחמצה גדולה, כפי שיתכן ומדינת ישראל החמיצה מדינאי גדול וחשוב, כמו משה שרת, בשל היריבות המרה עם דוד בן-גוריון. יריבות אשר אילצה אותו בסופו של התהליך, לפנות את מקומו ולעזוב את הממשלה בראשותו של האחרון.
לעולם לא נדע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה