סה"כ צפיות בדף

יום שבת, אפריל 13

Bona Comparat Praesidia Misericordia

Bona Comparat Praesidia Misericordia
(Publilius Syrus, Sententiae, 90)
פובליליוס הסורי ("סיריוס"), היה אומן ואיש רוח, שפעל ברומא העתיקה של סוף עידן הרפובליקה. במקור הובא לרומא כעבד, אך לאחר מספר שנות שרות שוחרר על ידי אדונו, והפך לשחקן תיאטרון, וחורז חרוזים ידוע, בשפה הלטינית. מבין כתביו ששרדו, נותר בידינו, בין השאר, ספר הפתגמים שכתב, וממנו הציטוט דלעיל, שפירושו (בתרגום חופשי), שאדם בעל חמלה תמיד ימצא דרך ללמד סנגוריה על החוטא. לשון אחרת: מי שלבו מלא ברחמים, תמיד יצליח להגן על מבצע העוולה.

הציטוט הזה מחזק את הטענה המאוד נכונה בעיניי, שלא כל אדם בנוי על פי אופיו ואישיותו לשמש כסנגור, בדיוק כמו שלא כל אדם יכול למלא בהצלחה את תפקיד הקטגור.

בפרק 13 ("Ain't No Love"; נכתב על ידי: Richard Sweren & Lois Johnson) בעונה מס' 15 של סדרת הטלוויזיה האמריקנית "חוק וסדר" (Law & Order), מפטר בסיום הפרק התובע-המחוזי של העיר ניו-יורק, ארתור ברנאץ (Fred Thompson), את התובעת, סרינה סורטרלין (Elisabeth Röhm), בשל העובדה שהביעה עמדות "סנגורייליות" מידי, באופן שאינו הולם את שיקול הדעת, אותו אמור להפעיל תובע במסגרת תפקידו.

"תובע יכול להיות נלהב, אך לא מלא להט", מסביר למפוטרת הטרייה התובע המחוזי, "סנגורים הם בעלי דם חם, אך לעומת זאת האכיפה הפלילית צריכה להיעשות ב'דם קר' (Cold-Blooded), באופן עיוור ושוויוני".

האמירה הזאת יכולה אולי לשקף פן אחד מאוד בולט בין תפקיד הסנגור לבין תפקיד הקטגור; נכון, שבבתי המשפט אצלנו נחצים לעיתים הקווים הללו, ולא אחת נתקלים בקטגורים "מלאי להט", שטוענים בפאתוס, כשלעיתים אף אבק של דמגוגיה דבק בדבריהם, ולעומת זאת, נראים לא אחת סנגורים הטוענים באופן שכלתני, פלגמאטי, יבש, במתינות רבה למדי ואף באופן מעט אנמי. אך לרוב, ממלא כל צד את חלקו לפי התבנית הזאת.

אם לחזור לרגע, לדבריו של פובליליוס סירוס, הרי שבעיניי, על מנת להגן כהלכה על עניינו של נאשם, צריך הסנגור להיות בעל יכולת למצוא בתוכו את הרגש הדרוש, כדי להוציא מתוכו את אותו הלהט וההתלהבות הדרושים לכל נאום הגנה ראוי לשמו.

על מנת להסיר כל ספק, אינני אומר כי נאום הגנה צריך, חלילה, להזניח את הפן הלוגי והשכלתי, שהם חלק מ"השילוש הקדוש" של כל אורטור (Logos, Ethos, Pathos), רק שהוא איננו יכול להחסיר את המימד הזה. עוד חשוב לי להבהיר, שאין הדבר אומר כי אדם אינו יכול למלא את שני התפקידים (הסופיזם הוא חלק אינטגראלי של המקצוע), אך אני כן סבור שישנם לא מעט עורכי דין שבאישיותם מתאימים רק למלא את אחד התפקידים.


עו"ד אדיר בנימיני
 ADIR A. BENYAMINI
Attorney at Law
 ----------------------
עו"ד אדיר בנימיני
צילום: סטודיו "ליאורית"

יום שבת, מרץ 2

ניחוח אישה

על מלשינות ופדגוגיה


באחד משיעורי הרטוריקה בבית הספר למשפטים הקרינו בפנינו את אחת הסצנות הגדולות בקריירה של השחקן אל פצ'ינו, מתוך הסרט "ניחוח אישה". בסרט מגלם פצ'ינו קצין בכיר שהתעוור במהלך שירותו הצבאי, ואת יחסיו המיוחדים עם תלמיד תיכון חסר אמצעים שלומד במוסד יוקרתי ואריסטוקראטי.


כאשר התלמיד עומד לשימוע לפני הדחה מהמוסד, מפני שסירב להלשין על חבריו שביצעו מעשי קונדס כנגד ההנהלה, מגיע גנרל פרנק סלייד, בגילומו של פצ'ינו, ונושא נאום הגנה מלהיב, מלא השראה ופאתוס, בגנות הערכים אותם מבקש בית הספר לקדם בדמות "תרבות של שטינקריות". הנאום המלהיב של הגנרל מביא בסופו של יום לביטול הליכי ההדחה נגד התלמיד.


נזכרתי בסצנה הזו, כאשר קראתי את הכתבה שפורסמה בשבוע שעבר על ידי הכתבת אופירה חסיד ב"קול השרון" (גליון 1523 מיום 27/02/2013), המתאר אירוע בעל מאפיינים דומים באחד מבתי הספר התיכוניים בנתניה. על פי הכתבה תלמיד שסירב לכאורה להלשין על חבריו, כמעט ונענש על כך על ידי הרחקתו מן הטיול השנתי.


כפי שכתב כב' השופט חיים ה' כהן בפרשת פלוני (ע"פ 496/73) עלינו לזכור כי על עם ישראל היו המוסרים והמלשינים שנואים מאז ומקדם, ולעניין הסלידה הזאת אין אנו יחידי סגולה. היא מנת חלקם של כל האומות הנאורות. רק במשטרים טוטליטריים ואפלים, שאין חלקינו בהם, הועלה ערך המלשינות לדרגה של חובה אזרחית ומשפטית עליונה.


אינני פדגוג גדול, ומעולם לא התיימרתי להיות, אך בעיניי, מוסד חינוכי אשר מעודד לכאורה תלמידים להפוך לשטינקרים, ולהלשין על חבריהם, אינו ממלא את תפקידו כהלכה, ובוודאי שאינו מכין את בוגריו לחיים האמיתיים.

----------------
ADIR A. BENYAMINI
Attorney at Law


עו"ד אדיר בנימיני
צילום: סטודיו "ליאורית"
 

יום שבת, ינואר 26

הכנסת ה- 19

אריסטו כותב בספר ג' של "הפוליטיקה" את הדברים הבאים:

"בכל המדעים ובכל האומניות התכלית היא דבר טוב, ויותר מכול אנו מוצאים את הטוב הגדול מכול באומנות השלטת על כל האחרות, היא העיסוק המדיני. בתחום המדיני הטוב הוא הצדק, והצדק הוא תועלת הכלל, והכול סבורים שצדק הוא סוג של שוויון"
[אריסטו פוליטיקה (תרגום: נורית קירש) תל-אביב: הוצאת רסלינג 2009, עמ' 150].

אליבא דאריסטו, העיסוק המדיני היא האומנות השלטת על כל האומניות האחרות; בעיניי עולות כמה תובנות חשובות מתוך האמירה הזאת בהתייחס לתוצאות הבחירות האחרונות לכנסת ה-19; האם שני ה"שחקנים החדשים" באותה "אומנות שלטת וגדולה מכולן", יצליחו להטביע חותמם על המערכה ולהשיג את הפסגה החשובה מכול בעיסוק המדיני, כדברי אריסטו, להשיג את הצדק, קרי לפעול להשגת "תועלת הכלל", לרבות החתירה לשוויון.

ימים יגידו!

תקוותי רק שההזדמנות ההיסטורית הזאת לשנות את סדרי הממשל לא תתמסמס. בפרק הפתיחה של הסדרה המופתית של הבי.בי.סי "כן, אדוני השר", נותן, מנכ"ל המשרד לעניינים אדמיניסטרטיביים, סר האמפרי אפלבי, תדריך לשר הטרי שזה עתה מונה, ובין השאר אומר לו כי ככל שרצונך לעשות פחות בעניין מסוים, כך תרבה לדבר עליו.

אסור שההזדמנות תתמסמס בגלל עודף דיבורים וויכוחים; חייבים לקבוע תאריכי יעד ברורים לביצוע הרפורמות, בלי ועדות, תתי ועדות או חוגים רעיוניים, שרק ימסמסו את ההליכים ויעכבו אותם, אלא לקבוע מסגרות זמן ברורות ובלתי גמישות, וכמובן לבצע פעולות מיידיות שיקבעו עובדות מוגמרות בשטח בנושאים עליהם יש הסכמה, עוד לפני שמגבשים באופן סופי את המתווה הכולל.

----------------------
עו"ד אדיר בנימיני
 ADIR A. BENYAMINI
Attorney at Law
 www.adir-b.com
 ----------------------
Malo me fortunae poeniteat, quam victoriae pudeat.