קשה לי לעכל ולהשלים עם העובדה שראש העיר שלנו, מרים פיירברג-איכר הלכה מאתנו. זה עדיין בלתי נתפס. מאז הישמע דבר הבשורה על מותה הרגשתי כמו שאיבדתי קרובת משפחה.
כפי שכתבתי בדברי ההספד שלי, מאור פניה היה סימן ההיכר הראשון שלה; ומאור הפנים אינה תופעה חיצונית בלבד, אלא תופעה המשקפת דברים שבלב וסגולות שבאופי.
הייתה לה נוכחות מרשימה, שהקרינה המון סמכותיות. בכל פעם שהיא נכנסה לאולם או לחדר אי אפשר היה לפספס עובדה זו. מעטים יש להם נוכחות עוצמתית שכזו. ראש עירייה שהפכה לאגדה עוד בחייה.
ההיכרות שלנו העמיקה, כבר במהלך הקדנציה הראשונה שלי במועצת העיר, כשהיא הזמינה אותי להצטרף אליה למשלחת עירונית לעיר התאומה שלנו סטוואנגר בנורבגיה. הייתי אז צעיר, באמצע התמחות במשפטים בפירמת עורכי הדין "אילת ודוד גולן". האחרון לא ממש התלהב לשחרר אותי לנסיעה. מרים ניגשה אלי במהלך ישיבת המועצה ושאלה אם אני מצטרף. סיפרתי שהבוס לא ממש רוצה לאשר לי חופשה, במהלך עונת המשפט. מרים ביקשה את מספר הנייד שלו, יצאה מחדר ישיבות המועצה והתקשרה אליו. לאחר השיחה נאלץ עו"ד דוד גולן להסכים לשחרר אותי לנסיעה, כי הרי אי אפשר לומר 'לא' לגברת הראשונה של נתניה. בבוקר למחרת הוא פתח את שיחת הבוקר ואמר לי: "בנימיני, אתמול בערב קיבלתי טלפון מאישה מאוד נכבדה..."
במסדרונות בית המשפט הייתה זאת עורכת הדין, סנ"צ ענת לינדר, שהעניקה לי את הכינוי "'הקנצלר". מרים פיירברג-איכר הייתה קוראת לי בפומבי ובחיבה רבה "'מר סוקרטס", וזאת בשל חיבתי לעולם הקלאסי, אהבתי לספרי הגות ומנהגי לצטט מידי פעם בישיבות מפי הוגי-דעות אלה. כשהענקתי לה עותק מספרי "הדרך לכנסת - על מקורותיה של שיטת הבחירות בישראל", הוספתי עבורה הקדשה ארוכה, מכל הלב, בו סיפרתי לה כמה אני אוהב ומעריך אותה.
אני חש שביחד עם חבריי למועצת העיר, התייתמנו ממורה-דרך, מורה-לחיים, שהנחתה אותנו לאורך כל שנות היכרותנו המשותפת במידותיה הטובות. מבכה אני לא רק סופה של חברות עמוקה ושותפות רבת שנים עימה, כי אם סופה של תקופה - תקופת עוז והדר שחלפה ולא נראה עוד כמוה. סופו של עידן מפואר בתולדות העיר נתניה.
אם לקחת השראה מן הציטוט המפורסם מפי הסופרת, ג'ואן דידיון, כשאנו מתאבלים על לכתה של דמות גדולה מהחיים, כמו שהייתה מרים פיירברג-איכר כבר בחייה, אנחנו גם מתאבלים במידה רבה על עצמנו. כפי שהיינו. כפי שאנחנו כבר לא. כפי שיום אחד כבר לא נהיה יותר.
צילום מהמסע המשותף לנורבגיה בשנת 2007
נ.ב - בימים האחרונים אני מקבל עשרות פניות מתושבים להכריז על מועמדותי לראשות העיר, כמועמד בעל הניסיון, הוותק וסט הכישורים המתאים ביותר. הודעתי לכל תושב שפנה אלי באמצעות הטלפון ו/או הרשתות החברתיות, שגזרתי על עצמי שלא לעסוק בפוליטיקה בשבעת ימי האבל ("השבעה") על ראש העירייה שלנו. ביני לבין עצמי, ברור לי שאני רואה את עצמי כמועמד ראוי ומתאים לראשות העיר נתניה. ההחלטה הסופית בנושא תילקח רק לאחר עריכת סקר עומק בנושא. עמדתי הינה שהמחנה הדוגל בערכים הציוניים המקוריים, הרוצה לשמור על צביונה של העיר נתניה, חייב להתאגד סביב מועמד אחד. ככל ובסקר יתגלה כי קיימת תמיכה רחבה בי (מה שאני מאמין שיקרה לאור פעילותי רחבת ההיקף והניסיון הרב שצברתי), כמי שמייצג את הציבורי הציוני-ליברלי בכל שנות כהונתו במועצת העיר נתניה, בהחלט ארים את הכפפה ואפעל לאחד את כל הכוחות סביב המועמדות שלי. יחד עם זאת, במידה ויתגלה מועמד ליברלי מתאים אחר. כזה שזוכה לתמיכה ציבורית רחבה ויש לו את הניסיון וסט הכישורים הדרוש, אאפסן את האגו האישי, ואעביר את התמיכה אליו. העיקר שנעמוד כגוש אחד מאוחד, סביב מועמד אחד. זה מה שקהל הבוחרים מצפה מאתנו וכך עלינו לנהוג. באחריות כלפי העיר. אלה הולכות להיות בחירות גורליות לעתיד העיר נתניה, שיקבעו לאן פניה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה