מושב פתיחת הכנסת השתיים-עשרה
עו"ד אדיר בנימיני
לאחרונה נפגשתי בעיריית נתניה עם מר משה ניסים, מי שכיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל. זו הייתה הזדמנות להודות לו על דברי השבח שהפגין כלפיי בייחס לאופן שבו אני ממלא את תפקידי כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה, ולהם ייחדתי כאן בפוסט נפרד.
משה ניסים החל את כהונתו הראשונה בגיל 24 מטעם המפלגה הליברלית הישראלית ומחזיק עד היום בתואר "חבר הכנסת הצעיר ביותר שכיהן בכנסת ישראל". הליברלים שיבצו אותו ברשימה מתוך שאיפה להיפתח לקהלים חדשים. משה ניסים היה בנו של הרב יצחק נסים, הראשון לציון והרב הראשי לישראל שלישי מאז הקמת המדינה.
בשיאו משה ניסים הגיע לעמדת סגן ראש ממשלת ישראל תחת ראש הממשלה, יצחק שמיר. כיהן בשורה של תפקידים מיניסטריאליים (שר התעשייה והמסחר ה־14, שר האוצר ה־11, שר המשפטים ה־8) וקרוב לשלושים שנה כיהן כחבר בכנסת ישראל. כיום משמש משה ניסים כיו"ר הנהלת המפלגה הליברלית וחבר נשיאות המפלגה.
במהלך שיחתנו עלה בידי לספר לו זיכרון ילדות שזכור לי ממנו היטב. היו אלה האירועים ממושב הפתיחה של הכנסת השתיים-עשר, אשר הושבעה ביום ה-21 בנובמבר 1988, בהיותי עדיין תלמיד בבית הספר היסודי. הייתי ילד שכבר אז החל להתעניין בפוליטיקה ואקטואליה. בעידן ההוא של ערוץ טלוויזיה ישראלי אחד, נהגנו לצפות בשעות אחר-הצהריים בשידורי הטלוויזיה החינוכית. לא היה קיים אז ערוץ הכנסת (99), וכך יצא כשנקטעו שידורי התכנים לילדים והחל שידור של מושב הפתחה של הכנסת ישבנו וצפינו בו.
לכנסת ה-12 נבחר לראשונה בגיל 77, ד"ר יאיר שפרינצק (ברשימת "מולדת"). הוא היה בנו של יושב ראש הכנסת הראשון יוסף שפרינצק ממפא"י. מתוקף היותו זקן חברי הכנסת ה-12, היה שפרינצק היושב-ראש הזמני של המליאה עד לבחירתו של יושב-ראש קבוע. העובדה שלד"ר יאיר שפרינצק לא היה ניסיון פרלמנטרי, הביאה לכך שלא הצליח להשתלט על ניהול הישיבה. הדבר בא לידי ביטוי בכך, שלא תמיד הצליח לזהות את חברי הכנסת אותם רצה לקרוא לסדר (למשל התבלבל בין דדי צוקר לבין יוסי שריד). מספר חברי כנסת החלו להתנהל בצורה שביישה את המעמד, ונמנעו בכוונת מכוון להקריא את נוסח הצהרת האמונים בצורה מדויקת (הוסיפו אמירות נוספות), דבר שהביא לכך שהם לא הושבעו כחברי כנסת.
נוצר סוג של מיני-כאוס כתוצאה מכך שהיושב-ראש יאיר שפירנצק לא הצליח להשתלט על האירועים. הליכוד ביקש להביא לבחירתו של דב שילנסקי לתפקיד היושב-ראש הקבוע של הכנסת, ונציגי המערך ניסו למנוע את בחירתו ולדחות את ההצבעה.
בנקודת הזמן הזו, בזמן שאותו הכאוס שלט במליאה ביקש שר האוצר, משה ניסים, את זכות הדיבור, ועלה לדוכן על מנת לעשות סדר. נאום התוכחה הזה נחרט בזיכרוני היטב, ואמרתי לו זאת במהלך שיחתנו. בעקבות דבריי, משה ניסים סיפר לנוכחים בפגישה שזה היה אירוע ונאום שרבים מזכירים לו.
יצוין מהרגע שעלה לדוכן ודיבר על הבושה הגדולה, חברי הכנסת שיפרו את התנהגותם, וניתן היה סוף כל סוף להתקדם לקראת הצבעה ליו"ר כנסת קבוע.
המערך העמיד לבסוף העמידו מועמד מטעמו; היה זה שלמה הלל שכיהן בצורה מוצלחת מאוד כיו"ר הכנסת ה-11, שהפסיד בהצבעה למועמד הליכוד, דב שילנסקי. בעקבות האירועים תוקן החוק ונקבע כי מי שיכהן בתפקיד יו"ר הכנסת במושב בפתיחה יהיה זקן חברי הכנסת, ובתנאי שיש לו ניסיון פרלמנטרי קודם.
עבורי היה זה רגע מרתק להעלות זיכרון מילדותי ולשמוע מפיו של מי שהיה שם את גרסתו לאירועים.
בתמונה: עו"ד אדיר בנימיני והשר לשעבר משה ניסים
ADIR A. BENYAMINI
Attorney at Law
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה