סה"כ צפיות בדף

‏הצגת רשומות עם תוויות רשויות השלטון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רשויות השלטון. הצג את כל הרשומות

יום שישי, ספטמבר 19

דרוש ראש ממשלה בעל רקע אזרחי # 2

זר הדפנה והתהילה האזרחית
עו"ד אדיר בנימיני

לפני פחות משבוע פרסמתי פוסט שהוקדש לפוליטיקה הישראלית ולנטייה לסגוד לגנרלים ולאישים בעלי רקע ביטחוני. כתבתי שם שהגיע הזמן שנחזור למודל שהיה קיים לפני מלחמת ששת-הימים ונבחר ראש ממשלה אזרחי. כזה שישים דגש על מה על החברה האזרחית זקוקה לו, ולא באספקלריה של המשקפת צבאית. כזה שהינו בעל הבנה עמוקה יותר של החברה הישראלית ממנה צמח והגיע לראש הפירמידה. 

ציינתי שם בפוסט ההוא נתון שבעיניי הוא לא פחות ממדהים; עד היום (מאז הקמת המדינה) כיהנו בכנסת ישראל לא פחות מ-14 רבי-אלופים, מתוך 24 האישים ששירתו בתפקיד זה. נכון לרגע כתיבת שורות אלה. ציטטתי גם את מרקוס טוליוס קיקרו שכבר בתקופת רומא העתיקה סבר שעל התהילה הצבאית לסגת בפני התהילה האזרחית. כמו כן, הבעתי את תקוותי כי ראש הממשלה ה-14 של מדינת ישראל, יאיר לפיד, יחזור ללשכת ראש הממשלה בעתיד הקרוב. לפיד בעיניי הוא המודל האזרחי הטוב ביותר מכל המועמדים לתפקיד, וגם נימקתי מדוע.

לא חלפו עשרים וארבע שעות ונתקלתי בפוסט ברשת הפייסבוק אותו פרסם מר רענן בן-ישי, חבר ילדות של יאיר לפיד, שכתב עליו דברים מאוד דומים למה שאני כתבתי עליו, בסוגיית התאמתו לתפקיד ראש הממשלה. חשבתי שיהיה זה נכון לתת ביטוי לדברים הללו, שנוסחו בצורה טובה יותר מהאופן שאני הבעתי אותם. וכך הוא כתב בן-ישי: "לפיד יודע לאבחן ולפתור בעיות, להקשיב ואז לזהות במדויק את הקושי ולקלוע בול עם הפתרון. וכי הוא מכבד את מי שמולו ולצידו, לא רק כי הוא מנומס אלא כי הוא רגיש ואכפת לו. וכי הוא אוהב להצמיח אנשים - לזהות כשרון ולתת לו הזדמנות, ואנשים מממשים את הפוטנציאל שלהם ופורחים לידו. כי מאחורי התדמית הזו של המתאגרף, תדמית המאצ׳ו שהוא טיפח בצעירותו, הוא אדם שמכיר כאב וקשיים ויודע לצלוח אותם ולגבור עליהם ולעולם לא יירתע מאתגר מורכב - וזה מה שעומד מולנו עכשיו, כחברה וכמדינה. כי הוא צנוע ואחד האנשים הכי חכמים שאני מכיר. כי הוא איש רוח וספר, אינטלקטואל ומעמיק, בעל חשיבה ערכית ואתית, שגם בחושך יידע למצוא את המלים שידליקו אור ותקווה."

מצטרף לכל מילה.

ח"כ יאיר לפיד בחברת ראשי מטה יש-עתיד בנתניה, ח"כ סימון דוידסון 
וח"כ ח"כ משה ("קינלי") טור־פז (2023)


עו"ד אדיר בנימיני
ADIR A. BENYAMINI
Attorney at Law 

יום שני, יוני 2

"פרדוקס הסבלנות" של פופר - הערת השוליים הנודעת בעולם / עו"ד אדיר בנימיני

"פרדוקס הסובלנות" - הערת השוליים הנודעת בעולם

מאת עו"ד אדיר בנימיני


"פרדוקס הסובלנות" מאת הוגה הדעות היהודי-אוסטרי, קרל פופר, היא כלל הנראה אחת מהערות השוליים הנודעות והחשובות בעולם בשל תוכנה ובשל המחשבה המעמיקה שהיא מעוררת, בנוגע לגבולות אפשריים שהדמוקרטיה צריכה להציב על מנת להגן על עצמה.

קרל פופר, שנחשב לגדול הפילוסופים של המדע במאה העשרים, נדרש לסוגיה בספרו הנודע "החברה הפתוחה ואויביה".

להלן תוכן ההערה בתרגומו המופלא של אהרן אמיר:

"סובלנות בלי מצרים מוליכה בהכרח להיעלמה של הסובלנות. אם ננהג סובלנות בלי מצרים אפילו באלה שאינם סובלניים, אם לא נהיה מוכנים להגן על חברה סובלנית מפני התנקשות של הלא-סובלניים, או אז יישמדו הסובלניים, והסובלנות עימהם. בניסוח זה אינני מנסה לרמוז, למשל, שעלינו להשתיק תמיד את השמעתן של פילוסופיות שאינן סובלניות; כל עוד יכולים אנו להעמיד כנגדן טיעון רציונלי ולבלמן על ידי דעת הקהל, הדיכוי יהיה נואל. אך עלינו לתבוע לעצמנו את הזכות להשתיקן אם יהיה צורך בכך אפילו בכוח הזרוע; שכן על נקלה יוכל להתברר שאין הם מוכנים להתמודד איתנו ברמת הויכוח הרציונלי אלא שהם פותחים בפסילת כל ויכוח; אפשר שיאסרו על תומכיהם להאזין לטיעון רציונלי, משום שהוא מוליך שולל[...] לכן עלינו לתבוע לעצמנו, בשם הסובלנות, את הזכות שלא לנהוג סובלנות בחסרי הסובלנות. עלינו לטעון שכל תנועה המטיפה לאי-סובלנות מעמידה עצמה מחוץ לחוק".

[קרל פופר "החברה הפתוחה ואויביה" תרגום: אהרן אמיר (הוצאת "שלם") ירושלים: 2003 - הערת שוליים 4 של פרק 7]

ספרו של פופר על אויבי החברה הפתוחה הוא ספר קלאסי; הגם שאני חלוק עימו בנוגע לכמה עניינים אליהם נדרש בספר (בעיקר הביקורת הקטלנית על אפלטון שהינה מוגזמת בעיניי).  

הערת שוליים זו נכתבה (כמו גם הספר כולו) על רקע השתלטות הקומוניזם והפשיזם על מדינות אירופה, הפכה לפתע לאקטואלית בימינו.

כששוחחתי לפני כמה שנים עם נציגים מטעם המפלגה הליברלית בגרמניה (המכירים היטב את תורתו של פופר ומן הסתם גם את פרדוקס הסובלנות שלו), והצבתי בפניהם את הדילמה במובנה האקטואלי, הם העדיפו "לברוח" במהירות רבה לשיח על הימין הקיצוני בגרמניה. הם רשמו התעלמות מופגנת מ"הפילוסופיות הבלתי סובלניות", המגיעות מצד תנועות וארגונים פונדמנטליסטים בגרמניה, לשם אני שאפתי לכוון את השיחה. 

לרבים די ברור שכל מדינות אירופה המערביות (לא רק גרמניה) תצטרכנה להתמודד בעשורים הקרובים עם הדילמות שעולות מ"פרדוקס הסובלנות"; לברר עם עצמן עד לאיזה גבול ניתן יהיה למתוח את הסבלנות כלפי "פילוסופיות לא סובלניות".

בארה"ב פיתח בית המשפט העליון את "מבחן הסכנה הברורה והמיידית", אותה אימץ והביא למשפט הישראלי, הנשיא שמעון אגרנט (שלמד משפטים בארה"ב) וכינה אותו "מבחן הוודאות הקרובה".

תורכיה היא דוגמא קלאסית למדינה בה המשטר ניסה והצליח לאורך השנים להתערב בזמן ולעצור את הכוחות ה"לא סובלניים" מלחרב את הדמוקרטיה ולחסל בהדרגה את הסובלנות (מה שבפועל קורה היום). במקרה התורכי יש לקחת בחשבון גם אלמנטים הנוגעים ל"פרדוקס הדמוקרטיה" שפופר מתייחס עליו בספרו, אבל אין זה המקום להרחיב על כך. במקרה של רֵגֵ'פּ טָאִיפּ אֶרְדוֹאָן, פיספסו שומרי הסף הסובלניים את הנקודה בה נחצה המבחן של הוודאות הקרובה, וטורקיה בדרך להפוך לאוטוקרטיה מלאה, כנראה כבר בעשור הקרוב (אלא אם תהיה תפנית לא צפויה).

מהו אותו הגבול שאנחנו ציבור שמגלה סובלנות כמעט כלפי כל השקפת עולם (מלבד גזענות), יכולים להציב לכל אותם אלמנטים בחברה שהינם "לא סובלניים" בעליל?!

אף שישנם אירופאים רבים הנמצאים בהדחקה, באירופה המערבית קיימים קבוצות מאורגנות המצהירות בפרהסיה, בלי להסתיר זאת, כי הם שואפים להכיל על המדינות האירופאיות בהם הם מתגוררים את "חוקי השריעה". לעומתם חיים שם לא מעט אזרחיים בני הדת המוסלמית (שהם אולי גם הרוב) המכבדים את כללי הדמוקרטיה ואפילו מנסים להשתלב במערכת הפוליטית, תוך אימוץ מלא של כללי המשחק הדמוקרטיים. מרבית הכוחות הפרוגרסיביים האירופאים יאשימו ב"איסלאמופביה" את כל מי שיעז לטעון כנגד אלה התומכים באימוץ "חוקי השריעה". הם ייעמדו כחומה בצורה, ויגנו במלוא המרץ על הזכות של כל "הלא סובלניים" לקדם את השקפת עולמם זו. כבר שמעתי לא מעט נימוקים של פמינסטיות אירופאיות שמצאו גם טיעונים רציונליים מדוע צריך לכבד את נוהג ריבוי הנשים וכפיית קוד הלבוש האיסלמי על נשות אותם מהגרים חדשים במדינות אירופאיות שונות, דבר המנוגד לכל הערכים המרכזיים העומדים בלב אמונתם.

יהיה מעניין לעקוב בעשור השנים הקרוב אחר "הקונטר-רפורמציה" שיגיע בוודאי מהגורמים השמרניים בפוליטיקה האירופאית. מה שבטוח הוא שלהערכתי "פרדוקס הסובלנות" אותו הציג קרל פופר בספרו "החברה הפתוחה ואויביה, יעלה ויעמוד על סדר היום הפוליטי באירופה בעשורים הבאים. תשאל בוודאי השאלה היכן ימתח אותו הגבול.



עו"ד אדיר בנימיני

 ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law עו"ד אדיר בנימיני/ ----------------------

יום ראשון, יוני 1

רחובות ע"ש מדינאים זרים בעיר נתניה

הנצחת מדינאים זרים בעיר נתניה


בנתניה עוד מימי הקמתה בשנת 1929 החלה להתגבש מדיניות של הנצחת מדינאים זרים; כבר בתקופת המנדט, כחלק מהרצון לרצות את שלטונות המנדט הבריטי הונצחו מספר ביוזמת מייסדי העיר מספר מדינאים בריטים:  לורד ארתור בלפור -ראש ממשלה, ג'ורג' השישי - מלך בריטניה, לורד הרברט לואי סמואל - מדינאי (קרוי בנתניה בשם העברי: "שמואל הנציב"). בהמשך נקרא רחוב על שמו של סר וינסטון צ'רצ'יל - ראש ממשלה, ובשנים האחרונות הצטרפו שמות נוספים כמו בנג'מין ד'יזראלי - ראש ממשלה (ביוזמתו של יו"ר הוועדה עו"ד אדיר בנימיני) ודיוויד איימס - חבר פרלמנט (ביוזמת ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר).

במהלך כהונתו של סגן ראש העיר נתניה, עו"ד אדיר בנימיני במועצת העיר ה- 15, ה-16 וה-17, אושרו ביוזמתו בוועדת שמות רחובות ואתרים נתניה, מספר משמעותי של רחובות ודרכים על שם מדינאים זרים, ביוזמתו או ביוזמת גורמים אחרים.


סגן ראש העיר נתניה, עו"ד אדיר בנימיני, מונה לראשונה לתפקיד יו"ר וועדת שמות ואתרים בעיריית נתניה לפני כ-12 שנה ומכהן מאז כמעט ברציפות (למעט פרקי זמן קצרים) בתפקיד זה. בשיתוף פעולה עם ראש העיר, מרים פיירברג-איכר, המשיך יו"ר הוועדה לשמות רחובות ואתרים בעיר נתניה, עו"ד אדיר בנימיני,  במגמה של הנצחת מדינאים זרים ממדינות נוספות, אשר תרמו לעם היהודי ו/או אהדו את התנועה הציונית. מגמה שהחלה כאמור על ידי מייסדי העיר.

שלושה מדינאים מצרפת הונצחו בנתניה ונקראו שמות רחובות על שם ברחבי העיר: מרשל פייר קינג - שר בממשלה, ז'לבר פייר - שגריר בישראל וסימון וייל - שרה וחברת פרלמנט שהונצחה ביוזמתו של יו"ר הוועדה וסגן ראש העיר, עו"ד אדיר בנימיני, לאחר פניה שהגיעה מראש עיריית ניס בצרפת (עיר תאומה של נתניה). וייל ילידת ניס היא אזרחית כבוד של עיר זו.

מדינות נוספות מהן הונצחו מדינאים מהסיבות שצוינו לעיל: צ'כוסלובקיה - טומאש גריג מסריק  (הנשיא ה-1 של המדינה), גוואטמלה - גארסיה ג'יארג גרנדוס (מדינאי) ובלגיה - קמיל הויסמנס (ראש הממשלה ה-34).

המדינה ממנה הונצחו מספר המדינאים הגדול ביותר בעיר נתניה היא ארצות הברית של אמריקה; עשרה מדינאים מתוכם שישה נשיאים: הארי טרומן - הנשיא ה-33 (ביוזמתו של יו"ר הוועדה וסגן ראש העיר, עו"ד אדיר בנימיני), דווייט אייזנהאואר -הנשיא ה-34 (ביוזמת ראש העיר, מרים פיירברג-איכר), ג'ק פ' קנדי - הנשיא ה-35, לינדון ג'ונסון - הנשיא ה-36 (לפי הצעתו של ד"ר קובי ברדה), אברהם לינקולן - הנשיא ה- 16 (ביוזמתו של יו"ר הוועדה וסגן ראש העיר, עו"ד אדיר בנימיני), רונלד רייגן - הנשיא ה-40 (ביוזמתו של יו"ר הוועדה וסגן ראש העיר, עו"ד אדיר בנימיני), ג'ימס ג' מקדונלד -שגריר ארה"ב הראשון בישראל, טום לנטוס - חבר קונגרס יהודי (ביוזמת ראש העיר, מרים פיירברג-איכר), הנרי קיסינג'ר - מזכיר המדינה ה-56 (ביוזמתו של יו"ר הוועדה וסגן ראש העיר, עו"ד אדיר בנימיני) וג'ו ליברמן - סנאטור (לפי הצעתם המשותפת של ד"ר קובי ברדה ומר שלומי וורונר).




ישיבת וועדת שמות רחובות ואתרים בנתניה (2019)

  


עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/ ----------------------

יום שבת, מאי 31

לקט ציטוטים על השיטה הדמוקרטית / עו"ד אדיר בנימיני

דמוקרטיה

עו"ד אדיר בנימיני

קיימות לא מעט אמירות כנף וגם ציטוטים ידועים, חלקם שחוקים, חלקם כבר הפכו לקלישאות, בנוגע לשיטת המשטר הדמוקרטית.


בחרתי להביא כאן מספר ציטוטים ואמירות חשובות בנושא זה, קצת פחות מוכרים  אך מעוררי מחשבה (מהוגי דעות מסוימים), עמדות שאינן בהכרח מייצגות את מגוון ההשקפות בנושא.


המקור מופיע מתחת לציטוט.


"בדמוקרטיה, כמו בכל אידיאל ומוסר אחר, יש יסודות בני חלוף וגם יסודות שהם יותר בר-קיימא. מצד אחד, הדמוקרטיה היא הפרי האופייני של הציביליזציה הבורגנית; מן הצד האחר, היא צורה של ארגון חברתי שערכה שמור לה תדיר, ובה החופש והסדר נמצאים מחזקים זה את זה ולא סותרים זה את זה".


ריינהולד ניבור 


[ריינהולד ניבור בני אור ובני חושך תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ד-2004, עמ' 3]




"אילו אפשר היה לכונן רשות מחוקק שתייצג את הרוב בלי שתהיה בהכרח שפחה חרופה ליצריו, רשות מבצעת שתקיים בידה חלק נאות מן השררה, ורשות שופטת שתהיה בלתי תלויה בשתי הרשויות האחרות - או אז היינו מקבלים משטר שעדיין יהיה דמוקרטי אבל כמעט לא תישקף לו סכנה שיתגלגל לעריצות".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

 

[אלכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 266]




"דמוקרטיה חוקתית חייבת לכלול מוסדות פוליטיים וחברתיים הגורמים לאזרחיה באורח אפקטיבי לרכוש את התחושה הנאותה של צדק ככל שהם גדלים והופכים מעורבים בחברה. לאחר שרכשו תחושת צדק זו, הם יהיו מסוגלים להבין את העקרונות ואת האידיאלים של התפיסה הפוליטית, לפרשם וליישם אותם למקרים הניצבים בפניהם, ובדרך כלל תהיה להם מוטיבציה לפעול על פיהם, בהתאם לנסיבות. מצב זה מוביל ליציבות מהסיבות הנכונות".

 

ג'ון רולס

 

[ג'ון רולס  חוק העמים תרגום: שחר פלד (הוצאת רסלינג), 2010, עמ' 62]. 




"המחוקקים עושים את האזרחים לטובים על ידי קביעת הרגלי המעשים, וזה רצונו של כל מחוקק. מי שאינו עושה זאת כראוי מחטיא את המטרה, ובזה ההבדל בין משטר מדיני טוב ומשטר מדיני גרוע".

 

אריסטו

 

[אריסטו  ספר המידות  תרגום: ח"י רות (ירושלים: הוצאת מאגנס),  תשס"ב,

עמ' 57]




"אין הדמוקרטיה נותנת לעם את הממשלה המיומנת ביותר, אבל היא מחוללת דבר שלעתים קרובות ידן של הממשלות המוכשרות ביותר קצרה מליצור אותו: היא ממזרימה לכל מערכות החברה פעילות חסרת מנוח, כוח שופע, אנרגיה שאינה קיימת בלעדיה והעשויה לחולל נפלאות, אם רק יהיו תנאים מתאימים. אלה הם יתרונותיה האמיתיים של דמוקרטיה".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

 

[אלכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 257]




"המוסדות הדמוקרטיים אינם יכולים לשפר את עצמם. בעיית שיפורם הוא תמיד בעיה לאנשים ולא למוסדות"

 

קרל פופר

 

[קרל פופר החברה הפתוחה ואויביה  תרגום: אהרן אמיר (הוצאת "שלם") ירושלים: 2003]




"אני מסכים בכל לב עם המימרה: 'הממשלה הטובה ביותר היא ממשלה המושלת פחות ככל האפשר', והייתי רוצה לראותה מיושמת במהירות ובשיטתיות רבה יותר. אם ניישם אותה עד סופה, היא היא תסתכם במימרה הבאה, שגם בה אני מאמין: 'הממשלה הטובה ביותר היא ממשלה שאינה מושלת כלל'; וכשבני-אדם יהיו מוכנים לכך, זוהי הממשלה שתהיה להם".

 

הנרי דיוויד תורו

 

[הנרי דיוויד תורו "אי ציות אזרחי" אי ציות ודמוקרטיה תרגום: ברוך קורות (הוצאת שלם), התשנ"ט-1998, עמ' 73]. 





"לעתים קרובות כבר נאמר, ויפה נאמר, שקובץ חוקים אב כרס הוא אחד המטרדים הקשורים בהכרח ביתרונותיו של ממשל חופשי. כדי למנוע הכרעת-דין שירורתית בבתי-משפט, הכרח גמור הוא שהם יהיו כפותים בכללים ובתקדימים קפדניים המסייעים להגדיר ולהבליט את חובתם בכל משפט המובא לפניהם".

 

אלכסנדר המילטון

 

[פובליוס הפדרליסט (#76) תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ב-2001, עמ' 393]. 





"המוסדות החברתיים הטובים ביותר משכילים לעקור את הטבע מן האדם, לסלק ממנו את קיומיותו המוחלטת כדי להמציא לו קיומיות יחסית, ולהעתיק את האני אל תוך היחידה המשותפת, באופן שכל יחיד שוב אינו חושב את עצמו לשלם, אלא לחלק מן השלם, ואינו חש דבר אלא בתוך הכלל".

 

ז'אן ז'אק רוסו

 

[ז'אן ז'אק רוסו אמיל - או על החינוך תרגום: ארזה טיר-אפלרויט (הוצאת דביר-מאגנס), התש"ע-2009, עמ' 116]. 



"אי יציבות החוקים היא קלקלה הטבועה במהותו של שלטון דמוקרטי, משום שטבעה של דמוקרטיה להעלות אנשים חדשים לשלטון. אבל הקלקלה הזאת מורגשת יותר או פחות לפי הסמכות ואמצעי הפועלה שנותנים בידי הרשות המחוקקת".

 


אלכסיס דה-טוקוויל

 

[אלכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 262]




"כל אדם שבידו השררה נגרר לעשות בה שימוש לרעה, ונוטה להרחיק לכת עד שהוא נתקל בגבולות בלתי עבירים[...] כדי למנוע אפשרות השימוש לרעה בשררה, צריך לערוך את הדברים כך שכוח יבלום כוח".

 

שארל דה-מונטסקייה

 

[שארל דה מונטסקיה  על רוח החוקים תרגום: עידו בסוק (ירושלים: הוצאת מאגנס), תשנ"ח]




"הגורם המכריע בהצלחתה של מדינה הוא התרבות הפוליטית שלה - המעלות הפוליטיות והאזרחיות של חבריה -  ולא רמת משאביה, שרירותיות חלוקתם של המשאבים הטבעיים אינה מציבה כל קושי".

 

ג'ון רולס

 

[ג'ון רולס חוק העמים תרגום: שחר פלד (הוצאת רסלינג) 2010, עמ' 190]




"נציגי העם, או העם עצמו, מבינים יותר מכל גורם אחר מה משרת את טובתם, ולעם יש בלא ספק את הרצון הטוב ביותר לשם השגת הטוב הזה. בנוגע לנקודה הראשונה יש להעיר, כי עד כמה שהמילה 'עם' מציינת חלק מיוחד של חברי המדינה, הרי היא מבטאת דווקא אותו חלק שאיננו יודע מה הוא רוצה. לדעת מה רוצה אדם, ויותר מכך, מה רוצה הרצון ההווה כשלעצמו ובשביל עצמו, דהיינו התבונה, הרי זה פרי של תבונה והכרה מעמיקים, כלומר דברים שאינם עניינו של העם".

 

גיאורג וילהלם פרידריך הגל

 

[הגל פילוסופיה של המשפט תרגום: גדי גולדברג (הוצאת שלם), התשע"א-2011, עמ' 275]. 




"עצמאותם הגמורה של בתי-המשפט חיונית במיוחד בחוקה מוגבלת. במונח חוקה מוגבלת כוונתי לחוקה המכילה כמה חריגות מפורטות מסמכות החקיקה; למשל, שבית -המחוקקים לא יחוקק שום חוק מפקיע זכויות, שום חוק שתחולתו למפרע, וכיוצא באלה. אין לקיים הגבלות מסוג זה למעשה אלא באמצעותם של בתי-המשפט, שמחובתם להכריז כי כל החוקים הנוגדים את כוונתה המפורשת של החוקה בטלים ומבוטלים. בלעדי כן הרי כל הסיווגים של זכויות מיוחדות אינם ולא כלום".

 

אלכסנדר המילטון

 

[פובליוס הפדרליסט (#76) תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ב-2001, עמ' 389]. 



"קל לגלות את מומיה ואת חולשותיה של ממשלה דמוקרטית. אפשר להוכיחם בעובדות הנראות לעין, ואילו השפעתה הבריאה מסתמנת בדרכים שאינן נראות מאליהן ואפילו נסתרות. בהרף עין אפשר לעמוד על חסרונותיה, אבל רק מתוך הסתכלות ממושכת אפשר להבחין במעלותיה".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

 

[אלכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 242]. 




"מדינה צריכה לדאוג למעלת אזרחיה. תכליתה של מדינה היא אפוא החיים הטובים, לחיות באושר ובטוב. השותפות המדינית קיימת למען המעשים הנאים, ולא לשם החיים יחד".

 

אריסטו

 

[אריסטו  פוליטיקה תרגום: נורית קרשון (תל-אביב: הוצאת רסלינג), 2009, עמ' 142-144]




"כל שלטון חייב להתאים לטבע בני האדם הנשלטים. אמיתה זו מוכיחה שלפי הטבע העניינים של החברה האנושית, מוסרו של העם הוא בית הספר הציבורי של השליטים".

 

ג'מבטיסטה ויקו

 

[ג'מבטיסטה ויקו המדע החדש תרגום: אריאל רטהאוז (הוצאת שלם), התשס"ה-2005, עמ' 92]




"כדי להינות מן החירות, יש צורך שכל אחד יוכל לומר את אשר הוא חושב, וגם למען שמירת החירות יש צורך שכל אחד יוכל לומר את אשר בלבו, ולפיכך האזרח, אומר וכותב את כל מה שהחוקים אינם אוסרים במפורש לומר או לכתוב".

 

שארל דה-מונטסקייה

 

[שארל דה מונטסקיה  על רוח החוקים תרגום: עידו בסוק (ירושלים: הוצאת מאגנס), תשנ"ח]




"האידיאל של המדינאי נרמז במשפט: הפוליטיקאי נושא את עיניו לבחירות הבאות, המדינאי נושא את עיניו לדורות הבאים. המדינאי רואה עמוק יותר ורחוק יותר ממרבית האחרים, ומבין מה צריך לעשות".

 

ג'ון רולס

 

[ג'ון רולס חוק העמים תרגום: שחר פלד (הוצאת רסלינג) 2010, עמ' 165]




"אפשר ואפשר אפוא שירצה העם לדכא אחד מתוכו; ונגד זה יש צורך בהגנה לא פחות מאשר נגד כל עריצות שהיא. מזה יוצא שהגבלת כוחו של השלטון על היחידים אינה נעשית פחות חשובה[...] והחוקרים המדיניים רגילים עכשיו להזכיר גם את 'עריצות הרוב' בין הרעות שעל החברה להישמר מהן".

 

ג'ון סטוארט מיל

 

[ג'ון סטוארט מיל על החרות תרגם: אריה סימון (הוצאת מאגנס, תשנ"ד)  עמ' 9]




"כל חוקת מדינה שמה לה למטרה, או צריכה לשים לה למטרה, ראשית, למצוא שליטים שחוכמתם תעמוד להם להבחין בטובתה של החברה בכללותה, ומידותיהם התרומיות יחייבו אותם לשקוד עליה; ושנית, לנקוט באמצעי הזהירות היעילים ביותר לשמירה על אותן מידות תרומיות של השליטים כל זמן שהם מוסיפים להחזיק בפיקדון שקיבלו מן הציבור. השיטה של השגת שליטים על-ידי בחירה היא המדיניות המאפיינת את הממשל הרפובליקני. רבים ושונים הם האמצעים המשמשים בצורת ממשל זו למניעת ניוונם של השליטים. האמצעי היעיל ביותר הוא הגבלתה של תקופת המינויים ככל שנדרש לקיים מידה נאותה של אחריות כלפי העם".

 

ג'יימס מדיסון

 

[פובליוס הפדרליסט (#57) תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ב-2001, עמ' 287]




"מהו בעצם הרוב בכללו, אם לא יחיד, שכוונות לו ועניינים, שרובם מתנגדים לאה של יחיד אחר, המכונה מיעוט? ואם תסכימו, שמי שניתן לו שלטון בלתי מוגבל יכול להשתמש בו לרעה כנגד מתנגדיו, מדוע לא תודו, שזה חל גם על הרוב? כלום אנשים שחברו יחדיו שינוי את אופיים? הנעשו יותר סובלניים משגדלו המניעות?".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

 

[אלכסיס דה-טקוויל  הדמוקרטיה באמריקה תרגום: יוחנן טברסקי וישראל מרגלית (ירושלים: מוסד-ביאליק) 1970]




"מי שמקבל את עקרונות הדמוקרטיה אינו חייב לראות בתוצאות של הצבעה דמוקרטית ביטוי מוסמך של הנכון והצודק, הגם שיקבל החלטה של הרוב, כדי שיפעלו המוסדות הדמוקרטיים, יראה עצמו בן-חורין להילחם בה באמצעים דמוקרטיים ולפעול לשינויה"

 

קרל פופר

 

[קרל פופר החברה הפתוחה ואויביה  תרגום: אהרן אמיר (הוצאת "שלם") ירושלים: 2003]



"אין להכחיש כי השלטון הוא פולשני מטבע בריאתו וכי יש למנוע ממנו בתוקף לעבור את הגבולות שהוקצו לו".

 

ג'יימס מדיסון

 

[פובליוס הפדרליסט (#48) תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ב-2001, עמ' 250]


"הדמוקטיה מספקת את המסגרת המוסדית לתיקונם של מוסדות מדיניים. היא מאפשרת את תיקון המוסדות בלי להשתמש באלימות[...] אין היא יכולה להמציא תבונה[...] טעות גמורה היא להאשים את הדמוקרטיה בחסרונות המדיניים של מדינה דמוקרטית. עדיף שנאשים את עצמנו, כלומר את אזרחי המדינה הדמוקרטית. במדינה שאינה דמוקרטית הדרך היחידה לחולל רפורמות סבירות היא מגורה האלים של הממשלה והנהגת מסגרת דמוקרטית"

 

קרל פופר

 

[קרל פופר החברה הפתוחה ואויביה  תרגום: אהרן אמיר (הוצאת "שלם") ירושלים: 2003]




        "אילו היה בעולם עם של אלים, היה משטרו שלטון-עם. ממשל מושלם כל כך אינו מתאים לבני אדם".

 

ז'אן ז'אק רוסו

 

[ז'אן ז'אק רוסו על האמנה החברתית או עקרוני המשפט המדיני תרגום: יוסף אור (ירושלים: הוצאת י"ל מאגנס) תשנ"א, עמ' 101] 



"אילו היו בני האדם מלאכים, לא היה צורך בשלטון כלל. אילו משלו מלאכים בבני האדם לא היה צורך בשום ריסון לשלטון, לא מבית ולא מחוץ. הקושי הגדול בעיצובו של שלטון שבני אדם אמורים להטיל על בני אדם טמון בזה: תחילה עליך להקנות לשלטון את היכולת לרסן את הנשלטים, ואחרי-כן עליך לכפות עליו לרסן את עצמו. אין ספק שתלות בעם היא הרסן הראשון במעלה לשלטון, אך הניסיון מלמד את האנושות על נחיצותם של אמצעי זהירות נוספים".

 

ג'ימס מדיסון

 

[פובליוס הפדרליסט (#51) תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ב-2001, עמ' 262]



כאמור, בחרתי להביא כאן מספר ציטוטים ואמירות חשובות בנושא זה, קצת פחות מוכרים  אך מעוררי מחשבה (מהוגי דעות מסוימים), עמדות שאינן בהכרח מייצגות את מגוון ההשקפות בנושא. זוהי תמצית קטנה אך איכותית מאוד לטעמי. אין הדבר אומר בהכרח שאני מסכים ומקבל כל ציטוט וציטוט כהווייתו. 




עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/ ----------------------