סה"כ צפיות בדף

יום רביעי, ספטמבר 10

וולטר / "קנדיד או האופטימיות"

"Voltaire "Candide ou l'optimisme
וולטר / "קַנדיד, או האופטימיות"
עו"ד אדיר בנימיני

ספרו של וולטר "קנדיד" הוא אחד האהובים עלי ביותר; חבר נאמן במועדון הטופ-10 שלי. לבטח הסאטירה הטובה ביותר שקראתי אי פעם.

קראתי את הנובלה במהלך חופשה באי קוס שביוון בקיץ 2011; החופשה כשלעצמה הייתה עמוסת חוויות רבות, רובן פחות טובות מכל מיני סיבות, אך מוצלחות מאוד מבחינת קריאת ספרים. זו הייתה פרודוקטיבית מאוד ביחס לפרק הזמן והחוויות שהספקנו לצבור. באותה חופשה בנוסף ל"קנדיד" הספקתי לקרוא את המחזה ד"ר פאוסט של כריסטופר מארלו (מעולה), ספר הכולל עשרה סיפורים קצרים של ארנסט המינגווי (שהיה מאכזב ביותר). הספר הרביעי היה "ילד 44" של טום רוב סמית.

"קנדיד או על האופטימיות" היא נובלה סאטירית אותה פירסם וולטר בראשית שנת 1759; קראתי את הגרסה בתרגומו דורי מנור (הוצאת פן, ספרי חמד וידיעות-אחרונות) משנת 2006. הספר כולל סארקזם עוקצני המטובל בהומור ו"סגירת חשבונות" ישירה של וולטר עם תורתו של הוגה-הדעות, גוטפריד וילהלם לייבניץ. בעיקר בנוגע לחלק בתורתו המעודדת הסתכלות מאוד אופטימית על העולם.  הפילוסופיה של לייבניץ מובאת לקורא באמצעות דמותו של פנגלוס (מורהו של קנדיד), המאמין ב"טוב שבכל העולמות האפשריים". עלילת הספר שמתמקדת במסע המשותף, מתקדמת במהירות ממקום למקום. קנדיד (פירושו "תם" בצרפתית) ופנגלוס נודדים ברחבי אירופה ובארצות אמריקה הלטינית, ועוברים חוויות מטלטלות בכל מקום. 

לדידו של וולטר: "להיות אופטימי זאת אומרת להתעקש שהכל טוב גם כשהכל רע". יצוין כי הביקורת היא פרי-נוצתו של אדם שהיה פעם מחסידי תורתו של לייבניץ. וולטר עצמו האמין בה בעבר. החלטתו לנטוש את המשנה האופטימית באה על מאורעות שהתרחשו בחייו, והידיעות בדבר אסונות שהתרחשו בעולם, כמו למשל רעידת האדמה בפורטוגל (1755).

כדרכו של וולטר, הכנסייה והממסד הדתי לא יוצאים מקופחים מן הציניות, הסארקזם וההומור השחור שמאפיינים כל כך את יצירותיו. כך גם השלטון המלוכני החילוני, ואפילו התנהגות בני האנוש בענייני האהבה והרומנטיקה זוכים "לטיפול שורש מצדו". התוצאה לטעמי יוצאת מגדר הרגיל.

בעת שאנשי האינקוויזיציה הפורטוגזית עוצרים את גיבור הספר ואת מורהו הנערץ בשל השמעת דברי מינות לכאורה, תיאר זאת כהאי לישנא: "ואחרי ארוחת הערב כפתו גם את דוקטור פנגלוס ואת קנדיד תלמידו: את האחד עצרו משום שאמר את אשר על לבו, ואת השני – משום שהאזין לדבריו בארשת של הסכמה" (עמ' 35).   

הנה דוגמא נוספת; דברים המובאים מפי דמותו של הסנטור הונציאנו פוקוקורנטה: "להעלות על הכתב את הדברים שאתה מאמין בהם - הרי זה טוב ויפה: זהו מותר האדם. אך אצלנו באיטליה אנשים כותבים אך ורק דברים שהם אינם מאמינים בהם. תושבי ארצם של יוליוס קיסר ושל מרקוס אנטוניוס אינם מעיזים לגבש ולו דעה אחת בלי לקבל קודם את אישורם של הדומניקנים. הייתי שמח לגמור את ההלל על החירות הזאת, המשרה מרוחה על גאוני אנגליה, אלא שלהט היצרים ורוח הפלגנות מכלים בה כל חלקה טובה!" (עמ' 128).

אם לא די בכך, וולטר משלב בספר גם ביקורת קטלנית על המחזאים והסופרים בתקופתו: "אין די במחזה של התרחשויות מסעירות מן הסוג שאנו מוצאים בכל רומן, השובות תמיד את לב הצופים: אדרבה, המחזאי צריך לחדש בלי להיות מוזר, להיות נשגב מבלי להיות מאולץ. הוא צריך להכיר את רגשותיו הכמוסים ביותר של האדם ולדעת לדובב אותם. עליו להיות משורר אמיתי, אך מבלי שאיש מגיבורי המחזה ידבר כמשורר. הוא חייב לשלוט בשפה שלטון בלי מיצרים ולהתנסח באופן צרוף והרמוני, אך בלא שהחרוז יאפיל על המשמעות. מי שאינו מקיים את כל התנאים האלה, יוכל אומנם לכתוב שתיים או שלוש טרגדיות שיזכו להצלחה בקרב הקהל, אך אף פעם לא יזכה להימנות עם טובי הסופרים. מעטות מאוד הן הטרגדיות הטובות. יש טרגדיות שבעצם אינן אידיליות הכתובות בדיאלוגים מחוזרים בקפידה ומנוסחים היטב, יש כאלה שהן לא יותר מאשר רצף מעייף של טיעונים פוליטיים, או הרחבה מנופחת של טיעונים פשוטים, ויש כאלה שהן גיבוב של זעקות פראיות של מיני הוזים אחוזי דיבוק, נאומים ארוכים ונטולי סגנון, שהכותב מפנה אל האלים כי אין לו מושג איך מדברים עם בני אדם, אמרות שפר זולות וחסרות בסיס, ושלל מליצות מוכרות לעייפה" (עמ' 109).

הספר "קנדיד" זכה להצלחה גדולה עם הוצאתו לאור, למרות שנאסר לפרסום במדינות קתוליות רבות, בשל תוכנו האנטי כנסייתי. כדי לטשטש את עקבותיו עשה וולטר שימוש בכלי שהיה נפוץ בתקופתו, וכתב במבוא לספר שאין זו יצירה מקורית, אלא רק תרגום "מכתב יד בגרמנית שהותיר אחריו דוקטור ראלף, בצירוף תוספות שנמצאו בכיסו של הדוקטור המלומד כאשר נפטר במינדן, בשנת אדוננו המושיע 1759". 

כך נהג מונטסקייה כשפרסם את ספרו המפורסם "מכתבים פרסיים", שכלל אף הוא ביקורת חברתית ופוליטית על המשטר, ולשם הזהירות תוכן הדברים בספר מובאים כביכול בפי אציל פרסי שהגיע לפריז. כך ניסח זאת מונטסקייה: "הפרסים הכותבים מכתבים אלה התגוררו בביתי; חיינו בצוותא[...] הם העבירו אלי את מרבית מכתביהם, ואני העתקתים. ואף נפלו לידי כמה וכמה איגרות[...] אינני משמש אפוא אלא בתפקיד של מתרגם" [שארל דה-מונטסקיה מכתבים פרסיים (תרגום: אביבה ברק), הוצאת מוסד ביאליק והאונ' הפתוחה 2005, עמ' 49]. 

דבר דומה עשה גם תומס מור, כשהעלה על הכתב את ספרו המופלא, ששמו הפך למושג בזכות עצמו: "אוטופיה". מור מתאר את שיטת הממשל האידיאלית בעזרת דמות פיקטיבית העונה לשם רפאל היתולדאוס , שכביכול שהה באי אוטופיה, והיה עד לממשל המושלם השורר במקום [תומס מור אוטופיה (תרגום: איילת אבן-עזרא), הוצאת רסלינג 2008, עמ' 55]. 

צילום של עטיפת הספר "קנדיד או האופטימיות" מתוך הספרייה הפרטית


עו"ד אדיר בנימיני
 ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law
 ----------------------

"Jagged Little Pill" by Alanis Morissette

Jagged Little Pill" / Alanis Morissette"
"גלולה קטנה ומשוננת" / אלאניס מוריסט
עו"ד אדיר בנימיני

האלבום "Jagged Little Pill" מחזיר אותי לשנת 1995; עבדתי באותה תקופה בחלוקת עיתונים ב"ידיעות-מינויים". התעוררתי כל בוקר בשלוש לפנות בוקר ויצאתי לחלוקה. היתרון הגדול בעבודה מסוג זה, שבסיום החלוקה, המשך היום נותר פנוי לעיסוקים אחרים, והם הוקדשו בעיקר לטובת הלימודים. החיסרון הגדול התבטא בעייפות תמידית ובלתי נגמרת. למרות שעבדתי בעבודה זו במשך קרוב לשנתיים וחצי, הגוף סירב להתרגל לשעות השינה שנכפו עליו. זה גרם ללא מעט אי נעימויות, שאילצו אותי להילחם ברצונו של הגוף להירדם בשעות הערב המוקדמות. מקרה שזכור לי במיוחד, היה כשהתחלתי "לנקר" (שינה זעירה), בחלקו השני של קונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שנגנה את הסימפוניה השישית של גוסטב מאהלר, בניצוחו של זובין מהטה. הפרטנרית שלי באותה תקופה, שהייתה בעצמה מוזיקאית קלאסית, סירבה להכיר בקושי האובייקטיבי עמו התמודדתי, ולפיכך מאוד לא אהבה את זה בלשון המעטה. "חטפתי על כך" ממנה הטפה בדרך חזרה לנתניה מאותו קונצרט.

לענייננו, הודות לכך שחילקתי עיתונים קראתי שני עיתונים ביום ("ידיעות אחרונות" ו"הארץ" אותו קיבלתי מהקולגה שעבד מטעם חברת ההפצה שלהם), ובאחד הימים במוסף התרבות של "ידיעות", הופיעה כתבה על ההפצה העתידית והקרובה של אלבומה הבינלאומי הראשון של זמרת קנדית בתחילת דרכה, העונה לשם אלאניס מוריסט. במהלך קריאת הכתבה הסקרנות עלתה והתגבשה דעתי כי ברגע שהאלבום יצא לחנויות, ארכוש אותו באופן מידי.

לימים התגלה האלבום "גלולה קטנה ומשוננת" כקלאסיקה פורצת דרך והפך לרב-מכר בישראל. כאמור, רכשתי את האלבום הזה מיד כשהגיע ביבוא מחו"ל. זכור לי היטב שזה קרה בחנות ה"טאוור רקורדס" במגדל האופרה בת"א. זמן לא רב לאחר מכן, ברגע שהמכירות גברו, החל הייצור של האלבום בישראל.

קשה לשחזר היום את התחושה של התאהבות מידית באלבום מוזיקלי; כזה שמנוגן שוב ושוב בקומפקט-דיסק, כשהמאזין מגלה בתהליך שכל שיר הוא כמעט בגדר יצירת מופת. באותה תקופה, כשהיה מדובר באומן שטרם התפרסם, האלבום הושק בישראל באיחור (לעתים משמעותי) ביחס לתאריך יציאתו בחו"ל. כשאני התחלתי "לחרוש" על הדיסק שזה עתה נרכש, כבר שודר ב-MTV הסינגל השלישי מתוכו: "Hand in My Pocket". שיר נהדר בפני עצמי.

בדיעבד אוכל לציין כי לאיחור הזה בהפצה בארץ, היה גם יתרון מבחינתי, כי התייחסתי בהאזנה לשני הסינגלים הראשונים ("You Oughta Know" ו-"You Learn") בלי דעת-קודמה, ממש כמו לכל האחרים, ועד היום שני שירים אלה לא נמצאים בטופ-3 של השירים האהובים עלי מתוך האלבום. 

בטופ-3 שלי (לאו דווקא בסדר הזה): "Head over Feet", "Ironic" ו-"Hand in My Pocket".

מדובר בפירוש באלבום קסום ומיוחד; קיים בו מעין קסם מיוחד של אלבום בכורה (בינלאומי) שדי קשה לשחזר אותו. הוא אכן לא שוחזר לטעמי באלבומים הבאים של מוריסט, בהם ניתן למצוא שירים נהדרים בפני עצמם, אך לא כמכלול שלם.

המשכתי לרכוש את הדיסקים של אלאניס מוריסט, הגם שהמתנתי שבע שנים עד ליציאת האלבום הבינלאומי השלישי (והחמישי בסך הכול): "Under Rug Swept" משנת 2002. אלבום שכלל את אחד השירים האהובים עלי ביותר שלה: "Hands Clean". בהמשך רכשתי את אלבום האוסף שכלל קאוור מצוין לשיר "Crazy" של הזמר סיל (Seal). האלבום האחרון שנרכש היה "Flavors of Entanglement" שיצא בשנת 2008.      

האלבום "גלולה קטנה ומשוננת" של אלאניס מוריסט הוא עד היום אחד האלבומים האהובים עלי ביותר בספריית הדיסקים מז'אנר המוסיקה הפופולרית שלי. בוודאות גמורה אחד המנוגנים ביותר שהינו חלק מספריה זו.

צילום של האלבום "Jagged Little Pill" מתוך ספריית הדיסקים הביתית


עו"ד אדיר בנימיני 

יום ראשון, ספטמבר 7

התחדשות עירונית במתחם יאנוש קורצ'ק ב"קריית נורדאו" נתניה יוצאת לדרך / עו"ד אדיר בנימיני

אושרה תוכנית להתחדשות עירונית נוספת 
בשכונת "קריית-נורדאו" נתניה
עו"ד אדיר בנימיני 

הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה בראשותי דנה והחליטה לאשר לביצוע הפקדה תכנית התחדשות עירונית, במתחם הרחובות ש"י עגנון ויאנוש קורצ'ק ב"קריית נורדאו" נתניה. היות והוועדה המקומית בנתניה הינה וועדה עצמאית, התב"ע תיכנס לתוקף ואין צורך באישור הוועדה המחוזית. 

במסגרת התוכנית ייהרסו 304 יח"ד קיימות, שבמקומן ייבנו 1155 יח"ד חדשות, מתוכן 717 מיועדות לשיווק. הדירות החדשות ייבנו בשמונה בניינים בני שלושים ועשר קומות, לצד כעשר אלף מ"ר של שטחי מסחר ותעסוקה. על פי מדיניות העירייה תכלול התוכנית הקמת קרן תחזוקה לעשר שנים המיועדת לבעלי הדירות המתגוררים שם כיום ויישובו למתחם המחודש. בכל תוכנית מסוג זה מחייבת הוועדה את היזמים לבנות גם בניינים בני עשר קומות לטובת דיירים חוזרים שאינם מעוניינים להתגורר במגדל המאכלס דיירים רבים ובעל עלויות תחזוקה גבוהות יותר באופן משמעותי.

קריית נורדאו הפכה לאזור מבוקש העובר מהפכה בתחום ההתחדשות העירונית; בהתייחסותי לנושא דימיתי את התהליך לסיפור "הספינה של תסאוס". תֵסֶאוּס (יש הכותבים את שמו תזֵאוס)  היה גיבור מיתולוגי יווני מן העת העתיקה, אל למחצה (בנו של פוסידון) הנחשב למייסדה האגדי של אתונה. ידוע בעיקר בשל הפרדוקס הנוגע לשדרוג ספינתו.

הישן מוחלף מחדש באופן הדרגתי, ובסופו של תהליך "קריית נורדאו" תקבל מראה חדש ומשודרג; ימים יגידו האם הפרדוקס העוסק בסוגיית שמירת הזהות המקורית של השכונה, תהפוך לשאלה רלוונטית כאשר כל השכונה תשנה את פניה ותקבל את צורתה החדשה.

כתבה מתוך "חדשות השרון והסביבה" מיום ה- 05/09/2025


עו"ד אדיר בנימיני
סגן ראש העיר
יו"ר וועדת המשנה לתכנון ובניה נתניה

 ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law http://www.adir-benyamini-netanya-city.com/ ----------------------