סיפורו של צבי דינשטיין
צבי דינשטיין (1926 – 2012) היה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה והמערך וסגן שר (הביטחון והאוצר) בממשלות ישראל.
לפני שהגיע לכהן כחבר כנסת עבד במשרד האוצר במגוון תפקידים; בין היתר מנהל לשכת המענק באוצר המפקח על מטבע חוץ וסמנכ"ל משרד האוצר. עסק רבות בתחום הרכש הביטחוני.
כקורא אדוק של אוטוביוגרפיות וביוגרפיות פוליטיות באתי לספר הזה בעיקר על מנת למצוא מידע מעניין מתקופת שירותו בכנסת ישראל, אך תוך כדי קריאת הספר למדתי כי שיבוצו ברשימת המערך לכנסת, נועדה בעיקר על מנת לאפשר לשרים לוי אשכול ופנחס ספיר למנותו לתפקיד סגן שר, שעל פי החוק חייב לכהן בכנסת.
סיפור מעניין שגיליתי בו עניין רב, נגע לד"ר ארתור רופין שהיה אביה של רעייתו איה; למדתי כי השם נבחר אחרי התייעצות עם ש"י עגנון, שנתן לרופין שלוש משמעויות לשם איה ומדוע לבחור בו.
הספר גם חושף שתי אנקדוטות מעניינות לגבי לוי אשכול ופנחס ספיר. מסופר כי אשכול היה מתחיל את הישיבות בסיפורים ובבדיחות: "כל ישיבה ארכה לכל היותר חצי שעה ומתוכה עשרים דקות אשכול היה מספר סיפורים. בעשר הדקות שנותרו היה אומר 'עכשיו מחליטים'! והוא גם היה מחליט" (עמ' 93).
ידוע בהקשר זה המשפט המיוחס ללוי אשכול: "לעניות דעתי הקובעת..."
לגבי פנחס ספיר שהיה ידוע בניצול מקסימלי של הזמן שהיה בידו, ניהל סדר יום אפקטיבי, היה לעתים מקיים שתי ישיבות באותה שעה ומדלג בין שתיהן. על מנת לנצל את זמן הנסיעה ממקום מגוריו בכפר סבא למשרד האוצר בירושלים היה ספיר קובע עם הצוות הבכיר שלו לצאת מביתו בשעה 4:30 לפנות בוקר: "כל המכוניות היו נוסעות אחרי הרכב של ספיר לירושלים, ובכל רבע שעה הרכב של השר היה עוצר ומישהו היה מתחלף ונכנס לשבת עם ספיר" (עמ' 177).
בתמונה: עטיפת הספר - צילום מן הספרייה הביתית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה