טור אישי - לגנאולוגיה של הדמוקרטיה/ אדיר בנימיני

לגנאולוגיה של הדמוקרטיה/ אדיר בנימיני

בסופ"ש האחרון עלתה שוב לכותרות הדרישה לשנות את שיטת הממשל; בין היתר דובר על האפשרות לכונן משטר נשיאותי במטרה לחזק את מי שלמעשה עומד בראשות הממשלה, ובמקביל לחזק גם את מעמד הכנסת. אולם בישראל קיימים עוד מספר גורמים התומכים בגישה ההפוכה (בין היתר תנועת "כולנו נחליט"), שמטרתה לחזק את מוערבותם של התושבים בשלטון באמצעות כינון דמוקרטיה ישירה.

ח"מ אדיר בנימיני, מתייחס להצעה לכונן דמוקרטיה ישירה ועומד על הסכנות הטבועות הכינון משטר מסוג כזה.
הפוליטיקה הישראלית משלבת בשנים האחרונות יותר ויותר מאפיינים של דמוקרטיה ישירה מבעבר, והדוגמאות לכך רבות: הבחירה הישירה לראשות הממשלה (ב-1999 ו-2001), הפריימריס, הדרישה לקיומו של משאל עם בסוגיות מכריעות כמו בעניין הגולן ולאחרונה בעניין תוכנית ההתנתקות. טענה רווחת קיימת בימינו היא כי הדמוקרטיה המודרנית הפכה להיות ייצוגית, ולא לדמוקרטיה ישירה על פי המודל האתונאי, מטעמים טכניים בלבד. דמוקרטיה ישירה נהוג לטעון, היא אכן האידיאלית, אך לא ניתן להגשים אותה במדינה המודרנית.
לאור הדיון שהתפתח במקומותנו לאחרונה בדבר הצורך לשנות את שיטת המשטר יש בכוונתי במסגרת חיבור זה להעלות כמה טיעונים שיוצאים כנגד ההשקפה שהנסיבות שהוליכו אתנו לייסד במקומותינו את שיטת הדמוקרטיה הייצוגית נבעו מסיבות טכניות בלבד. ראשית בכוונתי לטיעון כי על פי השקפתי קברניטי הדמוקרטיה המודרנית שאפו להתרחק מהמאפיינים של דמוקרטיה ישירה ולא רק בגלל אילוצים טכניים. לאחר מכן אעלה את הטיעון כי הדמוקרטיה הישירה ברמה העקרונית אינה כה אידיאלית כמו שנהוג לחשוב. ולסוף אוכיח שלהערכתי הציבור כיום כלל אינו מעוניין ביישום מאפיינים של דמוקרטיה ישירה.
כאשר מנתחים לעומק את האופי של המשטר הדמוקרטי הראשון בהיסטוריה המודרנית שהוקם בארה"ב, אפשר להבחין בברור בתפיסת העולם האליטיסטית של אבות האומה האמריקנית. בתחילת הדרך חברי בית הנבחרים היו היחידים שנבחרו ישירות על ידי בעלי זכות הבחירה, וכל זאת לשנתיים בלבד! חברי הסנאט לעומת זאת נבחרו על ידי חברי בתי הנבחרים המקומיים בכל מדינה. עיוות זה תוקן רק בשנת 1913 בתיקון ה17- לחוקה. בנוסף לכך, אבות האומה האמריקנית לא חשבו שראוי לתת לציבור הרחב את הזכות לבחור נשיא, אלא רק להאציל את הזכות הזאת לאלקטורים שיהיו להם את המידות הנעלות מספיק לעשות זאת עבורם. ניתן להבחין בכך שהדמוקרטיה האמריקנית במובן המקורי שלה נשענה ברמה הבסיסית ביותר על תמיכת העם, אך ההשפעה של אדם מן השורה הייתה מועטה ביותר ואף ניתן לומר ששולית.
חשוב לציין כי אבות האומה האמריקנית היו בעלי השכלה קלאסית רחבה והם הכירו היטב את ההיסטוריה של הדמוקרטיה האתונאית. הם למדו לחשוש מאוד מההמון הפרוע שמתנהג פעמים רבות בצורה לא רציונאלית ומתלהמת. מקרה אחד מאוד ידוע שסוקרטס מזכיר בנאום ההגנה המפורסם שלו, הוא הטירוף הקולקטיבי שאחז באסיפת העם האתונאית שהוציאה להורג 6 סטראטגורים (מפקדי הצבא) ביניהם גם בנו של המנהיג הנערץ פריקלס. למרות שניצחו בשדה הקרב, העם האתונאי החליט להתחשבן איתם, בגלל שלא הצליחו להציל את הלוחמים שהיו על אחת מאוניית מלחמה שטבעה. מקרה מפורסם נוסף התרחש במהלך המלחמה בין אתונה לספרטה כאשר פרצה מרידה נגד אתונה באחת ממדינות הברית שלה. אספת העם החליטה כאקט של נקמנות להוציא להורג את כל הגברים ולמכור את הנשים והילדים לעבדות באותה מדינה. למחרת היום לאחר שהם החלו לעכל את ההחלטה הקיצונית שקיבלו, הם התכנסו שוב והחליטו לתקן את ההחלטה. ההחלטה המתוקנת הייתה להרוג רק את האוליגרכים שיזמו את המרד. למרבה המזל האונייה השנייה שיצאה לדרך עם ההחלטה המתוקנת הצליחה להשיג את האונייה הראשונה ולמנוע את הטבח. בנוסף לכך חשוב לזכור דבר נוסף, כל המקורות ההיסטוריים שנותרו בידנו מהתקופה הקלאסית הם מאוד ביקורתיים כלפי הדמוקרטיה. לכן לא פלא איפה שאבות האומה האמריקנית ראו באופן חיובי יותר את המשטר של ספרטה, על פני הדמוקרטיה של אתונה. גדולי הפילוסופים היוונים סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואחרים ביקרו קשות את הדמוקרטיה האתונאית. הגדיל לעשות זאת אפלטון שהיה מזועזע מהוצאה להורג של מורו הנערץ סוקרטס; מבחינתו המשטר הדמוקרטי היה מצב בו המון העם התנהג בדיוק כמו עריץ. אין בידו כל מקור קלאסי של הוגה אשר מנסה להצדיק מבחינה פילוסופית את המשטר הדמוקרטי כשיטת המשטר הטובה ביותר.

גם בהיסטוריה של הרפובליקה הרומית נרשמה תקופה של מאבקים קשים בין האופטימטים לפופולארים שעשו שימוש בהמון העם על מנת להתקדם פוליטית, והדבר הוביל להגברת האלימות בפוליטיקה הרומית ובסופו של דבר לחורבן הרפובליקה והתחלת הקיסרות.
לחשש מהאי רציונאליות של ההמון שגוררת את המסקנה שיש לפעול על מנת לבלום אותו, הצטרפה האינפורמציה שזרמה מצרפת על ניצני המהפכה האנטי מלוכנית. הידיעות הגיעו לפילדלפיה בזמן הדיונים על החוקה. המסקנה כי יש למצוא דרכים לחסום את המוני העם מהשפעה מרחיקת לכת מידי על השלטון הפכה לחזון נפרץ באותה תקופה. כל זה מוביל אותי לשאלה: האם אבות האומה האמריקנית יסדו דמוקרטיה ייצוגית רק בגלל אילוצים טכניים בלבד? לדעתי לא, היה גם רצון למנוע מעורבות יתר של העם בקבלת החלטות.
יש לזכור כי אבות האומה האמריקנית הושפעו מאוד גם מהוגי תקופת ההשכלה באירופה; בהקשר זה ראוי לציין במיוחד את אבי אבות תורה הפרדת הרשויות, הרוזן מונטסקייה. בספרו המפורסם ביותר "על רוח החוקים", התייחס הרוזן הצרפתי גם לסוגיית הדמוקרטיה הייצוגית כאשר כתב כי "העם מפליא לבחור את אלו שבידיהם הוא אמור להפקיד חלק כלשהו של סמכותו. העם מחליט אך ורק על סמך דברים שאינם יכולים לחמוק מידיעתו ועל סמך עובדות גלויות לעין... אך כלום ידע לנהל את ענייני הציבור, להכיר את המקומות, ההזדמנויות, הרגעים המתאימים- ולהפיק מכך תועלת? לא, הוא לא ידע(!)". מונטסקייה הביע ביטחון מוחלט וחד משמעי שהאזרחים מסוגלים לבחור את האנשים המתאימים לעמוד בראשם, אך מצד שני שלל לחלוטין את הרעיון שהם מסוגלים לנהל בפועל את ענייני המדינה. עמדה דומה הביע גם עמיתו ז'אן ז'אק רוסו שהשפיע גם הוא לא מעט על מייסדי המשטר הדמוקרטי באמריקה שהתייחס אף הוא לנושא בספרו "על האמנה החברתית". רוסי טען כי "בדמוקרטיה, דעת הקהל מעלה כמעט תמיד אל המקומות הגבוהים ביותר אנשים נאורים ומוכשרים, הממלאים את תפקידם בכבוד, ואלו במדינות ששלטונן הוא שלטון יחיד, האנשים העולים מעלה הם על פי רוב סכסכנים פעוטים, רמאים פעוטים, נרגנים פעוטים אשר כישרונותיהם הדלים... מראים לקהל בעליל את חוסר היכולת של בעליהם... העם שוגה בבחירתו לעיתים רחוקות הרבה יותר מן הנסיך; ולמצוא אדם בעל ערך אמיתי בין שרי המלך יקשה כמעט לא פחות מלמצוא אדם טיפש בראש שלטון רפובליקני".

דמוקרטיה ייצוגית מול מדמוקרטיה ישירה
מכאן בכוונתי לעבור לדיון בסוגיה החשובה שהיא האם אכן דמוקרטיה ישירה בסגנון של יוון העתיקה היא כל כך אידיאלית כפי שנהוג לטעון. לעניות דעתי השיטה הייצוגית, שבה האזרח מפקיד את ניהול ענייני המדינה בידי "מומחים", כמעין "פיקדון" אותו יכול האזרח לקחת בחזרה אם הוא לא מרוצה, היא השיטה האידיאלית. יתכן מאוד שיאשימו אותי בכך שאני דוגל בהשקפות אליטיסטיות וכלל לא אתכחש לכך. אני בהחלט דוגל בתפיסה שיש מצבים רבים שבהם צריך לקחת החלטות שקולות ורציונאליות, והחלטה שאמורה להתקבל על ידי דעת הקהל לא תמיד תהיה כזאת. דעת הקהל נוטה להשתנות במקרים רבים על פי הלך הרוח ששולט באותו הזמן. סקרי דעת הקהל שנעשו באווירה האופטימית בזמן חתימת הסכמי השלום עם ירדן הראו, שרוב גדול בציבור מעוניין בהמשך המו"מ עם הפלסטיניים, ומאוד אופטימי לגבי המגעים. לעומת זאת במהלך פיגועי ההתאבדות הגדולים צנח לפתע אחוז התמיכה בהמשך המו"מ בצורה חדה מאוד. רה"מ המנוח יצחק רבין טען אז כי צריך להמשיך במו"מ לשלום כאילו שאין טרור, ולהילחם בטרור כאילו שאין תהליך שלום. בלי כל קשר לעמדתי האישית בעניין זה, יש כאן דוגמא למצב שבו אם המדיניות בנושא הזה הייתה נקבעת על פי "עמדת הרוב" בציבור, המו"מ היה נפסק. דוגמא נוספת קצת יותר אקטואלית התרחשה מספר שנים מאוחר יותר כאשר נולדה הסיסמה "תנו לצה"ל לנצח". זו הייתה גם כן תגובה ספונטאנית, שנולדה מתוך רגשות של זעם ותסכול והשתוקקות לתגובת נקם. אלה היו רק שתי דוגמאות קטנות למצבים רבים בהם דרושה הנהגה שקולה ועניינית, שמנסה לנטרל את עצמה מרגשות והאמוציות השלטות.
לעניות דעתי רובו של הציבור היום בכל המדינות הדמוקרטיות ולא רק בישראל, אינו מעוניין לקחת חלק פעיל יותר בשלטון מעבר להצבעה בקלפי. יעידו על כך גם שיעורי ההצבעה הנמוכים במערכות הבחירות האחרונות לכנסת ולרשויות המקומיות. בנוסף לכך חשוב לציין כי ניתן היום באמצעים טכנולוגיים מתקדמים לפתור את "הבעיות הטכניות" שמנעו מאתנו עד היום ליישם סממנים של דמוקרטיה ישירה. ניתן למצוא דרכים לאפשר לאזרחים להביע את דעתם באופן שוטף באמצעות האינטרנט או אפילו באמצעי פשוט יותר של קוד סודי או זיהוי ידני/קולי דרך קווי הטלפון. עד היום לא עלתה בשום מדינה דמוקרטית דרישה מצד האזרחים לאפשר להם להיות מעורבים על בסיס יום יומי, ולקבל החלטות אופרטיביות לגבי הניהול השותף של המדינה. רוב האזרחים במדינה המודרנית פשוט עסוקים מידי, בקריירה שלהם ובחייהם הפרטיים, ולכן נוח להם מאוד הסידור הנוכחי שבו הם בוחרים מדי כמה שנים צוות של אנשים אשר ינהלו בשבילם את המדינה. זו הסיבה שכל ההצעות לערב תושבים בדלת האחורית הם ניסיונות שנדונו לכישלון ואינן נכונות ברמה העקרונית.
הסוגיה הזו של דמוקרטיה ישירה היא עמוקה ורחבה מאוד, כאן עולה השאלה האם המאפיינים שלה שהופיעו בדמוקרטיה הישראלית בשנים האחרונות אכן כל כך מבורכים כפי שרבים טוענים. לעניות דעתי, ואת זה ניסיתי להביא במאמר הזה, לא רק שהדמוקרטיה הישירה כשיטת משטר אינה שיטה אידיאלית, אלא שגם המאפיינים שלה אינם תמיד כל כך מבורכים.


בתמונה:

דיוקנו של הרוזן שרל-לואי דה סקונדה, הברון מברדה וממונטסקיה.

Councillor ADIR BENYAMINI Municipality of Netanya
www.adir-b.com