טיעונים משפטיים בהשראת הספרות
עו"ד אדיר בנימיני
בפוסט הקודם "אחרי עשרים שנה" התייחסתי בקצרה לכך שבתקופת עבודתי כעורך-דין אהבתי מאוד לשלב קטעי ספרות בכתבי הטענות שהוגשו לבתי המשפט; מרבית השופטים וחלק גדול עמיתי למקצוע (גם מן העבר השני של המתרס), העריכו תכונה זו ואף החמיאו לי על כך לא פעם. אך למען האמת נתקלתי גם בשופטים שפחות התחברו לסגנון הזה.
סברתי אז ועמדה זו תקפה עד היום שהדבר הכי משעמם שניתן לקרוא הוא כתב טענות משפטי פרוזאי, המסוגנן באופן יבש וטכני. המודל להשראה עבורי במישור הזה (הטרמינולוגי), היה שופט בית המשפט העליון, ד"ר מישאל חשין.
ביממה שחלפה מאז פרסום הפוסט הקודם, חשבתי לנכון להביא עוד דוגמאות וציטוטים מתוך העולם הספרותי העשיר בו עשיתי שימוש בכתבי הטענות שניסחתי באותה תקופה לבתי המשפט, מבלי שהדבר ירמז באופן כלשהו על הלקוח או הלקוחות מתוך אותם מקרים בהם טיפלתי. החיסיון ישמר.
מי שסיפק הרבה אמירות כנף טובות בהקשר הזה היה הסופר והמחזאי הצרפתי, אוֹנוֹרֶה דֶּה בָּלְזָק, שהיה בעל רקע של משפטן בתחום הפלילי והרבה לעסוק בנושא בכתביו.
הנה שתי דוגמאות:
"כל המבקש לשפוט אדם, חייב לפחות להיות בסוד מחשבותיו, בסוד אסונותיו, בסוד רגשותיו" [אונורה דה-בלזק הקמיע (תל-אביב: הוצאת ביתן) תשס"ג-2003, עמ' 77]
בסיפורו "הקמיע" כתב הסופר הצרפתי, אונורה דה-בלזק, כי הוא "מוכן ומזומן אני ליתן מאה סו לאותו מתמטיקאי שיוכיח במשוואה אלגברית את מציאותו של הגהנום"; המבקש חש במובנים רבים שהוא לא זקוק לשום הוכחה שזוף שכן מבחינתו הוא כאמור מצא כבר הוכחה לקיומו של הגהנום, לפחות זה הפרטי שלו בעולם הארצי הזה (במובן הפיזי והנפשי).
ספר נוסף שסיפק עבורי מקורות רבים לציטוט הוא ספרו חואן מנואל "הרוזן לוקנור".
הנה מספר דוגמאות לציטוטים בהם עשיתי לא אחת שימוש בכתבים המשפטיים אותם נוסחתי:
"אין בעולם גורל מר יותר מגורלו של מי שהגיע לשפל המדרגה לאחר שהיה ברום המעלה" [ציטוט מתוך: חואן מנואל "מעשה באיש שנעשה ידיד וצמית של השטן" הרוזן לוקנור תרגום: מנחם ארגוב (ירושלים: הוצאת מאגנס) תש"ע-2010, עמ' 175].
"ככל שניחנים הצעירים בשום שכל רב יותר, כך הם חשופים יותר לטעויות רבות במעשיהם. כי תבונתם מגעת להתחיל בדבר, אך הם אינם צופים את אחריתו, ומכאן שהם נופלים למהמורות רבות, אלא אם כן נמצא להם מושיע" [חואן מנואל "מעשה באיש טוב ובבנו" הרוזן לוקנור תרגום: מנחם ארגוב (ירושלים: הוצאת מאגנס) תש"ע-2010, עמ' 12].
"חיוני הדבר שלא תשפטו איש אלא על פי מעשיו לאורך זמן ולא בתקופה קצרה, ותבחנו אם כלכל את מעשיו לטובה או לרעה" [חואן מנואל "מעשה בסלאח א-דין ובגברת, אשת אחד הצמיתים" הרוזן לוקנור תרגום: מנחם ארגוב (ירושלים: הוצאת מאגנס) תש"ע-2010, עמ' 199]
המסות הנהדרות של מישל דה-מונטן מכילים אוצרות רבים. הנה שתי דוגמאות:
המבקש חש רגשות חרטה כבדים על התנהגותו הרעה בתקופה הקשה בו שקעה נפשו למצולות הדיכאון. היה לו למבקש זמן ארוך מאוד לעשות חשבון נפש עם עצמו. כפי שכתב מונטן באחד ממסותיו: "מעשה רע משאיר חרטה בנשמה, כמו כיב בקיבה שתמיד מגרד ומדמם. הבינה מסירה יגון וצער אך מאמצת את החרטה, הנעשית מכאיבה יותר מפני שהיא נובעת מבפנים, כמו קור חום וקדחת, המכאיבים יותר מפגעים חיצוניים" [מישל דה-מונטן "על החרטה" מתוך: מבחר מסות (בתרגומו של דרור דורי) חולון: אוריון 2007].
הוגה הדעות הצרפתי הדגול, וולטר, כתב ביצירת המופת שלו "מיקרומגס" את התובנה המאוד נבונה הבאה: "יותר מתמיד אני נוכח לדעת שאסור לשפוט שום דבר על פי גודלו הנראה לעין" , או כפי שכתב זאת יפה, הוגה הדעות הנערץ, מישל דה-מונטן: "קל למדי להתבונן באדם במצבו הרגיל, הפשוט וההמוני, כאשר הוא חורץ משפט על האמת לא על פי משקלם של הקולות, אלא על פי מספרם" [וולטר מיקרומגס-סיפור פילוסופי (בנימינה: הוצאת נהר ספרים) תשס"ט-2009, עמ' 41; מישל דה-מונטן סנגוריה על רמון סבונד תירגם: דרור דורי (הוצאת אוריון 2011), עמ' 99].
מי שנחשב בעיניי רבים לגדול המחזאים בכל הזמנים, ויליאם שייקספיר, העניק לי אוצר בלום של משפטים גאוניים בהם עשיתי שימוש על פי ההקשר. הנה מספר דוגמאות:
"ארנבת זו, שגעון הנעורים, פוסחת על כל מוקשי התבונה הפסחת" [ויליאם שייקספיר הסוחר מונציה (תרגום: אברהם עוז; הוצאת הקיבוץ המאוחד 2005), מערכה ראשונה, תמונה ב' עמ' 49]
מי שהיטיב לעמוד יפה על הסיטואציה בה היה נתון הנאשם, הוא אחד מגדולי המחזאים בתולדות האנושות במחזהו הנודע "הסוחר מונציה", והדבר מומחש בדיאלוג בין באסיניו לפורציה: - באסאניו: "הניחי לי לבחור, כי בינתיים הריני חש כמו נתון בסד".
- פורציה: "[...]אבל אתה הלא נתון בסד, ולפיכך ההודאה של אולי נמסרת תחת לחץ". [ויליאם שייקספיר הסוחר מונציה (תרגום: אברהם עוז; הוצאת הקיבוץ המאוחד 2005), מערכה שלישית, תמונה ב' עמ' 93].
שייקספיר שם בפי דמותו של מרקוס טוליוס קיקרו את הדברים הבאים (בתרגומו הנפלא של נתן אלתרמן), שהינם אקטואליים מעין כמותם, גם לימינו אנו: "אכן מוזר מזגם של הימים; אך יש ובדברים רואים אנחנו מהרהורי לבנו, מה שאין בהם" [ויליאם שייקספיר יוליוס קיסר (תרגום: נתן אלתרמן) הוצאת הקיבוץ המאוחד – תשמ"ב, עמ' 27
להלן עוד מספר דוגמאות לציטוטים מתוך הספרות:
"נקל להתרחק מן האמת, קשה יותר להגיע אליה" [דני דירו "העוף הלבן" מתוך: על הנשים וסיפורים קצרים תרגום: מיכל רוזנטל (ירושלים: הוצאת כרמל) תשס"ח-2008, עמ' 66]
"אור השמש שונה בהרבה מאורן של מנורות" [מרקוס טוליוס קיקרו "להגנתו של מארקוס קאיליוס רופוס" כתבים נבחרים (ירושלים: מוסד ביאליק) תשמ"ו-1985, עמ' 103]
בחייו של המבקש "אין אולי עובדות לוקחות לבבות, אין טרגדיות מחרידות, אך כן יש שם מחזות כהים ודמעות נסתרות" [יוסף חיים בְּרֶנֶר מתוך ספרו "בחורף"].
עו"ד אדיר בנימיני
ADIR A. BENYAMINI
Attorney at Law
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה