עו"ד אדיר בנימיני ADIR A. BENYAMINI Attorney at Law 

נאומו של סגן ראש עיריית נתניה, עו"ד אדיר בנימיני, שנישא בטקס הסרת הלוט לקריאת שם המרכז הקהילתי ברמת-חן נתניה על שמו של המשורר יורם טהרלב

הטקס נערך ביום ה-19/01/2025 (י"ט טבת, תשפ"ה)

הגב' בתיה קינן ובני משפחת טהרלב.

חברתי ועמיתתי היקרה, עו"ד שירי חגואל-סיידון, סגנית רה"ע ויו"ר הנהלת המרכז הקהילתי מזרח נתניה.

הגב' סמדר דרומי – מנכ"לית המרכז הקהילתי מזרח נתניה.

אורחים יקרים, מכובדיי כולם,

אתכבד לפתוח ולשתף במספר מילים את סיפור קריאת שם המרכז הקהילתי המרשים הזה על שמו של אחד מגדולי המשוררים והפזמונאים בתקופת תחיית עם ישראל בארצו. מתוקף תפקידי כיו"ר וועדת שמות רחובות ואתרים בעיר נתניה, הוגשה אלי עם היוודע דבר מותו בקשה על ידי אחד מחברי המועצה, לקרוא רחוב על שמו של יורם טהרלב. במהלך היוועצות שקיימת עם ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, היא אמרה מיד כי יוצר בסדר גודל של יורם טהרלב, שהינו בעל תרומה כל כך כבירה לתרבות הישראלית, ראוי שיקרה מבנה חינוכי על שמו, ולכן אין מקום להסתפק "רק בקריאת שם רחוב". 

הוועדה בראשותי אישרה את הבקשה פה אחד וכך גם מועצת העיר.

הסופר היהודי הנודע, סטפן צווייג, כתב באחד מספריו האחרונים שהטקסטים שהוא יוצר, הם הדרך שלו לקיים דיאלוג עם הדורות הבאים.

 יורם טהרלב הודות לשירים הנפלאים שהוא כתב תמיד יישאר חלק מההוויה הישראלית ושמור בלבם של הדורות הבאים. הדיאלוג והשיח מתקיימים גם בימים אלה, שלוש שנים אחרי מותו, ועוד ימשך בדורות הבאים.

 לכל אחד מהנוכחים כאן יש וודאי את השירים האהובים עליו, וכל אחד כמובן נותן למילים את הפרשנות שלו. אציין ואספר בקצרה שלושה שאהובים עלי במיוחד.

כיליד נתניה, וכמי שהתגורר בה מרבית חייו, מבחינתי זו העיר האהובה עלי בעולם. אין לי סיבה לפזול לקיים בערים אחרות. אך אם יש משהו שגורם לי לקנא במעט ב"אם המושבות" פתח-תקווה, זו העובדה שקם לה משורר כל כך גדול, שחיבר שיר נפלא כל כך, המספר את סיפורם של מייסדיה. כוונתי כמובן ל"לבלדה על משה יואל סלומון ושלושת מרעיו", אותו הלחין שלום חנוך וביצע מי שנחשב בעיניי רבים "לגדול מכולם" - אריק איינשטיין. הלוואי ועוד יקום לנו כאן בנתניה משורר שיחבר שיר כל כך נפלא על יסודה ועל מייסדיה.

קיימת מימרה שטקסט שפורסם אין לו אדון; כלום הכותב מאבד את השליטה על האופן שבו יתפרש ביום שיצא לעולם. אז למרות שכל אחד מוציא ממילות השירים את הפרשנות שלו, כשלעצמי תמיד הייתה לי חיבה מיוחדת לתור אחר כוונת המשורר. במקרה של יורם טהרלב זו הייתה משימה יחסית פשוטה, שכן הוא הקים אתר אינטרנט בו חלק עם הגולשים את המחשבות והכוונות שעמדו מאחורי המילים והמטאפורות בשיריו.

כך התוודעתי למשמעות הנסתרת (בדמות מטאפורה מבריקה) העומדת מאחורי השיר הנפלא "אתה לי ארץ", אותו הלחינה נורית הירש וביצעה ירדנה ארזי. כך הם פני הדברים לגבי שיר נפלא נוסף אותו הלחינה נורית הירש: "בפרדס ליד השוקת" אותו ביצע יורם גאון.

הרפרטואר הוא כל כך רחב, אין סוף שירים מרגשים; כה רבים שאני ארגיש כי אחטא למעמד אם לא אזכיר כאן את שמם:

"אינך יכולה" (החלונות הגבוהים)

"הדרך אל הכפר" (רבקה זוהר)

 "הורה" (אבי טלדנו)

"שהשמש תעבור עלי" (ירדנה ארזי)

"תן לי" (את היום הזה) (יגאל בשן)

קלאסיקות שבוצעו ע"י הלהקות הצבאיות: "עוד לא תמו כל פלאיך", "קום והתהלך בארץ", "ישנן בנות" ו"תמיד עולה המנגינה".

שירים שהיוו נעימות לתוכניות טלוויזיה שליוו אותנו בילדותנו כמו: "דלת הקסמים" ו"שכונת חיים".

פרט חשוב נוסף אותו חשוב לי לציין זו העובדה שאנחנו נמצאים כאן הערב, הודות לכך שהגב' בתיה קינן-טהרלב יצרה עמי קשר בעקבות החלטת וועדת שמות רחובות אותה קיבלנו לאחרונה, לקרוא  מעבר הולכי רגל בשם "עץ הכוכבים". שירו של יורם טהרלב אשר עוסק בסבא המספר לנכדו על עץ מופלא הקיים בחצר ביתו.

ואם בכוכבים עסקינן, סוד גלוי הוא שישראל נמשלו לעפר וכוכבים. נאמר שישראל עשויים לעלות עד לרקיע או לרדת עד עפר. אנו מוצאים את עצמנו לא אחת עוברים משמחה לעצב ובחזרה.

אז במעבר חד אני רוצה לשוב ולהביע את תקוותי שכל החטופים בשבי האויב ישובו במהרה לביתם, וכך גם חיילי וחיילות צבא הגנה לישראל, ישובו בשלום עטורים בזירי דפנה וניצחון.

בסיום דבריי, ברצוני להודות לראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, על האמון הרב שזכיתי לקבל ממנה, ובמיוחד על הזכות לעמוד בראש הוועדה שבחרה לקרוא מוסד מפואר זה על שם אחד מגדולי המשוררים שקמו לנו מקום המדינה.

עו"ד אדיר בנימיני
סגן ראש עיריית נתניה

צילום: רן אליהו (עיריית נתניה)

נאום הזיכרון יום השואה הבינלאומי 2025

עו"ד אדיר בנימיני - סגן ראש עיריית נתניה

גב' שוש טריסטר

ח"כ אלי דלל

עמיתיי, חברי מועצת העיר, סגנית רה"ע, הגב' טלי מולנר, חבר המועצה, עו"ד אלעד כהן וחבר המועצה, מר בוריס צ'רולניק

נציגי שגרירות גרמניה ופולין בישראל

מר רוני דותן והגב' טטיאנה רוגה

נכבדיי כולם,

מדי שנה אנו מציינים בחרדת קודש את יום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה; לפני 79 שנה  ביום ה- 27/01/1945 הפציעה השמש לראשונה, אחרי 6 שנות אופל, וקרניה חשפו לעיניי כל את מימדי חורבן עמינו. שישה מיליון יהודים כבר לא היו בני החיים.

ה-27/01/1945 הגיע מאוחר מידי, ומסמל את הלקח אותו חייב להפיק העולם, אשר למשך פרק זמן ארוך מידי, הוסחה דעתו, ותעשיית הרצח פעלה יום אחר יום, שנה אחר שנה, באין מפריע.

אי אפשר לפטור את האיבה הנאצית במילה "אנטישמיות" גרידא, היא איננה מסבירה את הלהט המפלצתי והנחישות הכפייתית לרצוח יהודים, תוך שלילת האמונה שכולנו נולדנו שווים כבני אדם, ועל פי אמונתנו "בצלם אלוהים".

בכל פעם שאני מביט אל עבר קרון-הרכבת שנמצא מאחורינו אני נזכר בשיר המצמרר "התחנה הקטנה טרבלינקה" אותו כתב המשורר היהודי-פולני ולדיסלב שלֶנגֶל, שנספה בשואה, ואביא מתוך שירו את השורות הבאות:

ולפעמים נמשכת אותה נסיעה

חיים שלמים עד מותך

...

וכתובת רגילה אומרת:

"כאן התחנה טרבלינקה"

...

וגם בעבור מיליון

לא תקבל כרטיס חזור

עלינו לזכור לטובה את העמים שקמו והכריעו את הטירוף, את הרשע ואת האכזריות הנאצית. השואה צריכה לעמוד לנגד עינה ומצפונה של האנושות כולה, כאזהרת נצח חמורה. כצו מחייב לקדושת החיים, לשוויון האדם וזכותו לחיים בחירות ובשלום.

היו אלה חיילי הצבא האדום ששחררו את מחנה ההשמדה "אשוויץ", ולזכרם עומדת האנדרטה בעלת שתי הכנפיים הגדולות והלבנות המסמלות את המעבר מהחושך אל האור, אל החופש ואת התקווה לעתיד טוב יותר.

מתוך 500 אלף היהודים שלחמו עם חיילי הצבא האדום, 200 אלף חיילים יהודים שילמו בחייהם. האנדרטה המרשימה מנציחה גם את זכרם. בהיותנו עיר קולטת עלייה, רבים מהווטרנים ששרדו את המלחמה הארורה ההיא, מתגוררים היום בנתניה.

כיהודים אנו נושאים יחד את חותם הכאב של שואת אחיינו ואחיותינו; כישראלי, אני מבכה את האיחור הטרגי בהקמת מדינת היהודים, שהותירה את בני עמינו ללא חוף מפלטים.

בעוד לבינו נקרע אל מול זיכרונות העבר, קשה מאוד בימים אלה, אחרי פרעות השבעה באוקטובר 2023 להפנות את עינינו באופטימיות אל עבר העתיד, ולתקווה שאחזה פעם בכולנו, שיבוא יום וישכון עולם חף מכל שנאה ואנטישמיות.

מילים בשפה האנגלית: Never Again  ("לעולם לא עוד") קיבלו לפתע שוב משמעות אקטואלית מצערת וטרגית.

ולכן, בסיום דבריי מצאתי לנכון לפנות אל מקור מתוך המסורת היהודית, שם מצויה תפילה ההולכת אתנו אלפי שנים לזכרם של המתים, המסתיימת במילים שהיו לסמל במדינת ישראל, ולחלום לו שותפים כולנו: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל ואמרו אמן"